הרביזיוניזם והקץ של ברה"מ (3)

נטישתה של מלחמת מעמדות

מעבר שלו

בוועידה ה-20 של CPSU, חרושצ'וב העלה את שאלת 'מעבר שלו' לסוציאליזם בתירוץ שטען כי התרחשו 'שינויים שורשיים' במצב הבינלאומי. באומרו שדרכת מהפכת אוקטובר הייתה 'הדרך היחידה הנכונה בתנאים ההיסטוריים האלה', הכריז, שלאור מצב שהשתנה מאז, נעשה אפשרי לממש את המעבר מקפיטליזם לסוציאליזם 'באמצעותה של הדרך הפרלמנטארית'.

הנחת היסוד השגויה הזאת של חרושצ'וב ציינה רביזיה ברורה של, ונטישה מושלמת מן, ההדרכות של המרקסיזם לניניזם בנוגע למדינה והמהפכה, וגם הייתה דחייה גמורה של המשמעות הכלל-עולמית של מהפכת אוקטובר.

על-פי חרושצ'וב, הפרולטריון ממוקם בעמדה המאפשרת לו להשיג רוב פרלמנטארי יציב בתנאים של הדיקטטורה הבורגנית ותחת חוקי המחוקקים שלה.

מעמד הפועלים [בארצות קפיטליסטיות] ממוקם בעמדה המאפשרת לו, על-ידי גיוס סביבו של האיכרות העובדת, של המשכילים בעם, של כל הכוחות הפטריוטיים, ועל-ידי הדיפה נחושה של גורמים אופורטוניסטיים הנטולים יכולת לוותר על המדיניות הפשרנית עם בעלי ההון ובעלי הקרקעות, להביס את הכוחות הריאקציוניות המתנגדות לאינטרס העממי, להשיג רוב יציב בפרלמנט[1].

חרושצ'וב השווה את השגת רוב יציב בפרלמנט על-ידי הפרולטריון לתפיסת השלטון המדיני והריסתה של המכונה המדינית הבורגנית.

[עבור הפרולטריון] להשיג את הרוב בפרלמנט ולהפוך אותו למנגנון של שלטון העם, הזוכה בתנועה מהפכנית בעלת עוצמה במרחבי הארץ, פירושו להרוס את המכונה הבירוקרטית-צבאית של הבורגנות ולהקים חדשה, מדינת העם הפרולטארי בצורה פרלמנטארית[2].

יותר מזה: חרושצ'וב קבע כי

השגתו של רוב פרלמנטארי יציב … מסוגלת לצור עבור מעמד הפועלים של מספר ארצות … קפיטליסטיות את התנאים הנחוצים בכדי להבטיח שינויים יסודיים … ולהבטיח את עברת אמצעיי היצור הבסיסיים לידיים של העם[3].

מאז 1852, על בסיס של הניסיון ההיסטורי של המהפכה הצרפתית של 1848-51, מרקס הגיע למסקנה כי, בעוד כל המהפכות הקודמות שיכללו את מנגנוני המדינה, תפקידה של המהפכה הפרולטרית הוא 'להרוס' את 'המכונה הבירוקרטית-צבאית'. מאוחר יותר, בעקבות הקומונה הפריסאית של 1871, מרקס הכריז:

דבר אחד בייחוד מצאה הוכחה על-ידי הקומונה, דהיינו, כי מעמד הפועלים לא יכול ליטול סתם בידיו את מנגנון-המדינה מוכן כמות שהוא ולהפעילו לתכליותיו שלו[4].

מאז, הניסיון ההיסטורי אימת את ההדרכות מרקסיסטיות במלואן. זה היה מתוך התנגדות להדרכות המרקסיסטיות על המדינה, על השאלת היחס של המהפכה הפרולטרית בנוגע למדינה הבורגנית, וגם מתוך התנגדות לניסיון ההיסטורי, שחרושצ'וב סחר בקשקוש שלו סביב הדרך הפרלמנטארית השלווה לסוציאליזם.

בזמן וועידת המפלגה ה-22 של CPSU, בשעה שחבורת החושצ'ובים יצבה את עמדותיה, הרביזיוניסטים הסובייטיים הצליחו לקדש את ההנחה של המעבר השלו ועוד הרבה הנחות שגויות אל תוך הפרוגראמה של CPSU.

לא היה שום דבר חדש בהנחת חרושצ'וב בנוגע ל-'מעבר שלו'. ההנחה הזאת הייתה לא יותר מאשר עיבוד מחודש של ההנחה הבסיסית הרביזיוניסטית של ברנשטיין ושל קאוטסקי – הנחת יסוד הזאת שלהם הייתה לגורם מרכזי בבגידתם במרקסיזם עם הסנגור שלהם לטובת הדרך החוקית, השלווה, הפרלמנטארית לסוציאליזם, ועם התנגדותם האלימה נגד מהפכות אלימות, ונגד ההריסה של מכונת המדינה הבורגנית והחלפתה על-ידי הדיקטטורה של הפרולטריון.

ברנשטיין אמר שהקפיטליזם יכול 'לצמוח לסוציאליזם' באורח שלֵו, שהשיטה הקפיטליסטית הפוליטית של החברה הבורגנית המודרנית 'לא צריכים להרוס אלא חייבים רק לפתח אותה הלאה', וגם ש-

 אנחנו מביאים לידי כך עכשיו באמצעות הבחירות, הפגנות ובאמצעים דומים של לחצים למען רפורמות שלפני מאה שנים דרשו מהפכות עקובות מדם[5].

על-פי ברנשטיין, הדרך הפרלמנטארית לבדה מסוגלת לגרום למעבר לסוציאליזם; הגשמת זכות הבחירות השוויוניות על-ידי מעמד הפועלים היה כמו הגשמתם של התנאים הבסיסיים לשחרורם מהניצול המעמדי; ויום אחד, מספרם הגדול כמותית של מעמד הפועלים יהיה כזה שלמעמד השליט לא תהייה שום יכולת להתמודד עם הלחצים שלהם והקפיטליזם יתמוטט באופן חצי-ספונטני.

לנין הוקיע את הצהרותיו הבוגדניות של ברנשטיין באומרו:

הברנשטיינייניים הסכימו עם המרקסיזם מינוס הצד המהפכני הגלוי שלו. הם לא מחשיבים את המאבק הפרלמנטארי כאחד מכלי הנשק המתאים לתקופה היסטורית מוגדרת, אלא כצורה עיקרית וכמעת יחידה של מאבק, באפיכם 'עוצמה', 'תפיסה', 'דיקטטורה', מיותרות[6].

קרל קאוטסקי היה יורש ראוי של ברנשטיין. הוא הפיץ את הדרך הפרלמנטארית בהתלהבות יתרה. ביתר להט, התנגד למהפכה אלימה ולדיקטטורה של הפרולטריון. הוא קידם את ההשקפה הרואה שהשיטה הבורגנית-דמוקרטית לא השאירה 'שום מקום עבור המאבק המזוין למען הסדרתם של הסכסוכים המעמדיים'[7]. הוא הכריז מצחיקה את הפצתה של הפלה פוליטית אלימה, תך כדי מתקפה על לנין ועל המפלגה הבולשביקית על-ידי השוואתם ל-'מילדת המשתמשת באלימות בכדי לאלץ אישה מעוברת להוליד את התינוק בחודש החמישי, במקום בתשיעי'[8].

ההתבטאות הבאה של קאוטסקי עוטפת את היקף הקרטנת [פיגור שכלי – אנג'לו] הפרלמנטארי אצלו:

המטרה של המאבק הפוליטי שלנו נשארת, כפי שהיא הייתה עד עכשיו, כיבוש שילטן המדינה על-ידי השגת הרוב בפרלמנט ועל-ידי המרת הפרלמנט לאדון הממשלה[9].

לנין כפף לביקורת את הקרטנת הפרלמנטארית של קאוטסקי במונחים המרים חריפים וחדים אלה:

רק נבלים או פתים מסוגלים להעלות במחשבה שהפרולטריון חייב להשיג את הרוב בבחירות המתנהלות תחת העול של הבורגנות, תחת העול של שכר-העבדות, ושבעקבות זה ישיג את השלטון. זוהי פסגת הטיפשות או הצביעות; זוהי המרה של הצבעה, תחת השיטה הישנה והשלטון הישן, במקום מאבק מעמדי ומהפכה[10].

בהוקעת הדרך הפרלמנטארית של קאוטסקי, לנין הכריז:

זה שום דבר חוץ מאופורטוניזם המובהק ונבזי ביותר: התכחשות למהפכה במעשים, כאשר מתחייבים לה במילים[11].

ועוד:

ב-'מפרשו' את המושג 'דיקטטורה מהפכנית של הפרולטריון' בהקשר להשמטת האלימות המהפכנית מצד המעמד המדוכא על המדכאים נגדו, קאוטסקי עבר על השיא העולמי בעיוות ליברלי של מרקס[12].

 המרקסיזם לניניזם מלמד שהשאלה הבסיסית של כל המהפכות היא זו של שלטון המדיני. בהמשך, מלמד, והניסיון מאמת, שהמעמד השולט לא מוותר אף פעם מרצונו על השלטון. אפילו בתקופה של משבר, המשטר הישן לא נופל אף פעם – צריך לדחוף אותו. הגיוני לחשוב שהחוק האוניברסאלי הזה, של מאבק מעמדי, הוא מכבר כל כך ברור שלא מצריך כל תזכורת  או הסבר.

 מובן מאליו שכל מהפכה דורשת, וגובה, קורבנות גדולים מצידו של המעמד המהפכני. מכל מקום, להזניח את המהפכה בתירוץ של מניעת קורבנות זה כמו לדרוש שמעמדות המדוכאים ומנוצלים ישלימו עם עבדות מתמדת כגורל שלהם ותמיד יישאו סבל וקורבן ללא סוף, מפני שצירי הלידה של המהפכה הם שום דבר במובן של סבל לעומת ייסוריי החיים לבלי חלוף תחת תנאיי קפיטליזם. במילים של לנין:

אפילו במסלול הכי שלו של מאורעות, השיטה [הקפיטליסטית] הנוכחית תמיד סוחטת, ובאופן שאין להימנע מעם, קורבנות שלא ניתן לספור ממעמד הפועלים[13].

ושוב, מרקסיזם לניניזם מלמד, והניסיון ההיסטורי מאשר, שמהפכה אלימה היא כלל כל-עולמי של מהפכה פרולטרית. כל ההיסטוריה של תנועת מעמד הפועלים גם מיידעת אותנו שההכרה או חוסר-הכרה בחוק האוניברסאלי הזה, בחיוניות הריסתה של המכונה המדינית הבורגנית הישנה, והחיוניות בהחלפתו של משטר הרודנות של הבורגנות עם משטר הרודנות של הפרולטריון, תמיד סימנו את קו הגבולות בין המרקסיזם לבין כל צורות של אופורטוניזם ושל רביזיוניזם, בין המהפכנים הפרולטאריים לבין כל בוגדי התכלית של המהפכה הפרולטרית.

לנין הדגיש שוב ושוב את הנחיצות, ואת הכרחיותה של

… מלחמת אזרחים, בלעדיה אף מהפכה אחת בהיסטוריה הצליחה להתקיים, ובלעדיה אף מרקסיסט רציני אחד העלה על דעתו מעבר מקפיטליזם לסוציאליזם[14].

לניו הצביע על כך שתקופה ארוכה של צירי לידה מפרידה את הסוציאליזם מן הקפיטליזם; שתמיד האלימות ממלאה את התפקיד של מילדת בלידתה של החברה החדשה מתוך הרחם של החברה הישנה, ושמקומה של המדינה הבורגנית

לא יכול להתחלף על-ידי המדינה הפרולטרית (הדיקטטורה של הפרולטריון) בדרך של תהליך של 'ניבול', אלא, ככלל מקיף, רק דרך מהפכה אלימה … הצורך בלהטמיע שיטתית בקרב ההמונים את זאת, ובדיוק את כושר הראיה של מהפכה אלימה, מונח בבסיסם של כל ההדרכות של מרקס ואנגלס[15].

רק אלה הסובלים ממחלת חשוכת המרפה של 'קרטנת פרלמנטארית', שגוזלת מאותם הנגועים בה 'מכל הכרה, כל זיכרון, כל כושר הבחנה בנוגע לעולם הגס החיצוני' [למוחם – אנג'לו], מסוגלים לתמוך בהנחה הזאת של מעבר שלו לסוציאליזם[16].

רק אלה ששכחו כי 'לא תיתכן אף התפתחות שלווה לעבר הסוציאליזם' מסוגלים להפיץ בטיפשות את הקשקוש על הימצאותה של דרך שלוה לסוציאליזם[17]. בתנאים של אימפריאליזם קפיטליסטי, של מיליטריזם חסר תקדים, חניקת האומות המדוכאות וארצות חלשות, המאבק הזועם בכל האמצעים בין הארצות האימפריאליסטיות לבין עצמן למען חלוקה מחדש של העולם,

… המחשבה עצמה של הכפפת הקפיטליסטים בדרך שלוה תחת הרצון של הרוב המנוצלים, של המעבר השלו, הרפורמיסטי, לסוציאליזם, המחשבה הזאת, לא זו בלבד שהיא טיפשות צרת אופקים ונטולת תרבות, אלא גם ממש חתירה לרמות את הפועלים, להפוך יפה את העבדות הקפיטליסטית, להסתיר את האמת. האמת בעניין היא שהבורגנות, אפילו זו הדמוקרטית והמחונכת ביותר, לא מהססת לנקוט בכל תרמית או פשע, לטבוח במיליונים של עמלים בעיר ובכפר, במטרה להבטיח את הישרדותה של הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור. רק ההפלה האלימה של הבורגנות, העיקול של הרכוש שלה, ההריסה של כל מערכת המדינה הבורגנית כולן, מלמעלה עד למטה – פרלמנטאריות, משפטיות, צבאיות, ביורוקרטיות, מנהליות, עירוניות, וכן הלאה, ישר עד הגליה או כליאה בסיטונאות מלאה של המנצלים הכי מסוכנים ועקשנים – לשים אותם תחת השגחה אדוקה על מנת להביס ניסיונות בלתי נמנעים של התנגדות ושל שיקומה המחודשת של העבדות הקפיטליסטית – רק נקיטת אמצעים כאלה יכולה להבטיח הכפפה ממשית של כל המעמד המנצלים כולו[18].

בנוגע לשאלה האם אפשר להשיג שינוי יסודי בסדר הקפיטליסטי באורח שלו, ללא מהפכה אלימה, ללא דיקטטורה של הפרולטריון, זה מה שסטלין ענה:

גלוי שלא. לחשוב שאפשר להוציא אל הפועל מהפכה כזאת באורח שלו, במסגרתה של הדמוקרטיה הבורגנית, שהתאימה את עצמה לשליטתה של הבורגנות – למשמעות של המחשבה הזאת שתי כוונות: או שהחושב יצא מדעתו וההבנה האנושית התקינה אבדה לו, או שהתגרש גלויות מהמהפכה הפרולטרית[19].

במאמרו 'בעיות מלחמה ואסטרטגיה', בעקבות התיאוריה של המרקסיזם לניניזם והניסיון, בין השאר, של המהפכה הסינית, מאו דזה-דונג התבטא על השאלה הזאת במונחים משתפכים אלו:

תפיסת השלטון על-ידי כוחות חמושים, הסדרת הסוגיה על-ידי מלחמה, היא משימה מרכזית וצורה הכי עליונה של מהפכה. עיקרון מרקסיסטי-לניניסטי זה של מהפכה מחזיק מעמד טוב באופן כלל עולמי, עבור סין ועבור כל הארצות האחרות[20].

ויותר הלאה:

ניסיון המאבק המעמדי בתקופת האימפריאליזם מלמד אותנו כי זה רק על-ידי עוצמת הנשק שמעמד הפועלים וההמוני העובדים יכולים להביס את הבווגנות ובעלי האדמות החמושים; במובן זה מותר לנו להגיד שכל העולם יכול להשתנות באמצעות רובים בלבד[21].

בהדרכות הבסיסיות המרקסיסטיות לניניסטיות למעלה, מאומתות בשלמותן על-ידי הניסיון ההיסטורי, שהרביזיוניזם החרושצ'ובי בוגד.

לנין הדגיש שוב ושוב כי, בתוקפן של תכונותיו הכלכליות הבסיסיות,

האימפריאליזם, … כלומר הקפיטליזם המונופוליסטי, … ניבדל [או מצטיין – א.א.] בהתחברות הכי פחותה למען שלום וחופש, ובפיתוח הגדול ואוניברסאלי ביותר של כל התחומים הצבאיים. "להיכשל בלהבחין" את זאת משך הוויכוח על שאלת השינוי האלים או השלו, זה להתדרדר לדרגה שגרתית של מתרפסים לבורגנות או לדרגה של המבחר המצוי בגן מלא משרתים של אותה הבורגנות[22].

בעת ובעונה אחת, כאשר קבוצה קטנה של ארצות אימפריאליסטיות, במיוחד ארה"ב, מתחזקת מאות בסיסים צבאיים בחוץ לארץ; כאשר ארה"ב לבדה מוציאה 540 מיליארד דולר (23 אלף $ לשנייה) על תקציבה הצבאית השנתית – סכום גדול מן ההוצאות הצבאיות של כל שאר העולם; כאשר מאות אלפים חיילים אימפריאליסטיים כובשים אדמות זרות ופותחים במלחמות טורפות של ביזה, תוך רציחת מיליונים של אנשים, נשים וילדים חפים מפשע, כמו בעיראק, אפגניסטן ופלסטין; כאשר האימפריאליזם, ביד אחת עם המשטרים הכי עריצים, הכי רודניים והכי מפגרים בדבקותם להתנהלות של ימי-הביניים, עושה ככל שביכולתו בכדי לדכא מאבקים לחירות לאומית ולמהפכה פרולטרית; כאשר מעצמות אימפריאליסטיות, חמושות עד הצוואר, מוכנות להטביע בדם את המאבקים המהפכניים מבית ובחוץ – בנסיבות אלו, לדבר על דרך שלוה, פרלמנטארית לסוציאליזם, כפי שהרביזיוניסטים החרושצ'ובים עושים, כולל הרביזיוניסטיים שצומחים אצלנו, זה להמחיש חוסר בריאות או התנתקות גלויה מן המהפכה הפרולטרית.

אבל, מצד שני, זה בדיוק טבע הדברים שאלה הסובלים מן המחלה החשוכת-מרפא של קרטנת הפרלמנטארית, 'שמחזיקה בחוזקה את הנגועים בה בתוך עולם דמיוני וגזלת אותם מכל הכרה, כל זיכרון, כל כושר הבחנה בנוגע לעולם הגס החיצוני', לא מסוגלים להימנע בלתמוך באמונה המתעתעת בעד הדרך הפרלמנטארית השלוה לסוציאליזם[23].

כמובן שהמרקסיסט לניניסט, בעוד שהוא מדגיש את הצורך במהפכה אלימה להפלתה של הבורגנות, מבחין תמיד בצורך, במסגרת של תנאים מתאימים, עבור הפרולטריון בהשתתפותו בשדות המאבק הפרלמנטארי. בכל זאת, השתתפות כזאת מיועדת לשימוש בבמה הפרלמנטארית כאמצעי בכדי לחשוף את טיבעה הריאקציונית, הרקובה והמיושנת של השיטה הבורגנית ובכדי להדרך את ההמונים – לא בכדי לזרוע אשליות סביב 'מעמבר שלו לסוציאליזם'. במילים אחרות, הפרולטריון משתתף בשדה הפרלמנטארי למען המטרה היחידה של שימוש בפרלמנט לחשיפת הפרלמנטריזם של הבורגנות.

במילים של לנין:

המפלגה של הפרולטריון המהפכני חייבת לקחת חלק בפרלמנטריזם הבורגני בכדי להשכיל את ההמונים, שניתן לבצע משך הבחירות ובמאבק בין הסיעות בפרלמנט. אבל, לתחום את מהאבק  המעמדי במסגרת של המאבק הפרלמנטארי, או לראות את האחרון כצורה העליונה והקובעת, ביחס אליה כפופות כל הצורות האחרות של מאבק, מביע ממשית עריקה לצד הבורגנות והתייצבות נגד הפרולטריון[24].

לאור כל זה, חייב להיות ברור שכל אלה שעיקרי הקומוניזם יקרים להם, כל המסורים לשחרור הפרולטריון, ודרך השחרור הזה, גם לשחרור האנושות, לא יכולים אלא לבטא הסכמה גמורה, בלתי מסויגת, עם המילים המסכמות את המניפסט הקומוניסטי האלה:

לזרא היא לקומוניסטים להעלים את השקפותיהם וכוונותיהם. הם מכריזים בגלוי, כי מטרותיהם ניתנות להגשמה אלא על-ידי הפיכה-בזרוע של כל משטר-החובה הקיים. יגורו להם המעמדות השליטים מפני מהפכה קומוניסטית. הפרולטרים אין להם דבר להפסיד בה זולת כבליהם. להם עולם ומלואו לזכות בו.

פרולטרים של כל הארצות התאחדו![25]

עד לוועידה ה-22 של CPSU (אוקטובר 1961), החבורה של הרביזיוניסטים החרושצ'וביים, בשעה יצבה את עמדותיה במפלגה, פנתה להפוך שיטתי את הקו השגוי בו התמידה מאז הוועידה ה-20. מהות הקו הפוליטי הזה הסתכם ב-'מעבר שלו', 'תחרות שלוה, וגם 'דו-קיום שלו'. הוועידה ה-22 אימצה פרוגראמה לגמרי רביזיוניסטית, אשר, בנוסף להדגשה חד-צדדית על האפשרויות של מעבר שלו ולאפיון של דו-קיום בשלום כעיקרון המבסס את מדיניות החוץ של ברה"מ, המשיכה בפנייתה בכך שהחליפה את המושג של הדיקטטורה של הפרולטריון עם זה של מדינת כל העם, והמושג של המפלגה עם זה של מפלגת העם כולו. החליפה באמצעות ההומניזם את התיאוריה המרקסיסטית-לניניסטית של המאבק המעמדי ובאמצעות הסיסמה הבורגניות של 'חופש, שוויון ואחווה' במקום העיקרים של הקומוניזם.

זאת הייתה פרוגראמה מאופיינת על-ידי התנגדותה למהפכה, או להשלמת המהפכה באותן הארצות שהיו מכבר סוציאליסטיות; זאת הייתה, במהותה, פרוגראמה למען שמירתו ושיקומו של קפיטליזם, שתוצאות סופו, לדאבון, היו התמוטטות של ברה"מ ושל הארצות הסוציאליסטיות במזרח ובמרכז אירופה, כמו כן נסיגה ענקית עבור התנועות הפרולטאריות-מהפכניות והתנועות לשחרור לאומי.


[1] דיווח של נ. ס. חרושצ'וב לוועידה ה-20 של CPSU, בפברואר 1956. [אפשר לקרוא את זה גם כאן, בעמוד 362: http://www.marx2mao.com/Other/PRKR64.html ]

[2] 'למען ניצחונות חדשים עבור התנועה הקומוניסטית העולמית', נאום על-ידי נ. ס. חרושצ'וב באסיפת הארגונים המפלגתיים בבית ספר מפלגתי על-תיכוני, באקדמיה של המדעים החברתיים ובמוסד של המרקסיזם לניניזם – ועד מרכזי של CPSU, ינואר 1961, מצוטט מתוך כתב-עת מרקסיסטי עולמי (World Marxist Review) מס' 1, פרַג, 1961, עמוד 22 (הדגשה שלי – הרפל בראר)

[3] דו"ח לוועידה ה-20 של CPSU על-ידי נ. ס. חרושצ'וב

[4] מקדמה למהדורה הגרמנית השנייה של מניפסט של המפלגה הקומוניסטית על-ידי ק. מרקס ו-פ. אנגלס ב-1872, עמוד 2 –

http://www.marx2mao.com/M&E/CM47.html#pref1872

[5] אדוארד ברנשטיין,  הדרישות כתנאי מקדים למען סוציאליזם והמשימות של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (או ההנחות של הסוציאליזם ומשימות הסוציאל-דמוקרטיה), מהדורה גרמנית, 1923, ע. 11 וגם ע. 197

[6] ו. י. לנין, ניצחון הקדטים והמשימות של מפלגת הפועלים, אפריל 1906, עמוד 249 – http://www.marx2mao.com/Lenin/VCTWP06.html

[7] ק. קאוטסקי, הפרשנות המטריאליסטית של ההיסטוריה, מהדורה גרמנית, ברלין, 1927, עמודים 431-2

[8] ק. קאוטסקי, מהפכה פרולטארית והפרוגראמה שלה, מהדורה גרמנית, ברלין, 1922, ע. 90. צוטט על-ידי GL, עמודים 364-5 – http://www.marx2mao.com/Other/PRKR64.html

[9] 'טקטיקות חדשות' על-ידי ק. קאוטסקי, , מס' 46, 1912. צוטט על-ידי GL, עמוד 365 –

http://www.marx2mao.com/Other/PRKR64.html

[10] ברכות לקומוניסטים איטלקיים, צרפתיים וגרמניים על-ידי לנין, אוקטובר 1919 –

http://marxists.org/archive/lenin/works/1919/oct/10.htm

[11] ו. י. לנין, המדינה והמהפכה, ספטמבר 1917, עמוד 141 –

http://www.marx2mao.com/Lenin/SR17.html

[12] ו. י. לנין, המהפכה הפרולטרית והרנגאט קאוטסקי, נובמבר 1918, עמוד 18 – http://www.marx2mao.com/Lenin/RK18.html

[13] 'טבח נוסף' ע-ידי ו. י. לנין, יוני 1901, עמוד 25 – http://www.marx2mao.com/Lenin/AM01.html

[14] 'מילים נבואיות', נאום על-ידי ו. י. לנין, יוני 1918, עמוד 496 – http://www.marx2mao.com/Lenin/PW18.html

[15] ו. י. לנין, המדינה והמהפכה, עמודים 24-5 – http://www.marx2mao.com/Lenin/SR17.html

[16] ק. מרקס, 'שמונה עשר בברימר של לואי בונפרט', מרץ 1852, עמוד 91 – http://www.marx2mao.com/M&E/EBLB52.html

[17] 'הטעיית העמים באמצעות סיסמאות של חופש ושוויון', נאום על-ידי ו. י. לנין בוועידה כל-רוסיה על חינוך המבוגרים, יוני 1919, עמוד 363 – http://www.marx2mao.com/Lenin/FCAE19.html

[18] 'הנחות בסיסיות על המשימות היסודיות של הוועידה השנייה של האינטרנציונאל הקומוניסטי' על-ידי ו. י. לנין, יולי 1920, עמודים 186-7 – http://www.marx2mao.com/Lenin/TSCI20.html

[19] י. ו. סטלין, 'בנוגע לשאלות הלניניזם', אחרי כן תחת הכותרת של 'יסודות הלניניזם', מאי 1924, עבודות, קרח 8, מוסקבה: הוצאת שפות זרות, 1954, עמוד 25 – http://www.marx2mao.com/PDFs/StWorks8.pdf או בעמוד 171 כאן: http://www.marx2mao.com/Stalin/CQL26.html

[20] בעיות מלחמה ואסטרטגיה, על-ידי מאו דזה-דונג, ע. 219 – http://www.marx2mao.com/Mao/PWS38.html

[21] שם, עמוד ע. 225

[22] ו. י. לנין, , המהפכה הפרולטרית והרנגאט קאוטסקי, נובמבר 1918, עמוד 15 – http://www.marx2mao.com/Lenin/RK18.html

[23] ק. מרקס, 'שמונה עשר בברימר של לואי בונפרט', מרץ 1852, עמוד 91 – http://www.marx2mao.com/M&E/EBLB52.html

[24] הבחירות לאספה המכוננת והדיקטטורה של הפרולטריון, על-ידי ו. י. לנין, דצמבר 1919, ע. 272 – http://www.marx2mao.com/Lenin/CAE19.html

[25] ק. מרקס ו-פ. אנגלס, מניפסט של המפלגה הקומוניסטית, עמוד 76 – http://www.marx2mao.com/M&E/CM47.html#pref1872

קטגוריות: הרביזיוניזם והקץ של ברה"מ, פרסטרויקה - התמוטטותו השלמה של הרביזיוניזם | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: