קולקטיביזציה (1)

(תרגום של אנג'לו איידן)

 בפרק 6 (בחלק השני) של סיפרו 'טרוצקיזם או לניניזם', הרפל בראר ערך את המחקר המשך (בעקבות המחקר בחלק 1 של הספר) שלו תוך שהוא משתף אותנו לניסיון של המאבק הבולשביקי בהתמודדות עם קווי מדיניות השגויים בתחום הקולקטיביזציה בברה"מ (הרפל בראר חוזר לעסוק בקולקטיביזציה בפרק 18 של הספר). החלטתי לתרגם, בשלב זה, בעברית רק את הפרקים הנ"ל, אף שתרגומים נוספים בכוחם למקם את הנושא הזה (כמו נושאים אחרים, גם עכשוויים) תחת זרקורים זוהרים יותר. בגלל עיסוקיי בשאלות דחופות של וועידת מק"י, נצטרך, בינתיים, להסתפק בתרגום מצומצם זה. [אנג'לו]

פרק שש

קולקטיביזציה – בניית הסוציאליזם בכפר

תפקיד ההנהגה

 

"קניין חברתי", אנחנו מקווים שהצלחנו להמחיש למעלה את זאת, לא בונה תעשייה סוציאליסטית באופן אוטומטי.  "קניין חברתי" גם לא מסוגל לארגן מחדש את החקלאות על היסודות הסוציאליסטיים. ושוב כאן, כמו במקרה של מדיניות התיעוש הסוציאליסטי, היה צורך בלהיאבק נגד קווי-מדיניות שגויים, בשאלת הקולקטיביזציה, ולהביס אותם. על המדיניות הבולשביקית, הלנינית, הנכונה להילחם למען ניצחונה נגד קווי מדיניות האנטי-בולשביקים. מה הם היו, אם כן, קווי מדיניות שגויים אלה?

מדיניות של קבוצת בוכרין-ריקוב על הקולקטיביזציה

המדיניות הראשונה, מבין קווי מדיניות שגויים האלה, ננקטה על-ידי בוכרין, ריקוב וטומסקי. מדיניות זו נעמדה לטובתה של נטישת המתקפה הסוציאליסטית נגד הקולאקים באזורים הכפריים, תוך כדי האטת השיעורים של הצמיחה התעשייתית, והישענות על החקלאות האינדיבידואלית יותר מאשר על זו הקולקטיבית. מדיניות זו הובילה ליצירת בעיות שלא היה ניתן להתגבר עליהן בחזית החיטה. בנוסף לכך, הגורמים הקפיטליסטיים באזורים הכפריים – הקולאקים – היו מגיעים למצב בו יכלו להנחית את תכתיביהם על הממשלה הסובייטית. בוכרין, למעשה, כבר הנפיק לקולאקים את הסיסמה:תתעשרו. הוועדה של הועד המרכזי גינתה מיד את הסיסמה הזו (על אף טענותיו המנוגדות של טרוצקי), ובוכרין אולץ לכתוב מאמר שלקח בחזרה את הסיסמא.

מדיניות של טרוצקי וזינובייב על הקולקטיביזציה

מדיניות השנייה, מבין קווי מדיניות שגויים האלה, זכתה בהגנתם של טרוצקי וזינובייב. מדיניות זו הייתה טעונת הרפתקנות היות והיא דגלה בהתקפה מוקדמת מדי על הקולאקים, ב-1925, לפני שהפרולטריאט הוציא אל הפועל איזה שהיא ברית עם האיכרות הבינונית ולפני שהאיכר העשיר הוחלף על-ידי המשקים החקלאיים של המדינה הסובייטית ועל-ידי המשקים החקלאיים הקולקטיביים בתחום ייצור החיטה.

חיסולם של הגורמים הקפיטליסטיים באזורים הכפריים – הקולאקים – היה אפשרי רק על-ידי מאבק מעמדי ללא רחמים. למען המאבק הזה, הפרולטריאטהיה זקוק לברית נחושה עם האיכרות הבינונית. ברית זו יכלה להתחזק רק על-ידי הפניית האיכרות הבינונית לקולקטיביזציה. בתורה, ההפניה הזו יכלה להתבצע רק כאשר התעשייה מגיעה להתפתחות מספיקה בכדי להעניק תמיכה ממשית ופעילה לאיכרות באמצעות הספקה סדירה של טרקטורים, מיכון חקלאי אחר, דישון, וכאשר המדינה מסוגלת להעניק אשראי. אחרון, אבל לא בחשיבות, האיכרות הזדקקה להשתכנע על בסיס הניסיון של עצמה, ועל-ידי ההדגמה – לא על-ידי כפייה או אונס – לפנות מהחקלאות האינדיבידואלית לחקלאות קולקטיבית. ובהקשר זה, כפי שנירא בהמשך, המשקים של המדינה והמכונות ותחנות הטרקטורים לרוחבה ולאורכה של הארץ מילאו תפקיד בעל ערך אדיר בחשיבותו. המשק החקלאי אחד של המדינה, בשם 'שבשנקו', הקים את התחנת הראשונה של מיכון וטרקטורים, וסייע את האיכרות שבסביבה עם השאלת מכונות חקלאיות. ההצלחה של הצעדים הדומים, פיתוחה של התעשייה לדרגה בה יכלה להעניק תמיכה פעילה לאיכרות והיכולות של המדינה להעניק אשראי, בכל אלה האחראיות של הפניית האיכרות הבינונית לעבר החקלאות הקולקטיבית, ובכך, גם של חיזוק הברית בין מעמד הפועלים לבין האיכרות הבינונית. בתורו, חיזוק הברית הזה גרם לפנייה חדה במדיניות הסובייטית בנוגע לקולאקים – ממדיניות של לא יותר מאשר הגבלתם של הקולאקים, המפלגה הצטרכה לאמץ את המדיניות של חיסולם שלהקולאקים כמעמד. זה, וזה בלבד, מסביר מדוע לא היה אפשרי לתקוף את הקולאקים ב-1925, אך הפך לאפשרי לתקוף אותם לקראת 1930. לא ניתן להשיג את חיסול מעמד הקולאקים באמצעות 'צווים' לבדם, כפי שהוצע על-ידי טרוצקי וזינובייב ב-1925. ניתן היה להשיג את החיסול הזה רק על-ידי מאבק מעמדי ללא רחמים באזורים הכפריים – מאבק מעמדי למענו הפרולטריאט היה זקוק לברית נחושה של האיכרות הענייה והבינונית – ומאבק אשר למענו הפרולטריאט היה לגמרי לא מוכן בשנת 1925. אולם, ב-1930 כל התנאים הנחוצים היו קיימים לטובת המאבק המעמדי ללא רחמים הזה נגדהקולאקים.

מול הסיבות האלה, אפשר לראות כי המדיניות תחת סנגורם של טרוצקי ושל זינובייב הייתה אפילו יותר מסוכנת מזו שקבוצת בוכרין-ריקוב סנגרה עליה. אילו מיושמת ב-1925, המדיניות הזו הייתה מבודדת את הממשלה הסובייטית ואת מעמד הפועלים הרחק מהאיכרות הבינונית, אשר הייתה עוברת לצידה של האיכרות העשירה. מדיניות זו הייתה מובילה את הממשלה הסובייטית אל תוך "התנגשות עוינת", בשביל להשתמש בביטוי חביב על טרוצקי, עם החלק הארי של האיכרות ובכך לקרב את הגשמת הנבואות של טרוצקי בדבר המוות, האבדון והייאוש.

שניהם, הסוגים הנ"ל של מדיניות היו שגויים באופן קיצוני. היה להם דבר משותף אחד: אם מיושמים, שניהם היו מובילים להשתלטותם של הגורמים הקפיטליסטיים על חשבונם של הגורמים הסוציאליסטיים וגם, בסוף, להפלת הדיקטטורה של הפרולטריון. לכן, מהותם הייתה זהה, למרות הצורה השונה שבה מצאו את הביטוי שלהם [של הסוגים הנ"ל של מדיניות שגויה]. במונחי הצורה, מדיניות בוכרין-ריקוב-טומסקי הייתה אופורטוניסטית-ימנית, בעוד שזו של טרוצקי ושל זינובייב הייתה הרפתקנית-שמאלית. הצורה היא רלבנטית רק משום שההרפתקנות השמאלית, המוסוות, כפי שהיא יכולה להיות, במשפטים אולטרה-מהפכניים, הופכת יותר קשה לזיהוי, וגם יותר קשה להיאבק בה. אבל אין כל ספק כי שני סוגי האופורטוניזם האלה בתוך התנועה של מעמד הפועלים מהווים תמיכה ממשית ובעלת עוצמה ענקית לשירות מעמד בעלי ההון – הבורגנות.

הביקורת של סטלין על קווי מדיניות השגויים האלה

בביקורתו על שניהם, על הטרוצקיסטים ועל הבוכרינים, בשל מדיניותם השגויה בשאלת המאבק נגד הקולאקים, ותוך מיקוד התקפותיו על הטרוצקיסטים, החבר סטלין אמר:

"שתי הסטיות [דהיינו, זו המפחיתה בערכם של הקולאקים וזו השואפת להשמדתם המיידית] הן מסוכנות; שתיהן הן רעות; אנחנו חייבם להימנע מבזבוז זמן בוויכוח על איזו מהן גרועה מן השנייה. אבל יש צורך מעשי בוויכוח על איזו מהן ערוכה הכי טוב לקרב. אילו הייתם שואלים האם המפלגה ערוכה טוב יותר לקחת על עצמה מאבק ללא רחמים נגד הקולאקים, או (תוך התעלמות מן הקולאקים לעת עתה) להיכנס בברית עם האיכרות הבינונית, אני מאמין תשעים ותשעה קומוניסטים מתוך מאה היו אומרים שהמפלגה ערוכה טוב יותר לפעול בסיסמא: 'נלך על הקולאקים!' אילו היינו מאפשרים לחברים האלה להשיג את מבוקשם, הקולאקים היו נעשים מיידית מופשטים עד עורם. בנוגע למדיניות הנוגדת לה, המדיניות של אלה אשר, במקום לנסות להשמיד את הקולאקים ללא דיחוי, רוצים לשקוד על תוכנית הרבה יותר מורכבת של בידוד הקולאקים על-ידי כניסה לברית עם האיכרות הבינונית – זו תוכנית שהחברים לא מוכנים בשום פנים לקבל. זהו מדוע אני מאמין שהמפלגה, במאבקה נגד שתי הסטיות, חייבת לרכז את היריות שלה על הסטייה השנייה [השואפת להשמיד את הקולאקים ללא דיחוי]" (סטלין, נאום פתיחה בוועידה ה-14 של המפלגה).

בהקשר זה, גם, אפשר לראות כי הפגעים של טרוצקי זורמים מתוך תורת 'המהפכה המתמדת', שעיקרה חשדנות כלפי האיכרות, חוסר אמון בעובדה שתחת התנאים של הדיקטטורה של הפרולטריון – תחת המנהיגות של מעמד הפועלים – אפשר למשוך את עיקר המוני האיכרים אל העבודה לבנייה הסוציאליסטית, וחוסר הבנה בתפקידים של החלקים השונים של האיכרות בשלבים השונים של המהפכה ואחרי המהפכה הסוציאליסטית.

כל זה – הצורך במדיניות ומנהיגות נכונות בנוסף ל-"קניין חברתי" – הוא ברור לכול, אבל לא, כך ניראה לפחות, לטרוצקיסטים ולאינטליגנציה הבורגנית. זהו מדוע היה לנו חיוניות בפתיחה מקדימה של הנושא על הקולקטיביזציה עם חזרה על האמיתות הבסיסיות שנאמרו כבר פעמים אין ספור; היה חיני לא רק להפריך את טרוצקי המת, אלא גם השיג ולמתוח גבול על העיוותים וההשחתות שהטרוצקיסטים מתרגלים על העובדים – על הנוער שלנו במיוחד, נוער הנוטה להתפתות על-ידי אהבת-ממרות של זעיר-בורגנים; בגלל שהם הופיעו במראה 'מרקסיסטי' ("מרקס המסכן" כפי שלנין אמר פעם) אשר שוללים את תפקידה של המדיניות הנכונה, של המנהיגות הנכונה ושל התיאוריה הנכונה. בואו עכשיו ונחזור לקולקטיביזציה:

מודעות פרסומת
קטגוריות: קולקטיביזציה | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: