הרביזיוניזם והקץ של ברה"מ (4)

נטישתה של מלחמת מעמדות

מדינה של כל העם

בוועידה ה-22 של CPSU, חרושצ'וב פרש גלוי את הדגל של ההתנגדות לדיקטטורה הפרולטרית ושל, המחליפה, 'מדינה של כל העם'. הפרוגראמה שאומצה בוועידה הזאת קבעה שהדיקטטורה של הפרולטריון  'חדלה להיות חיונית בברה"מ' וש-

המדינה, שקמה בתור מדינה של הדיקטטורה של הפרולטריון, הפכה, בשלב העכשווי החדש, למדינה של כל העם[1].

באמצעות ההנחה הזאת, בהפרה מלאה של הדרכות המרקסיזם-לניניזם הבסיסיות על משמעות הדיקטטורה של הפרולטריון, החרושצ'ובים פירקו מנשקו את הפרולטריון הסובייטי, וגם את הפרולטריון של הרבה ארצות נוספות, במיוחד את הפרולטריון של הארצות הסוציאליסטיות המזרח אירופיות.

אפילו טירון במרקסיזם יודע שהמדינה היא שום דבר יותר מכלי בידיים של המעמד השולט, מכשיר הנועד להבטיח את הדיקטטורה של מעמד אחד על המעמד האחר, הכפיפות של מעמד אחד על-ידי מעמד אחר. כל עוד המדינה מתקיימת, היא לא יכולה לעמוד מעל המעמדות; כל עוד הפרולטריון משתמש במדינה, עושה את זה בכדי להחזיק למטה את היריבים שלו. אכן, הקיום עצמו של המדינה הוא הוכחה שלא מפסיקה להתבטא על חוסר אפשרות לפשר יריבות מעמדית. ברגע שהמדינה תתבלט כמייצגת של החברה כולה, היא הופכת עודפת ומיותרת, ונכחדת ככזאת.

בכל אופן, הפרולטריון צריך מדינה משלו – הדיקטטורה של הפרולטריון – משך 'תקופה היסטורית שלמה, המפרידה בין הקפיטליזם לבין "החברה הנטולה מעמדות", לבין הקומוניזם'[2]. הדיקטטורה של הפרולטריון נחוצה כתנאי המאפשר 'הפקעת המפקיעים', המאפשר לשבור את ההתנגדות הבלתי נמנעת ואת הניסיונות לשיקומם של המעמדות המנצלים לשעבר, מאפשר לארגן את הבנייה מחדש של כלכלת החברה – במשפט אחד, להכין תנאים חומריים ורוחניים בשביל המעבר של החברה מן השלב הנמוך יותר אל השלב הגבוה יותר, שלב הקומוניזם. מאחר שהמעמדות, והמאבק, ממשיכים להתקיים הרבה זמן אחרי הפלת הבורגנות, ומשך תקופה היסטורית שלמה, משך התקופה הזאת נחוצה גם כן דיקטטורה של פרולטריון, מכוון שבלעדיה לא ניתן לחצות את המסלול הארוך, הקשה והמורכב מהשלב הנמוך יותר לזה הגבוה יותר של הקומוניזם. במילים שאין לשכוח אותן אף פעם של לנין:

רק הוא מרקסיסט מי שמרחיב את הכרתו במאבק המעמדי עד להכרה בדיקטטורה של הפרולטריון. זהו מה שמהווה את ההבדל הכי עמוק בין המרקסיסט לבין הבורגני הזעיר (וגם הגדול) הרגיל. זוהי אבן הבוחן בה נבחנת ההבנה וההכרה הממשיות של המרקסיזם … האופורטוניסט לא מרחיב את הכרתו במאבק מעמדי עד למה שהיא הנקודה הראשית, עד לתקופת המעבר מהקפיטליזם לעבר הקומוניזם, התקופה של מיגורה ושל ביטול המושלם [או חיסול המוחלט כמעמד – אנג'לו] של הבורגנות. במציאות, התקופה הזאת היא תקופה בלתי-נמנעת של אלימות חסרת-תקדים במלחמת-מעמדות עם צורות בעלות חריפות חסרת-תקדים וגם, עקב כך, המדינה חייבת באופן בלתי-נמנע להיות בתקופה זו מדינה שהיא דמוקרטית בדרך חדשה (עבור הפרולטריון ועבור מחוסרי נכסים באופן כללי) ורודנית בדרך חדשה (נגד הבורגנות)[3].

המרקסיסטים-לניניסטים לא נסוגו אף פעם מלהכריז גלויות את השקפתם על המדינה. הפרולטריון והמפלגה הפוליטית שלו לא הסתירו אף פעם שהמהפכה הפרולטרית הסוציאליסטית [הדגשה שלי – אנג'לו] מתכוונת למגר את השליטה הבורגנית (דיקטטורה של הבורגנות ולכונן את הדיקטטורה של הפרולטריון; שהדיקטטורה הזאת נחוצה למשך כל התקופה ההיסטורית המפרידה בין הקפיטליזם לבין החברה הקומוניסטית, חברה נטולת מעמדות. [הארה שלי (אנג'לו): [4] ] למרקסיסטי-לניניסטים אין סיבה להסתיר את האמת הזאת, מכוון שהדיקטטורה של הפרולטריון, על-פי טיבעה עצמה, היא השליטה של הרוב הגדול על מיעוט קטן של מנצלים ומנצלים אפשריים בעתיד. זה רק הבורגנות והנציגים הפוליטיים שלה (מפלגות פוליטיות), שמושלים מטעם מיעוט מזערי של מנצלים אשר, בניסיון להוליך שולל את ההמון, עושים את מיטב יכולתם בכדי להסתיר את טיבעה המעמדית של המדינה הבורגנית ומתארים את המכונה המדינית שלהם כאילו 'של כל העם' ומעל או בלי נאמנות מעמדית.

הכרזתו של חרושצ'וב באשר לביטול הדיקטטורה של הפרולטריון באיחוד הסובייטי והחלופה כביכול על-ידי ה-'מדינה של כל העם' היוו לא פחות מאשר תחליף להדרכות של המרקסיזם-לניניזם על המדינה באמצעות תרמיות בורגניות.

אחרי שנאלצו להתמודד עם הביקורת על תרמיותיהם בשאלות המכריעות האלה, החבורה חרושצ'ובית ניסתה לשווא להמציא בסיס תיאורטי, עבור הושג של ה-'מדינה של כל העם', בטיעון שהתקופה של הדיקטטורה של הפרולטריון אליה התייחסו מרקס ולנין נועדה ליישום רק בשלב הראשון, ושבין השלב הזה לבין השלב הגבוה יותר של הקומוניזם וניבול המדינה, עדיין נימצא שלב נוסף – את השלב של ה-'מדינה של כל העם'.

ההחכמות של חבורת השרלטנים החרושצ'ובית בולטת מדי בהשוואתה התבטאות המוגדרת וברורה של מרקס ולנין על הנושא הנדון. בביקורת שלו על תוכנית גותהא, מרקס הביע את האקסיומה הידועה ברבים לפיה הדיקטטורה של הפרולטריון מחזיקה מעמד לאורכה של התקופה השלמה של המעבר מקפיטליזם לסוציאליזם. ככה לנין מסביר את האקסיומה המרקסיסטית הזאת:

בביקורת שלו על תוכנית גותהא, מרקס כתב: 'בין החברה הקפיטליסטית לחברה הקומוניסטית משתרעת תקופת גלגולה המהפכני של חברה אחת בשנייה. בהתאם לכך, מתקיימת גם תקופה [מקבילה, כלומר, אותה התקופה, אבל מבחינה] של מעבר פוליטי בה המדינה לא יכולה להיות אלא הדיקטטורה המהפכנית של הפרולטריון'[5].

עד עכשיו הייתה אמת זו מחוץ לכל מחלוקת עבור הסוציאליסטים, והאמת הזאת עדיין כוללת את ההכרה במדינה לאורך הזמן עד אשר הסוציאליזם המנצח והמשתנה בצמיחתו יהפוך לקומוניזם מלא[6].

ועוד:

עיקרה של משנת מרקס על המדינה סיפק מיומנות בתחום רק לאלה שהבחינו כי הדיקטטורה של מעמד בודד היא הכרח לא רק לגבי כל חברה מעמדית בכלל, לא רק לגבי הפרולטריון שהפיל את הבורגנות מהשלטון, אלא גם לגבי התקופה ההיסטורית השלמה שמפרידה את הקפיטליזם מ-'חברה נטולת מעמדות', מקומוניזם[7].

החרושצ'ובים טענו כי רק על-ידי חילוף של הדיקטטורה של הפרולטריון באמצעות ה-'מדינה של כל העם', הדמוקרטיה ניתנת לעמקה עד ל-'דמוקרטיה אמיתית למען כל העם'; ביומרנות טענו שמדיניותם של ביטול הדיקטטורה של הפרולטריון יצגה 'קו של פיתוח נמרץ של הדמוקרטיה' ודגם המראה איך 'הדמוקרטיה הפרולטרית הופכת לדמוקרטיה סוציאליסטית של כל העם[8]'.

כל אחד בין אלה שהכי פחות מתמצאים בנושא יודע שהדמוקרטיה היא צורה של מדינה. ככזאת, יוצא שהיא דמוקרטיה מעמדית. אין דבר כזה כמו דמוקרטיה לא-מעמדית – 'דמוקרטיה של כל העם'.

במילים של לנין:

דמוקרטיה עבור הרוב הגדול של העם, ודיכוי בכוח, כלומר, הרחקה מדמוקרטיה, של המנצלים ומדכאי העמים – זהו השינוי שמתחולל משך המעבר מקפיטליזם לקומוניזם[9].

במילים אחרות, הדרך היחידה בה ניתן לפתח דמוקרטיה, להעמיק ולהרחיב אותה עבור המוני העובדים היא באמצעות מימושה של הדיקטטורה של הפרולטריון על המעמדות המנצלים; ללא מימוש זה, לא תיתכן דמוקרטיה ממשית עבור העובדים. דמוקרטיה פרולטרית ודמוקרטיה בורגנית שוללות הדדית אחת את השנייה. סילוקה של הדמוקרטיה הבורגנית הכי יסודית הוא התנאי עבור השגשוג הכי יסודי של הדמוקרטיה הפרולטרית.

השמצת הדיקטטורה של הפרולטריון, רחוקה מלהיות צעד לכיוון הרחבת הדמוקרטיה בדרך לקומוניזם, כוונה לשרת, ולמעשה שירתה, כמכשיר לקיצוץ הדמוקרטיה – דמוקרטיה פרולטרית – עבור ההמונים, בכך שהובילה להתרתה או הסמכתה של רובד ושיכבה בעלי זכויות בחברה הסובייטית, ובכך פילסה את הדרך חזרה לשיקום הקפיטליזם.

אז, אין פלא שהרביזיוניסטים החרושצ'ובים מתנגדים להדרכה המרקסיסטית-לניניסטית הזאת על הדמוקרטיה. על-פיהם, אם אויבי הפרולטריון מדוכאים, אין דמוקרטיה, והדרך היחידה לדמוקרטיה מחייבת את ביטולה של הדיקטטורה של הפרולטריון על האויבים שלה, את סיום דיכוים, ואת כינון ה-'דמוקרטיה עבור כל העם'.

אין אפשרות להבדיל בין ההשקפה החרושצ'ובית על הדמוקרטיה לבין תפיסת ה-'דמוקרטיה טהורה' של הבוגד קאוטסקי. בביקורת על התפיסה הזאת, לנין אמר:

'דמוקרטיה טהורה' היא לא רק מליצה של בער, המגלה חוסר הבנה גם במאבק המעמדי וגם במהות המדינה, אלא גם ביטוי ריק מתוכן במימדים כפולים ומכופלים, היות והדמוקרטיה בחברה קומוניסטית תנבל בתהליך השתנותה והפיכתה להרגל, אך לעולם לא תהיה 'דמוקרטיה טהורה'[10].

היות והדמוקרטיה היא צורה של מדינה, זה הגיונה שברגע היעלמותה – ניבול של – המדינה, כפי שהיא תעלם כאשר החברה תגיע לשלב גבוה יותר של קומוניזם, גם הדמוקרטיה תעלם. או כפי שלנין כתב בהקשר זה בחיבורו 'מרקסיזם על המדינה': הדיאלקטיקה [הזרימה או התנועה] של ההתפתחויות היא כדלהלן: מאבסולוטיזם (או טוטליטריות) לדמוקרטיה בורגנית; מהדמוקרטיה הבורגנית לדמוקרטיה הפרולטרית; מהדמוקרטיה הפרולטרית לאף דמוקרטיה.

ככה ניתן לראות שה-'דמוקרטיה עבור כל העם' של חרושצ'וב, בדיוק כמו 'מדינה של כל העם' הייתה שום דבר חוץ מתעלול, הנועדת להסתיר את הבגידה בפרולטריון של החבורה הרביזיוניסטית שלו, של התנגדותה לסוציאליזם, ולמען הכנת הקרקע עבור שיקומו של הקפיטליזם.


[1] פרוגראמה של המפלגה הקומוניסטית של האיחוד הסובייטי

[2] ו. י. לנין, המדינה והמהפכה, עמוד 41 – http://www.marx2mao.com/Lenin/SR17.html

[3] שם, עמודים 40-41

[4] ק. מרקס כתב מכתב ב-5 במרץ 1852 ל-ג'. ווידמייר (J. Weydemeyer – http://www.marxists.org/archive/marx/works/1852/letters/52_03_05-ab.htm) במילים אלו: "לא מגיע לי שום הוקרה עבור גילו של קיום המעמדות בחברה מודרנית או גילוי של המלחמה ביניהם … מה שעשיתי שחידש היה להוכיח 1) כי קיום המעמדות קשור רק עם שלב היסטורי ייחודי בהתפתחות הייצור 2) כי מלחמת המעמדות בהכרח מובילה לדיקטטורה של הפרולטריון 3) כי הדיקטטורה הזאת בעצמה מהווה את המעבר לעבר ביטולם של כל המעמדות ולעבר חברה נטולת מעמדות."

[5] ו. י. לנין, המדינה והמהפכה, עמוד 102 – http://www.marx2mao.com/Lenin/SR17.html

[6] 'סיכום הויכוח על הגדרה עצמית' על-ידי ו. י. לנין, יולי 1916, ע. 323 – http://www.marx2mao.com/Lenin/SD16.html

[7] ו. י. לנין, המדינה והמהפכה, עמוד 41 – http://www.marx2mao.com/Lenin/SR17.html

[8] דו"ח לוועידה ה-22 של CPSU על-ידי נ. ס. חרושצ'וב, אוקטובר 1961, ודו"ח של הפרוגראמה של CPSU, הנימסר לוועידה

[9] ו. י. לנין, המדינה והמהפכה, עמוד 106 – http://www.marx2mao.com/Lenin/SR17.html

[10] ו. י. לנין, , המהפכה הפרולטרית והרנגאט קאוטסקי, נובמבר 1918, עמוד 19 – http://www.marx2mao.com/Lenin/RK18.html

מודעות פרסומת
קטגוריות: הרביזיוניזם והקץ של ברה"מ | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: