כללי

התאריך המשוער של סיכום הבחירות מצידי

עוד מעט יחול חג של היהודים – פסח. תודות לכך יהיה לי חופש מן העבודה שלי (ניקיונות כלליים במרכז למוזיקה) אשר באמצעותה אני (אנג'לו איידן, בן 75) מתפרנס. כך יהיה לי יותר משבוע ימים בשביל לסכם את הבחירות. קרוב לוודאי אסיים סיכום פרולטארי (דהיינו, כתוצאת מבחנים מרקסיסטיים – כלומר, של מעמד פועלי הייצור – מול ונגד כל הבחינות האידיאליסטיות שהן, אלא רק על-ידי בחינות חומרניות-דיאלקטיות, שבוחנות את המציאות החומרית בהתפתחותה ולוקחות בחשבון את השתנותם של תנאיה ואת הניגודים שבה) עד סוף החופש הזה (של "פסח").

מודעות פרסומת
כללי

על התעמולה נגד החרמת הבחירות של "הנהגה" כושלת

למנהיגות האחראיות לתאם מילוי של תפקידים המובילים אותנו, ההמון העממי, בעימות בינינו לבין האויבים שלנו במציאות מורכבת של האזור שלנו. במציאות הזאת, אחד התפקידים שלנו מחייב אותנו להצמיח הנהגה מחונכת לכך.

[ניסיון למנוע אי-הבנות: 1- ושוב, אנחנו ההמונים. 2- תפקידי הנהגה שלנו, שלא כוללים תיאום בין התחומים השונים של תפקידים, מובילים לכישלונות. 3- כישלונות נגרמים גם מרשלנות בהסכמות ובהוצאתן לפועל. 4- כל ניסיון להפחית בחשיבות ההבנות האלה מחייב התייחסות תועמלנית מן הצד שלנו.]

לכן אני בוחר בהפסקה במאבק החרמת הבחירות [שהתפרסם עד עכשיו במקום זה להמשך ביצועו, אולי, לאחרי הבחירות] למען הצמחתה של מנהיגות כזאת כי עלינו להתמודד מול התעמולה של "ההנהגה" שכשלה בברית "הרשימה המשותפת".

ב-שיחה מקומית, לא נשיג שחרור דרך הכנסת, אבל חרם הוא לא תכנית עבודה, הופיע עם תאריך 27.3.2019 פרסום תעמולה למען "המנהגים" שפישלו בניסיון של "הרשימה המשותפת" (ניראה מיד איך הפרסום מסווה את המטרה הזאת של אותה התעמולה). יש לציין כי התעמולה הזאת הוכנה על-ידי "בעל תואר שני בישוב סכסוכים ופעיל פוליטי וחברתי." כמאמר מאת פאדי שביטה, הפרסום הזה "הופיע בערבית לראשונה ב"אלאתיחאד"".

בפרסום כתוב:

"אני מבין את התסכול, שחלק מאלה המשתתפים בעבודה הפוליטית חשים בו, במיוחד אחרי הניסיון של הרשימה המשותפת והכישלון שלה בניהול בעיותיה. היה עדיף אילו המפלגות שלנו היו מצליחות לבנות את המשותפת ולנהל את שאלת הרוטציה בצורה יותר טובה. היה עדיף אילו המשותפת הייתה מצליחה לבנות את עצמה כרשימה משותפת באמת ולבנות אסטרטגית עבודה, שכולם יהיו מחויבים לה."

תודה על ההבנה הזאת של אותה התעמולה, אבל התגברנו בלעדיה על "התסכול". בניגוד ל-"אילו" של ההבנה הזאת, אנחנו לא בוכים על חלב שנשפך. הפעילות למען החרמת הבחירות, שהתחילה הרבה לפני "הרשימה המשותפת", התחילה בגלל שאנחנו לא מאמינים בהנהגה הקיימת "והכישלון שלה בניהול בעיותיה" היה צפוי מראש. ברור לנו שמדינת ישראל תהיה שמחה לשכנע אותנו לשוב ולנסות את אותה ההנהגה ואת עבודתה פעמים אין ספור.

בהמשך, אחרי שהרימה את המקל, התעמולה הזאת של הנהגת "המשותפת"  לשעבר מרימה את הגזר:

"אולי יגיע הזמן שבו יחליטו מנהיגי הציבור הפלסטיני בתוך ישראל להחרים את הפרלמנט כי הנסיבות דורשות כך (בצורה מלומדת ולא כתגובה או שחרור עצבים). זה דורש מאיתנו להיות מוכנים עם מוסדות חזקים מחוץ לפרלמנט."

ראשית, מוסד הופך חזק לא עקב פיצול, אלא תודות להרחבת של השותפות לברית גדולה יותר. שנית, מר פאדי שביטה יודע שיש לנו כבר מוסד חזק – ראה פוסטר של תנועת החרם נגד הבחירות בערבית, וגם למטה מהפוסטר, תרגום בעברית עם קישור למאמר ממנו הפוסטר עצמו:

 

״עמדתנו חרם! את/ה לא לבד, גם אני מחרים״ מהמאמר:

"הכנסת אינה חזות הכל": האזרחים הערבים שקוראים להחרמת הבחירות בכתובת:

https://mekomit.co.il/%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%97%D7%96%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%A7/

 

ציטוטים אחרונים ונסכם:

הכותר המשנית של המאמר הנדון אומרת את התמצית של המאמר עצמו:

" לעבודה בכנסת יש מגבלות, אבל אפשר להשיג בה הישגים קטנים וחשובים לחיזוק החברה הפלסטינית. רק לא לשכוח: הכנסת היא לא המועצה הלאומית של הפלסטינים. על הבנייה שלה צריך לעבוד לחוד"

התשובה לתמצית הזאת נמצאת במאמר על  "הכנסת אינה חזות הכל": האזרחים הערבים שקוראים להחרמת הבחירות בכתובת (שם):

" … המדינה בנויה כך שהיא מונעת מהפלסטינים את זכויותיהם. בדרום אפריקה מתנגדי האפרטהייד החרימו את הבחירות, מה שסייע לשלילת הלגיטימציה של ממסד האפרטהייד, שישראל מבחינה זו מאוד דומה לו. " (שם).

בנוסף לעובדה ש-"תושבי עזה, מזרח ירושלים והגדה הם הרוב הפלסטיני מהנהר לים, אך למרות שישראל שולטת בהם בצורה ישירה הם מנועים מלהיות חלק מאותה "דמוקרטיה" ישראלית" …, … "הכנסת היא המקור לכל החקיקה הגזענית, הריסות הבתים, הגירוש, הכיבוש, מעשי הטבח, האפליה והשנאה". (שם).

לפני הסיכום עלי לציין כי נעשים מאמצים כבירים בכדי להביא בוחרים לקלפי. זאת היא החוצפה הישראלית שנלמדת מהר בם אצל ערבים, עולים ועובדים אחרים. החוצפה הישראלית, שהיא נלמדה ועדיין נלמדת ממקללי-נאציזם משתפי-פעולה ציוניים עם הנציונאל-סוציאליזם הגרמני (הנאציזם), היא כבר נחלתו של כמעט כל המערב עד כדי כך שלא טועים עם מכנים את רוב המשטרים המערביים בשם 'ציונים'.

אבל, המאמצים להחזיר לקלפי את אותם הבוחרים שהאמינו להם והצביעו בבחירות לכנסת העשים, המאמצים האלה הם תוצאה של חוצפה ציונית מצידם של הראשים יוצאי הרשימה המשותפת לשעבר. מהחוצפה הזאת נולד אפילו שיר:

ב-הראפר תאמר נאפר קורא לצעירים הערבים לצאת ולהצביע נגד הגזענות, בכדי "להעיף הפשיסט" מספיק הרבה הצבעות בבחירות של שלטון האפרטהייד במובלעות שכם, חברון ועזה, למשל. זה בזמן שיש לנו הוכחות שהפשיסטים מעיפים רק במלחמה.

והשיר מחריף את חוצפתו באמצעות הפחדה של 'הפרד ומשול' הציוני ומוסיף כי "בשביל השיבה אני הולך להצביעעבור הנשים המוכות במקלטים אצביעכדי שאוכל לשיר למי שמחרים אותנו,במקום לדבר איתם בתוך משאיות טרנספר" … "או שנצביעאו שנמצא את עצמנו מחוץ למדינה" … "בגלל הגזענות והאפרטהיידכשבאים להרוס בתים בשכונהכשאשה נרצחתוגם כשמנסים להשתיק אותי — אני יודע מי עמד איתנוושאנחנו לא חייבים לוותר על הייצוג שלנו".

כל זה ועוד, לפי השיר ותומכיו, ניתן לפתור בהצבעה לכנסת. וזה אחרי שהצבענו למען רשימה שיכלה יותר להיות אמורה להצליח בגלל משותפת ליותר פלגים, לא רק בכנסת, אלא גם בכנסת, ובסוף נסוגה מכך בכדי לומר שבפילוג יותר טוב כאשר דרכנו לבריתות רחבות התארכה יותר – מתי הברית עם כל התנועה האסלאמית, עם כל ארגוני השמאל, עם כל התנועות שבמובלעות האפרטהייד, בהם רוב הפלסטינים תחת השלטון הישראלי.

אנחנו עונים: החרמת הצבעה לכנסת היא מהלך פוליטי חינוכי למען צמיחת הנהגה שתגן עלינו מפני קברניטים שעובדים עלינו באמצעי הפחדה ציוניים.

אכתוב בנפרד את הסיכום. הסיכום יבוא אחרי הבשלת תוצאות הבחירות כי התנאים להצלחת הסיכום, צמיחת הנהגה, תלויים במשוכנעים בכך. היו לנו הבטחות בלתי אמינות של הרשימה המשותפת. בעקבות הבחירות הקרובות נשווה את תוצאותיהן להבטחות האחרונות. אפשר לשכנע משוכנעים.

בינתיים תרשו לי לסיים את העבודה האחרונה בבלוג של "סוף להון הפיננסי" באמצעות המילים הבאות:

אני מסופק בכך שלא בחרתי באף בחירות לכנסת משך עשרים השנים האחרונות. אני גם מסופק בכך שעזרתי לרשימה המשותפת בבחירות לכנסת ה-20 ולאחריהן עד הכרתי את חוסר יעילותה של העזרה שלי. אז, עדיין לא הכרתי באפשרות לחנך הנהגה חדשה ושלכך דרושים מספיק שנים וגם מפלגה "מטיפוס חדש", מפלגה קומוניסטית שאין במציאות נטולת חלק גדול נטול זכויות של אוכלוסיית הארץ כי, משך יותר מיובל שנים, זכויותיה מותנות ליישום "פתרון" 'שתי-מדינות' או 'מדינה אחת' – אם בכלל פתרון היה אפשרי בשרשרת אימפריאליסטית, אז היה תודות לניתוק ממנה או לפחות תודות להתפתחות מהפכנית חדה (שהיא רחוקה מאיתנו) – אפילו על-ידי הבורגנות הזעירה הישראלית השמאלית ביותר.

 

אנג'לו איידן

שישי לאפריל 2019

כללי

קריאה שלישית להחרמת הבחירות

בזמן שפרסמתי את שתי הקריאות הקודמות, היו שלושה פרסומים ב-'שיחה מקומית' עם התייחסות לבחירות. בשלושתם התייחסות ענייה מבחינת הביסוס. ננסה בפעם השנייה ובפעם השלישית "לקדם" גם את מוצלח של חד״ש בחרו ביהודי שהערבים רצו, בל״ד בחרו בערבי שהיהודים רצו | שיחה מקומית וגם את מוצלח בפרסום של להחרים את הבחירות, להתרכז בשיקום החברה הערבית. הפעם הנוכחית, נקדם את החלק המוצלח מתוך המאמר של 28.2.2019 מאת מירון רפופורט עם דברים של פרופסור אמל ג'מאל.

שם דברים "אָמְגַ'דיים" מהסדרה החושפנית של 'עבודה ערבית' הופכים סופיסטים באלגנטיות הגשתם על-ידי הבאת דעות אופייניות לפלפולים, שנראים הגיוניים, אבל, בגלל השלמה עם קבלת הדין הציוני מצידה של חשיבה נואשת, נוקדנים (קטנוניים) במציאות.

שם, ב-"הרשימה המשותפת היתה החמצה היסטורית", גם ארבעה (4) דברים "מוצלחים במקצת" על מנהיגי הברית המוגבלת של מרכיבי הרשימה הנדונה: (1) הם "לא יצרו סינרגיה", לא יצרו, כפי שמתואר בהמשך, עבודה נלהבת ליישום פרוגראמה פוליטית שלא ניתנת להגשימה על-ידי אותם המרכיבים במצב של הִתפַּלְגוּת – ובגלל כך הפרוגראמה היחידה שהוגשמה בזמן "השותפות" הייתה זו שתתואר בדבר המוצלח הבא והשלישי – פרוגראמה בהסכמה משותפת לא כתובה. (2) וגם ההיפוך או, נכון יותר, הניגוד הדיאלקטי שמשלים את מציאות ביצועה של הפרוגראמה האמורה: "המשותפת מעולם לא היה משותפת, כל מפלגה דאגה לעצמה" – דאגה באמצעים תכסיסיים להסרת "סכנה" של אפילו-רק-התייחסות-מינימאלית למיסוד השותפות – תכסיסנות, שאפילו רק התגלותה בְּרַבִּים, חותרת תחת כל מפלגה ומפלגה לחוד וכולן ביחד. ועוד שני דברים מוצלחים מתוך פסיקת המאמר הבאה:

"אנחנו מדברים על מפלגות שורשיות עם תפיסות אידיאולוגיות שונות שלא רצו לבטל את זהותן למקרה שיצטרכו לחזור לקהל [שלהן]. לא רצו להתאבד. …" ראינו שגם ההיפך הוא נכון; וכאשר (ואם) ננסה בפעם השנייה לרענן גם את הפרסום השני, נראה איך המסכנה בו היא שהאידיאולוגיות הן לא כל כך שונות בכדי להוכיח שהן זהות מהותית ושונות רק ב-צביע…ה/ות. הפסֽקה ממשיכה ככה:

"… לזה צריך להוסיף את הפרסונליזציה. האופן שבו המפלגות האלה מתנהלות, חייב את המנהיגים לדאוג לעצמם באופן אישי. כדי לשרוד הם היו חייבים את המנגנון בתוך המפלגות שלהם. הרשימה המשותפת הפכה סרח [עודף] (כתוב 'עורף' במקום עודף – הסרח העודף | האקדמיה ללשון העברית) במובן המוסדי, כי (3) לא היו לה מוסדות משל עצמה. …" – כלומר, לא היו לה מנגנונים משל עצמה – ההדגשה תחת מספר '3' מתוך ארבעה (4) דברים מוצלחים היא שלי. כאן יש להוסיף את ה-"כיסאולוגיה" שהוזכרה שלוש פעמים בתוך המאמר. לבסוף נסיים "לקדם" את המוצלח הרביעי שנמצא באותה הפסקה.

" … אחד הפוליטיקאים במשותפת אמר לי: 'אנחנו צריכים להגיד תודה לתקנון הכנסת שאפשר לנו לפעול ביחד כסיעה. תקנון הכנסת נתן להם חדר כסיעה וחייב אותם לקיים ישיבות סיעות, כי (4) מחוץ לחדר לא היתה רשימה משותפת … ' ". ביחד עם תיאור המציאות האחרון (לפעול ביחד כסיעה – בחדר אחד), ועם זה שלפניו (תפיסות אידיאולוגיות שונות) מופיעים במאמר את הניגודים המשלימים את אותם התיאורים: אחד, מיד, המציין כי ראשי הרשימה, "לא יכלולמכור הצלחות, הם מכרו אידיאולוגיה"; השני מתחת לתמונה של ישיבת ראשי הרשימה מסביב לשולחן: "אירוע נדיר: ישיבת סיעה ברשימה המשותפת (פלאש 90)". (הדגשה שלי – אנג'לו).

כללי

להחרים את הבחירות מספר 2

להחרים את הבחירות מספר 2

ראינו במספר 1 של קריאת החרמת הבחירות שנשארנו מפולגים, כלומר עם הדם הרע בתוכנו, אבל גם בְּאֹרַח רִשְׁמִי הפעם. אפילו התחלנו לתקוף את המתחרים הפחות קרובים ("תחרותיים") כי מרצ ויתרה על המאבק בכיבוש ונותרה מפלגה ציונית –לאו דווקא יהודית-ערבית (אולי חימום לפני התקפות "קשמיר").

וזה במסגרת אותה התחרות המוסכמת, זו הנהוגה בכאילו סְעִירוּת (אגיטציה) של משחקי "חופש ביטוי" בבחירות למען החלטות דיון פרלמנטארי, שנמוג מזמן – קרל מרקס כבר חשף את העובדה הזאת לפני 170 שנה – ביוזמת השמאל של אז, למען החלטות מסדרון.

המרקסיזם כבר חשף גם את העובדה שההמונים הם הקובעים את השתלשלותם של המאורעות. למרות שתי העובדות האלה, לא זו בלבד שפילגנו אותם (ההמונים) בהסכמה, אלא שאנחנו ממשיכים לדבר כאילו שום פילוג לא התרחש לא יותר מאשר לפני מספר ימים בלבד: "אנחנו מתחייבים לשים את מלוא משקלנו וכוחנו כדי להפיל את שלטון הימין" (מתחייבים, לא פחות, אנחנו אומרים: חד"ש: 'יש להפיל את שלטון הימין – אסור שתהיה כאן ממשלת נתניהו וכהנא').

נעזוב בינתיים בצד את העובדה ש- הדם הרע לא אפשר אף פעם את האחדות אנחנו מחויבים לה. על איזה "משקל" אנחנו מדברים בקביעתנו זו? האם אנחנו מדברים על יכולות גאוניים של תכסיסנים במאבקי שכנוע "פרלמנטאריים" של כנסת ישראל? על מה אנחנו מבססים את קביעתנו זו?

כל זה בזמן שאנחנו מסכימים לפילוג, לא רק מהאחים שלנו – בבחינת האינטרסים המעמדיים במיוחד – במובלעות האפרטהייד, אלא גם מחוץ למובלעות האלה.

בהחלט עדיף, בעיקר בגלל ההסכמות מן הסוג הזה, לא להסתפק ב-"קשרי משפחה עם טרוריסטים" (אולי נוי בעיתון 'הארץ' לפני יומיים), שהם לוחמים נגד דיכוי גזעני בעל מניעים לאומיים, ולהצטרף למובלעות, לפחות, בהחרמת הבחירות.

אנג'לו איידן

26 בפברואר 2019

כללי

קריאה: יש להוסיף ולהחרים את הבחירות לפרלמנט הישראלי1

 

קריאה: יש להוסיף ולהחרים את הבחירות לפרלמנט הישראלי1

הנפקדות היום בקלפיות של ישראל היא עדיין פעולה לגלית (חוקית). יש להסביר מדוע הנפקדות הזאת היא חיונית היום אפילו במקרה שהמחוקקים הופכים את עריקת המצביעים לבלתי-לגלית: "חופש ביטוי" יכול להפוך מוחרם על-ידי מחוקקים איסורים גם על החרמות כלכליות על ישראל. בכדי להשתכנע בכך, מספיק לראות איך האחרונות הוצאו לא מזמן אל מחוץ לחוק, לא רק בישראל עצמה, אלא גם במדינות מערביות הולכות ומתרבות.

למרות המתקפה הכולל של אחדות הזאת ובאותו הזמן, השמאל “העקבי”, כלומר השמאל ה-‘לא ציוני’ או האנטי-ציוני, מנוסה התפצלות בשנות התשעים של המאה הקודמת, מוסיף בהתפצלות חדשה-ישנה לבסס את הצורך בהחרמת הבחירות של “הדמוקרטיה” הפשיסטית של ישראל.

להמונים תפקיד לחנך את המנהיגים והקברניטים הפוליטיים "מעל" הנתינים של המדיה, המנגנון המדיני, בארצם. וזה בדיוק נכון שההחרמות הן אמצעי לגיטימי (כשר) ודמוקרטי (מוצדק) בידיים של ההמונים במילוי תפקידם זה.

אחרי תַעתוּעַי ה-"ברית המאוחדת" שלה, ' הרשימה המשותפת' עוברת לתעתועים של שתי "בריתות" מנוגדות, גם הן נטולות מוסדות, ומוסיפה בכך ביצור לאישוש החרמת הבחירות. בכך, גם היא מצטרפת לדחיפות הימניות שמובילות את ההמונים הישראלים לחבור עם ההמונים הפלסטינים בהזדהות מהפכנית איתם על-ידי החרמת משחק הבחירות של הציונות הישראלית – דוגמה משוכללת "דמוקרטיה" של הפשיזם הגרמני הנאצי. כאן המקום להגדיר את מרצ כאגף המתון ביותר של הפשיזם הישראלי, כי מרצ ויתרה על המאבק בכיבוש ונותרה מפלגה ציונית –לאו דווקא יהודית-ערבית.

הרשימה המשותפת לא הייתה יותר מאשר "ברית" פרלמנטארית של הבורגנות הכי מקופחת ב-"ישראל הגדולה" או פלסטין הקטנה. וזה אחרי המקופחת ביותר שהיא תושבת במובלעות האפרטהייד תחת כִּתוּר של המצור הישראלי.

יו"ר רע"ם, ד"ר מנסור עבאס, אמר: "אנחנו לא מתייאשים וממשיכים בניסיונות להגיע לבחירות עם רשימה משותפת כפי שהציבור הערבי רוצה. זה הצעד היחיד שדרכו ניתן להיאבק יחד נגד הגזענות, האפליה וממשלת הימין". (https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5467593,00.html). יש " … מאיימים כי לא ישתתפו בבחירות …", אם המהלך של בברית רחבה בתוך רשימה משותפת ייכשל. (שם).

הברית הרחבה היא לא פרלמנטארית בלבד והיא כוללת את הבורגנות של מובלעות האפרטהייד. אבל, ההתעלמות מהצורך הזה, בצד הדיבורים המבטיחים גדולות, מציגה בפנינו רק מעשי תעתועים, האחד אחרי השני. והינה השני:

אופטימיות בקרב ראשי חד"ש לגבי האפשרות להציג שוב את רשימה משותפת בבחירות

אז עלינו לצפות מצידן של הנהגות היוצאות מהרשימה המשותפת לא יותר מכריתת בריתות נסוגות, במקום מתקדמות. ככה, מההבטחות למעלה, קיבלנו את המציאות לפנינו:

חד"ש ותע"ל חתמו על הסכם לריצה משותפת בבחירות לכנסת ה-21

וגם:

" ‏19 בפברואר‏ ב-‏14:12

" הוועד המרכזי של בל"ד ומועצת רע"ם אישרו את הסיכום העקרוני בין בל"ד ורע"ם על ריצה משותפת בבחירות, תוך מחויבות להמשך המאמצים להשבת הרשימה המשותפת לאיתנה.

" שתי המפלגות הסכימו לרוץ ברשימה אחת על בסיס מפתח שוויוני, אם אכן ייכשלו המאמצים להרכבתה מחדש של הרשימה המשותפת.

" ד"ר ג'מאל זחאלקה, יו"ר מפלגת בל"ד, אמר לאחר אישור ההסכם כי "אנחנו מחויבים לשותפות עם רע"ם ושואפים להרחיבה, בהתאם לאינטרסים של בני עמנו. ביחד אנחנו חזקים יותר מול הקולוניאליזם והגזענות."" (www.facebook.com/balad2013/photos/a.408982102503235/2058199137581515/?type=3&theater).

הניסיון שלנו עם ברית פרלמנטארית באמצעות "הרשימה המשותפת" מעלה ספקות ביכולות מרכיביה להיכלל בברית רחבת שותפים ושדות מאבק משותף חוץ מהשדה הפרלמנטארי. התוצאה הזאת מתווספת לשאר תוצאות הניסיון הזה. למשל, נפסקה השתתפותה של חברת הכנסת ניבין אבו רחמון, שעל השתתפותה בראש הרשימה הזאת התנהל ויכוח חריף (אפשר לצפות באחד הוויכוחים, שהוא רשום במלואו אצלי בקובץ "לרסק את הציונות", ואמסור אותו לכל דורש, מועתק מתוך הקישור הבא: https://www.facebook.com/anat.matar/posts/1406151509462387?comment_id=1406720072738864&reply_comment_id=1406780126066192&comment_tracking=%7B%22tn%22%3A%22R9%22%7D). שם טיעונים למען ריבוי נשים ברשימה בין מרכיביה. שם החברה ענת מטר כתבה: " … הדם הרע השוצף בתוך הרשימה החשובה שלנו" –בפייסבוק על שמה בקישור למעלה.

נכון מאוד חברה ענת מטר היקרה, הדם הרע בין המרכיבים של השמאל "העקבי" הוא זה שקובע במעשים (לא במלים ובהבטחות) שאפשר לנצח את הימין בישראל באמצעות התקפות מפצלות בתוכו ונגד מקופחים ממנו במובלעות האפרטהייד. בנוסף לכל זה, מנהיגי השמאל הזה מחריפים את חוצפת התיימרותם לנצח בכוחות קיקיוניים ומתנגשים של עצמם את כוחות הימין הנתמכים על-ידי האימפריאליסטים האמריקאים והאירופים.

האם נפול במלכודת הזאת של קברניטים מחוסרים בשלות פוליטית?

לא, לא נפול.

נחנך אותם ומנהיגים אחרים ביחד אתם או במקומם באמצעות חרם על בחירות נטולות סיכוי.

וגם באמצעות מהלכים נוספים. על המהלכים האלה, אני מקווה שאצליח לשתף את המחרימים שבינינו הדוגלים בכנות בבריתות רחבות.

אנג'לו איידן

23 בפברואר 2019

 

המכשול

למען ניתוח מעמדי

 

 

לפני מספר ימים פרסמתי בבלוג שלי, http://www.financend.wordpress.com (בעמוד 2, מאחורי עמוד זה), התבוננות שלי על החברה בישראל הגדולה (להלן, תיאור), כולל מובלעות האפרטהייד באזורים המכונים במשמעויות מגוונות כ-'שטחים כבושים' וכולל השטחים הסוריים (והלבנוניים שמהם לא הצליח החיזבאללה לממש את זכותו לגרש אותנו) הכבושים. הכותרת בתיאור (בעמוד 2 של הכרוז הנוכחי), 'למען ענישת הנוקטים במוסכמה שמפלה עממית לרעה', ביטאה, לא את תוכנו, אלא משאלה של משוכנע (מה שכנע אותי? לא כאן) כי אנחנו חיים בחברה בעלת משטר ותיק (מאז הקמתה של מדינת ישראל) המשתמש בניסיון פשיסטי שנצבר בהרבה מדינות, כולל בזו של האפרטהייד דרום-אפריקאי.

בתיאור בדקתי מספר שאלות על המצב שהתפתח בישראל לקראת אישור החוק הלאום הידוע לשמצה. הבדיקה הזאת התיימרה להצביע על תשובות לשאלות הסובייקטיבית שמעלות ביקורת על הפוליטיקה של קברניטי השמאל הנהנים מזכויות האזרחות הישראלית (להלן, שמאל ישראלי), באופן שונה, יש להוסיף כי הפשיזם מאפשר התייחסות נוגדת לחוק, במיוחד כאשר ההתייחסות הזאת מתועדת בהתאם ל-"כוונות", "למה שהתכוון המשורר", למה שמובן מאליו כאשר אחד "משלנו" מעורה.

בתיאור הימנעות ממתן מענה לאותן השאלות הסובייקטיביות, שגם עכשיו עלו שוב בפעם ה-"מי-יודע-כמה", על התנהגות השמאל הישראלי. להימנעות הזאת בתיאור הקביעה השגויה כי "אין חשיבות לסיבה מדוע קברניטים הגיעו הלום".

אבל הגיע הזמן לשאול: מדוע הגענו למצב בו הקברניטים שלנו התגלו חסרי אונים? וגם המהלכים הננקטים על-ידם חסרי אונים? ומדוע התאמצותם להסתיר את חוסר האונים הזה שלהם; מדוע התעסקותם הקדחתנית בהכרזות של התנגדות במילים וכניעה במעשים? מדוע ההתגנבות במחנה הלוחמים; ההסתרה של הנחיתות, או נכון יותר, של התפתות להבלגה מורתעת מאיומים על זכויות היתר שבידם? מדוע האופורטוניזם הזה; מדוע לא הכרזות על מהלכים להשגת יעדים פוליטיים תכליתיים, אלא הכרזות מוקיעות, מתלוננות והכרזות של "לא נסכים" בכדי להסכים על הבסיס, המנוגד לכך, של ההסדרים המקובלים במשחק המוסכמות הנהוג בין גדרות מתרבות סביב חירויות דמוקרטיות מתמעטות בהתאם לצורכי המשטר, על חשבון "המרחב הדמוקרטי", שדב חנין והחברים שלו יודעים איך להרחיבו במילים, ולא במעשים (זאת, אבל, היא מחלה של כל הסוציאל דמוקרטיים, האדונים הדמוקרטיים, הרביזיוניסטים של המרקסיזם, כולל אלה המציאו אידאולוגיה שמאלית חלופית). [1]

בתיאור התייחסות חלקית לשאלת הללו כי לא נוכל להימנע מדיון יסודי עליהן. הקברניטים שלנו משקיעים כל כישרונותיהם בהתרוצצותם לשכנע את הבוחרים שלהם שהמצב נמצא תחת שליטה. בינתיים, הסומכים עליהם עדיין מתחלפים. כאן, מועלית אחד מהסיבות, שהן בהחלט חשובות, לכישלונותיהם. היא מבוססת על ניסיון מרקסיסטי עשיר; קרוב לוודאי שהיא המרכזית שביניהן, ומגיע מהניסיון שנאסף אל-ידי החבר מאו דזה-דונג:

"מי הם האויבים שלנו? מי הם החברים שלנו? זוהי שאלה בעלת חשיבות ממעלה ראשונה עבור המהפכה. הסיבה הבסיסית שבגללה כל המאבקים המהפכניים הקודמים בסין השיגו כל כך מעט טמונה בכישלונם להתחבר עם חברים ממשיים בכדי לתקוף אויבים ממשיים. מפלגה מהפכנית היא המדריכה של ההמונים, וכשהמפלגה המהפכנית מובילה אותם שולל, אף מהפכה יכולה להצליח אי פעם. כדי להבטיח מעל לכל ספק שבמהפכה שלנו נשיג הצלחות ושלא נוביל שולל את ההמונים, עלינו לשים לב בהתחברותנו עם החברים הממשיים שלנו על מנת לתקוף את האויבים הממשיים שלנו."

בכדי להתחבר עם חברים ממשיים, לא אל תוך ארגון מסוים, אלא בהתארגנות בריתות בין-מעמדיות של ארגונים מסוימים ביחסם לנתונים במציאות הממשית (לא דמיונית), בארץ ממשית (לא בארץ החזון), ובתקופה המתפתחת לפנינו, עלינו לערוך ניתוח לפי הצרכים הדחופים לאינטרס הכלכלי של המעמדות השונים – על תועלת האובייקטיבית של אותם המעמדות. רק ככה נוכל להכיר את הבסיס המחבר עם בני הברית שלנו לפי הנתונים המיוחסים למעלה. ככה נלמד לא רק את האויבים הממשיים שלנו, אלא גם את הטקטיקות והאסטרטגיות הפעילות, הטריות והמעשיות בתקופה הנדונה, ונשתחרר מאלה שמוצו, שמתו ופינו את מקומן לחדשות.

אנג'לו איידן – 11 אוגוסט 2018

 

הערות

בעקבות הנאומים ששמעתי בהפגנה של ה-11 באוגוסט, הוספתי למחרת את הכתוב בצבע אדום.

המכשול

למען ענישת הנוקטים במוסכמה שמפלה עממית לרעה

 

אין חשיבות לסיבה מדוע קברניטים הגיעו הלום למרות: שהם מתעבים את אלה המצטדקים באמצעות "כולם גזעניים"; ששאפו למדינה אחת או יותר לטובתם של שניים או יותר עמים באמצעות זכויות שוות לכולם; שלא התכוונו שהטייקונים יתעשרו על חשבון כל העמלים וגם – בנדל"ן – באדמות ערביות; שהתנגדו לפלישות ולהקמת מובלעות אפרטהייד מכותרות, שמתוכן טרם גורשו מתגוררים משך דורות.

כל זה, והקברניטים האלה לא מסוגלים לתאר לעצמם כי כל המגורשים הם מפונים ממקום מגוריהם למען הרווחים של הטייקונים ולמען מגורים לקלגסי הגירוש. משום כל זה, ועוד (לפנינו רק חלק של ה-'עוד' הזה), יש חשיבות לפועל יוצא מהסיבות.

ואפילו נגיד שניגלה כי רק החלק הקיצוני בתנועה הפשיסטית מעוניין להחריף את הפגיעוּת בדמוקרטיה הבורגנית; ונגלה שהחלק הקיצוני הזה מבחין שההחרפה הזאת תגזים את ההפרות החוק – שהן המרכיב שמאפיין פשיזם – עד כדי כך שלא יהיה אפשרי לְהַסווֹת יותר את המשטר הפשיסטי; ושהחשיפה הזאת תבודד אותם מהמתונים שלהם; לכן הפתרון של מַתַן תוֹקֵף חוּקִי לחלק (לפחות) המעשי, אשר, ללא תוקף חוקי, יתווסף להצבר פשעים נכסף, אבל רעשני מדי לעוד צבירות.

אפילו אם נגלה את כל זה, למי זה חשוב שהמתונים בתנועה הפשיסטית מנסים למנוע את ההסדרה הזאת של הפרת החוקים באמצעות ביטול של חוק מגזים אחד? – חשוב רק ביטול החוק זה? ולא ביטולם של כל החוקים המפלים (האחרונים במיוחד)? חשוב רק לאלה שלא מעוניינים לשדוד עוד אדמות ומסתפקים באדמות שכבר נשדדו עם שינויים פחות או יותר קלים לפשיסטים קיצוניים שלא מסתפקים.

הרי, המסתפקים מעוניינים להעניק נוחות של סבירות והִסתָגלוּת הדרגתיות ה-"רגילות" לכולם, כולל לאלה שלא מסתפקים. העיקר עבורם הוא לבסס כל מיני אמתלות ש-"מניחות את הדעת" ל-"עם נרדף" עם שבלים זדוניים, אִם כִּי זרים, לו.

לא סיבות שמחשידות על אינטרסים מעמדיים, כמו זה של האימפריאליזם ושל הקנויים לו, שחולשים על האזור שלנו בפרט ועל העולם כולו בכלל, אלא הסיבות החשובות לנוחיות קברניטים שהתמקצעו ברקימת פשרות עם יוזמים לניצולן "המצדיק" של אותן הסיבות באמצעות טיעונים גוֹבלסייאניים (Goebbelsians).

עלינו לבנות מנהיגים רבים, מתרבים ונכונים להתחלפות מהירה. וזה מכוון שה-יוזמים האלה הוכיחו שהם מומחים ל-"חיסול ממוקד"; עלינו להתפטר גם מקברניטים שמאליים, שמסוגלים להתפשר עם ה-יוזמים האלה – וה-סיבה היחידה והברורה לכך חושפת את הסרבנות מצדם של אותם הקברניטים לפשרות בינם לבין כל המנהיגים של אוכלוסיית המובלעות האפרטהייד – אנחנו לא זקוקים למומחים בנסיגות מול האויבים שלנו ומומחים לנסח סיבות אחרי סיבות סרוגות סביבה, ולהסתרתה של, בורותם בנסיגות מול בני הברית הטבעיים שלנו במובלעות האפרטהייד נגד ה-יוזמים!

– במובלעות האפרטהייד נפגעים כבר תקופה ארוכה על-ידי "חוקי לאום" ישראליים רבים.

 – גם הם וגם אנחנו, החיים בישראל הגדולה, נפגעים מהחלוקה המפרידה בינינו עד להקמתה של מדינת פלסטין.

 – אולי חשבו הקברניטים שלנו שזה לא יפגע בנו, אבל המציאות ממשיכה להמחיש לנו כי מה שמתחיל לפגוע באחרים, יפגע גם בנו.

אנגלו איידן, בשישי באוגוסט 2018 – יום השנה ה-73 מאז הטלות (יחידות עד כה, שלא לדבר על דילולים אמריקאים – אל-עמירייה, למשל , https://en.wikipedia.org/wiki/Amiriyah_shelter_bombing

וישראליים – אל-ח'יאם, למשל , https://www.ildialogo.org/noguerra/kiamsudlibano11112006.htm)

פצצות האטום האמריקאיות על הירושימה, ועל נגסאקי אחרי שלושה ימים.

viva_north_korea@yahoo.com

http://www.financend.wordpress.com