האמת שאבדה (15)

 

  • ·        ·        הטיהורים של 1937.

הדוגמה השנייה שלנו, דוגמת הנגד-מהפכניים שנידונו במשפטים של 1936-1938 כהמשך של הטיהורים במפלגה, בצבא ובמנגנוני הממשלה, יש לה שורשים בתנועה המהפכנית ברוסייה. מיליונים של בני-אדם נטלו חלק במאבקים המנצחים נגד הצאר ונגד הבורגנות הרוסית, והרבה מאותם המיליונים הצטרפו למפלגה הקומוניסטית הרוסית. בין כל המצטרפים, לדאבוננו, נכנסו למפלגה כאלה שנכנסו למפלגה מתוך מניעים אחרים מאשר לקחת חלק במאבקים למען מעמד הפועלים ולמען הסוציאליזם. אך מלחמת המעמדות הייתה כזו שלא נמצא לא פנאי ולא הזדמנות להעמיד במבחן את פעילי המפלגה החדשים. אפילו פעילי מפלגות אחרות שכינו את עצמן סוציאליסטיות ואשר נלחמו נגד המפלגה הבולשביקית צורפו למפלגה הקומוניסטית. כמה מהפעילים החדשים האלה קבלו תפקידים חשובים במסגרות של המפלגה הבולשביקית, של המדינה ושל הצבת בהתאם ליכולות האישיות שלהם להוביל את מאבקי המעמד. אלה היו זמנים קשים עבור המדינה הסובייטית הצעירה, ומחסור חמור בפעילים – או אפילו חוסר באנשים שיכלו לקרוא – אילץ את המפלגה לדרישות מעטות בהקשר לקישורים של פעילים וציוותי פעילים. בגלל בעיות אלו התפתח בהמשך ניגוד שחילק את המפלגה לשני מחנות – בצד אחד אלה שפעלו במטרה להמשיך במאבק לבניית החברה הסוציאליסטית, ובצד האחר את אלה שסברו כי התנאים עדיין לא הבשילו דיו בכדי לאפשר את בניית הסוציאליזם ועודדו את הכיוון הסוציאל-דמוקרטי [זרם פוליטי שמתנגד לשינויים חדים לטובת תיקונים או רפורמות]. מקור המגמה הזאת מונחת בטרוצקי, אשר הצטרף למפלגה ביולי 1917. בחלוף הזמן, טרוצקי הצליח להבטיח לעצמו את תמיכתם של כמה בולשביקים מפורסמים ביותר. אופוזיציה זו התאחדה נגד התוכנית הבולשביקית המקורית והציע אחד החלופות לתוכנית. כל ההצעות התמודדו לקראת ההצבעה של 27 בדצמבר 1927. לפי ההצבעה ההתמודדות נערכה במסגרת דיון מפלגתי עצום משך שנים רבות והתוצאה לא השאירה כל ספק שהוא. בין 725 אלף מצביעים, רק 6 אלף הצביעו בעד החלופה לתוכנית המקורית של הבולשביקים – זאת אומרת פחות מ-1% של פעילי המפלגה תמכו באופוזיציה המאוחדת.

בעקבות ההצבעה, וברגע שהאופוזיציה התחילה לפעול למען מדניות המנוגדת לזו של המפלגה, הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית החליט לגרש את המנהיגים הראשיים של האופוזיציה המאוחדת. האישיות המרכזית של האופוזיציה, טרוצקי, גורש מהאיחוד הסובייטי. אך הסיפור של האופוזיציה הזו לא הסתיים כאן. צינוביאב, קאמאנב וצבדוקינה (Zinoviev – Kamenev Zvdokine) הודו לאחר מכן על טעויותיהם באמצאות ביקורת עצמית, גם כך עשו מנהיגים טרוצקיסטים שונים, כמו פייאטקוב, ראדק, פראובראצהינסקי וסמירנוף (Pyatakov – Radek – Preobrazhinsky Smirnov –). כל אחד מהם שוב התקבל כפעיל בתוך המפלגה ושוב תיפקד במשרה המפלגתית והמדינית שלו. משך הזן התברר שהביקורת עצמית של האופוזיציה לא נעשתה בכנות, היות שמנהיגי האופוזיציה התאחדו נגד המהפכה בכל פעם י שהמאבק המעמדי התחדד באיחוד הסובייט. רוב אישי האופוזיציה גורשו והתקבלו בחזרה פעמים אחדות לפני שהמצב התבהר סופית בשנים 1937-38.

 

  • ·        ·        חבלה תעשייתית.

רציחתו של קירוב (KIROV), יושב-ראש המפלגה בלנינגרד ואחד האישים החשובים ביותר של הוועד המרכזי, ב-1934 הצית את החקירה שהובילה לבסוף לגילוי התארגנות מחתרתית בהכנת קשירת קשר במטרה להשתלט על ההנהגה של המפלגה ושל הממשלה באמצעים אלימים. תבוסתם של הקושרים במאבק הפוליטי של 1927 שכנע אותם להישען על תקוות ניצחון תוך אלימות מאורגנת נגד המדינה. חבלה תעשייתית, טרוריזם ושוחד היוו את כלי הנשק שלהם הראשונים במעלה. טרוצקי, ההשראה העיקרית בשביל האופוזיציה, כיוון את פעילותם מבחוץ. חבלות תעשייתיות גרמו למדינה הסובייטית אבדות נוראיות, בעלויות עצומים, למשל, מכונות בעלות ערך רב ניזוקו  מעבר לכל תיקון אפשרי, והייצור במכרות ובבתי חרושת סבל בנפילות ענקיות.

אחד האנשים שבשנת 1934 תיאר את הבעיה היה המהנדס האמריקאי ג'ון ליטלפייג' (John Littlepage), אחד המומחים הזרים שעבדו באיחוד הסובייטי לפי חוזה. ליטלפייג' עבד משך 10 שנים – 1927-37 – במכרות הסובייטיות ותהליכי הייצור שבהן, בעיקר במכרות הזהב. בספר שלו (בחיפוס אחרי הזהב הסובייטי), הוא כתב: " אף פעם לא התעניינתי בשנינות של תמרונים פוליטיים ברוסייה כל עוד יכולתי להימנע מהם; אבל היה עלי ללמוד את ההתרחשויות בתעשייה הסובייטית בשביל לקדם את העבודה שלי. ואני משוכנע בצורה איתנה שלסטלין ולשותפים שלו בעשייה לקח הרבה זמן בכדי לגלות כי מהפכנים קומוניסטיים לא-מרוצה היו לאוייבים הגרועים ביותר ".

ליטלפייג' גם כתב שהניסיון האישי שלו אישר את גילוי הדעת הרשמית על התוצאות שנבעו מקשירת קשר כביר מנוהל מחוץ לברה"מ אשר השתמש בחבלות נרחבות בתעשייה כחלק מתכנון הקושרים לדחוף את השלטון לנפילה. ב-1931, בזמן שהוא עבד במכרות נחושת וארד באוראלים ובקאזאחסטן, ליטלפייג' כבר הרגיש חובה לתת את דעתו על כל זה. המכרות היוו הלק ממערכה תעשייתית לייצור נחושת וארד תחת הניהול המקיף של פיאטקוב (PYATAKOV), סגן קומיסר העם לתעשייה הכבדה. המכרות נמצאו במצב קטסטרופלי באשר לתפוקה שלהן ובקשר לבריאות העובדים שעבדו בהן. ליטלפייג' הגיע למסקנה שזיהתה תוצאות של חבלה מאורגנת ומכוונת מגבוהה, מעל ציוותי ניהול האחראית על התשלובת התעשייתית לייצור נחושת וארד.

הספר של ליטלפייג' מצביע גם על מקורות מימון שבאמצעותן האופוזיציה הטוצקיסטית הצליחה לשלם את הוצאותיה של הפעילות הנגד-מהפכנית הזו. הרבה חברי מחתרת של האופוזיציה השתמשו בתפקידם החשוב בכדי לאשר את קנייתם של מכונות ממפעלים מסוימים של מדינות זרות. מכונות אלו, שקנייתם אושרה, היו באיכות הרבה יותר נמוכה מהמכונות שהממשלה הסובייטית שילמה עבור קנייתם. הגורמים שמכרו את המכונות הפרישו לארגון של טרוצקי את העודף הכספי של העסקות האלה, כתוצאה מכך טרוצקי והשותפים שלו בקשירת קשר באיחוד הסובייטי המשיכו להזמין את המוצרים מאותם היצרנים.

מודעות פרסומת
קטגוריות: האמת שאבדה - שקרים בנוגע להיסטוריה של האיחוד הסובייטי | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: