משפטי מוסקבה (מבוא א2)

התפתחות נוספת של הטרוצקיזם, וההכנות העיוניות שלו לקראת פעילויות של טרור, רצח, הרס וברית בוגדנית עם הפשיזם.

העמדה של טרוצקי באשר לאי-אפשרות בבניית הסוציאליזם בברה"מ נדחתה החלטית ע"י המפלגה הבולשביקית. אפילו אז טרוצקי סירב לזרוק על ערמת הפסולת, איפה השתייכה כיאות, את התיאוריה שלו של 'מהפכה מתמדת'. במקום כך לעשות, הוא נהייה יותר ויותר מלא מרירות כלפי המפלגה. וכאשר תבוסתנים מן הסוג של קאמנב וצינובייב, אחרי וועידת המפלגה ה-14 של מקא"ס(ב), הכריזו על עצמם נגד האפשרות לבנות את הסוציאליזם, טרוצקי, תוך לקיחת חלק בתבוסתנות ובספקנות שלהם, מיהר לגבש שותפות אופורטוניסט ביחד אתם – עם אותו צינובייב ואותו קאמנב שאותו טרוצקי תיאר אותם כל כך ימניים ב-שיעורי אוקטובר שלו ושרק לאחרונה שאף כל כך בסילוקם משורות המפלגה; אותו צינובייב ואותו קאמנב אשר לאחרונה בתורם ניסו ככל שיכלו על מנת להבטיח את סילוקו של טרוצקי מהנהגת המפלגה, אם לא מהמפלגה עצמה. למעשה לא היה אחר מאשר סטלין (אותו סטלין אשר, לפי האגדה הטרוצקיסטית, פחד מטרוצקי ה-'מבריק' ובגלל כך היה עוין עד שאין לפייסו כלפיו, תוך שאיפה לסלק אותו מהמפלגה בכל מחיר) שהתנגד לניסיונות של צינובייב  ושל קאמנב לגרש את טרוצקי ממנהיגות המפלגה. כאן מה שלסטלין אמר בהקשר זה:

"אנחנו יודעים כמה שמדיניות של לגדוע החוצה, השיטה של להתיר את הדם [זה היה התרת הדם מה שקאמנב וצינובייב ביקשו] היא מסוכנת ומדבקת. היום, אתה גודע החוצה איבר אחד, מחר עוד אחד, מחרתיים איבר שלישי – ומה נישאר מהמפלגה?"

כל זה, יהיה מה שיהיה, לא מעכב את הטרוצקיסטים וגורמים בורגניים אחרים מלדקלם שוב ושוב את האגדה המוזכרת למעלה הנוגעת לעוינות ללא פיוס שסטלין כביכול שמר כלפי טרוצקי ה-"מבריק".

טרוצקי לא ויתר אל השקפתו לפיה היה בלתי אפשרי לבנות את הסוציאליזם בארץ אחת. לכן, משנת 1924 ואילך, טרוצקי יכל רק לראות כי המפלגה הבולשביקית מונהגת ע"י סטלין נכנעת לקפיטליסטים ולאיכרות העשירה, שזו לא הייתה בניית הסוציאליזם. בהזדמנות מוקדמת יותר, אני כבר תיארתי את ה-'מהפכה מתמדת' של טרוצקי כתיאוריה אידיאליסטית – תיאוריה שלא מסוגלת לקחת בחשבון את המציאות, תיאוריה שהיא נמצאת בחוסר התאמה ללא תקנה עם המציאות. כישלון טרוצקי בדחיית התיאוריה הזו על מנת לענות על הדרישות של המציאות, של החיים הממשיים, וההתעקשות שלו בתפיסה כי המציאות חייבת להשתנות בכדי היא תוכל לענות על הדרישות של התיאוריה הזו, הובילו אותו בצורה חסרת תקווה אל תוך עמדה ריאקציונרית, ממנה הוא לא היה מסוגל לחלץ את עצמו מבלי להתפטר מן התיאוריה הריאקציונית אשר מלכתחילה הנחיתה אותו שם, וממוקם ככה טרוצקי לא יכל אלא לתאר כל הישג בבניית הסוציאליזם בברה"מ ככניעה לקפיטליזם וכוחות האפלים של הנגד-מהפכנות. יותר מוצלחת הבנייה של הסוציאליזם באיחוד הסובייטי הפכה, יותר תקיפות ותכופות הפכו הנבואות של טרוצקי על אבדון, הרס, אבטלה, תוהו ובוהו כלכלי, מלחמת אחים וניצחון של הנגד-מהפכניים שמאיים להתרחש [ואף לא נבואה התממשה-א. א.]. אידיאליזם הוא ריאקציוני. תיאוריה אידיאליסטית היא תיאוריה ריאקציונרית. האידיאליזם בהתעסקות רעיונית מוליך למעש אידיאליסטי וריאקציוני. התיאוריה האידיאליסטית וריאקציונרית של טרוצקי, של 'מהפכה מתמדת', הוליכה אותו היישר למעש ריאקציוני ונגד-מהפכני. בכך שהוא מכריז על האי-אפשרות לבנות את הסוציאליזם בברה"מ, טרוצקי השתנה, בין אם הוא רצה או לא ובין אם הוא הבחין בכך או לא, לבן-ברית ולמכשיר של כל אותם הכוחות הריאקציוניים שהתנגדו לבניית הסוציאליזם בברה"מ. היא הפך למעשה לדובר אידיאולוגי הראשי של הכוחות הריאקציוניים והמתנוונים בכל העולם, הדובר האידיאולוגי של הבורגנות האימפריאליסטית, הקולקים, המנשביקים והגורמים הבורגניים בכל הסוגים. כאשר מישהו מגיע למסקנה בה טרוצקי הגיע אז המישהו הזה לא יכול אלא לתקוף, כפי שטרוצקי עשה, את ההישגים של הבנייה הסוציאליסטית.

אחרי שטרוצקי ניזרק אל מחוץ למפלגה בעקבות פעילויותיו הפלגניות והמפצלות והכשל החוזר לציית לחוק ע"י הצהרות [ii] שהוא ומנהיגים אחרים של מה שמכונה אופוזיציה שמאלית הגישו לועד המרכזי של המפלגה, הצהרות בהן הבטיחו להפסיק את הפעילויות הפלגניות שלהם, הוא נהיה למבקר הכי מר על האיחוד הסובייטי ועל המפלגה הבולשביקית בכלל, ועל סטלין בפרט. הוא הצטרף לבורגנות האימפריאליסטית, ויותר מכך, הוא הפך לדובר אידיאולוגי הראשי שלה, במערכה שלה של השמצות נגד האיחוד הסובייטי. זה בדיוק בזכות השירות הריאקציוני הזה שניתן ע"י טרוצקי לבורגנות שהאחרונה והקיצונים הבורגנים, במקרים מסוימים אפילו ריאקציונרים [iii] , שומרים פינה חמה בשביל טרוצקי ומגנים על ה-'בולשביזם' שלו נגד ה-'בירוקרטיה הסטליניסטית'. יהיה מועיל להתעכב כאן עוד קצת סביב השירות האידיאולוגי הזה שטרוצקי הגיש לאימפריאליזם ולריאקציה. זה חשוב בצורה מכופלת לעסוק בכך, כי, חוץ מלהיות מרכיב חשוב בחימוש של מחסן הנשק של התעמולה האימפריאליסטית ושל מערכות השקרים נגד ברה"מ, זה בעת ובעונה אחת מרכיב הכנה עיונית אחת בקנה מידה עולמי בשביל הטרוצקיזם בפעולה כפי שנחשף במשפטי מוסקבה, כלומר, הכנה עיונית לפעולות טרור ורצח, הסחה וחבלה, ולמען ברית בוגדנית עם הפשיזם, למען אותם הפעולות אשר טרוצקי ושותפיו לפשע, גם בתוך האיחוד הסובייטי וגם מחוצה לו, התכוננו והכינו. המהות של כל ההצלפות ח-'שמליות' של טרוצקי ב- מהפכה נבגדת שלו, ובהמון כתבים נוספים, היא שום דבר חוץ מעלה תאנה לכיסוי לפעילויותיו הרחוקים מפעילות שמלית שנועדו לחסל את הדיקטטורה של הפרולטריון באיחוד הסובייטי ולשקם את הקפיטליזם. כזו היא המהות של מה ש-J.R. Campbell קרה בשם "הגשת זיקוקים ממשיים של צרוף מילות 'שמאל' מנופחות" של טרוצקי (מדיניות סובייטית והביקורות שלה).

בתוכנית חומש [תכנון סובייטי מתוקצב לחמש שנם-אא], ששאפה לסלק את הגורמים הקפיטליסטיים שעדיין נשארו בברה"מ, טרוצקי רואה, כהרגלו, שום דבר חוץ ממוות, אבדון ואסון. הוא מתייחס לתוכנית חומש כ-'הרפתקה' גדולה ומנבא אבדון:

"העמדות ההרפתקניות של סטלין" הוא אומר "מובילות את הארץ לאבדון שלה."

האבדון הזה שטרוצקי מנבא עם כזה עונג לא מתממש. העם הסובייטי, למרות הקשיים הענקיים, ותוך התגברות על הקשיים האלה, תחת הדגל המפואר של המרקסיזם-לניניזם וההנהגה של המפלגה הבולשביקית שבראשה עמד סטלין, ממשיך לצעוד לאורך הדרך המנצחת של בניית הסוציאליזם, ומשיג ניצחון אחרי ניצחון. הניצחונות של העם הסובייטי גורמות לטרוצקי לשחרר את גינוים הכי מרירים נגד המפלגה הבולשביקית ואת הנבואות של תוהו ובוהו כלכלי. הוא הרשיע את המפלגה הבולשביקית בהמשך מדיניות שמוכרחה להנחית את האיחוד הסובייטי לתוהו ובוהו כלכלי ושתוביל למלחמה אזרחית בלתי נמנעת. הוא מאשים את הממשלה הסובייטית בנגע שבה – בונפרטיזם [משטר מבוסס על סמכות אישית-אא] – ודורש להפוך את ה-'מדיניות המסוכנת' הזאת של הממשלה הסובייטית. לשם ההיפוך של ה-'מדיניות המסוכנת' הזאת, טרוצקי דורש שינוי בממשלה הסובייטית בהתחלה ולאחר מכן המשיך בסנגור בעד הפלה חמושה של הממשלה הזאת. את זה נידמה, חברים, פותר את תעלומת ה-למה טרוצקי ניגמר בין אלה שרצו לשקם את הקפיטליזם בברה"מ. את התפתחות העיונית של הטרוצקיזם בשלמותה הרכיבה את מכללת המכינות למען הדגנרציה הנוספת של עצמה ולעברתה אל תוך המחנה של שיקום הקפיטליזם וזה של הפשיזם.

מודרך על ידי התיאוריה של ה-'מהפכה מתמדת', טרוצקי לא החמיץ אף הזדמנות יחידה אחת על מנת לתאר כל התקדמות בבניית הסוציאליזם כצעד לאחור בכיוון הקפיטליזם, וזה תוך כדי ליווי של תיאוריו בנבואות על אבדון מסוים, וכדומה. ממקום הגלות שלו, ב-1928, טרוצקי כתב לוועידת הקומינטרן השישית:

"במקום להגיד להם [לפועלים הרוסים] בדותות אודות המימוש הסוציאליזם ב- 90% , עלינו לומר להם כי הרמה הכלכלית שלנו, התנאים החברתיים ותרבותיים שלנו מתקרבים היום צמוד יותר לקפיטליזם, וקפיטליזם מפגר ולא תרבותי בנוסף לכך, מאשר סוציאליזם. אנחנו חייבים להגיד להם כי אנחנו ניכנס לדרך של הבנייה הסוציאליסטית האמיתית רק כאשר הפרולטריון של הארצות המתקדמות ביותר יצליחו לכבוש עוצמה …" (טרוצקי, על טיוטת התוכנית של הקומינטרן).

הנה יש לכם, חברים, בשלמות הלשון – הטיעון של טרוצקי על כך שהאיחוד הסובייטי אפילו בעתיד לא 'ניכנס' לדרך לסוציאליזם עד אחרי הניצחון של הפרולטריון "של הארצות המתקדמות ביותר." והשנה בה טרוצקי העמיד בתוקף את הטענה הזו הייתה 1928, לא 1905; הטענה הזו הועמדה בדיוק בשנה שבה העם הסובייטי רשם שיפורים בבניית הסוציאליזם שאין להעלות על הדעת.

עד 1930 התברר אפילו לריאקציונרים הקנאי ביותר כי התקוות שלהם בשיקום שלו של הקפיטליזם, לו קיוו וציפו כתוצאה מן ה-'מדיניות כלכלית החדשה' (NEP), נמוגו הרחק. אדרבא, ה-NEP לא רק שהוא לא הוביל לשיקום הקפיטליזם, אלא הוא הוביל לבנייה מוצלחת של הסוציאליזם. ברגע שהבחינו בכך, הריאקציונרים מבפנים ומחוץ לאיחוד הסובייטי פתחו במערכה נגד בניית הסוציאליזם באיחוד הסובייטי. הבורגנות האימפריאליסטית במערכה של שקרים ושל דיבה הזו על מנת להכין את דעת הציבור לטובת ההתערבות החמושה נגד האיחוד הסובייטי. טרוצקי ונאמניו הצטרפו בצהלה לבורגנות האימפריאליסטית ולמערכה שלהם נגד בניית הסוציאליזם באיחוד הסובייטי. תנו לטרוצקיסטים לצרוח ביתר רעש מאי-פעם את המילות ה-'שמאלניות' שלהם, האמת נשארת בעובדה כי הם היו לצדם של כוחות האימפריאליסטיים של הנגד-מהפכה ושל ההתערבות נגד האיחוד הסובייטי. את האמת הזו אי-אפשר להסתיר אותה לעולם.

בבריטניה, המעמד הבריטי השולט ו-"הארגון המופקד להוציא אל הפועל את ענייניהם של בעלי ההון הבריטיים", כלומר הממשלה הבריטית, חנכו מערכה נגד האיחוד הסובייטי תחת הסיסמאות של מלחמה נגד 'עבודות כפייה' ו-'רדיפות נגד הדת' בברה"מ. כזכור, אלה היו זמנים בהם העולם הקפיטליסטי היה עד להתמוטטות ["the Great Depression" או "תקופת השפל הגדול" לפי הכינוי הבורגני של ההתמוטטות]; כאשר מיליונים על מיליוני העובדים בארצות קפיטליסטיות, תוך כך שהפכו למיותרים, התנסו ברעב, בעוני, בהשפלות ובמצוקות נוספות; וכאשר האיחוד הסובייטי, בגלל עליונות השיטה הכלכלית שלו – בגלל הסוציאליזם – היה לארץ היחידה בעולם אשר בה האבטלה הייתה כמעט אפסית ואשר בה פלאים כלכליים מצאו את מימושם. במה שקשור ל-'רדיפות נגד הדת', לא הייתה אף רדיפה נגד מיעוטים דתיים או נגד הדת כדת. הממשלה הסובייטית תחזקה והשאירה פתוחים את כנסיות, שימה משכורות לכמרים, וכל מי שרצה להיות נוכח בכנסייה היה חופשי לעשות כך. מובן מאליו, הדת הונחה במקומה הנכון. הכמורה לא יכלה להמשיך ולהשתמש בפעילות הריאקציונית שתפקדה בתקופת הצאריזם. אם זה 'רדיפות נגד הדת', עוד יותר טוב. בכל מקרה, מי מתי הבורגנות התעניינה במאבקים נגד 'רדיפות נגד הדת'? רק מאז שהאיום של הפרולטרים המהפכניים התחיל להטריד אותה. משך תקופת הנעורים שלה, הבורגנות בעצמה נלחמה נגד הדת, נגד הכנסייה, בגלל האחרונה שימשה כוח ריאקציוני לשירות הפאודלים, מכשול בדרך לקידמה חברתית ובדרך לשלטון של הבורגנות העולה. אבל הבורגנות הפסיקה להיות כוח מהפכני; היא כוח ריאקציוני, כיוון שבתקופת השקיעה ועכשיו, על מנת להשתמש במשפט של פלכנוב (Georgi Valentinovich Plekhanov), בשביל הבורגנות הפירוש של להתקדם הוא ללכת למטה. לכן היא נאחזת בכל דבר שהוא ריאקציוני, כמו שטובע נאחז בתבן. זו הסיבה שבגללה הבורגנות מנסה להחדיר בהדרגה אל תוך המחשבה של הפרולטרים את הכבוד לדת. בגלל כך היא דוגלת בהגנת האלוהים והדת. אבל הפרולטר שהוא בעל תודעה מבין יותר מדי טוב כי, במארב ניסתר מאחורי הגנה הזאת של אלוהים ודת, יושבת ההגנה של הבורגנות על המונופול של הקפיטליזם– זו היא, הדת של עשיית-הכסף ושל ניצול של מעמד העובדים ומיליוני העמלים.

בזמן שהמעמד הבריטי השליט היה ככה עסוק בגיוסה של דעת קהל ובהכנות התערבות נגד האיחוד הסובייטי, הריאקציונרים מבית לא בדיוק ישבו בחיבוק ידיים. המנשביקים חיזקו את הארגונים שלהם. האיחוד-כל של משרדי המנשביקים ארגן פעולות חבלה והתכונן לקראת ההתערבות שממשמשת ובאה. המשרד הזה התקדם בקביעת הקשרים עם המנשביקים הבלתי חוקיים המאורגנים בחוץ לארץ. הוא גם ייסד קשרים עם ממשלות זרות השונות בשביל שיוכל לנצל כל התערבות וכל תפיסת עמדה.

זה היה בנסיבות אלה, אז, חברים, שטרוצקי הצטרף לבורגנות האימפריאליסטית במערכה שלהם נגד האיחוד הסובייטי, נגד הסוציאליזם.

במרץ 1930 טרוצקי כתב מכתב פתוח לחברי המפלגה הקומוניסטית של האיחוד הסובייטי. במכתב הזה אנחנו מוציאים את השורות הבאות:

"שורות אלה מוכתבות ע"י הרגשת חרדה הגדולה ביותר ביחס לאיחוד הסובייטי וגורלה של הדיקטטורה של הפרולטריון. המדיניות של המנהיגות הנוכחית, הקבוצה הזעירה של סטלין, מובילה במהירות מלאה את הארץ אל תוך משברים והתמוטטויות מסוכנים." (טרוצקי, מכתב פתוח לחברים של מקא"ס, מרץ 1930).

בדיוק בזמן שהעם הסובייטי, תחת המנהיגות של מעמד הפועלים והחלוץ שלו ה-מקא"ס(ב), היה עסוק בבניית הסוציאליזם במלוא המהירות, טרוצקי הפסימי, מובל ע"י התיאוריה ה-'שמאלנית' מגוחכת שלו של 'מהפכה מתמדת' הכריז כי ה-"הקבוצה הזעירה של סטלין" (דרכו של טרוצקי בפנייתו למפלגה הבולשביקית) "מובילה … את הארץ אל תוך משברים והתמוטטויות".

באשר ל-"הרגשת חרדה הגדולה ביותר ביחס לאיחוד הסובייטי וגורלה של הדיקטטורה של הפרולטריון" של טרוצקי, הכוונה טובה יותר על ההרגשה זו אפשר למצוא, לא בכתבים הצבועים והמוסווים של טרוצקי אלא במעשים של טרוצקי ושל העמיתים שלו כפי שנחשפו במשפטי מוסקבה, מעשים שמגלים את טיבעו הממשי של "הרגשת חרדה … ביחס …ל…גורלה של הדיקטטורה של הפרולטריון" של טרוצקי, אשר מראים אותו כאחד שמטפח את ההרגשות החזקות ביותר של עוינות כלפי האיחוד הסובייטי והדיקטטורה של הפרולטריון, ומעשים שמגלים אותו כבעל ברית וכמכשיר של הפשיזם. בכל מקרה, במה כבר יכולה להסתכם "הרגשת חרדה הגדולה ביותר ביחס לאיחוד הסובייטי וגורלה של הדיקטטורה של הפרולטריון" שלו אם באותו הזמן טרוצקי מוקיע במרירות את המדיניות של בניית הסוציאליזם? מסתכם בכלום חוץ ממימרות ריקות ושחצניות המכוונות להסתיר את הרגשות האמיתיות שלו ואת המדיניות שלו של שיקום הקפיטליזם בברה"מ. זו היא המשמעות האמיתית של הרגשות האלה של טרוצקי, חברים, בגלל שאם הסוציאליזם לא יוכל להיבנות, אז החלופה היחידה היא שיקום הקפיטליזם. זוהי תמציתם העיקרית של הרגשות טרוצקי, והיא מתלווה לאורך המהלכים בהסבירה את הטרוצקיזם בפעולה, דהיינו, הטרוצקיזם כמארגן רציחות, חבלות, הסחות והריסות – הטרוצקיזם כבן-ברית וכבובה של הפשיזם.

טרוצקי ה-'אמיץ', מבוהל ע"י הבעיות של בניית הסוציאליזם ושואב נחמה מן הכניעה, מכריז כי הסוציאליזם לא יוכל להיבנות, כי כל ניסיון לבנות את הסוציאליזם חייב להוביל "אל תוך משברים והתמוטטויות מסוכנים", כי בכל מחיר יש למנוע מ-"הקבוצה הזעירה של סטלין" מלהוביל את הארץ לאורך הדרך הזו של "משברים והתמוטטויות מסוכנים". זה בדיוק תבוסתנות הזו אשר הובילה את טרוצקי ואת הנאשמים הנוספים במשפטי מוסקבה לחבלה ועד לברית עם הפשיזם. זה יהיה לגמרי ברור מתוך ההודאות של כמה מן הנאשמים במשפטים אלה, אשר יוצגו בקרוב.

שוב באותה השנה, בנובמבר 1930, טרוצקי כותב:

"לכוון אל הבנייה של חברה סוציאליסטית ממוקמת במסגרת לאומית פירושו, חרף כל ההצלחות הזמניות, למשוך לאחור את הכוחות היצרניים אפילו בהשוואה לקפיטליזם …"

מדהים ולא יאומן ככל שזה נישמע, חברים, ככה טרוצקי אומר: יותר מתקדמת הבנייה של סוציאליזם בארץ בודדה, ויותר פרימיטיביים הופכים הכוחות היצרניים. במילים אחרות, בארץ סוציאליסטית יחידה כל התקדמות בבניית הסוציאליזם היא תמיד ביחס הפיך לכוחות היצרניים – פיגור יתר בבניית הסוציאליזם מסתכמת ביתר התקדמות של אמצעי הייצור ולהפך. המסקנה שיש להסיק מכל זה היא ברורה, זאת אומרת, אם האיחוד הסובייטי רוצה לשפר את הטכניקה שלו, את הכוחות היצרניים שלו, אז, על פי טרוצקי, זה יכול להתממש על הבסיס של הקפיטליזם, ע"י האטה ועצירה של התקדמות בניית הסוציאליזם. אפילו כלכלנים בורגנים כלשהם, נעזוב לרגע את הכלכלנים הסוציאליסטיים, לא מסוגלים לקבל את ההצעה חסרת כל היגיון הזו מבין הצעותיו של טרוצקי. יהיה אשר יהיה, המעש הוכיח את האבסורדיות של ההצעה הזו יותר טוב מאשר מאות ספרים יכולים להוכיח. המעש המחיש שההתקדמות האדירה בטכניקה הסובייטית ובכוחות היצרניים התרחשה בדיוק על בסיס המדיניות של בניית הסוציאליזם.

כזאת אם כן היא תמציתה של ההתקפה החריפה של טרוצקי נגד "הקבוצה הזעירה של סטלין"; טרוצקי הוא מריר מכוון ש-"הקבוצה הזעירה של סטלין" מסרבת לשים לב להצעות של טרוצקי, מסרבת לעצור את התקדמות הסוציאליזם ומסרבת לשקם את הקפיטליזם.

ב-1931 טרוצקי קם עם עוד יותר נבואות ב-בעיות התפתחות בברה"מ שלו.

השנים 1931-32 היו שנים של מאבקים קשים ומורכבים בשביל האיחוד הסובייטי, גם מבחינת המצב הבין-לאומי וגם בגלל המאבק הפנימי. הפשיזם בגרמניה היה באופק. האימפריאליסטים דגרו כל מיני מזימות של התערבות נגד האיחוד הסובייטי. בבית הקולקים, בתופסם שבניית הסוציאליזם התרחשה, שהסיכויים בשיקום הקפיטליזם נסוגו במהירות, הגבירו את התנגדותם לקולקטיביזציה. הם נקטו באמצעים של רצח שליחים סובייטיים ושל חבלה על מנת לחתור מתחת למשקים חקלאיים המשותפים ולהרוס אותם. זה שווה לטרוח, חברים, ולהגיש לכם תיאור של סוג החבלה שבוצעה ע"י הקולקים בהתנגדותם לקולקטיביזציה. התיאור הבא הוא פרי עטו של נגד-מהפכני אוקראיני, איזאק מאצפה (Isaac Mazeppa):

"בהתחלה היו המון הפרעות בקולחוזים (משקים חקלאיים משותפים) או אחרת הפקידים הקומוניסטיים והסוכנים שלהם נרצחו; אבל אחר כך הצורה של התנגדות פסיבית נבחרה למועדפת, אשר שנועדה לסכל באופן שיטתי את תוכניות הזריעה ואיסוף הקציר של הבולשביקים. האיכרים והעובדים, בראותם את היצוא החסר רחמים של כל תוצרת המזון ע"י אדוניהם הבולשביקי, התחילו לנקוט בצעדים על מנת לחלץ את עצמם מרעב בתקופת החורף ולאחוז בכל אמצעי בכדי להלחם נגד השלטון הזר השנוא. זו הייתה הסיבה העיקרית לאגירת תבואה בכמויות ענקיות ולגניבות בשדה – עבירות שאם נחשפות יכולות לשאת עונשי מוות. האיכרים הם מתנגדים פסיביים בכל מקום; אבל באוקראינה ההתנגדות לבשה את הצורה של מאבק לאומי. התנגדותם של האוכלוסייה האוקראינית גרמה לכישלון של תוכנית האחסון ב-1931 ועוד יותר של זו ב-1932. האסון של 1931-2 הייתה המכה הקשה ביותר ש אוקראינה הסובייטית הייתה צריכה לעמוד בפניה מאז הרעב [iv] של 1921-22. שתי מערכות הזריעה של אביב ושל סתיו נכשלו גם יחד. שטחים שלמים ננטשו ללא זריעה. בבנוסף, כאשר התבואה נאספה בשנה שעברה, קרה, בהרבה אזורים, בדרום במיוחד, ש-20, 40 או אפילו 50 אחוז נינטש בשדות ואחד מן השנים, או שבכלל לא נאסף או שנהרס בזמן הדיש." (איזאק מאצפה סקירה סלבנית – Slavonic Review – ינואר 1934).

ראשית, כמובן, מאצפה משקר כשהוא אומר כי המוני האיכרים נקטו באמצעי חבלה. לא היו אלה ההמונים של עיקרים אלה הקולאקים והנגד-מהפכניים כמו מאצפה אשר נקטו באמצעים של חבלה וברצח של "הפקידים הקומוניסטיים והסוכנים שלהם".שנית, בהקשר לנטישת עד 50% של התבואה בשדות, איך זה מתיישב עם השאיפה של מישהו לחלץ את עצמו "מרעב בתקופת החורף", רק הנגד המהפכה האוקראיני מאצפה לבדו יודע. הוא בכלל לא מאיר את עינינו בנקודה הזאת. עם שתי ההסתייגות האלה, בכל אופן, חייבים להודות שהציטוט של מאצפה למעלה מעניק תמונה מדויקת על ההתנגדות ועל מעשי החבלה של הקולאקים בשיא הקולקטיביזציה.

תגובתו של טרוצקי לכל הקשיים האלה, פנימיים וחיצוניים, התבטאה, כרגיל, בנבואת האי-אפשרות בבניית הסוציאליזם בברה"מ ובמלחמת האזרחים הממשמש ובאה. קולקטיביזציה, הוא אמר, תוביל לאבטלה בשיעורים עצומים:

"אם נצטרך עוד להניח כי הקולקטיביזציה, ביחד עם הגורמים של הטכניקה החדשה [קודם נאמר לנו על ידו כי בניית החברה הסוציאליסטית פירושה "למשוך לאחור את הכוחות היצרניים אפילו בהשוואה לקפיטליזם"], יגדיל משמעותית את יצרנות של כוח-עבודה החקלאי, אשר בלעדיה לא ניתן להצדיק כלכלית את הקולקטיביזציה, וכתוצאה מכך לא תוכל לקיים את עצמה, זה מסוגל מיידית ליצור בכפר, שהוא מאוכלס אפילו כעת יתר על המידה, עשרה, עשרים, או יותר מיליונים של עובדים למעלה מהדרוש, אשר התעשייה לא תהייה מסוגלת לקלוט אפילו בעזרה של התוכניות האופטימיות ביותר" (טרוצקי, בעיות התפתחות בברה"מ, 1931).

אז ככה שהמסקנה של טרוצקי ב-1931 היא: חייבים לעצור את הקולקטיביזציה. מסקנה זו הוסקה, חברים, ע"י אתו הטרוצקי אשר ב-1924, כאשר הקולקטיביזציה הייתה באמת יכולה לסכן את עצם קיומו של המשטר הסובייטי [v] , דרש את הקולקטיביזציה המיידית והמלאה והאשים את סטלין בשותפות עם הקולאקים על כך שלא הסכים לדרישה הזו. כזו היא תמצית הכלכלה והפוליטיקה הטרוצקיסטית: קולקטיביזציה ללא הכנות מתאימות ב-1924, ועצירה לקולקטיביזציה ב-1931 [כאשר היא נמצאת בשיאה – א.א.]. טרוצקי הציע הצעות דומות בחזית התעשייתית, כפי שנוכל להיווכח בקרוב.

סוציאליזם, חוזר טרוצקי בפעם המי-יודע-כמה, לא יכול להיבנות:

"האי-אפשרות של בניית כלכלה סוציאליסטית העומדת ברשות עצמה מעוררת את הסתירות הבסיסיות בבניית הסוציאליסטית בכל שלב חדש בדרגה גדולה יותר אי-פעם ועם עומק גדול אי-פעם." (שם)

במילים אחרות, ככל שההתדמות בבנייה סוציאליסטית היא גדולות יותר, כך גודלת האי-אפשרות לבנות את הסוציאליזם. אכן חוסר היגיון כזה עמוק שרק טרוצקי יכל לתת לו מהלכים. ככל שהתיעוש גדול יותר, ככל שהקולקטיביזציה גדולה יותר, כך גדולה יותר, אומר טרוצקי, תהייה ההתפתחות של הסתירות בחברה הסובייטית – סתירות אשר יובילו למלחמת אזרחים, "התמוטטות של עיקרון התכנון" והשיקום הבלתי נמנע של הקפיטליזם. כהוכחה לטענה הזו טרוצקי מצטט את המשפטים למנשביקים שאירע בזמנו לאחרונה, משפטים אשר רק מעט שנים מאוחר יותר היה טרוצקי לתאר אותם כ-"תחבולות סטליניסטיות". אבל ב-1931 המשפטים האלה לא שונו עדיין ל-"תחבולות". הנה כאן מה שטרוצקי אומר סביב המשפטים האלה לתמיכת הטענה הזו:

"שני משפטים – נגד מומחים-גורמי-ההרס ונגד המנשביקים – נתנו תמונה מרשימה ביותר על היחסים של הכוחות המעמדיים והמפלגתיים בברה"מ. נקבע באופן שאין להפריכו ע"י בית המשפט [שימו לב לשפה, חברים. אין עדיין שום רמז על היותם של המשפטים האלה 'תחבולות סטליניסטיות'] שמשך השנים 1923-28 המומחים של הבורגנות, בברית צמודה עם המרכזים הזרים של הבורגנות, הוציא אל הפועל בהצלחה התרופפות מלאכותית של התיעוש, בהסתמך על בנייה מחודשת של היחסים הקפיטליסטיים." (טרוצקי, בעיות התפתחות בברה"מ, עמוד 26).

עכשיו, אף אחד לא יכחיש שבניית הסוציאליזם מעורר את הגברת המאבק המעמדי. כפי שסטלין אמר:

" אנחנו צריכים להשמיד ולהזניח את התיאוריה הרקובה שעם כל התקדמות שאנו משיגים המאבק המעמדי כאן חייב בהכרח לפוג יותר ויותר, וכי בשיעור יחסי, בכל הצלחה שאנו משיגים, האויב המעמדי יהפוך נוח יותר ויותר.

"זו לא רק תיאוריה רקובה, זו גם תיאוריה מסוכנת, בגלל שהיא מרדימה את האנשים שלנו, מובילה אותם למלכודת, ומאפשרת לאויב המעמדי להתלכד לקראת המאבק נגד השלטון הסובייטי.

"להפך, יותר הלאה אנחנו מתקדמים, ככל שאנחנו משיגים הצלחות, כך גדל הזעם של שארית המעמדות המנצלים שרוצצו, כך מהר יותר הם ינקטו בצורות מאבק יותר ערמומיות, כך הם עוד יותר יחפשו איך להזיק למדינה הסובייטית וכך הם יתאמצו יותר לאחוז באמצעי מאבק הכי נואשים, כמפלט אחרון של אנשים אבודים." (סטלין, פגמים בעבודת המפלגה ואמצעים לחיסול הטרוצקיסטים וסוכנים כפולים אחרים, דוח לועד המרכזי של מאק"ס, 3 עד 5 במרץ 1937).

ההתנגדות והחבלות שבוצעו ע"י הקולאקים כבר צוינו. דברים שבהכרח היו צריכים להתרחש. ככול שהמנצלים הבחינו שהסיכויים שלהם לרכוש מחדש את 'גן האדן האבוד' שלהם נמוגו, הם מצוא את עצמם מחויבים להתחיל בניסיונות השואפות בשיקום הקפיטליזם. אבל ניסיונותיהם היו דבר אחד. ההצלחה בניסיונות האלה הייתה בהחלט דבר אחר לחלוטין. העם הסובייטי האדיר, בהנהגת מעמד הפועלים הסובייטי והחלוץ המפלגתי שלו, המקא"ס(ב), היו מוכנים למדי בכדי לנפץ את הניסיונות המכוונים לשקם את הקפיטליזם האלה לרסיסים. ההיסטוריה נושאת עדות על העובדה [vi] שזה בדיוק מה שבזמן ההוא העם הסובייטי עשה. המשפטים של המנשביקים היו, לכן, דוגמה לא רק של הניסיונות ע"י הבורגנות בשיקום הקפיטליזם, אלא גם של עוצמת האגרוף של העם הסובייטי אשר השמיד את הניסיונות האלה.

אולם טרוצקי התבוסתן חשב אחרת, הוא היה משוכנע כי העם הסובייטי לא יכל למחוץ בהצלחה את הניסיונות למען שיקומו של הקפיטליזם, שמלחמת אזרחים ושיקום הקפיטליזם היו חייבים לבוא אחרי התפתחותן של הסתירות בברה"מ כמו שהלילה באה אחרי היום. הוא ניבא כי "כוחות עוינים" יוכלו "לפרוץ את פני-שטח" כי ה-"הנהלות של המונופולים יוכלו לגשת במהירות לעמדה של בעלים הפרטיים או של סוכנים של הון זר, אליו יאולצו לפנות מתוך המאבק שלהם בשביל להתקיים. בכפר, היכן הצורות של משקים משותפים שלא מסוגלים להציע התנגדות, יהיה קושי למצוא זמן בכדי לקלוט את יצרני הסחורות הקטנים, ההתמוטטות של עיקרון התכנון תשחרר בתלילות את הגורמים הפרימיטיביים של צבירה." (טרוצקי, שם).

הרי לפנינו, חברים, לעיני כולם: השקפת הכניעה של טרוצקי, המתעש העליון, המסנגר לטובת המתקפה נגד הקולאקים ב-1924!

בקשר למצב הבינלאומי, עם הפשיזם הגרמני שרק הופיע באופק, טרוצקי בוגד באופטימיזם הרגיל שלו. תוך וויכוח על ניצחון אפשרי של הפשיזם בגרמניה, אשר טרם התרחש, טרוצקי אומר:

"דחיקה של הפרולטריאט הגרמני בידי הפשיסטים יכלול כבר לפחות חצי התמוטטות של הרפובליקה הסובייטית" (גרמניה, מפתח למצב הבינלאומי, 1931).

על בסיס של הערכה פסימית ביותר של המצב הפנימי והבינלאומי, תוך אומדן יתר [הערכה מופרזת] בכוחות של האימפריאליזם ושל הריאקציה, תוך אומדן חסר [הערכה חסרה] ביכולות של הפרולטרים הסובייטיים ושל ההמונים, תוך התעלמות בניגודים בין אינטרסים אימפריאליסטיים, וחרד מהבעיות של המהפכה ושל בנייה הסוציאליסטית, הטרוצקיסטים גמרו בכך שהם הפכו ל-"שופר של כוחות עוינים לפרולטריון". הנה איך ראדק (Radek) הסביר את ההתפתחות הזו בזמן שעמד בפני המשפט:

"מספר גדול של טרוצקיסטים שחזרו למפלגה", הסביר ראדק, "עבדו בתפקידי מפתח במקומות שונים בארץ בתקופה שבה הקרב על התוכנית החומש התחיל להיות חריף, כרשר לבש את הצורה המאוד חמורה של התנגשויות עם הקולאקים בכמה אזורי כפר ועם גורמים מסוימים של האיכרות הבינונית אשר התחבר לכיוון של הקולאקים, והעמיתים למאבק שלי לשעבר האלה התחילו להציף אותי עם ידיעות בעלות אופי הכי פסימי, ידיעות אשר השפיעו באופן הכי גורלי על דעתי סביב המצב בארץ.

"זה קרה ב-1930 וב-1931. אני הערכתי את המצב כדלהלן: ההישגים של תוכנית החמש השנים היו עצומים, צעד חשוב נעשה בכיוון התיעוש. בהיקף מסוים, המשקים החקלאיים המשותפים היו כבר עובדה מוגמרת. אבל בו בזמן, על בסיס הידיעות שהיו לי ועל בסיס הערכת המצב שאז נעשתה ע"י כלכלנים טרוצקיסטים, הערכה שעליה הודיעו לי – אציין את מילגה (Milga) ואת פראוברז'נסקי (Preobrazhensky) – אני האמנתי כי המתקפה הכלכלית התנהלה על חזית יותר מדי רחבה, כי הכוחות חומריים הזמינים (מספר הטרקטורים, וכד') לא יכולים להרשות קולקטיביזציה אוניברסלית, ואם המתקפה הזו לא תואט הדבר, כפי שאנחנו הגדרנו במשפט קליט, 'יסתיים בדומה צעידה על וורשה', כי בקצב מהיר כזה התיעוש לא יוכל לייצר כל תוצאה, אלא יוכל לגרום להוצאות כבירות.

"כבר בזמנו, ב-1931, אני חשבתי כי היה נחוץ לעצור את המתקפה, ולרכז את האמצעים במגזרים מוגדרים של החזית הכלכלית.

"בקיצור, חלקתי על השאלה העיקרית: על השאלה של המשכיות המאבק למען התוכנית החומש. לנתח את חילוקי הדעות האלה מהזווית החברתית – כמובן, אני אז האמנתי כי הטקטיקות שחישבתי כנכונות היו הטקטיקות הקומוניסטיות הטובות ביותר – אבל שואלים בשביל הניתוח החברתי של הדבר הזה אני הייתי אמר: ההלצה של ההיסטוריה הייתה שאני הערכתי בהגזמה את עוצמת ההתנגדות, היכולות, לא רק של המוני הקולאקים, אלה גם של האיכרות הבינונית, להתמיד במדיניות עצמאית. אני הוחרדתי ע"י הקשיים וכך הפכתי לשופר של כוחות עוינים לפרולטריון." (משפט של מרכז הטרוצקיסטי האנטי-סובייטי, מוסקבה 1937, אנגלית, עמודים 83-84).

אף אל פי שכל הנבואות האבדון של טרוצקי לא התממשו, טרוצקי מנבא עוד נבואה נוספת על אבדון שמממש ובא במידה והממשלה הסובייטית לא תבצע 'נסיגה' במדיניות הבנייה הסוציאליסטית שלה. הנה מה שטרוצקי כתב ב-1932 ב-כלכלה סובייטית בסכנה שלו:

"כל הבעיה היא שזינוק ההוצאות של התיעוש הביא את החלקים השונים בתוכנית אל תוך סתירה נוראה ביניהם … שהכלכלה מתפקדת ללא מלאי חומרי וללא תחשיב … הבעיה היא שהדיספרופורציה הצומחת מאיימת בהפתעות גדולות עוד יותר ויותר. הבעיה היא שהמערך הבירוקרטי הלא מבוקר קשר את היוקרה של עצמו עם ההצטברות של טעויות הנובעות מכך."

אנחנו נרצה מן הסתם להוסיף כי "הבעיה היא" שהאנוכי הראשי טרוצקי "קשר" את "היוקרה" של עצמו עם התיאוריה המנופצת של 'מהפכה מתמדת' וגם "עם ההצטברות של טעויות הנובעות מכך".

טרוצקי ממשיך עם עוד יותר תחזיות מסמרות-שערות. הוא מנבא אבטלה בקנה מידה גדול, סגירת מפעלים, תוצאות הרסניות בכלכלה הכפרית – בתחום החקלאות.

"הבעיה היא שעומד להתרחש משבר עם ליווים של תולדות כמו סגירה כפויה של מפעלים ואבטלה." (טרוצקי, כלכלה סובייטית בסכנה, 1932). ועוד:

"הרדיפה הפזיזה אחרי שבירת שיאים בקולקטיביזציה … הובילה במציאות לתוצאות הרסניות. הרסה את התמריצים של היצרן הזעיר עוד הרבה לפני שהייתה מסוגלת לעקור אותם עם תמריצים כלכליים הרבה יותר גבוהים. הלחץ המנהלי אשר מצאה במהירות את עצמו בתעשייה, מתגלה כחסר-אונים לחלוטין בתחום של הכלכלה הכפרית." (שם).

טרוצקי (שפעם היה המתעש העליון וסניגור למען מתקפה נגד הקולאקים ב-1924) לכן מציע נסיגה "גם בתעשייה וגם בכלכלה הכפרית". הנה מה שהוא אומר:

"נסיגה זמנית היא מה שנידרש גם בתעשייה וגם בכלכלה הכפרית. קו הנסיגה הקרוב ביותר לא ניתן לקבוע אותו מראש. הוא יתבהר רק תוך כדי ניסיון בבנייה מחדש של ההון.

"קודם כל הנסיגה היא בלתי נמנעת בתחום הקולקטיביזציה. כאן יותר מכל מקום אחר מערכת הניהול שבויה בתוך השגיאות שלה עצמה." (שם). ועוד:

"המדיניות של 'חיסול הקולאק' בצורה מכנית היא עכשיו מבחינה עובדתית חפץ מושלך. צריכים למחוק אותה בדרך רשמית. ובאותו הזמן יש צורך בקביעת מדיניות של הגבלה קפדנית בנטיות הניצול של הקולאק … " (שם).

אם נתעלם מהעיוותים שמשמשים את תרוצקי כמו העיוות שטוענת כי "המדיניות של 'חיסול הקולאק' בצורה מכנית היא עכשיו מבחינה עובדתית חפץ מושלך " (וזו היא עיוות במובן כפול כי 1) המדיניות של חיסול הקולאק לא בוצעה בצורה מכנית אלא שהיא הייתה מדיניות אשר עובדה בדרך מדעית וכי 2) בדיוק בזמן שטרוצקי אומר שמדיניות חיסול הקולאק היא חפץ מושלך במציאות המתקפה התקדמה בנופה של מפולת), אני חייב להזכיר לכם, חברים, שהנסיגה שכאן למעלה נדרשה ע"י טרוצקי בשנת 1932 – אותו הטרוצקי אשר סנגר ב-1924 למען מתקפה נגר הקולאקים כאשר ללא ספק המתקפה הייתה, בשביל להשתמש במינוח של טרוצקי, ב-"טמפו הרפתקני". זוהי האבסורדיות ההגיונית  שזורמת בטבעיות גמורה מתוך התיאוריה ה-"שמאלנית בדרך אבסורדית" של 'מהפכה מתמדת'. בגלל האבסורדיות ההגיונית הזו הטבוע בטרוצקיזם, תמיד ובכל מקום הטרוצקיסטים הם עסוקים בלהגשים את התפקידים העתידיים של התנועה כאשר באותו הזמן הם מתעלמים עמוקות מן התפקידים העכשוויים. תדיר או שהם נאבקים נגד אויבים לא נכונים או בכלל לא קיימים. הם תמיד נותנים מכות באוויר. המציאות תמיד משתמטת מהברנשים המסכנים האלה. בכול זאת, מי שלא מצטרף אליהם בלהלום באוויר או בלהתנפל בכידון על טחנות-רוח הוא לא מהפכן אלא "בירוקרט סטליניסטי".

בנוגע ל-"נסיגה זמנית" שטרוצקי דרש, טיבעה האמיתית של ה"נסיגה" ה-"זמנית" הזו ניחשפה ע"י בוחרין במשפט שלו. בוחרין לא השאיר כל ספק שה"נסיגה" ה-"זמנית" הזו לא הייתה אלא דרישה לשיקום הקפיטליזם. מה שהיה לבוחרין לומר על הפרוגרמה של גוש הימין והטרוצקיסטים בצדק שווה לציין. זה חשוב לא רק בגלל שהיא מציידת אותנו עם מידע על טיבעה הממשי של הפרוגרמה הזו ושל ה"נסיגה" ה-"זמנית" שהגוש הזה דרש, אלא גם בגלל שהדבר הוא ממש חיוני להבנת התפתחותושל גוש הימין והטרוצקיסטים. העדות של בוחרין, כמו זו של ראדק אשר הובאה קודם, פותרת את תעלומת הכיצד היה אפשר שמספר בולשביקים בולטים לשער הגיעו לכך שמצאו את עצמם על ספסל של נאשמים בפשעים מהסוג של פעילות במטרה לשקם את הקפיטליזם ושל שיתוף פעולה עם הפשיזם על מנת להשיג מטרה זו. ניתן לבוחרין לדבר מספסל הנאשמים:

"רק בגלל שניראה לי כי המשפט הזה הוא בעל חשיבות ציבורית, ובגלל שהשאלה הזו קיבלה התייחסות מצומצמת ביותר, חשבתי שיהיה מועיל להתעכב על הפרוגרמה אשר אף פעם לא נכתבה באף מקום, על הפרוגרמה המעשית של ה-'גוש הימין והטרוצקיסטים', ולפענח נוסחה אחת, דהיינו, מה היא הכוונה שהייתה בשיקום הקפיטליזם, כפי שניתפס בדמיון וכפי שהתקבל על הדעת בתוך בחוגים של ה-'גוש הימין והטרוצקיסטים' …

"בהתחלה הימנים הנגד-מהפכניים ייצרו רושם שהם 'סטייה'; הייה נידמה, במבט הראשון, כי הם אנשים שהתחילו עם אי-שביעות-רצון במה שקשור לקולקטיביזציה, במה שקשור לתיעוש, לעובדה, כפי שהם טענו, שהתיעוש הרס את ייצור. זה, במבט ראשון, נראה הדבר העיקרי. אחר כך מופיע במת ריאוטין (Ryutin). בזמן שכל מכונות המדינה, בזמן שכל האמצעים, בזמן שכל הכוחות הטובים ביותר זינקו בתוך התיעוש של הארץ, בתוך הקולקטיביזציה, אנחנו מצאנו את עצמנו פשוטו כמשמעו תוך עשרים וארבע שעות, בגדה הנגדית, אנחנו מצאנו את עצמנו עם הקולאקים, עם הנגד-מהפכניים, מצאנו את עצמנו עם השאריות הקפיטליסטיות שעדיין התקיימו בזמנו בתחום הסחר. לפיכך יוצא שהמשמעות הבסיסית, שיקול הדעת, מבחינה סובייקטיבית, הוא ברור. כאן אנחנו עברנו דרך תהליך מאוד מעניים, שהערכה מוגזמת ביוזמה הפרטית, של התרפסות בפני האידיאליזציה שלה, האידיאליזציה [תיאור] של בעל הרכוש [על פי דגם שבחזון]. כזאת הייתה ההתפתחות. הפרוגרמה שלנו הייתה – משק חקלאי משגשג של הפרט, אבל הקולאק בעצם הפך מטרה בפני עצמה. אנחנו היינו לגלגניים ביחס למשקים השיתופיים. אנחנו, קושרי קשר הנגד-מהפכנים, הגענו בזמנו לידי כך שהבלטנו יותר ויותר את הפסיכולוגיה שהמשקים השיתופיים היו המוסיקה של העתיד. מה שבהווה היה נחוץ הוא לפתח בעלי-רכוש עשירים. זה היה השינוי העצום אשר התרחש בעמדה ובפסיכולוגיה שלנו. ב-1917 לא יכול היה לקרות אף פעם לאף אחד מחברי המפלגה, כולל את עצמי, שירחם על המשמרות הלבנים כשהם נהרגו; למרות זאת בתקופת חיסולם של הקולאקים, בשנות 1929-30, אנחנו ריחמנו על הקולאקים בזמן הפקעת רכושם, מתוך מה שקרוי מניעים הומניטריים. למי היה עולה ב-1919 להטיל את אשמת השיבוש בחיים הפוליטיים שלנו על הבולשביקים, ולא על החבלות? לאף אחד. זה יכל להישמע כבגידה כנה ופתוחה. למרות זאת אני עצמי המצאתי ב-1928 את הנוסח של ניצול הצבאי-פאודלי של האיכרות, זאת אומרת, אני הטלתי את אשמת העלות של המאבק המעמדי לא על המעמד העוין לפרולטריאט, אלא על המנהיגים של הפרולטריאט עצמו. זו כבר הייתה תפנית של 180 מעלות. זה אומר שהבמות הפוליטיות והאידיאולוגיות צמחו להיות במות נגד מהפכניות. המשקים של הקולאקים והאינטרסים של הקולאקים הפכו לאחד העיקרים של הפרוגרמה. ההיגיון של המאבק הוביל להיגיון של חוות דעת ולשינוי של הפסיכולוגיה שלנו, עד לנגד-מהפכנות של היעדים שלנו." (משפט הגוש האנטי-סובייטי של הימניים ושל הטרוצקיסטים).

יהיה קשה אם לא בלתי אפשרי, חברים, להשיג הסבר טוב יותר מזה שניתן כאן ע"י בוחרין על התפתחות הגוש של הימניים ושל הטרוצקיסטים, על איך שהם נהיו לחבלנים ולמחריבים נגד המהפכה. עדות זו של בוחרין מהווה אחת ההסברים המדעיים ביותר אשר ניתנו על ה-"נגד-מהפכנות" של יעדי הגוש של הימניים ושל הטוצקיסטים אי-פעם. זה לא רק מסביר את ההתפתחות של גוש הימניים והטרוצקיסטיים כגוש, אלא גם בנפרד את זו של כל אחד מהחברים בו, הנאשמים. מתוך העמדה שלהם כי לא ניתן לבנות את הסוציאליזם באיחוד הסובייטי קמה האופוזיציה של הטרוצקיסטים והימניים למדיניות של בניית הסוציאליזם של המפלגה הבולשביקית. מתוך האופוזיציה לבניית הסוציאליזם קמה אהדת האופוזיציה לקולאקים, אופוזיציה אשר מצאה את עצמה " פשוטו כמשמעו תוך עשרים וארבע שעות, בגדה הנגדית … עם הקולאקים, עם הנגד-מהפכניים, … עם השאריות הקפיטליסטיות … "

הערות:


[ii]
              האופוזיציונרים הגישו הצהרה למפלגה ב-16 אוקטובר 1926 בה הם הבטיחו לסיים את הפעילות המפצלת והפלגנית. בעקבות הפרות של ההבטחות בהצהרה הזו, מנהיגי האופוזיציה הגישו בכל זאת עוד הצהרה לועד המרכזי של המפלגה באוגוסט 1927. רק חודשים אחדים לאחר מכן, בחגיגה העשירית למהפכת אוקטובר, האופוזיציה, תוך הפרה של ההצהרות השונות של עצמה, ניסתה לביים מפגן-נגדי למפגן הרשמי של המפלגה. אחרי זה סבלנות המפלגה נעלמה. היה ברור שהאופוזיציה פעלה למען הפילוג, כך שהמנהיגים של האופוזיציה גורשו מהמפלגה.

[iii]             יכול להיות מעניין לדעת שבמדינות בהם הפרולטריון הונס למחתרת והתנאים הפשיסטיים גברו כתבי טרוצקי היו זמינים ללא הגבלה. כך לדוגמה היה המצב בספרד ובפרס תחת המשטר הפשיסטי של פראנקו בספרד והמשטר הפשיסטי האכזרי ועריצי-פיאודלי של השח בפרס. המשטרים האלה היו מספיק פיקחים – יותר פיקחים מכמה 'מרקסיסטים' – בשביל להבחין בתוכן האנטי-קומוניסטי של הטרוצקיזם. מצב דומה היה שכיח בגרמניה הפשיסטית. נאמר לנו ע"י ג'יימס קלוגמאן   (James Klugmann) בספר מטרוצקי עד טיטו (From Trotsky to Tito   –   Lawrence & Wishart Ltd, London, 1951):

"באיטליה של מוסוליני בשנות השלושים, כאשר המשמעות כללה תקופות ארוכות של כליאה, ואולי עינויים ואפילו מוות, בשביל מי שהיה קשור בצורה כלשהי עם המפלגה הקומוניסטית, וכאשר לא רק כל הכתבים של מרקס, אנגלס, לנין וסטלין, אלא העבודות של כל דמוקרט ופרוגרסיבי איטלקי או זר הוחרמו בחומרה ממדפי הספריות והחנויות, העבודות של טרוצקי, על ה-'סוג החדש של קומוניזם' היו ב-'חופשיות' ובהיקף נרחב מתורגמים ומופצים. אני זוכר בבהירות איך ב-1938, בזמן שחציתי את איטליה בדרכי לפגוש סטודנטים אנטי-פשיסטים וקומוניסטים של אוניברסיטת בלגרד, ותוך שאני מעביר כמה שעות במילאנו  של מוסוליני, המילה 'קומוניזם' משך את עיני לכוון מספר ספרים מוצגים לראווה בחלון של חנות ספרים. אלה היו עבודות של טרוצקי מתורגמים זה לא מכבר.

"בגרמניה של היטלר, בזמן שלהיות קומוניסט או סוציאליסט או פעיל איגוד מקצועי או ליברל או דמוקרט משמע מעצר, מחנה ריכוז, ולרוב מוות ועינוי, כאשר הוקם אחד ה-'טיהורים' בספרות  ומשרפת ספרים הכי מושלם שהעולם ידע אי-פעם, כאשר ה-'דון קארלוס' של שילר, הפואמות של היין והרומנים של תומס מאן היו מוחרמים או נזרקו לאש כ-'חתרניים', הכתבים של טרוצקי היו ובהיקף נרחב מתורגמים ומופצים.

"הכתבים של טרוצקי ואלה של חסידיו התפרסמו באופן חופשי במחצית שנות המאוחרות של שנות השלושים ע"י בתי הדפוס  של הארסט באמריקה. העבודות שלו על ה-'סוג החדש של קומוניזם' התפרסמו בבתי דפוס של פראנקו בסאלמנקה ובבורגוס. המשטרה החשאית של פולין עברה חינוך מיוחד על בטרוצקיזם על מנת להקל על עבודת  הריגול ושיבוש שלה בתוך תנועת מעמד הפועלים הפולנים".

[iv]  המיתוס והשקרים, אודות הרעב של 1932 באוקראינה, שקרמו עור וגידים תודות לביצועים הנפשעים של הבורגנות השוכנת על-פני כדור הארץ כולו מצאו את חשיפתם המלאה בספר מצוין בשם 'רמאות, הרעבה ופשיזם' של דוגלס טוטל (Fraud, Famine and Fascism– Douglas Tottle – [כדאי לתרגם לעברית גם את הספר הזה] באנגלית Pregress Books, Toronto, 1987). אנחנו ממליצים שכל אחד יקרא את העבודה המעולה הזו, אשר לא מסתפקת להציג את העובדות כפי שהן, אלא גם מפיצה אור עצום על דרכי יישום של מכונת השקרים בתעמולה הבורגנית.

[v]  לאמיתו של דבר, הצעות טרוצקי בנוגע לקולקטיביזציה ב-1924 היוו צורה של הריסה אשר, אילו התקבלו ליישום, היו מוליכים בוודאות של ממש לנפילת הדיקטטורה הפרולטרית כפי שגם יישום התיאוריה הלא-מרקסיסטית שלבוחרין בדבר התפתחות הקולאקים בתוך הסוציאליזם הייתה מוליכה. תמצית הסטייה ה-'שמאלנית' של טרוצקי ושל הסטייה הימנית של בוחרין הן זהות- שתיהן מובילות להרס של העוצמה המדינית הפרולטרית ולשיקום הקפיטליזם.

[vi]  הניצחון של הרוויזיוניזם בברה"מ אחרי מותו של סטלין לא מוכיח בשום אופן את הנכונות של התיאוריה האבסורדית של טרוצקי שעם התקדמות הבנייה בסוציאליזם, מלחמת אזרחים, בהובילה לשיקום הקפיטליזם, היא בלתי נמנע. בהקשר לסיבות הניצחון של הרוויזיוניזם בברה"מ, זה לא הזמן ולא המקום לטפל בהם, אבל יטופלו במקום אחר.

מודעות פרסומת
קטגוריות: מבוא - משפטי מוסקבה | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: