קולקטיביזציה (2)


1927: החקלאות מפגרת אחרי התעשייה

עד שנת 1927 התרחשה צמיחה מהירה של התעשייה הסוציאליסטית בהיקף רחב. אבל התמונה הייתה שונה למדי בתחום החקלאות. אף על פי שהייצור החקלאי ככלל הגיע לרמה שהייתה לפני מלחמת העולם הראשונה, ייצור החיטה הייתה 91% מהרמה בתקופה הקדם-מלחמתית.

העניין היה עוד יותר גרוע בחלק המשווק של ייצור החיטה – כמות החיטה שנמכרה להספקה בערים – בקושי הגיע ל-37% מהכמות בתקופה הקדם-מלחמתית. התהליך הפיצול של משקים רחבים למשקים קטנים, ושל משקים קטנים לעוד יותר קטנים הלך יותר מדי רחוק.

אילו הותר למצב זה של עניינים בתחום החקלאות להמשיך, האוכלוסייה העירונית והצבא היו פוגשים מחסור כרוני. הדרך היחידה לצאת מן המצב הזה הייתה בשינוי למימדים רחבים של משקים חקלאיים המאפשרים שימוש בטרקטורים ומכנות אחרות של החקלאות המודרנית ובכך להגביר את ייצור המזון כמו כן גם את חלקו לשיווק. למדינה הסובייטית חלופה: או שהיא יכלה לאמץ חקלאות קפיטליסטית במימדים גדולים, אשר הייתה מקעקעת את המוני האיכרות, תוך הרס גמור של הברית בין מעמד הפועלים לבין האיכרות ומחזקת בצורה ענקית את הקולאקים, ובכך לסיים סופית כל סיכוי לבניית הסוציאליזם באזורים כפריים; או שהיא יכלה לאמץ את החלופה הסוציאליסטית של מיזוג קרקעות האיכרות הקטנה למשקים סוציאליסטים בדירוג מורחב, אשר היו לא רק מאפשרות שימוש בטרקטורים ומיכון לגידולו של הייצור החקלאי, אלא גם מאפשרות לחזק את הברית בין מעמד הפועלים לבין האיכרות, ולהנחית מהלומה נמרצת על הקולאקים ועל חלומות השיקום הקפיטליסטי שלהם.

המדינה הסובייטית והמפלגה הבולשביקית רק יכלו, לאור מה שנאמר, לבחור, ובחרו בפועל, בחלופה השנייה – את פיתוחה של החקלאות באמצעות משקים קולקטיבים רחבים. בבחירה זו, המפלגה הבולשביקית הונחה על-ידי ההדרכות הבאות של לנין הנוגעות לצורך במעבר מחקלאות זעירה לחקלאות זעירה לחקלאות שיתופית קולקטיבית בדירוג רחב היקף:

"אין מילוט מעוני בשביל המשק הזעיר"

"אם לחקלאות התפתחות נוספת, אנחנו חייבים להבטיח הנחישות את המעבר שלה לשב הבא, והשלב הבא הזה חייב באופן בלתי נמנע להיות כזה שבו המשקים הזעירים, המשקים המבודדים, אלה שהם הכי פחות רווחיים והכי מפגרים, יעברו תהליך של התמזגות למשקים קולקטיביים במימדים נרחבים"

"אם אנחנו נמשיך עם המשקים הזעירים לפי הישן, אנחנו נמשיך לעמוד מול הרס בלתי נמנע"

"רק אם אנחנו נצליח להוכיח לאיכרות בהמחשה מעשית את היתרונות של החקלאות המשותפת, הקולקטיבית, השיתופית או הקיבוצית, מעמד הפועלים, שמחזיק בידיו את עוצמתה של המדינה, יוכל באמת לשכנע את האיכרים בנכונות מדיניותו ויוכל להבטיח את הצטרפותם הממשי והנמשך של מיליוני האיכרים."

הוועידה ה-15 של המפלגה – קולקטיביזציה

הוועידה ה-15 של המפלגה התחילה ב-2 לדצמבר 1927. בדוח שלו בשם הועד המרכזי, החבר סטלין, בהתייחסו להתרחבות המהירה של התעשייה הסוציאליסטית, הציב בפני המפלגה את המשימה הבאה:

"להרחיב ולגבש את עמדות מפתח הסוציאליסטיות בכל התחומים הכלכליים בעיר ובכפר ולהתמיד במהלך של סילוקם של הגורמים הקפיטליסטיים מהכלכלה הלאומית."

בציינו את הפיגור בחקלאות מחמת החקלאות האינדיבידואלית הזעירה, אשר מונעת את השימוש במיכון, וסיכנה את המדינה הסובייטית, החבר סטליןשאל:

"מה היא הדרך החוצה?"

הוא המשיך בתשובה:

"הדרך החוצה נמצאת בהפניית המשקים הזעירים והפזורים של האיכרים אל תוך משקים רחבים מאוחדים מבוססים על עיבוד המשותף של האדמה, להנהגת העיבוד הקולקטיבי של האדמה על בסיס של טכניקה חדשה וגבוהה יותר. הדרך החוצה נמצאת באיחוד של משקים זעירים וננסים של האיכרים באופן הדרגתי אבל ודאי, לא על-ידי לחצים, אלא על-ידי הדגמות ושכנועים, אל המשקים הרחבים המבוססים על עיבוד המשותף, הקולקטיבי, השיתופי של האדמה תוך שימוש בטרקטורים ומכונות חקלאיות ושיטות מדעיות של חקלאות אינטנסיבית. אין יציאה אחרת חוץ מהדרך הזו."

הוועידה ה-15 העבירה החלטה הקוראת לפיתוח המלא ביותר של הקולקטיביזציה של החקלאות. הוועידה גם נתנה הנחיות "לפתח את המתקפה נגדהקולקים ולאמץ מספר צעדים שיגבילו את התפתחות הקפיטליזם באזורים הכפריים וידריכו את חקלאות האיכרים לקראת הסוציאליזם." (החלטת המפלגה).

לבסוף, תוך הבחנה כי התכנון הכלכלי רכש שורשים איתנים, ועם המגמה שחיסולם השיטתית של הגורמים הקפיטליסטיים ובניית הסוציאליזם בתכליתה, הוועידה הדריכה את המשרדים המתאימים להכין טיוטה של התוכנית החומש הראשונה למען פיתוחה של הכלכלה הסובייטית.

האופוזיציה לקולקטיביזציה של קבוצת בוכרין-ריקוב

כאשר, בעקבות הוועידה ה-15 של המפלגה, הקולקטיביזציה ייצא לדרך והמפלגה התחילה ליישם את המתקפה נגד הקולאקים, הופיע פתאום קבוצה של אופורטוניסטים ימניים מובלים על-ידי בוכרין וריקוב. הקבוצה של בוכרין-ריקוב התנגדה למדיניות הקולקטיביזציה של המפלגה; קבוצה זו דרשה את ביטולם של הצעדים שהמפלגה אימצה נגד הקולאקים, וייצגה את התנוונות של חקלאות הקולאקים כהתנוונות החקלאות בכלל. קבוצת בוכרין-ריקובהכריזה כי שום טוב לא ייצא מהקולקטיביזציה, כי התעשרות הקולאקים לא מהווה כל סכנה לסוציאליזם, כי הקולאקים עזובים לנפשם 'יצמחו' בעצמם אל תוך הסוציאליזם. במטרה לספק הצדקה תיאורטית לנימוקים האלה, הגישו בצורה מפתה את התורה של 'רגיעת המאבק המעמדי' לפיו, בכל התקדמות הסוציאליזם, המאבק המעמדי צומח רגוע יותר; שהקולאקים 'יצמחו' שוחרי שלום בתוך הסוציאליזם ועקב כך לא היה כל צורך בהובלת מאבק מסוים נגדם; שהמאבק המעמדי ישקע עוד לפני כיליונו של האויב המעמדי. באמצעות התורה ההבלותית והבוגדנית הזו, קבוצת בוכרין-ריקוב הביעה הצעה להשליך בבזבוז ולהחליף את ההנחה הנכונה של הלניניזם הקובעת כי, בכל התקדמות הסוציאליזם, המאבק המעמדי צומח חריף יותר – כי האויב המעמדי מגביר פי מאה את המאמצים שלו, תוך נקיטת כל ואיזשהו אמצעי ברשותו על מנת להפיל את הסוציאליזם ולהרוויח בחזרה את 'גן-האדן האבוד' שלו, דהיינו, הקפיטליזם.

ההקבלה במהות בין התיאוריות הטרוצקיסטית והבוכרינית

תוך לימוד ההתבטאויות שבעיתונות, הקולאקים הבחינו כי הם לא לבד בהתנגדותם לבניית הסוציאליזם בברה"מ וכי היה להם תומכים בקרב המפלגה הבולשביקית בנוסף על כך. מצד אחד, הייתה קבוצה מונהגת על-ידי טרוצקי וזינובייב שטענה כי אין אפשרות לבנות את הסוציאליזם בארץ בודדה ומפגרת כמו רוסיה. הם נאלצו לצאת במלוא העוצמה בכדי להתנגד למדיניות המפלגה בוועידה ה-14 שלה ולאחר מכן. בצד השני, הייתה הקבוצה שלבוכרין-ריקוב. הקבוצה הזו ייצא באופוזיציה למפלגה בשאלת הקולקטיביזציה וטענה כי אין כל צורך במתקפה נגד הקולאקים ושהם 'יצמחו' בסוציאליזם. ככה ניתן לראות כי, למרות השוני בצורה, לא היה כל שוני במהות בין התבוסתנים הטרוצקיסטים והזינובייבים, שטענו כי אין אפשרות לבנות את הסוציאליזם ברוסיה המפגרת, לבין קבוצת האופורטוניסטים ימניים של בוכרין-ריקוב. ההבדל היחידי היה בכך ש התבוסתנים הטרוצקיסטים והזינובייביםהצליחו, לזמן מה, להסתיר את אופיים הכנוע תחת כיסוי של צעקנות 'שמאלית' 'מהפכנית' סביב 'המהפכה המתמדת' שלהם, בעוד שקבוצת האופורטוניסטים ימניים של בוכרין-ריקוב לא הצליחו להסתיר את התבוסתנות שלהם כאשר הגנו, כפי הצטרכו להגן, גלויות וללא מסכות, על הכוחות הקפיטליסטיים בברה"מ, במיוחד על הקולאקים.

ככה זה ברור שהוקם הבסיס למפגש בין שתי מגמות אופורטוניסטיות וריאקציונריות ולטרנספורמציה שלהם לחזית מאוחדת אחת נגד המפלגה. תורת 'המהפכה המתמדת' ותורת 'הרגיעה של המאבק המעמדי' הובילו ללא רחמים את שתי המגמות האופורטוניסטיות לנקודת מפגש משותפת. הבלתי נמנע התרחש: שתי המגמות האופורטוניסטיות נפגשו, מאוחדות על-ידי התנגדותם למדיניות המהפכנית של המפלגה הבולשביקית, והקימו אופוזיציה למפלגה, אופוזיציה מוצקה ומגובשת. מכאן ואילך, התבוסתנים הטרוצקיסטים וזינובייבים וקבוצת האופורטוניסטים ימניים הבוכרינית יפעלו בשיתוף פעולה של הסכמה הדדית. אבל, יותר על כך עוד יסוקר כשנעסוק במשפטי מוסקבה.

מודעות פרסומת
קטגוריות: קולקטיביזציה | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: