משפטי מוסקבה (מבוא ב2)

מתוך מה שנאמר עד כאן במבוא למחקר על משפטי מוסקבה על-ידי הרפל בראר

מתוך מה שנאמר למעלה מתגלה בבירור כי בעוד שהממשלה הסובייטית והמפלגה היו מובילים את העם לקראת המאבק העטור ניצחונות שלהם בבמיית הסוציאליזם, הטרוצקיסטי, הצינובייביטים והימניים, ביציאתם עם הפרוגרמה שלהם של אי-אפשרות בבניית הסוציאליזם, ניגשו במהרה, ע"י היגיון המאבק, לתכנון הנגד-מהפכני למען שיקומו של הקפיטליזם.

מדיניות המקא"ס(ב) והממשלה הסובייטית הייתה להוביל את ההמונים הסובייטים במיליונים שבהם אל התפקיד התובעני של בניית הסוציאליזם. באפן טבעי הופיעו הרבה קשיים. אבל ההמונים הסובייטים, תוך כדי כך שהם שומרים גבוהה את דגל המרקסיזם-לניניזם ותחת הנהגתה המפוארת של המפלגה הבולשביקית, התגברו על כול הקשיים, חיסלו מכשול אחד אחרי השני, השתלטו על התנגדותם של הקולאקים ושל הסוחרים, וכך, בלי להיכנע אף פעם אל מול הקשיים וההתנגדות האכזרית של האויבים המעמדיים, התקדמו מניצחון לניצחון וכן בנו את הסוציאליזם בברה"מ.

בניית הסוציאליזם בברה"מ היה למאורע בעל חשיבות היסטורית עולמית, מאורע בעל חשיבות לא פחותה מזו של מהפכת אוקטובר בעצמה.

על ידי כך שבנה בהצלחה את הסוציאליזם בברה"מ העם הסובייטי המחיש לכל העולם איך שאפילו בארץ מפגרת, כמו שהייתה רוסיה של 1917, אפשר, במשך שני עשורים, להרים את הרמה הטכנולוגית שלה ולשפר את איכות החיים של בני אדם שבה, תוך הפיכתם מנטולי בריאות, מלקוי תזונה, ממחוסרי ידע בקרוא וכתוב ומשטופי בורות במצב שבו הם היו לפני המהפכה לאזרחים סובייטיים גאים הנהנים מבריאות, מתזונה, מהשכלה וממידע עדכני. על ידי כך שבנה את הסוציאליזם העם הסובייטי הנחית מכה ניצחת על שניהם, גם על התיאוריה הריאקציונרית הטרוצקיסטית שלא תיתן לבנות את הסוציאליזם בארץ מפגרת בודדה וגם על השאיפות והתקוות שהאימפריאליסטים טיפחו משך זמן רב תוך שהם טוענים שהקשיים בבניית הסוציאליזם יגרמו לממשלה הסובייטית ולמפלגה לנטוש את המדיניות הזאת לטובת המדיניות הנתמכת ע"י הטרוצקיסטים והימניים וגם, במקרה, ע"י האימפריאליסטיים. העולם כולו חייב חוב של אסירות תודה לעם הסובייטי, לממשלה הסובייטית, למקא"ס(ב) ולמנהיג שלה י. ו. סטלין על ריסוקה לרסיסים, ע"י הבנייה הממשית של הסוציאליזם, של התיאוריה הריאקציונית השוללת את האפשרות של בניית הסוציאליזם בארץ מפגרת בודדה.

מדיניותם של הטרוצקיסטים והימניים הייתה זו של תבוסתנות ושל כניעה בפני הקשיים. מסביב לפרוגרמה התבוסתנית של הטרוצקיסטים התאספו מספר תבוסתנים ידועים לשמצה, למשל, קאמנב וצינוביב אשר אחרי הוועידה ה-14 של המפלגה ערקו מן המחנה של הלניניזם ונדדו לזה של הטרוצקיזם. כל האנשים האלה המשיכו אחרי כן בביסוס היחסים עם הקבוצה של הימניים ברשות בוחרין, ריקוב וטומסקי. ההתפייסות בין הטרוצקיסטים לימניים התאפשרה רק בגלל שטרוצקי קיבל בשלמותה את הפרוגרמה של הימניים וגם, בשביל להשתמש בביטוי של בוחרין, בגלל שטרוצקי הפשיט מן המדים השמאלניים שלו.

הטרוצקיסטים והימניים התאחדו על בסיס של הפרוגרמה של ריאוטין [vii]. התמצית של הפרוגמה של ריאוטין הייתה בכך שהיא דגלה 1) למען פירוקם של המשקים המשותפים כמו כן של משקי המדינה, 2) למען חכירת המפעלים הסובייטיים לקפיטליסטים הזרים, וגם 3) בטרוריזם נגד המנהיגים של המפלגה הבולשביקית ושל הממשלה הסובייטית, באפן מיוחד נגד סטלין, על מנת לתפוס את המנהיגות ולהשיג את שתי המטרות הנ"ל.

עיקר הפרוגרמה של ריאוטין היה בכך שהיא דגלה בשיקום הקפיטליזם בברה"מ.

הפרוגרמה של ריאוטין לא הייתה התוצאה של מאמצי ריאוטין לבדו. היא נוצרה בצוותא ע"י כל הימניים, והם דנו בה לכל אורכה. בתקופת הפצתה המנהיגים של הימניים – בוחרין, ריקוב וטומסקי – השתדלו להישאר ברקע. קאמנב וצינובייב, בכל אופן, נמצאו בבעלות הפרוגרמה הזו וגורשו משורות המפלגה.

בשים לב למידע הזו, חלק שבה יצא לאור משך משפטי מוסקבה או משך החקירות שקדמו להם, זה עכשיו ברור כי בשנים 1932-33 המצב באשר להרכב של הארגונים השונים בקנוניה נגד המפלגה, ארגונים אשר התעסקו בפעילות בוגדנית למען הפלת הממשלה הסובייטית באמצעים אלימים ולמען שיקום הקפיטליזם בברה"מ היה כדלהלן:

א.        קבוצה מעורבת של טרוצקיסטים ושל צינובייביטים, נחשפה במשפט מוסקבה הראשון באוגוסט 1936, שותפות ברצח פוליטי מורכבת מ-:

 

1)     צינובייב (Zinovievו-

2)     קאמנב (Kamenev)

הם היו המנהיגים של אופוזיציית לנינגרד לשעבר.

צינובייביטים [חברי המחנה או הסיעה בהנהגת צינובייב או חסידים שלו] אחרים היו:

3)     באקאייב (I.P. Bakayev), מי שהיה אחראי על ארגון יום-יומי בהתקפות הטרוריסטיות נגד מנהיגי המפלגה והממשלה.

4)     ריינגולד (I.I. Reingold), מי שהיה הפעיל ביותר של הארגון הנגד-מהפכני במחתרת הצינובייביטית ומי שהיה בקביעות בקשר ישיר עם צינובייב וקאמנב ולקח חלק בכל הישיבות המחתרתיות של הצינובייביטים.

5)     אבדוקימוב (G.E. Evdokimov)

6)     פיקל (R.V. Pickel), מי שהיה אחד האנשים הכי אמינים לצינובייב והיה אחראי על המזכירות שלו משך שנים רבות.

הטרוצקיסטים היו:

7)     סמירנוב (I.N. Smirnov), מי שהיה תומך יציב של טרוצקי משך דיון המפלגה של 1923-27, נציג של טרוצקי בברה"מ, והמארגן הממשי והמנהיג של הפעילות הנגד-מהפכנית בברה"מ של המחתרת הטרוצקיסטית. הוא קיים קשרים אישיים עם טרוצקי ועם אנשי הארגון הטרוצקיסטי בחו"ל.

8)     דרייצר (A.E. Dreitzer), מי שהיה האחראי הארגוני של העבודה היום-יומית בקבוצה הזו. טרוצקי תיאר את דרייצר כ-"קצין בצבא האדום. משך ואחרי הגירוש שלי הוא, ביחד עם עשרה או שנים-עשרה קצינים, ארגן שמירה מסביב לביתי". ארגן ביחד עם טרוצקי את ההפגנה הנגד-מהפכנית של 7 בנובמבר 1927. כשטרצקי היה בגלות באלמא-אתא, דרייצר ארגן את התקשורת בין טרוצקי למרכז הטרוצקיסטי במוסקבה.

9)     מרחקובסקי (S.V. Mrachkovsky), מי שהיה הכי קשור לטרוצקי גם כאיש סודו וגם מבחינה אישית. הוא פעם מילאה תפקיד חשוב בצבא.

10) הולצמן (E.S. Holtzman), מי שהיה חבר פעיל בארגון הנגד-מהפכני הטרוצקיסטי, קשור אישית עם סמירנוב בהנחיותיו קיים את הקשרים עם המרכז הטרוצקיסטי בחו"ל. ב-1932 הוא קיבל אישית את הנחיות טרוצקי בנוגע להכנות לקראת פעולות הטרור נגד מנהיגי ה-מקא"ס.

11) טר-ואגאניין (V.A. Ter-Vaganyan), אשר הודה בבית המשפט כי הוא היה אחד המארגנים של המרכז הטרוצקיסטי-צינובייביטי ושהמרכז הזה היה מאורגן על בסיס

12) אולברג (V.P. Olberg), "האזרח של הרפובליקה של הונדורס הייחודי ההוא", סוכן בתשלום של טרוצקי ובו-זמניות גם של המשטרה החשאית הגרמנית, הגסטאפו. הוא היה חבר בארגון הטרוצקיסטי הגרמני מאז 1927-28 ונשלח לברה"מ ע"י טרוצקי בשליחות להוביל את ביצועם של פעולות טרור.

13) מ. לוריה (M. Lurye), מי שעזב את ברלין למוסקבה ב-4 במרץ 1933 בעקבות ההנחיות של טרוצקי על מנת לזרז את הפעילויות הטרוריסטיות נגד המנהיגים של מקא"ס ושח הממשלה הסובייטית.

14) נ. לוריה (N. Lurye), מי שהגיע לברה"מ באפריל 1932 מברלין במשימה המיוחדת של הארגון הטרוצקיסי על מנת לבצע פעילויות טרוריסטיות.

15) ברמן-יורין (K.B. Berman-Yurin)

16) פריץ דוד (קרוגליאנסקי) [Fritz David (Kruglyansky)], מי שגם נישלח לברה"מ ע"י טרוצקי עם ההנחיות לבצעה התנגשות בחייו של חבר סטלין. הוא קיבל אישית את ההנחיות האלה מטרוצקי בקופנהגן.

 

ב.        מרכז מגביל של טרוצקיסטים. מרכז הזה נחשף במשפט השני של מוסקבה בינואר 1937. הוא היה מורכב מ-:

 

1)     פיאטקוב (Y.L. Pyatakov), הסגן קומיסר (או ממונה – מקביל לשר במשרד ממשלתי) של התעשייה הכבדה, מי שמתוך חזקה במילואי התפקיד המאוד חשוב הזה יכל למנות את חברי המרכז הטרוצקיסטי האחרים וגם תומכים של המרכז הזה לתפקידי מפתח. הוא היה אחד מהמנהיגים של המרכז המכונה מרכז מגביל.

2)     ראדק (K.B. Radek), מי שהתמסר לתיאוריה הטרוצקיסטית בדבר אי-אפשרות בניית הסוציאליזם בברה"מ ומי שלעג לתיאוריה של בניית הסוציאליזם בברה"מ כבניית הסוציאליזם ברחוב אחד. הוא היה אחד המנהיגים של המרכז.

3)     סוקולניקוב (G.Y. Sokolnikov), עוזר הקומיסר של העם בענייני חוץ (מקביל למשרד החוץ) ואותו הזמן גם קומיסר בענייני כספים (כמו האוצר), מי שבשנת 1925 השמיץ את המדינה הסובייטית בדיבה שהממסד העוסק במסחר הפנים בתוך ברה"מ היו יוזמות קפיטליסטיות של המדינה.

4)     סרבריאקוב (L.P. Serebryakov), מי שהיה עוד אחד מהמנהיגים במה שהיה מכונה מרכז טרוצקיסטי מגביל ומי שהתנגד ללנין בוויכוח על האיגודים המקצועיים. הוא החזיק בעמדה חסלנית ביחס למפלגה.

5)     מוראלוב (N.I. Muralov), מי שהיה 'חייל' טרוצקיסטי, אחד העוזרים האיתנים והנאמנים ביותר של טרוצקי. גם הוא הודה בהיותו גורם של הרס ושל הסחה.

6)     ליבשיץ (Y.A. Livshitz), מי שהיה העוזר לשעבר של הקומיסר העם בענייני התחבורה ברכבות ובו-זמנית היה גם העוזר של פיאטקוב בענייני הפשע באותו התחום של רכבות.

7)     דרובניס (Y.N. Drobnis), מי שהיה הטרוצקיסט המקצועי הותיק שהשמיד פועלים בהתאם לנוסחה 'יותר קורבנות יותר טוב'.

8)     בוגוסלבסקי (M.S. Boguslavsky), טרוצקיסט.

9)     קניאזב (I.A. Knyazev), מי שהיה מרגל יפני שהרס תריסרי רכבות.

10) ראטייחק (S.A. Rataichak), מי שמילאה את תפקיד המפתח של ראש הניהול המרכזי של התעשייה הכימית. בתפקיד בעל אחראיות כזה "המחריב-על הזה, מפתח את הכשרונות הכימיים שלו … גורם התפוצצויות, מחריב את פירות העבודה של האנשים, רוצח אנשים" (וישינסקי) [התובע במשפטי מוסקבה (Andrey Yanuaryevich Vyshinsky)].

11) נורקין (B.O. Norkin)

12) שסטוב (A.A. Shestov)

13) סטרוילוב (M.S. Stroilov)

14) טורוק (Y.D. Turok)

15) הראסחה (I.S. Hrasche), שוישינסקי תיאר אותו כ-אדם בעל לא רק שלושה ממדים, אלא לפחות גם שלוש אזרחויות, אשר הוא בעצמו תיאר את העיסוק של עצמו ע"י המילה משכנעת, גם אם לא נעימה כל כך, מרגל."

16) פושין (G.E. Pushin)

17) ארנולד (V.V. Arnold), שתואר כ-"יצאנית בינלאומית הזה", ושהיה אדם בעל שמות רבים, נוכל שהקשיח וסוכן טרוצקיסטי אמין.

 

כפי שאפשר לראות הקבוצה הזו החזיקה בתפקידים מאוד חשובים בממשלה הסובייטית והתעשייה, הרבה יותר חשובים מאשר התפקידים בבעלות הקבוצה הראשונה שהזכרנו קודם.

ג.         גוש הימניים והטרוצקיסטים. הגוש הזה נחשף במשפט מוסקבה השלישי במרץ 1938. הבולטים בגוש היו המנהיגים הימניים החשוב ביותר:

1)     בוחרין (N.I. Bukharin) אשר משך שנים תיפקד בהרבה מישרות חשובות במפלגה, למרות שהתנודדויותיו הפוליטיות היו מוכרות ולמרות שהוא היה ידוע בהתנגדותו ללנין ולקו של המפלגה.

2)     ריקוב (A.I. Rykov), מי שהיה ראש ממשלת ברה"מ לשעבר.

3)     יאגודה (G.G. Yagoda), מי שהיה ראש המשטרה הפוליטית, הדירקטוריון הפוליטי המשותף של המדינה, עד 1936.

 

הטרוצקיסטים בגוש:

4)     קרטינסקי (Kretinsky), מי שהיה שגריר ברה"מ בברלין לשעבר, היה הקומיסר של העם בענייני כספים לשעבר והיה מזכיר של הועד המרכזי לשעבר של ה-מקא"ס.

5)     ראקובסקי (K.G. Rakovsky), מי שהיה שגריר לשעבר בלונדון ובפריז.

6)     רוזנגולץ (A.P. Rozengoltz), מי שהיה קומיסר העם של סחר החוץ של ברה"מ.

7)     בסונוב (S.A. Bessonov),

בני ברית לאומניים של הימניים ושל הטרוצקיסטים היו:

8)     גרינקו (G.F. Grinko), מי שהיה קומיסר העם בענייני הכספים של ברה"מ, הוא היה לאומן אוקראיני.

9)     איקראמוב (A. Ikramov), מי שהיה אחד המנהיגים בארגון של הבורגנות הלאומנית באוזבקיסטן, והיה בשנות ה-30 המזכיר של משרד האסייתי של הועד המרכזי של מקא"ס.

10) חודג'יאיב (F. Khodjayev), מי שגם היה אחד המנהיגים בארגון הבורגני הלאומני באוזבקיסטן.

11) שראנגוביץ' (V.F. Sharangovich), מי שהיה אחד המנהיגים של הארגון הפשיסטי הלאומי ברוסיה הלבנה, ארגון שהציב לעצמו את המטרה לחסל את העוצמה של הסובייטים ולנתק את רוסיה הלבנה מברה"מ בשביל למקם אותה תחת שלטונם של הקפיטליסטים ושל האדונים בעלי האדמות הפולנים.

 הלאומנים הצטרפו ל-מקא"ס(ב) מכוון שהם האמינו כי המפלגה, באמצעות ה-'מדיניות הכלכלית החדשה' (NEP), הוליכה את ברה"מ לכיוון הקפיטליזם. אבל ברגע שחל היישום של תוכנית החומש, ובכך הסיכויים של שיקום הקפיטליזם הפכו מעמעמים יותר ויותר, הלאומנים הפכו בצורה החלטית לעוינים להתחזקות עוצמתם של הסובייטיים. הם נהיו לבני-ברית של הימניים כמו בוחרין וריקוב, מכיוון ששתי המגמות (הלאומנית והימנית) התנגדו לבניית הסוציאליזם בברה"מ. הימניים הבטיחו ללאומנים את הקמתם של רפובליקות בורגניות עצמאיות ולאומיות אחרי תפיסת השלטון באיחוד הסובייטי.

12) צ'רנוב (M.A. Chernov), הקומיסר של העם בענייני חקלאות של ברה"מ, מי שהיה מנשביק לשעבר אשר לא הפסיק לשמור על הקשרים עם הארגונים המנשביקים בארצות הזרות. הוא הצטרף ל-מקא"ס בזמן ה-NEP.

13) לבין (L.G. Levin), מי, כמו פלטנב וקאזאקוב (ראה כאן למטה), שהיה אחד בקבוצת הרופאים תחת השפעתו של יאגודה.

14) פלטנב (D.D. Pletnev)

15) קאזאקוב (I.N. Kazakov)

16) זלנסקי (I.A. Zelensky), מי שהיה יושב הראש לשעבר בניהול של כלל-איחוד הקואופרטיבים (כלומר יושב-ראש של צ'נטרוזויוץ – Centrosoyuz).

 

אחרים השייכים לקבוצה בעלת חשיבות פוליטית פחותה, אשר היו פשוט כלים בידיהם של הקבוצה המנהיגה, היו:

17) איבנוב (V.I. Ivanov)

18) זוברב (P.T. Zubarev), מי שהיה אחד המארגנים ומנהיגים של ארגון המחתרת הנגד-מהפכנית של הימניים באוראלים.

19) בולנוב (P.P. Bulanov), מי שהיה המזכיר לשעבר של קומיסר העם בענייני פנים.

20) קריוכוב (P.P. Kryuchkov), מי שהיה המזכיר לשעבר של מקסים גורקי.

21) מקסימוב-דיקובסקי (V.A. Maximov-Dikovsky), מי שהיה המזכיר לשעבר של קויבישב, הסגן יו"ר של קומיסר העם של מועצת ברה"מ אשר נירצח בידי הגוש של הימניים והטרוצקיסטים.

ד.       הקבוצה הצבאית אשר כללה:

 

1)     טוכאצ'בסקי (M.N. Tukhachevsky)

2)     יעקוב (I.E. Yakov)

3)     אובורביץ' (I.P. Uborevitch)

4)     קורק (A.G. Kork)

5)     איידמן (R.P. Eideman)

6)     פלדמן (B.M. Feldman)

7)     פרימקוב (V.M. Primakov)

8)     פוטנה (V.K. Putna)

הקבוצה הזו, בזמן שפעלה באופן עצמאי עד מידה מסוימת, שמרה על קשר בעיקר עם הימניים.

ב-1933, על פי הנחיות של טרוצקי, הקבוצות הללו קבעו את המרכז להתקשרויות באמצעותו החליפו ביניהם את המידע באופן סדיר ותיאמו את המדיניות שלהם. השלוש הקבוצות הראשונות שמרו על קשר קבוע עם טרוצקי (שהיה בגלות), והוציאו אל בפועל את את ההנחיות שלו. הקבוצות לא מצאו שום קושי בשמירת קשר סדיר עם טרוצקי בחו"ל. כמה מחברי הקבוצות התחייבו לנסוע מפעם לפעם לחוץ לארץ בחזקת היכולות של התפקידים הרשמיים שלהם. בזמן שהייתם במקום הביקור הרשמי בחו"ל, הם ניצלו את ההזדמנות ליצור קשר עם טרוצקי או ישירות או בעקיפין. כפי שניתן לראות מההרכב של הקבוצה השנייה, יותר ממעט חברים בה היו טרוצקיסטים שמלאו תפקידים של שגרירי האיחוד הסובייטי במרכזים כה חשיבים כמו פריז וברלין. גם כמה מבין הנאשמים היו חייבים במסגרת היכולות הרשמיות שלהם להיפגש במוסקבה עם הנציגים הדיפלומטיים של מדינות זרות. כל הגרמים האלה ייצרו תנאים נוחים ביותר בשביל השלוש הקבוצות הראשונות לשמירת קשר רצוף עם טרוצקי בגולה.

שיקום הקפיטליזם – הפרוגרמה הכלכלית של הקושרים

כל הקבוצות היו מאחדות בעוינות ובהתנגדות שלהן לבניית הסוציאליזם בברה"מ. הן היו מאוחדות התבוסתנות שלהן. הקבוצות היו מורכבות מאנשים שהיו תבוסתנים, שנכנעו מול הקשיים. הפרוגרמה הכלכלית של הקבוצות הללו הקיפה את פירוקם של המשקים המשותפים ואת החזרתם למשקים קפיטליסטיים פרטיים בתחום החקלאות; הקיפה את האטת התיעוש המהיר. בקיצור, הפרוגרמה הכלכלית של הקבוצות הקיפה את שיקומם של יחסי הייצור הקפיטליסטיים, את יישומה של מדיניות ה-'נסיגה', כלומר, של שיקום הקפיטליזם, כפי שנירשם ע"י טרוצקי ב-'כלכלה סובייטית בסכנה' שלו. ראדק הסביר את משמעות הפרוגרמה הכלכלית של הקבוצות הללו במשפט שלו. בתחום התיעוש ראדק הסביר שהפרוגרמה הזו התכוונה "לא רק להבטיח את זיכיון יוזמות התיעוש החשובות למדינות הקפיטליסטיות, אלא גם את המסירה, המכירה לבעלי ההון הפרטיים, של יוזמות כלכליות חשובות הנקובות על ידם. טרוצקי צפה הנפקת מלווים של אגרות חוב, זאת אומרת, רשות הכניסה להון חוץ לשם ניצול של אותם המפעלים שאחרת היו נשארים בידי המדינה הסובייטית.

"בהקשר למדינות בתחום החקלאי, הוא (כלומר טרוצקי) הצהיר בבהירות גמורה שצריכים לפרק את המשקים המשותפים, והציג את דעה של מסירת הטרקטורים ומכונות חקלאיות מורכבות אחרות לאיכרים פרטיים על מנת להחיות שיכבה חדשה של קולאקים. לבסוף נאמר בפירוש כי ההון הפרטי יחזור לחיות בערים. זה היה ברור כי הכוונה הייתה לשיקום הקפיטליזם." (משפט של המרכז האנטי-סובייטי הטרוצקיסטי, 1937, עמודים 113-114).

באותו המשפט פיאטקוב גם הסביר את המשמעות האמיתית של ה-'נסיגה' שזכתה בסינגור של טרוצקי – "נסיגה מאוד רחוק בכיוון של הקפיטליזם". פיאטקוב הסביר כי תמציתה של הפרוגרמה הכלכלית שטרוצקי סנגר לא ניתנת להבדילה מהפרוגרמה הכלכלית של הימניים – הפרוגרמה של ריוטין – ושהאיחוד בין הטרוצקיסטים והימניים היה "לא רק אמצעי טקטי", אלא גם איחוד עם "איזו משמעות שבעיקרון". הנה מה שפיאטקוב אמר בהקשר זה:

"לומר בפשטות, טרוצקי הסביר כי זו תהייה נסיגה מאוד רצינית. ככה הוא אמר בדיוק: אתה [התכוון לפיאטקוב] עדיין תחת השפעת החשיבה הישנה של 1925-1926 [כאשר טרוצקי היה מתעש-אל] ואתה לא מסוגל לראות העיקר המשמעות בתפיסת השלטון על ידינו הוא שנצתרך לסגת מאוד רחוק בכיוון הקפיטליזם. בהקשר זה טרוצקי אמר שהעיקר בפרוגרמה שלנו היה זהה לזה של הימנים כל עוד הימנים יאמצו פרוגרמה של השמדה מסיחה מתחשב בצורך לסגת לכיוון הקפיטליזם. טרוצקי ביטאה סיפוק גדול מאוד כאשר אני אמרתי לו על השיחה של סקולניקוב עם טומסקי ועל השיחה שלי עם טומסקי, וגם על ההתקשרות שלי ושל ראדק עם בוחרין. הוא אמר שזה הוא לא רק אמצעי טקטי, כלומר, איחוד במאבק נגד אויב אחד וזהה, אבל שבאיחוד הזה יש איזו משמעות שבעיקרון" (משפט של המרכז האנטי-סובייטי הטרוצקיסטי, 1937, עמודים 65-66).

בוחרין אמר משהו דומה במשפט שלו. הוא הסביר כי הביטוי המעשי של הפרוגרמה שלהם היה מכוון לשיקום הקפיטליזם בתחום הכלכלי ושיקום הדמוקרטיה הבורגנית בתחום הפוליטי. במילים אחרות, הפרוגרמה של הימנים ושל הטרוצקיסטים התכוון לא פחות ולא יותר מאשר הפלת השלטון של הדיקטטורה של הפרולטריון וסופה של בניית הסוציאליזם. בוחרין אמר:

"אם צריך לנסח מעשית את הפרוגרמה שלי, זה יהיה כך, בתחום הכלכלי, קפיטליזם מדיני, הפלח הבודד המשגשג, הפחתה של המשקים השיתופיים, זיכיונות לזרים, כניעה של המונופול בסחר חוץ, ו-, כתוצאה – השיקום של הקפיטליזם בתוך הארץ …

"בפנים הארץ הפרוגרמה הממשית שלנו – את זה חייבים לומר עם כל ההבלטה – הייתה התדרדרות אל תוך החופש הבורגני-דמוקרטי, קואליציה, בגלל שמהגוש עם המנשביקים, הסוציאליסטים-מהפכנים, והדומים, נובע שיהיה חופש למפלגות, חופש לקואליציות, ומתוך ההרכב של הכוחות למאבק נובע הגיונית בהחלט, בגלל שאם בני הברית נבחרו למען הפלת השלטון, כי ביום שלאחרי הניצחון האפשרי הם יהיו שותפים בשליטה. התדרדרות לא רק אל תוך דרכי החופש של הדמוקרטיה הבורגנית, אלא גם, במובן הפוליטי, אל תוך דרכים איכן נמצאים ללא ספק יסודות של קיסרות." (משפט של הגוש האנטי-סובייטי של הימנים והטרוצקיסטים, עמודים 381-382).

בתשובה להתערבות של וישינסקי, התובע, בוחרין הסביר כי 'קיסרות' זאת אומרת פשיזם:

"היות שבחוגים של הגוש של הימנים והטרוצקיסטים הייתה מגמה רעיונית לכיוון הקולאקים ובאותו הזמן מגמה לקראת 'מהפכת ארמון' והפיכת חצר, לקראת קשירת קשר צבאית ולקראת משמר שומרי המלך של הנגד-מהפכנים, זה שום דבר אחר חוץ מיסודות של פשיזם". (משפט של הגוש האנטי-סובייטי של הימנים והטרוצקיסטים, עמוד 382).

קבוצת הבורגנים הלאומנים שהוזכרה מוקדם יותר אשר פעלה למען אותה המטרה של שיקום הקפיטליזם בברה"מ בדומה לימנים ולטרוצקיסטים מצאה מטרה משותפת עם האחרונים. הלאומנים הצטרפו למפלגה בתקופת ה-NEP כי "אנחנו הערכנו שלא ניתן לשלול התפתחות ה-NEP בכיוון הרצוי [כלומר, שיקום הקפיטליזם] לנו. בצד השני, לא ראינו באירופה את הכוחות אשר בברית אתם יכולנו להתקדם ביתר נחישות." (גרינקו, המשפט של הגוש האנט-סובייטי של הימנים והטרוצקיסטים, 1938, עמוד 69).

אבל כאשר נהיה יותר ברור כי לא רק שה-NEP לא מתפתח "בכיוון הרצוי" לבורגנות הלאומנית אלא שהוא הוביל בכיוון ההפוך לבנייה מוצלחת של הסוציאליזם, הלאומנים הפסיקו להוציא סתם אל הפועל את ה-"סיור הפוליטי בשטח האויב" בו הם היו שקועים עד כה. אומר גרינקו: " התחלנו בהדרגה להוציא את המשחזות בשביל הכוחות הפוליטיות בחו"ל שיכלו לעזור לנו". ובאותו הזמן "הארגונים הלאומניים באוקראינה הסיגו בשלמות את העמדות של הימנים בשאלות הפוליטיות הכלליות, זאת אומרת, העמדות של מאבק בתיעוש ובקולקטיביזציה".

היות שכבר ביססו את הקשרים עם "מדינות מסוימות עוינות לעוצמה הסובייטית", הקבוצה הלאומנית של גרינקו ניגשה ב-1936-7 לביסוס היחסים עם הימנים והטרוצקיסטים. מה שאיחד את הימנים ואת הטרוצקיסטים בצד אחד ואת הלאומנים בצד השני הייתה העובדה שהם כולם נקטו בעמדה זהה "בשאלות הפוליטיות הכלליות, זאת אומרת, העמדות של מאבק בתיעוש ובקולקטיביזציה"; הם כולם נקטו בעמדה של מאבק במדיניות המפלגה של בניית הסוציאליזם, בעמדה של חתירה מתחת לממשלה הסובייטית ובפעילות למען שיקום הקפיטליזם. יש מן העקר בשאלת האם הם כולם מבחינה סובייקטיבית ביקשו את שיקום הקפיטליזם.  בוודאי שהלאומנים מבחינה סובייקטיבית ביקשו שיקום כזה, אבל בנוגע לימנים ולטרוצקיסטים האמת האובייקטיבית היא שהם, היות והם הניחו את האי-אפשרות של בניית הסוציאליזם בברה"מ כנקודת פרידה, הובלו בצורה טבעית ביותר ע"י ה-"הגיון המאבק" להתמקם בעמדה נגד-מהפכנית אשר הייתה מבחינה אובייקטיבית בלתי ניתנת להבדילה מזו של הקבוצה הלאומנית של גרינקו. "ההיגיון של המאבק", אמר בוחרין, "הוביל להיגיון של חוות דעת ולשינוי של הפסיכולוגיה שלנו, עד לנגד-מהפכנות של היעדים שלנו." בוחרין היה צודק בהחלט. העמדה הטרוצקיסטית והימנית לא יכלה אלא למשוך את כל הגורמים גם לאומיים וגם בינלאומיים אשר טיפחו "עוינות לעוצמה הסובייטית" ולחבר את כולם אל תוך חזית נגד-מהפכנית מאוחדת נגד העוצמה הסובייטית ונגד הסוציאליזם, חזית מאוחדת מדורבנת ע"י שנאתה כלפי הסוציאליזם. הטרוצקיסטים והימנים ייצגו את הפלג ה-'סוציאליסטי' של החזית המאוחדת הנגד-מהפכנית האנטי-קומוניסטית הזו נגד הסוציאליזם, נגד המדינה ומעמד הפועלים. היות והם התחילו מתוך עמדה שמבחינה אובייקטיבית הייתה נגד-מהפכנית, הטרוצקיסטים והימנים הגיעו לבסוף עם עמדה שגם מבחינה סובייקטיבית הייתה נגד-מהפכנית.

גורם נוסף שהיה משותף לטרוצקיסטים, לימנים וללאומנים התקיים בכך שהם כולם נשענו על ההתערבות ועל הסיוע הצבאי של הכוחות האימפריאליסטיים. הם כולם פעלו על מנת לערער את יכולות ההגנה הסובייטיות בשעה שהשתדלו כמה שיכלו בכדי להסית את התוקפנות האימפריאליסטית נגד האיחוד הסובייטי. אמר גרינקו:

"בכך הכוונה הייתה לערער את ההגנה של האיחוד הסובייטי, לערער את פעילות הצבא ואת התעשייה הצבאית, להקים חזית במקרה של מלחמה ולהסית למלחמה הזאת; הכוונה הייתה להרחיב את הקשרים עם גורמים תוקפניים אנטי-סובייטיים בחו"ל; הכוונה הייתה להתיר את ביתור של ברה"מ ולפצות את התוקפן על חשבון הגבולות של הטריטוריה של ברה"מ." (המשפט של גוש הימנים והטרוצקיסטים, עמוד 76).

הקבוצה של גרינקו, כמו שאכן הקבוצות האחרות של לאומנים בברה"מ,  קיבלו הבטחה מהטרוצקיסטים ומהימנים שאחרי שהאחרונים יגיעו לשלטון (כלומר, אחרי שיקום הקפיטליזם בברה"מ), יתאפשר לקבוצות הלאומניות השונות להקים רפובליקות בורגניות לאומיות עצמאיות. זה היה המחיר שהטרוצקיסטים והימניים הסכימו לשלם עבור התמיכה של הלאומנים. הקבוצה של גרינקו פעלה באוקראינה ועבדה למען הרפובליקה הבורגנית העצמאית של אוקראינה. קבוצות לאומניות דומות פעלו באוזבקיסטן ובבוחרה. חודג'יאיב, אחד הנאשמים במשפט השלישי וחבר ב-'ברית הלאומית' (ארגון בורגני-לאומני) הגיש את הדין וחשבון של התנועה הלאומית של בוכרה ושל הפעילויות ה-'ברית הלאומית' הבא. הוא הצהיר כי ה-'ברית הלאומית' "קבעה לעצמה את המטרה של שינוי של הרפובליקה העממית של בוכרה לרפובליקה בורגנית-דמוקרטית, כמדינת חיץ בין בריטניה ורוסיה הסובייטית." (שם עמוד 212).

עוד חבר באותו הארגון שבו חודג'יאיב השתייך היה איקראמוב. איקראמוב הסביר במשפט שלו שבוחרין הביע בפניו את ההשקפה שבה הרפובליקות של מרכז אסיה "יצטרכ באופן בלתי נמנע לעבור דרך השלב ההוא של התפתחות קפיטליסטית רגילה", ושבלי לעבור את השלב ההוא אין להם אפשרות לבנות את הסוציאליזם. היות וזו הייתה גם השקפתם של הלאומנים, האחרונים לא היססו בתמיכה ובשיתוף פעולה שלהם עם הימנים, במיוחד אחרי שהבטחת הייסוד של הרפובליקה הבורגנית-דמוקרטית עצמאית של בוכרה, אחרי הפלת השלטון הסובייטי, נימסרה בידיהם.

ניצחון הפשיזם בגרמניה בשנת 1933 הביא את התוצאה של גיבוי נוסף בתבוסתנות ובפסימיות של הטרוצקיסטים ושל הימנים, שעכשיו כבר האמינו כי במקרה של מלחמה עם גרמניה האיחוד הסובייטי לא ימשיך להתקיים ושהתבוסה שלו הייתה בלתי נמנעת. לכן הם ראו הכרחי לבוא לידי הסכם עם גרמניה הפשיסטית, להגיע לויתורים כלפי הפשיסטים בחו"ל וכלפי הגורמים הקפיטליסטיים בתוך האיחוד הסובייטי. היות והמפלגה הסובייטית והממשלה לא היו מסכימים לעשות את הויתורים האלה, היה חיוני, לפי הטרוצקיסטים והימנים, להחליף את מנהיגות הממשלה והמפלגה כך שניתן למנוע את האסון ואת תבוסת האיחוד הסובייטי במלחמה עם גרמניה הנאצית. לפנינו כמה דוגמאות של הערכות על יחסי הכוחות של הפשיזם והאימפריאליזם מצד אחד ושל האיחוד הסובייטי בצד השני, ערכות שניתנו ע"י טרוצקיסטים וע"י ימנים:

" זה ברור בכל מקרה, עם השקיעה הנוספת של התנועה הפרולטרית העולמית ועם ההרחבה הנוספת של השליטה הפשיסטית, לא ניתן להחזיק את העוצמה הסובייטית לאורך זמן כל שהו באמצעות הכוחות הפנימיים בלבד" (טרוצקי, האיחוד הסובייטי והאינטרנציונל הרביעי, 1933).

וגם: אם המלחמה תישאר רק מלחמה, תבוסת האיחוד הסובייטי תהיה בלתי נמנעת. מבחינה טכנית, כלכלית וצבאית, האימפריאליזם הוא יותר חזק במידה שלא ניתנת להשוואה. אם לא ישותק ע"י מהפכה המערב, האימפריאליזם יבער את המשטר אשר נבע ממהפכת אוקטובר." (טרוצקי, המהפכה הנבגדת, עמוד 216).

לפני שנמשיך להגיש את הערכה של בוחרין על הפשיזם כפי שהתגלתה ע"י איבנוב, אחד הנאשמים במשפט מוסקבה השלישי, חייבים לציין כי הערכה הפסימית והתבוסתנית הזו של טרוצקי המוחשה כחסרת בסיס לחלוטין ושקרית. לא רק שהאיחוד הסובייטי לא הובס ע"י גרמניה הנאצית, אלא שלמעשה האיחוד הסובייטי תרם תרומה אינסופית בתבוסת גרמניה הנאצית. תרומה אשר בלעדיה לא היה ניתן להביס את גרמניה הנאצית.

בשביל לחזור, בכל זאת, להערכת בוחרין על הפשיזם, הנה מה שהיה לאיבנוב לומר על כך:

אתה יודע, הוא (בוחרין) אמר, שעכשיו הקפיטליזם נכנס לשלב חדש של התפתחות, ובשלב החדש הזה הקפיטליזם מגלה אלמנטים גבוהים למדי של ארגון ושל תכנון. הקפיטליזם, הוא אמר, חושף כוחות חדשים ורעננים, תוך שהוא מבטא את עצמו בהתקדמות הטכניקה, אשר מסתכמת למעשה במהפכה טכנית ובהשבת נעורי הקפיטליזם, איך שהם היו. וכי, בהתאמה, אנחנו חייבים לשנות את השקפותינו על הניגודים, על המעמדות, על מלחמת המעמדות, וכך הלאה. תיקונים בסיסיים מוכרחים להיכנס לראשונה למרקס. הטיפול של מרקס בשאלת המהפכה הפרולטרית הייתה לבלתי מתאימה לעוד זמן ממושך. הדוקטרינה של לנין ושל סטלין בדבר היותה של תקופת האימפריאליזם לעידן המהפכה הפרולטרית הייתה, הוא אמר, לאוטופיה הכי מזיקה. זו, למעשה, הייתה העמדה אשר מימנה התקדמנו, ואשר הובילה אותנו לפשיזם … בוחרין אמר שאני לא חשבתי על השאלה הזו מספיק לעומק. הפשיזם, הוא אמר, הוא הולם את המגמה החדשנית ביותר של התפתחות הקפיטליזם. אנחנו הגענו ישירות לפשיזם." (המשפט של גוש הימנים והטרוצקיסטים, ע' 118-119).

לנוכח ערכת המצב הפנימי והבינלאומי התבוסתנית והפסימית הזו ולנוכח התנגדותם לבניית הסוציאליזם, האם זה מפתיע שהטרוצקיסטים והימנים היו רוצים להשתמש באמצעי השיקום של הקפיטליזם בברה"מ ושל ויתורים לגרמניה הפשיסטית בכדי למנוע 'אסון' ו-'להציל' את האיחוד הסובייטי? אבל הטרוצקיסטים והימנים לא יכלו להוציא לפועל את המדיניות של "הזהרה בפני אסון" שלהם, כלומר, של שיקום הקפיטליזם וויתורים לגרמניה, ללא שינוי במנהיגות של המפלגה ושל הממשלה. איך הם יכלו להבטיח שינוי במנהיגות אשר כזה? דרך אחת הייתה זו של קריאה למעמד הפועלים ולחלוץ שלו, ה-מקא"ס, על מנת לשכנע אותם כי המפלגה, תחת המנהיגות של סטלין, הובילה לאסון וכי, בגלל כך, היה צורך בהחלפת המנהיגות. אבל הטרוצקיסטים והימנים לא התייצבו לשאת סבל ללא כל סיכוי של גיוס מעמד הפועלים מאחורי הפרוגרמה שלהם. למה לא? בגלל שהפרוגרמה שלהם היה נגד-מהפכני ודגל בשיקום השליטה של בעלי ההון בברה"מ. הטרוצקיסטים והימנים לא יכלו לגשת למעמד הפועלים באופן גלוי עם פרוגרמה כזו בציפייה להשיג תמיכה. כאן מונח ההסבר הבלעדי על למה הפרוגרמה של הטרוצקיסטים והימנים לא היה לעולם גלוי בפני מעמד הפועלים אלא נישאר הרכוש של חבורה מצומצמת של סוללים (כבישים ל-) קפיטליסטיים, הטרוצקיסטים והימנים. החבר סטלין בהחלט צדק כשאמר:

"בזמן הנוכחי הטרוצקיסטים מפחדים להראות למעמד הפועלים את הפנים האמיתיים שלהם, מפחדים לגלות את המטרות ואת היעדים האמיתיים שלהם, מסתירים בזהירות את הפנים הפוליטיים שלהם מפני מעמד הפועלים, תוך חשש שאם מעמד הפועלים ילמד על הכוונות האמיתיות שלהם יקלל אותם כאנשים זרים לו ויניס אותם." (נאום במליאה של הועד המרכזי של ה-מקא"ס שנערך במרץ 1937).

זה נכון לא רק ביחס לטרוצקיסטים של 1937 אלא גם ביחס לאלה של היום.

היות והם לא היו בעמדה נוחה לפומביות הפרוגרמה שלהם בקרב מעמד הפועלים, על אחת כמה וכמה לליכוד מעמד הפועלים סביב פרוגרמה כזו, הטרוצקיסטים והימנים נשארו עם החלופות הבאות בלבד במידה ורצונם דרש את הבטחת התחלופה במסגרת המנהיגות של ה-מקא"ס(ב) ושל הממשלה הסובייטית:

(א)              שימוש בטרור אישי נגד המנהיגים החשובים והמייצגים ביותר של המפלגה והממשלה – לסלק את המנהיגים באמצעות רצח;

(ב)              סילוקה של המנהיגות המפלגתית והממשלתית ע"י הפיכה צבאית אולי מתוכננת לעלות בקנה אחד עם מתקפה זרה נגד האיחוד הסובייטי, או, במידה והמתקפה הזרה מתאחרת תוכל להתרחש בימי שלום;

(ג)               שימוש בהרס וחבלה על מנת לערער את התעשייה הסובייטית, במיוחד את התעשייה הצבאית;

(ד)              הישענות על כוחות אימפריאליסטיות זרות, ועל מתקפה זרה נגד ברה"מ למען הפלתה של הממשלה הסובייטית.

אלה היו השיטות הקוסמות אשר הטרוצקיסטים והימנים הנגד-מהפכנים, מנותקים ממעמד הפועלים ומיליונים על מיליונים של עמלים, נשארו ביחד אתם – שיטות אשר אליהם אנחנו חייבים לפנות.

שיטות בשימוש אצל הטרוצקיזם

בוועידה ה-15 של המפלגה סטלין אמר כי אפשר להבחין את הטרוצקיסטים בגלל "חוסר המצפון במה שנוגע לאמצעים, והיעדר עקרונות בפוליטיקה". זה בדיוק החוסר המצפון במה שנוגע לאמצעים והיעדר העקרונות בפוליטיקה הזה של הטרוצקיסטים והימנים שמשפטי מוסקבה חשפו בצורה כל כך בהירה.

המשפטים חשפו את הפנים הפוליטיים האמיתיים של הטרוצקיזם – הטרוצקיזם בפעולה. הם הבליטו את תווי-הקלסתר של הטרוצקיסטים כקבוצה של מסיחים ורוצחים שפועלים על פי הנחיות של שירותים חשאיים זרים ושל הסגל הראשי של התוקפן. המשפטים העידו על הטרוצקיזם בתפקוד החלוץ של הכוחות האנטי- סובייטיים הפשיסטיים. הם הראו כי המרת הטרוצקיזם לסוכנות פשיסטית הייתה פשוט הפסגה של התפתחותו ההיסטורית, ושההמרה הזו רק הכתירה את המאבק שהטרוצקיזם ניהל נגד מעמד הפועלים, המפלגה, נגד לנין והלנינזם, משך עשרות בשנים. "בדומה להקרנת סרט קולנועי לאחורה," המשפטים הראו את "כל השלבים העיקריים של הנתיב שהטרוצקיסטים עברו בו והטרוצקיזם, אשר הקדיש יותר משלושים שנה של תקופת הקיום שלו בהכנות להמרה הסופית שלו לפלוגה משתוללת של הפשיזם, אל תוך אחד המחלקות של המשטרה הפשיסטית." (וישינסקי, משפט של המרכז האנטי-סובייטי הטרוצקיסטי, עמודים 463-464).

הפרק הבא מטפל לפיכך בעדות הקשורות לחוסר המצפון במה שנוגע לאמצעים המופעלים ע"י הטרוצקיסטים, הצינובייבים והימנים במאבקם למען הפלתה של הממשלה הסובייטית ולמען שיקומו של הקפיטליזם.

הערות:

[vii]  הפרוגרמה של ריאוטין הכילה גם את הנקודות הבאות:

א)       הפרוגרמה הזו תמכה בהסכם המתקרב עם הפשיזם בגלל, לפי לשונו של הנטבע סוקולניקוב, "החברים המובילים של המרכז היו בדעה שהמהפכה שלנו, כמהפכה מבודדת, לא יכלה להמשיך כמהפכה סוציאליסטית, שהתיאוריה הקאוטסקיאנית של אולטרה-אימפריאליזם והתיאוריה של קרובי משפחת בוחרין של הקפיטליזם המתוכנן הוכחו כנכונות. אנחנו היינו בדעה שהפשיזם היא הצורה המאורגנת ביותר של הקפיטליזם, הוא ממשיך לכבוש, להשתלט על אירופה, לחנוק אותנו. לכן, יהיה יותר טוב בשבילנו להגיע להסכם אתו, טוב יותר להגיע לכמה פשרות במובן של נסיגה מהסוציאליזם לקפיטליזם." (משפט של מרכז הטרוצקיסטי האנטי סובייטי, עמוד 489 – אנגלית).

ב)       הפרוגרמה הזו דגלה בתבוסה של ברה"מ במלחמה.

ג)        הפרוגרמה דגלה גם בביטול הדמוקרטיה בגלל, כפי שטרוצקי כתב לראדק בדצמבר 1935, בהתאם לעדות ראדק במשפט שלו, "לא יוכל להתקיים כל דיבור שהו על כל סוג של דמוקרטיה. מעמד הפועלים חי משך 18 שנה של מהפכה, ולו תאבון עצום; והמעמד הפועלים הזה יצטרך שוב להישלח למפעלים בבעלות פרטית ובחלקם למפעלים בבעלות המדינה אשר יצטרכו להתחרות מול הון זר תחת תנאים קשים ביותר. משמעות הדבר היא שרמת המחייה של מעמד הפועלים תונמך באופן דרסטי . בכפר המאבק של האיכרות הענייה והבינונית נגד הקולאקים יחודש. ואחר כך, על מנת לאחוז בעוצמה, אנחנו נהיה זקוקים לממשלה חזקה, ללא קשר לשאלה של איזה צורות מופעלות בכדי להסתיר את זאת." (משפט של מרכז הטרוצקיסטי האנטי סובייטי, עמוד 114 – אנגלית).

ד)       לבסוף הפרוגרמה הזו עמדה בעד חלוקתה של ברה"מ. "תנו את אוקראינה לגרמניה; את המחוז החוף ואת האזור האמור ליפאן."


 

מודעות פרסומת
קטגוריות: מבוא - משפטי מוסקבה | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: