מרקסיזם לניניזם - האידיאולוגיה והפרקטיקה המהפכנית

שמאל של עובדים בעמל שִׁגרָתִי ושמאל של מעמדות ביניים – הראשון מתוך שני חלקים

שכבות ומעמדות לכל חברה. בכל חברה של העידן הנוכחי שני מעמדות נטולים פשרה בין האינטרס המנוגד שביניהם לבין עצמם: האוליגרכיה הפיננסית (ובראשה, יש אומרים, 26 מיליארדרים בעולם כולו) והשרתים תחתה מול ונגד פועלי הייצור התעשייתי, מעמד הפרולטריון. אלה הם שני המעמדות העיקריים בכל חברה: אחד של נצלנים ואחד של יוצרים בהתמדה ערך חדש באמצעות כלים וטכנולוגיה תעשייתיים (חלק בהפקה ישירה של חומרי הגלם, וחלק בהפיכה ישירה של החומרים האלה לתוצרת מוגמרת, לערך שימושי).

בין שני המעמדות האלה, מתקיימים מעמדות ביניים שונים וגם שכבות עובדים מגוונות. גם בקרב המעמדות ולשכבות האלה אינטרס מעמדי מנוגד, אבל נתון לפשרות אפילו עם האוליגרכיה הפיננסית, שהיא יודעת לנצל בקיצוניות את הפשרות האלה. בכך מודעים חלקים מתרחבים של שכבות עובדים ומעמדות ביניים. ובגלל זה, לפעמים החלקים האלה מאמצים בחלקם את האינטרס הפרולטארי ומתקדמים לעבר התפתחות תודעתם הפוליטית עד להתארגנות אידאולוגית קומוניסטית ללא סטיות רביזיוניסטיות ואופורטוניסטיות, כיאה לאריסטוקרטיה של הפועלים, מהקומוניזם (מרקסיזם, לניניזם ומאואיזם). אבל, מחייבת וארוכה היא זאת דרך לגיוס עממי ללא סטיות מהקומוניזם.

לכן הרביזיוניסטים והאופורטוניסטים בולטים כל כך – אין להם התחייבויות אלא לעצמם בלבד. הנכון הוא שבהתעוותויותיהם להופיע כמחויבים חברתית ועקרונית הם פועלים נמרצות נגד המתקדמים ביותר. בכך הם מתגלים מזוהמים ריאקציה (נסיגה) כנגד פרוגרסיביות (התקדמות) פוליטית.

בכדי להמחיש את זאת, קודם נכיר כוחות פרוגרסיביים. אחר כך נציג את המתקפות הראקציונריות נגד התקדמותם של הפרוגרסיביים האלה. ולפני כן נקדים ונאמר כי המתקפות האלה מנוגדות לאינטרס המעמדי של פועלי הייצור בזמן שהן מתפשרות עם האינטרס המעמדי של האוליגרכיה הפיננסית.

 

*****

 

' פרולטר' הוא שם הביטאון של המפלגה הקומוניסטית בבריטניה הגדולה (מרקסיסטית לניניסטית), בקיצור CPGB (ML)l. ביום שבת 30 במרץ 2019, פרולטר פרסם בכתובת https://www.cpgb-ml.org/2019/03/30/news/call-from-frances-first-yellow-vest-assembly/ את ההודעה הבאה:

קריאה מהכנס הראשון בצרפת של האפודים הצהובים

אפילו כאשר הוא שוקע להיעלם מן העין בתקשורת הבריטית, המרד העממי של צרפת ממשיך להתקיים ומתחזק.

הקריאה הבאה הוצאה על ידי הכנס הראשון של האפודים הצהובים, שהתקיים בקומרסי [COMMERCY – עיר במז – בויקיפדיה: (בצרפתית: Meuse) הוא מחוז בחבל גראנד אסט שבצרפת, אשר נקרא על שם נהר המז. גראנד אסט (בצרפתית: Grand Est) הוא חבל בצפון צרפת, החל מ-2016. בירת החבל היא שטרסבורג.)] בסוף ינואר.

 

*****

 

אנחנו, האפודים הצהובים של הכיכרות, של מגרשי החניה, של הריבועים, של התהלוכות, העצרות וההפגנות, התכנסנו ב -26 וב -27 בינואר 2019 כ-'התכנסות של ההתכנסויות' על-ידי התחברות מאוחדת של מאה משלחות שהגיבו חיובית לקריאה של האפודים הצהובים של קומרסי.

מאז 17 בנובמבר [2018], מהכפר הקטן ביותר בעולם הכפרי ועד לעיר הגדולה ביותר, התעוררנו נגד החברה האלימה, הבלתי צודקת והבלתי נסבלת. אנחנו כבר לא נרשה לעצמנו להיכנע להתעמרויות בנו!

אנחנו מתמרדים כנגד יוקר הגבוה של החיים, העוני והדלות; עבור יקירינו, משפחותינו וילדינו. אנחנו רוצים לחיות בכבוד. לא נסכים להשלים עם העובדה שבאמתחתם של 26 מיליארדרים בלבד מחצית ממה שיש לאנושות כולה. בואו ונתחלק בעושר ולא בעוני; בואו נשים קץ להפליות החברתיות!

אנו דורשים עלייה מיידית בשכר, גבול תחתון לרמות בתחומי החברה, הקצבאות והפנסיות; זכות ללא תנאי לדיור ולבריאות, לחינוך ולשירותים ציבוריים חינם לכול.

למען כל הזכויות האלה שאנחנו כובשים כיכרות על בסיס יומיומי, שאנחנו מארגנים פעולות והפגנות, שאנחנו דנים בכל הזדמנות. עם האפודות הצהובות שלנו אנו מחזירים שטח ששייך לנו; שטח שמעולם לא הייתה לנו.

ואיך הייתה התגובה הממשלתית? הייתה תגובה של דיכוי, זלזול, השפלה. הרבה הרוגים ואלפים פצועים; שימוש מאסיבי בנשק חם שגרמו הרבה נכות, עיוורון, פציעות וטראומות .

יותר מאלף איש נעצרו באופן שרירותי והורשעו, ועכשיו החוק החדש "אנטי-הורס" מוחל על מנת למנוע מאיתנו להפגין.

אנו מגנים כל אלימות כזאת נגד המוחים, בין אם מצד המשטרה או מצידן של כנופיות אלימות. שום דבר מכל זה לא יעצור אותנו! הזכות להדגים היא זכות יסוד. קץ לחסינות המשטרה בפני ענישה! חנינה עבור כל קורבנות הדיכוי!

ואיזה פעלול מלוכלך הוא מה שמכונה הוויכוח הלאומי הגדול – למעשה, הוא לא יותר מאשר מסע תעמולה ממשלתי שמתחמן [עושה מניפולציות] סביב הרצון שלנו להתווכח ולהחליט. דמוקרטיה אמיתית, כפי שאנו מיישמים אותה באסיפות שלנו, על הכיכרות שלנו, לא מתקיימת לא בטלוויזיה ולא בשולחנות עגולים [שולחנות (נטולות זכות יתר כמו בשולחן בעל מושב ליושב ראש, למשל) של לימוד משותף סביב בעיה ופתרונה] מזויפים מאורגנים על-ידי מאקרון.

אחרי, שמאקרון זה העליב אותנו והתייחס אלינו כאל פחות משום דבר, עכשיו הוא מצביע עלינו כעל אספסוף פשיסטי וספוג שנאת זרים נִתעָב. אבל אנחנו לא גזעניים, לא סקסיסטיים, ולא הומופובים. ההפך הגמור –  אנחנו גאים להתכונן ביחד ועם ההבדלים שבינינו כדי לבנות חברה של סולידריות [של הזדהות].

אנו מתחזקים על ידי מגוון הדיונים שלנו. בדיוק ברגע זה ממש מתפתחות מאות אסיפות ומציעות את דרישותיהן. דרישות אלה נוגעות לדמוקרטיה אמיתית, לצדק פִיסקָלִי [במיסים] וחברתי בתנאי עבודה, לצדק אקולוגי ואקלימי, וגם לקיצן של האפליות.

בין הדרישות וההצעות האסטרטגיות המצויות בדיון השכיח, אנו מבחינים באלה שדנות על: חיסול העוני על כל צורותיו, מהפכה במוסדות (משאלים ביוזמת האזרחים, אסיפה מכוננת, ביטול זכויות היתר של נבחרי ציבור), מעבר אקולוגי (מאי-צדק באנרגיה , מזיהום תעשייתי), שוויון, והתחשבות בכולם (באנשים עם מוגבלויות, שוויון בין גברים ונשים, קץ להזנחת השכונות העממיות, העולם הכפרי ו-"צרפת מעבר לים" – ראה בוויקיפדיה] ללא תלות בהשתייכות לאומית.

אנחנו, האפודים הצהובים, מזמינים את כולם להצטרף אלינו עם האמצעים והיכולות שלהם. אנו קוראים להמשך פעילויות המחאה (לפי סעיף 12, נגד אלימות המשטרה בתחנות המשטרה, סעיפים 13, 14 …), הכיבוש של הכיכרות, הכבישים והמצרים הכלכליים, ולמען שביתה מסיבית שמתחילה ב-5 בפברואר.

אנחנו קוראים להקים ועדות במקומות העבודה, בבתי ספר ובכל מקום אחר, כך שהשביתה הזאת תוכל להיבנות מלמטה למעלה על ידי השובתים עצמם. בואו וניקח את הדברים לידיים של עצמנו!

אל תישאר לבד – תצטרף אלינו!

בואו נארגן את עצמנו בדרך דמוקרטית, אוטונומית ועצמאית. התכנסות של ההתכנסויות הזאת היא צעד חשוב המאפשר לנו לדון בדרישותינו ובאמצעי היישום שלנו. בואו ונתאחד בבריתות בכדי להפוך אחרת את החברה!

אנו מדרבנים כל האפודים הצהובים להפיץ את הקריאה הזאת. אם כקבוצה של אפודים צהובים אתם מסכימים, תוסיפו את החתימה שלכם ושלחו אותה לקומרסי – assembledesassemblees@gmail.com. אל תהססו לדון ולגבש הצעות לקראת ההתכנסות הבאה של ההתכנסויות, אליה מתכוננים אנו לעת עתה.

 

הלאה מקרון! – שלטון לעם, בשביל כוחות עממיים ועל ידי כוחות עממיים!

 

*****

 

עד כאן הצד המתקדם שהותקף על-ידי הצד הנסוג של מעמדות ביניים.

לפני שנתחיל להציג את הנסוגים, אפשר לציין כי יש מקום לביקורת על המתקדמים ומדיניותם. אבל, בעקבות הבגידה של הרביזיוניזם החרושצ'ובי משנת 1956, עם התבססותו ההתחלתית של הרביזיוניזם הזה באמצעות שתלטנותו על חשבון הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של האיחוד הסובייטי, ומשך התבססותו של אותו הרביזיוניזם לאורך 35 שנה וחצי, עד לקיצה של ברה"מ, עם הפיכת אוגוסט 1991 של כנופיית גורבצ'וב, הגענו למצב שמחייב את "המצאת הגלגל מחדש" בגלל הנתק של 35 שנה עם הניסיון המהפכני שהצטבר לפני השנים הארוכות של הנתק החרושצ'ובי. לכן מאוד חשוב לנסח ביקורת מתחשבת בחידוש הזה של הניסיון הפוליטי המתקדם אחרי, ובגלל, ניתוקו ארוך השנים מהניסיון המהפכני הוותיק. על הביקורת המתחשבת הזאת לנסח הצעות לחלופות הנכונות בהישג של הניסיון שהצליח לא להתנתק מאותו הצבר וותיק מאז המהפכה הראשונה של 1905 ברוסיה הצארית גם בזמן ההשתלטות של הכנופיות החרושצ'וביות על מהפכת אוקטובר הגדולה ועל המשך חופשי של התפתחויותיה. המאואיזם, למשל, הצליח לא רק להמשיך ולהיות מחובר לניסיון המהפכני הוותיק, אלא גם לפתח אותו גם כאשר צמחו בסין העממית ומחוצה לה תנועות אופורטוניסטיות ורביזיוניסטיות. עוד דוגמה מאוד חשובה של חיבור דומה התגלמה על-ידי תנועות הודיות שהתמודדות בדרכים מהפכניות נגד הקולוניאליזם הבריטי.

אמרנו את זה ועכשיו נגדיש את תשומת ליבנו לכמה מתקיפים נגד האפודים הצהובים ונגד המאבק החשוב לכולנו שהם מנהלים נגד האוליגרכיה הפיננסית:

התנועה ומדיניותה של 'מרד ההכחדה':

https://www.cpgb-ml.org/2019/05/04/news/yellow-vests-v-extinction-rebellion/

ואוהדי המדיניות והתנועה של 'מרד ההכחדה':

https://www.cpgb-ml.org/2019/06/10/news/letter-how-can-we-deal-with-climate-change-xr-yellow-vests-red-green/

בשתי הכתובות האלה גם תגובה הולמת למתקפותיה של מדיניות הנסיגה של המעמדות הביניים. בחלק השני נצטרך לתרגם ולנתח את התגובות האלה.

מודעות פרסומת
כללי

עדיין לא סיכמנו את ‘החרמת הבחירות’

 

צריכים להסביר לבורגנים זעירים של השמאל העקבי כי בבחירות בורגניות חוזרות ונשנות, או פשוט – כפי שאמר ח"כ עופר כסיף (חד"ש) כאשר מסר לאחר הצבעת "סיעת חד"ש-תע"ל נמנעה בהצבעה על פיזור הכנסת: 'לא נרקוד לצליליו של החשוד בפלילים'" – 'בבחירות חוזרות', ולא בבחירות "רגילות", בבחירות שמצייתות לחוקים של משחק אלקטוראלי, משחק דמוקרטי, גם של מעמד האוליגרכיה הפיננסית, לפרלמנט פשיסטי, טמונים סיכויים להתפתחויות אנטי-פשיסטיות.

ביחד עם ההסבר הזה, על חלון ההזדמנויות הזה, צריכים גם להסביר להם למה הם עצמם הפסיקו להיות אמינים כאשר הם מכריזים כמו ח"כ עודה: נדון בשיקום הרשימה המשותפת של חד"ש והמפלגות הערביות.

כללי

התאריך המשוער של סיכום הבחירות מצידי

עוד מעט יחול חג של היהודים – פסח. תודות לכך יהיה לי חופש מן העבודה שלי (ניקיונות כלליים במרכז למוזיקה) אשר באמצעותה אני (אנג'לו איידן, בן 75) מתפרנס. כך יהיה לי יותר משבוע ימים בשביל לסכם את הבחירות. קרוב לוודאי אסיים סיכום פרולטארי (דהיינו, כתוצאת מבחנים מרקסיסטיים – כלומר, של מעמד פועלי הייצור – מול ונגד כל הבחינות האידיאליסטיות שהן, אלא רק על-ידי בחינות חומרניות-דיאלקטיות, שבוחנות את המציאות החומרית בהתפתחותה ולוקחות בחשבון את השתנותם של תנאיה ואת הניגודים שבה) עד סוף החופש הזה (של "פסח").

כללי

על התעמולה נגד החרמת הבחירות של "הנהגה" כושלת

למנהיגות האחראיות לתאם מילוי של תפקידים המובילים אותנו, ההמון העממי, בעימות בינינו לבין האויבים שלנו במציאות מורכבת של האזור שלנו. במציאות הזאת, אחד התפקידים שלנו מחייב אותנו להצמיח הנהגה מחונכת לכך.

[ניסיון למנוע אי-הבנות: 1- ושוב, אנחנו ההמונים. 2- תפקידי הנהגה שלנו, שלא כוללים תיאום בין התחומים השונים של תפקידים, מובילים לכישלונות. 3- כישלונות נגרמים גם מרשלנות בהסכמות ובהוצאתן לפועל. 4- כל ניסיון להפחית בחשיבות ההבנות האלה מחייב התייחסות תועמלנית מן הצד שלנו.]

לכן אני בוחר בהפסקה במאבק החרמת הבחירות [שהתפרסם עד עכשיו במקום זה להמשך ביצועו, אולי, לאחרי הבחירות] למען הצמחתה של מנהיגות כזאת כי עלינו להתמודד מול התעמולה של "ההנהגה" שכשלה בברית "הרשימה המשותפת".

ב-שיחה מקומית, לא נשיג שחרור דרך הכנסת, אבל חרם הוא לא תכנית עבודה, הופיע עם תאריך 27.3.2019 פרסום תעמולה למען "המנהגים" שפישלו בניסיון של "הרשימה המשותפת" (ניראה מיד איך הפרסום מסווה את המטרה הזאת של אותה התעמולה). יש לציין כי התעמולה הזאת הוכנה על-ידי "בעל תואר שני בישוב סכסוכים ופעיל פוליטי וחברתי." כמאמר מאת פאדי שביטה, הפרסום הזה "הופיע בערבית לראשונה ב"אלאתיחאד"".

בפרסום כתוב:

"אני מבין את התסכול, שחלק מאלה המשתתפים בעבודה הפוליטית חשים בו, במיוחד אחרי הניסיון של הרשימה המשותפת והכישלון שלה בניהול בעיותיה. היה עדיף אילו המפלגות שלנו היו מצליחות לבנות את המשותפת ולנהל את שאלת הרוטציה בצורה יותר טובה. היה עדיף אילו המשותפת הייתה מצליחה לבנות את עצמה כרשימה משותפת באמת ולבנות אסטרטגית עבודה, שכולם יהיו מחויבים לה."

תודה על ההבנה הזאת של אותה התעמולה, אבל התגברנו בלעדיה על "התסכול". בניגוד ל-"אילו" של ההבנה הזאת, אנחנו לא בוכים על חלב שנשפך. הפעילות למען החרמת הבחירות, שהתחילה הרבה לפני "הרשימה המשותפת", התחילה בגלל שאנחנו לא מאמינים בהנהגה הקיימת "והכישלון שלה בניהול בעיותיה" היה צפוי מראש. ברור לנו שמדינת ישראל תהיה שמחה לשכנע אותנו לשוב ולנסות את אותה ההנהגה ואת עבודתה פעמים אין ספור.

בהמשך, אחרי שהרימה את המקל, התעמולה הזאת של הנהגת "המשותפת"  לשעבר מרימה את הגזר:

"אולי יגיע הזמן שבו יחליטו מנהיגי הציבור הפלסטיני בתוך ישראל להחרים את הפרלמנט כי הנסיבות דורשות כך (בצורה מלומדת ולא כתגובה או שחרור עצבים). זה דורש מאיתנו להיות מוכנים עם מוסדות חזקים מחוץ לפרלמנט."

ראשית, מוסד הופך חזק לא עקב פיצול, אלא תודות להרחבת של השותפות לברית גדולה יותר. שנית, מר פאדי שביטה יודע שיש לנו כבר מוסד חזק – ראה פוסטר של תנועת החרם נגד הבחירות בערבית, וגם למטה מהפוסטר, תרגום בעברית עם קישור למאמר ממנו הפוסטר עצמו:

 

״עמדתנו חרם! את/ה לא לבד, גם אני מחרים״ מהמאמר:

"הכנסת אינה חזות הכל": האזרחים הערבים שקוראים להחרמת הבחירות בכתובת:

https://mekomit.co.il/%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%97%D7%96%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%A7/

 

ציטוטים אחרונים ונסכם:

הכותר המשנית של המאמר הנדון אומרת את התמצית של המאמר עצמו:

" לעבודה בכנסת יש מגבלות, אבל אפשר להשיג בה הישגים קטנים וחשובים לחיזוק החברה הפלסטינית. רק לא לשכוח: הכנסת היא לא המועצה הלאומית של הפלסטינים. על הבנייה שלה צריך לעבוד לחוד"

התשובה לתמצית הזאת נמצאת במאמר על  "הכנסת אינה חזות הכל": האזרחים הערבים שקוראים להחרמת הבחירות בכתובת (שם):

" … המדינה בנויה כך שהיא מונעת מהפלסטינים את זכויותיהם. בדרום אפריקה מתנגדי האפרטהייד החרימו את הבחירות, מה שסייע לשלילת הלגיטימציה של ממסד האפרטהייד, שישראל מבחינה זו מאוד דומה לו. " (שם).

בנוסף לעובדה ש-"תושבי עזה, מזרח ירושלים והגדה הם הרוב הפלסטיני מהנהר לים, אך למרות שישראל שולטת בהם בצורה ישירה הם מנועים מלהיות חלק מאותה "דמוקרטיה" ישראלית" …, … "הכנסת היא המקור לכל החקיקה הגזענית, הריסות הבתים, הגירוש, הכיבוש, מעשי הטבח, האפליה והשנאה". (שם).

לפני הסיכום עלי לציין כי נעשים מאמצים כבירים בכדי להביא בוחרים לקלפי. זאת היא החוצפה הישראלית שנלמדת מהר בם אצל ערבים, עולים ועובדים אחרים. החוצפה הישראלית, שהיא נלמדה ועדיין נלמדת ממקללי-נאציזם משתפי-פעולה ציוניים עם הנציונאל-סוציאליזם הגרמני (הנאציזם), היא כבר נחלתו של כמעט כל המערב עד כדי כך שלא טועים עם מכנים את רוב המשטרים המערביים בשם 'ציונים'.

אבל, המאמצים להחזיר לקלפי את אותם הבוחרים שהאמינו להם והצביעו בבחירות לכנסת העשים, המאמצים האלה הם תוצאה של חוצפה ציונית מצידם של הראשים יוצאי הרשימה המשותפת לשעבר. מהחוצפה הזאת נולד אפילו שיר:

ב-הראפר תאמר נאפר קורא לצעירים הערבים לצאת ולהצביע נגד הגזענות, בכדי "להעיף הפשיסט" מספיק הרבה הצבעות בבחירות של שלטון האפרטהייד במובלעות שכם, חברון ועזה, למשל. זה בזמן שיש לנו הוכחות שהפשיסטים מעיפים רק במלחמה.

והשיר מחריף את חוצפתו באמצעות הפחדה של 'הפרד ומשול' הציוני ומוסיף כי "בשביל השיבה אני הולך להצביעעבור הנשים המוכות במקלטים אצביעכדי שאוכל לשיר למי שמחרים אותנו,במקום לדבר איתם בתוך משאיות טרנספר" … "או שנצביעאו שנמצא את עצמנו מחוץ למדינה" … "בגלל הגזענות והאפרטהיידכשבאים להרוס בתים בשכונהכשאשה נרצחתוגם כשמנסים להשתיק אותי — אני יודע מי עמד איתנוושאנחנו לא חייבים לוותר על הייצוג שלנו".

כל זה ועוד, לפי השיר ותומכיו, ניתן לפתור בהצבעה לכנסת. וזה אחרי שהצבענו למען רשימה שיכלה יותר להיות אמורה להצליח בגלל משותפת ליותר פלגים, לא רק בכנסת, אלא גם בכנסת, ובסוף נסוגה מכך בכדי לומר שבפילוג יותר טוב כאשר דרכנו לבריתות רחבות התארכה יותר – מתי הברית עם כל התנועה האסלאמית, עם כל ארגוני השמאל, עם כל התנועות שבמובלעות האפרטהייד, בהם רוב הפלסטינים תחת השלטון הישראלי.

אנחנו עונים: החרמת הצבעה לכנסת היא מהלך פוליטי חינוכי למען צמיחת הנהגה שתגן עלינו מפני קברניטים שעובדים עלינו באמצעי הפחדה ציוניים.

אכתוב בנפרד את הסיכום. הסיכום יבוא אחרי הבשלת תוצאות הבחירות כי התנאים להצלחת הסיכום, צמיחת הנהגה, תלויים במשוכנעים בכך. היו לנו הבטחות בלתי אמינות של הרשימה המשותפת. בעקבות הבחירות הקרובות נשווה את תוצאותיהן להבטחות האחרונות. אפשר לשכנע משוכנעים.

בינתיים תרשו לי לסיים את העבודה האחרונה בבלוג של "סוף להון הפיננסי" באמצעות המילים הבאות:

אני מסופק בכך שלא בחרתי באף בחירות לכנסת משך עשרים השנים האחרונות. אני גם מסופק בכך שעזרתי לרשימה המשותפת בבחירות לכנסת ה-20 ולאחריהן עד הכרתי את חוסר יעילותה של העזרה שלי. אז, עדיין לא הכרתי באפשרות לחנך הנהגה חדשה ושלכך דרושים מספיק שנים וגם מפלגה "מטיפוס חדש", מפלגה קומוניסטית שאין במציאות נטולת חלק גדול נטול זכויות של אוכלוסיית הארץ כי, משך יותר מיובל שנים, זכויותיה מותנות ליישום "פתרון" 'שתי-מדינות' או 'מדינה אחת' – אם בכלל פתרון היה אפשרי בשרשרת אימפריאליסטית, אז היה תודות לניתוק ממנה או לפחות תודות להתפתחות מהפכנית חדה (שהיא רחוקה מאיתנו) – אפילו על-ידי הבורגנות הזעירה הישראלית השמאלית ביותר.

 

אנג'לו איידן

שישי לאפריל 2019

כללי

קריאה שלישית להחרמת הבחירות

בזמן שפרסמתי את שתי הקריאות הקודמות, היו שלושה פרסומים ב-'שיחה מקומית' עם התייחסות לבחירות. בשלושתם התייחסות ענייה מבחינת הביסוס. ננסה בפעם השנייה ובפעם השלישית "לקדם" גם את מוצלח של חד״ש בחרו ביהודי שהערבים רצו, בל״ד בחרו בערבי שהיהודים רצו | שיחה מקומית וגם את מוצלח בפרסום של להחרים את הבחירות, להתרכז בשיקום החברה הערבית. הפעם הנוכחית, נקדם את החלק המוצלח מתוך המאמר של 28.2.2019 מאת מירון רפופורט עם דברים של פרופסור אמל ג'מאל.

שם דברים "אָמְגַ'דיים" מהסדרה החושפנית של 'עבודה ערבית' הופכים סופיסטים באלגנטיות הגשתם על-ידי הבאת דעות אופייניות לפלפולים, שנראים הגיוניים, אבל, בגלל השלמה עם קבלת הדין הציוני מצידה של חשיבה נואשת, נוקדנים (קטנוניים) במציאות.

שם, ב-"הרשימה המשותפת היתה החמצה היסטורית", גם ארבעה (4) דברים "מוצלחים במקצת" על מנהיגי הברית המוגבלת של מרכיבי הרשימה הנדונה: (1) הם "לא יצרו סינרגיה", לא יצרו, כפי שמתואר בהמשך, עבודה נלהבת ליישום פרוגראמה פוליטית שלא ניתנת להגשימה על-ידי אותם המרכיבים במצב של הִתפַּלְגוּת – ובגלל כך הפרוגראמה היחידה שהוגשמה בזמן "השותפות" הייתה זו שתתואר בדבר המוצלח הבא והשלישי – פרוגראמה בהסכמה משותפת לא כתובה. (2) וגם ההיפוך או, נכון יותר, הניגוד הדיאלקטי שמשלים את מציאות ביצועה של הפרוגראמה האמורה: "המשותפת מעולם לא היה משותפת, כל מפלגה דאגה לעצמה" – דאגה באמצעים תכסיסיים להסרת "סכנה" של אפילו-רק-התייחסות-מינימאלית למיסוד השותפות – תכסיסנות, שאפילו רק התגלותה בְּרַבִּים, חותרת תחת כל מפלגה ומפלגה לחוד וכולן ביחד. ועוד שני דברים מוצלחים מתוך פסיקת המאמר הבאה:

"אנחנו מדברים על מפלגות שורשיות עם תפיסות אידיאולוגיות שונות שלא רצו לבטל את זהותן למקרה שיצטרכו לחזור לקהל [שלהן]. לא רצו להתאבד. …" ראינו שגם ההיפך הוא נכון; וכאשר (ואם) ננסה בפעם השנייה לרענן גם את הפרסום השני, נראה איך המסכנה בו היא שהאידיאולוגיות הן לא כל כך שונות בכדי להוכיח שהן זהות מהותית ושונות רק ב-צביע…ה/ות. הפסֽקה ממשיכה ככה:

"… לזה צריך להוסיף את הפרסונליזציה. האופן שבו המפלגות האלה מתנהלות, חייב את המנהיגים לדאוג לעצמם באופן אישי. כדי לשרוד הם היו חייבים את המנגנון בתוך המפלגות שלהם. הרשימה המשותפת הפכה סרח [עודף] (כתוב 'עורף' במקום עודף – הסרח העודף | האקדמיה ללשון העברית) במובן המוסדי, כי (3) לא היו לה מוסדות משל עצמה. …" – כלומר, לא היו לה מנגנונים משל עצמה – ההדגשה תחת מספר '3' מתוך ארבעה (4) דברים מוצלחים היא שלי. כאן יש להוסיף את ה-"כיסאולוגיה" שהוזכרה שלוש פעמים בתוך המאמר. לבסוף נסיים "לקדם" את המוצלח הרביעי שנמצא באותה הפסקה.

" … אחד הפוליטיקאים במשותפת אמר לי: 'אנחנו צריכים להגיד תודה לתקנון הכנסת שאפשר לנו לפעול ביחד כסיעה. תקנון הכנסת נתן להם חדר כסיעה וחייב אותם לקיים ישיבות סיעות, כי (4) מחוץ לחדר לא היתה רשימה משותפת … ' ". ביחד עם תיאור המציאות האחרון (לפעול ביחד כסיעה – בחדר אחד), ועם זה שלפניו (תפיסות אידיאולוגיות שונות) מופיעים במאמר את הניגודים המשלימים את אותם התיאורים: אחד, מיד, המציין כי ראשי הרשימה, "לא יכלולמכור הצלחות, הם מכרו אידיאולוגיה"; השני מתחת לתמונה של ישיבת ראשי הרשימה מסביב לשולחן: "אירוע נדיר: ישיבת סיעה ברשימה המשותפת (פלאש 90)". (הדגשה שלי – אנג'לו).

כללי

להחרים את הבחירות מספר 2

להחרים את הבחירות מספר 2

ראינו במספר 1 של קריאת החרמת הבחירות שנשארנו מפולגים, כלומר עם הדם הרע בתוכנו, אבל גם בְּאֹרַח רִשְׁמִי הפעם. אפילו התחלנו לתקוף את המתחרים הפחות קרובים ("תחרותיים") כי מרצ ויתרה על המאבק בכיבוש ונותרה מפלגה ציונית –לאו דווקא יהודית-ערבית (אולי חימום לפני התקפות "קשמיר").

וזה במסגרת אותה התחרות המוסכמת, זו הנהוגה בכאילו סְעִירוּת (אגיטציה) של משחקי "חופש ביטוי" בבחירות למען החלטות דיון פרלמנטארי, שנמוג מזמן – קרל מרקס כבר חשף את העובדה הזאת לפני 170 שנה – ביוזמת השמאל של אז, למען החלטות מסדרון.

המרקסיזם כבר חשף גם את העובדה שההמונים הם הקובעים את השתלשלותם של המאורעות. למרות שתי העובדות האלה, לא זו בלבד שפילגנו אותם (ההמונים) בהסכמה, אלא שאנחנו ממשיכים לדבר כאילו שום פילוג לא התרחש לא יותר מאשר לפני מספר ימים בלבד: "אנחנו מתחייבים לשים את מלוא משקלנו וכוחנו כדי להפיל את שלטון הימין" (מתחייבים, לא פחות, אנחנו אומרים: חד"ש: 'יש להפיל את שלטון הימין – אסור שתהיה כאן ממשלת נתניהו וכהנא').

נעזוב בינתיים בצד את העובדה ש- הדם הרע לא אפשר אף פעם את האחדות אנחנו מחויבים לה. על איזה "משקל" אנחנו מדברים בקביעתנו זו? האם אנחנו מדברים על יכולות גאוניים של תכסיסנים במאבקי שכנוע "פרלמנטאריים" של כנסת ישראל? על מה אנחנו מבססים את קביעתנו זו?

כל זה בזמן שאנחנו מסכימים לפילוג, לא רק מהאחים שלנו – בבחינת האינטרסים המעמדיים במיוחד – במובלעות האפרטהייד, אלא גם מחוץ למובלעות האלה.

בהחלט עדיף, בעיקר בגלל ההסכמות מן הסוג הזה, לא להסתפק ב-"קשרי משפחה עם טרוריסטים" (אולי נוי בעיתון 'הארץ' לפני יומיים), שהם לוחמים נגד דיכוי גזעני בעל מניעים לאומיים, ולהצטרף למובלעות, לפחות, בהחרמת הבחירות.

אנג'לו איידן

26 בפברואר 2019

כללי

קריאה: יש להוסיף ולהחרים את הבחירות לפרלמנט הישראלי1

 

קריאה: יש להוסיף ולהחרים את הבחירות לפרלמנט הישראלי1

הנפקדות היום בקלפיות של ישראל היא עדיין פעולה לגלית (חוקית). יש להסביר מדוע הנפקדות הזאת היא חיונית היום אפילו במקרה שהמחוקקים הופכים את עריקת המצביעים לבלתי-לגלית: "חופש ביטוי" יכול להפוך מוחרם על-ידי מחוקקים איסורים גם על החרמות כלכליות על ישראל. בכדי להשתכנע בכך, מספיק לראות איך האחרונות הוצאו לא מזמן אל מחוץ לחוק, לא רק בישראל עצמה, אלא גם במדינות מערביות הולכות ומתרבות.

למרות המתקפה הכולל של אחדות הזאת ובאותו הזמן, השמאל “העקבי”, כלומר השמאל ה-‘לא ציוני’ או האנטי-ציוני, מנוסה התפצלות בשנות התשעים של המאה הקודמת, מוסיף בהתפצלות חדשה-ישנה לבסס את הצורך בהחרמת הבחירות של “הדמוקרטיה” הפשיסטית של ישראל.

להמונים תפקיד לחנך את המנהיגים והקברניטים הפוליטיים "מעל" הנתינים של המדיה, המנגנון המדיני, בארצם. וזה בדיוק נכון שההחרמות הן אמצעי לגיטימי (כשר) ודמוקרטי (מוצדק) בידיים של ההמונים במילוי תפקידם זה.

אחרי תַעתוּעַי ה-"ברית המאוחדת" שלה, ' הרשימה המשותפת' עוברת לתעתועים של שתי "בריתות" מנוגדות, גם הן נטולות מוסדות, ומוסיפה בכך ביצור לאישוש החרמת הבחירות. בכך, גם היא מצטרפת לדחיפות הימניות שמובילות את ההמונים הישראלים לחבור עם ההמונים הפלסטינים בהזדהות מהפכנית איתם על-ידי החרמת משחק הבחירות של הציונות הישראלית – דוגמה משוכללת "דמוקרטיה" של הפשיזם הגרמני הנאצי. כאן המקום להגדיר את מרצ כאגף המתון ביותר של הפשיזם הישראלי, כי מרצ ויתרה על המאבק בכיבוש ונותרה מפלגה ציונית –לאו דווקא יהודית-ערבית.

הרשימה המשותפת לא הייתה יותר מאשר "ברית" פרלמנטארית של הבורגנות הכי מקופחת ב-"ישראל הגדולה" או פלסטין הקטנה. וזה אחרי המקופחת ביותר שהיא תושבת במובלעות האפרטהייד תחת כִּתוּר של המצור הישראלי.

יו"ר רע"ם, ד"ר מנסור עבאס, אמר: "אנחנו לא מתייאשים וממשיכים בניסיונות להגיע לבחירות עם רשימה משותפת כפי שהציבור הערבי רוצה. זה הצעד היחיד שדרכו ניתן להיאבק יחד נגד הגזענות, האפליה וממשלת הימין". (https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5467593,00.html). יש " … מאיימים כי לא ישתתפו בבחירות …", אם המהלך של בברית רחבה בתוך רשימה משותפת ייכשל. (שם).

הברית הרחבה היא לא פרלמנטארית בלבד והיא כוללת את הבורגנות של מובלעות האפרטהייד. אבל, ההתעלמות מהצורך הזה, בצד הדיבורים המבטיחים גדולות, מציגה בפנינו רק מעשי תעתועים, האחד אחרי השני. והינה השני:

אופטימיות בקרב ראשי חד"ש לגבי האפשרות להציג שוב את רשימה משותפת בבחירות

אז עלינו לצפות מצידן של הנהגות היוצאות מהרשימה המשותפת לא יותר מכריתת בריתות נסוגות, במקום מתקדמות. ככה, מההבטחות למעלה, קיבלנו את המציאות לפנינו:

חד"ש ותע"ל חתמו על הסכם לריצה משותפת בבחירות לכנסת ה-21

וגם:

" ‏19 בפברואר‏ ב-‏14:12

" הוועד המרכזי של בל"ד ומועצת רע"ם אישרו את הסיכום העקרוני בין בל"ד ורע"ם על ריצה משותפת בבחירות, תוך מחויבות להמשך המאמצים להשבת הרשימה המשותפת לאיתנה.

" שתי המפלגות הסכימו לרוץ ברשימה אחת על בסיס מפתח שוויוני, אם אכן ייכשלו המאמצים להרכבתה מחדש של הרשימה המשותפת.

" ד"ר ג'מאל זחאלקה, יו"ר מפלגת בל"ד, אמר לאחר אישור ההסכם כי "אנחנו מחויבים לשותפות עם רע"ם ושואפים להרחיבה, בהתאם לאינטרסים של בני עמנו. ביחד אנחנו חזקים יותר מול הקולוניאליזם והגזענות."" (www.facebook.com/balad2013/photos/a.408982102503235/2058199137581515/?type=3&theater).

הניסיון שלנו עם ברית פרלמנטארית באמצעות "הרשימה המשותפת" מעלה ספקות ביכולות מרכיביה להיכלל בברית רחבת שותפים ושדות מאבק משותף חוץ מהשדה הפרלמנטארי. התוצאה הזאת מתווספת לשאר תוצאות הניסיון הזה. למשל, נפסקה השתתפותה של חברת הכנסת ניבין אבו רחמון, שעל השתתפותה בראש הרשימה הזאת התנהל ויכוח חריף (אפשר לצפות באחד הוויכוחים, שהוא רשום במלואו אצלי בקובץ "לרסק את הציונות", ואמסור אותו לכל דורש, מועתק מתוך הקישור הבא: https://www.facebook.com/anat.matar/posts/1406151509462387?comment_id=1406720072738864&reply_comment_id=1406780126066192&comment_tracking=%7B%22tn%22%3A%22R9%22%7D). שם טיעונים למען ריבוי נשים ברשימה בין מרכיביה. שם החברה ענת מטר כתבה: " … הדם הרע השוצף בתוך הרשימה החשובה שלנו" –בפייסבוק על שמה בקישור למעלה.

נכון מאוד חברה ענת מטר היקרה, הדם הרע בין המרכיבים של השמאל "העקבי" הוא זה שקובע במעשים (לא במלים ובהבטחות) שאפשר לנצח את הימין בישראל באמצעות התקפות מפצלות בתוכו ונגד מקופחים ממנו במובלעות האפרטהייד. בנוסף לכל זה, מנהיגי השמאל הזה מחריפים את חוצפת התיימרותם לנצח בכוחות קיקיוניים ומתנגשים של עצמם את כוחות הימין הנתמכים על-ידי האימפריאליסטים האמריקאים והאירופים.

האם נפול במלכודת הזאת של קברניטים מחוסרים בשלות פוליטית?

לא, לא נפול.

נחנך אותם ומנהיגים אחרים ביחד אתם או במקומם באמצעות חרם על בחירות נטולות סיכוי.

וגם באמצעות מהלכים נוספים. על המהלכים האלה, אני מקווה שאצליח לשתף את המחרימים שבינינו הדוגלים בכנות בבריתות רחבות.

אנג'לו איידן

23 בפברואר 2019