קולקטיביזציה (3)


התנגדות הקולאקים והצעדים שננקטו על-ידי המפלגה לפגוש את ההתנגדות הזו

הקולאקים היו מאוד זריזים להבחין באיזה עתודה ענקית של תמיכה וחיזוק לעמדותיהם זכו מבחינתה של האופוזיציה. הם ידעו שהם לא לבד; שהיה להם מסנגרים כמו בוכרין, ריקוב, טרוצקי, זינובייב ואחרים. הידע הזה לא יכלה אלא להקשות את התנגדות הקולאקים למדיניות המפלגה ולממשלה הסובייטית. הקולאקים סירבו במקשה אחת למכור את עודפי החיטה למדינה הסובייטית. הם השתמשו ברציחות ובטרוריזם נגד עובדי המפלגה, פקידי הממשלה ונגד חקלאיים של משקים קולקטיביים, והם שרפו משקים קולקטיביים וממגורות [מחסנים מיוחדים לשמירת החיטה].

המפלגה הגיע למסקנה שהתבוסה על הקולאקים חייבת להתרחש בקרב פתוח לתשומת לב המלאה של האיכרות; זה אלא אם כן התנגדות הקולאקים תשבור את מעמד הפועלים והצבא האדום תסבול מחסור חמור, תנועת הקולקטיביזציה תגיע לעצירה שוחקת והקולאקים יהיו מסוגלים להכתיב תנאים למדינה הסובייטית ובסוף להפיל אותה.

המפלגה, משום כך, פתחה בהתקפה נחושה נגד הקולאקים, ובהתאם להחלטות הוועידה ה-15 של המפלגה, הוציאה אל הפועל את הסיסמא: הישען איתן על האיכרות הענייה, חזק את הברית עם האיכרות הבינונית, ותפתח במאבק נחוש נגד הקולאקים. הקולאקים סירבו למכור את עודפי החיטה. המפלגה והממשלה ענו בהפעלת סעיף 107 בחוק הפלילי אשר הסמיך את בתי המשפט לעקל את עודפי החיטה מהקולאקים במיקרה של סירוב מצידם למכור למדינה את העודפים האלה במחיר קבוע מראש. לאיכרות הענייה זכויות יתר ו-25% של החיטה המוחרמת הוגש לרשותה. צעדי החרום השונים האחרים שאומצו על-ידי המפלגה גרמו את ההצטרפות של האיכרות הענייה והבינונית למאבק הנחוש נגד הקולאקים, תוך כדי בידוד הקולאקים, וקידום התנועה של המשקים הקולקטיביים בעוד שהוסרה בעיית המחסור של החיטה. התוצאה הייתה שבסוף שנת 1928 למדינה הסובייטית מספיק מלאי של חיטה ברשותה.

תבוסת הבוכריניים בארגון המפלגתי של מוסקבה

ככל שמתקפת הסוציאליזם נגד הקולאקים החריפה, כך החריפה פעילותה של קבוצת בוכרין-ריקוב נגד המפלגה. קבוצה זו הייתה מסוגלת לזכות בתמיכתם של אישים כאלה, אשר מילאו תפקידים חשובים בארגון המפלגתי של מוסקבה, כמו אוגלנוב, קוטוב, אוכהאנוב, ריוטין, יאגודה, פולונסקיואחרים. במפגשים המפלגתיים של התארגנות המפלגה במוסקבה ובעיתונות ניטען כי המיסוי הכבד על הקולאקים היה שגוי, כי חייבים לעשות ויתוריםלקולאקים, וכי פיתוחה של התעשייה הכבדה הקדימה את זמנה. אוכהאנוב (ראש עיריית מוסקבה דאז) התנגד לבנייתו של המפעל הידרואלקטרי בדנייפר, ובמקומו, הוא דרש כי הכסף יופנה לבניית התעשייה הקלה, וגם עמד על כך שבמוסקבה לא ייבנו פרויקטים הנדסיים כל שהם. אוכהאנוב ואחרים נחשפו על-ידי הארגון המפלגתי של מוסקבה, אשר תמך יותר מתמיד בוועד המרכזי של המפלגה. הנחיצות במאבק נחוש נגד הסטיות האופורטוניסטיות במפלגה, הפעם מכוון נגד הסטייה הימנית, הותווה על-ידי החבר סטלין במליאת הוועד המפלגתי של מוסקבה שנערכה בשנת 1928:

"ניצחון הסטייה הימנית במפלגה שלנו עלולה לשחרר את כוחות הקפיטליזם, להפיל את העמדות המהפכניות של הפרולטריאט ולהגדיל הזדמנויות לשיקום הקפיטליזם בארץ שלנו" (בעיות הלניניזם).

על אף התנגדותם של הקולאקים, וזו של הטרוצקיסטים והבוכריניים, תנועת הקולקטיביזציה של המשקים החקלאיים המשיכה להתפתח. תוך התגברות על הקשיים – מבית ומחוץ – אחד-אחד, המפלגה והממשלה הסובייטיות המשיכו את עבודתן בבנייה מוצלחת של הסוציאליזם בברה"מ על-ידי בנייתה של התעשייה הכבדה, על-ידי פיתוחם של המשקים החקלאיים הממלכתיים והמשקים הקולקטיביים, ועל-ידי הנחת היסודות לקראת אימוץ וביצוע של תוכנית החומש הראשונה.

מודעות פרסומת
קטגוריות: קולקטיביזציה | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: