הרביזיוניזם והקץ של ברה"מ (6)

לניניזם מול רביזיוניזם במלחמה ושלום

דו-קיום בשלום

 זה היה לנין שקידם את הרעיון של דו-קיום בשלום. היות והסוציאליזם לא מנצח בכל הארצות בבת אחת, הארצות הסוציאליסטיות נאלצות להתקיים לצידן של הארצות הקפיטליסטיות. במצב כזה, על המדינה הסוציאליסטית לאמץ מדיניות של דו-קיום בשלום כלפי ארצות עם שיטות חברתיות שונות.

בעקבות מהפכת אוקטובר המנצחת, לנין הכריז מספר פעמים מדיניות החוץ רודפת-שלום של המדינה הסובייטית. מצידם, האימפריאליסטים, נחושים להרוס את הרפובליקה שזה עתה נולדה, פתחו במלחמת ההתערבות (אינטרוונציה – Entente) נגד ברה"מ. תוך הקרבות עצומות וסבל כביר ממצוקות, ב-1920, העם הסובייטי יצא מנצח ממלחמת האינטרוונציה החמושה של האימפריאליזם.

אחרי המלחמה, העם הסובייטי חזר למשימה של בניית השלום. זה היה בנסיבות אלו שלנין קידם את הסיסמה של דו-קיום בשלום, בעוד מבחין, לנוכח המהות התוקפנית טבוע של האימפריאליזם, שאין כל ביטחון בדו-קיום. לכן הצורך עבור המדינה הסוציאליסטית לעמוד בהתמדה על המשמר. המחשבות הבאות רצות כמו פתיל דרך שיקולי המדיניות הנכונה של דו-קיום בשלום של לנין.

ראשון, שהמדינה הסוציאליסטית התקיימה על אפה של ההתנגדות האימפריאליסטית. אף-על-פי שנצמד למדיניות חוץ של שלום, לאימפריאליזם היה מעט מאוד מן התשוקה לחיות בשלום עם הסוציאליזם והיה מנצל כל הזדמנות לפעול נגד – ואפילו להשמיד את – המדינה הסוציאליסטית. לנין אמר:

הקיום של הרפובליקה הסובייטית לצד המדינות האימפריאליסטיות לאורך זמן – זה לא ניתן להעלות על הדעת. בסוף, אחת או השנייה חייבת לנצח. ולפני הסוף ההוא יגיע, שורה של התנגשויות מחרידות בין הרפובליקה הסובייטית לבין המדינות הבורגניות יהיה בלתי ניתן למנוע[1].

שני, שהמדינה הסובייטית יכולה הייתה לחיות בשלום לצד המדינות האימפריאליסטיות רק דרך מאבקים ומבחני כוח חוזרים בין הארצות האימפריאליסטיות לבין המדינה הסוציאליסטית, דרך האימוץ על-ידי האחרונה של מדיניות קפדנית, ההישענות על האהדה ותמיכה של הפרולטריון ושל העמים המדוכאים של העולם, והפקת התועלת באמצעות ההישענות הזאת מן הניודים הבין-אימפריאליסטיים.

שלישי, שבהוצאה אל הפועל המעשי של מדיניות הדו-קיום, היה צורך בקריטריונים (אמות מידה) שונים ליישום ביחס לארצות שונות בעולם הקפיטליסטי. זה דרש ביסוס של יחסים יותר קרובים ויחסי ידידות בין המדינה הסובייטת לבין אותן הארצות המאוימות והמנוצלות על-ידי האימפריאליזם. לנין קבע עבור המדינה הסובייטית את משימתה הראשית של הבסת המנצלים והשגת תמיכתם של המתנדנדים – בין האחרונים, 'שורה שלמה של מדינות בורגניות, אשר, כמדינות בורגניות, שונאות אותנו, אבל, מן הצד השני, כמדינות מדוכאות, מעדיפות שלום איתנו'[2].

רביעי, שדו-הקיום הייתה מדיניות ליישום על-ידי הפרולטריון בשלטון ביחס לארצות בעלות שיטות חברתיות שונות. זה לא היה סך הכול של מדיניות החוץ של המדינה הסובייטית. לנין הדגיש שוב ושוב כי העיקרון הבסיסי ביסודות מדיניות החוץ של המדינה הסובייטית לא היה אחר מאשר אינטרנציונאליזם פרולטארי.

הוא הכריז:

רוסיה הסובייטית מחשיבה כגאווה הגדולה ביותר שלה לסייע לעובדים של כל העולם במאבקם הקשה למען הפלתו של הקפיטליזם. הניצחון יהיה שלנו[3].

חמישי, שהיה בלתי אפשרי עבור מעמדות ואומות מדוכאים לחיות בדו-קיום בשלום עם המדכא של המעמדות ושל האומות.

הרעיונות הבסיסיות האלה למעלה של לנין על שאלת הדו-קיום בשלום נתמכו בשלמות על-ידי עשייתו של סטלין משך 30 שנים ארוכות בהם היה המנהיג של האיחוד הסובייטי. בעוד שהוא היה לתומך מלא, ומוציא אל הפועל, של מדיניות דו-הקיום של לנין, סטלין היה נחוש בהתנגדותו לעיכוב תמיכה של אחווה עבור המאבקים המהפכניים של עמים אחרים על מנת להתחנף בכדי למצוא חן בעיני האימפריאליזם. תוך כדי כך שהציג את זיהוים של שני הקווים המנוגדים במדיניות החוץ, הוא ציין:

אחד מן השניים:

או שנמשיך ליישם את המדיניות המהפכנית המקבצת את הפרולטרים ואת המדכאים של כל הארצות סביב מעמד הפועלים של ברה"מ – שבמקרה כזה, ההון הבינלאומי יעשה את מה כל מה שיכול בכדי לבלום את ההתקדמות שלנו;

או שנוותר על המדיניות המהפכנית ונסכם לעשות מספר ויתורים יסודיים להון הבינלאומי – שבמקרה כזה, ההון הבינלאומי, ללא ספק, לא יתנגד "לסייע" לנו בלהחליף את הארץ הסוציאליסטית שלנו לרפובליקה בורגנית "טובה".

… אמריקה דורשת שנוותר עקרונית על מדיניות התמיכה בתנועות לשחרור מעמד הפועלים של הארצות האחרות, ואומרת שאם נעשה את הויתור הזה, כל דבר ילך חלק … אולי עלינו לעשות את הויתור הזה?

… אנחנו לא יכולים להסכים לויתורים אלה או דומות בלי להיות מסולפים כלפי עצמנו … [4]

בעקבות לנין, סטלין תמך מן ההתחלה בהצעה כי

המהפכה שהשיגה את הניצחון בארץ אחת חייבת להתייחס לעצמה לא כישות העומדת בפני עצמה, אלא כעזר, כאמצעי בשביל לזרז את הניצחון של הפרולטריון בארצות אחרות[5].

… היא מרכיבה את השלב הראשון של המהפכה בעולם ובסיס רב-עוצמה עבור התפתחותה המתווספת[6].

ב-1925, בזמן המאבק נגד החסלנים טרוצקיסטים וצינובייבים, לסטלין הזדמן להצביע על כך שאחד המאפיינים המסוכנים של החסלנות הייה:

… חוסר אמון במהפכה הפרולטרית הבינלאומית; חוסר אמון בניצחון שלה; גישה ספקנית כלפי התנועה לשחרור לאומי בקולוניות ובארצות תלויות באחרות … כישלון בלהבין את הדרישה היסודית של אינטרנציונאליזם, שתודות למעלותיו ניצחון הסוציאליזם בארץ אחת הוא לא מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי למען פיתוח ותמיכה של המהפכה בארצות אחרות[7].

ככה ברור שמדיניות לנין של דו-קיום בשלום, אליה ברה"מ נצמדה בנאמנות משל שלושת העשורים של מנהיגות סטלין, הולכת יד ביד עם האינטרנציונאליזם הפרולטארי – מדיניות של ברית עם, ותמיכה בעד, אומות מדוכאות ותנועות פרולטרים מהפכניים של ארצות מתקדמות במאבקים לשחרור לאומי נגד האימפריאליזם ולמען אמנציפציה (חירויות) חברתית בהתאם.

החל מהוועידה ה-20 של CPSU, החבורה הצומחת של הבוגדים החרושצ'ובים פתחה בזיוף של מדיניות לנין של דו-קיום בשלום, ובהתנתקות ממנה – הכול במאמץ להתחנף בכדי למצוא חן בעיני האימפריאליזם, במיוחד האימפריאליזם האמריקאי.

בשם הדו-קיום בשלום, החושצ'ובים את המאבק המעמדי הבינלאומי על-ידי השיתוף-פעולה המעמדי הבינלאומי וסנגרו לטובת 'שיתוף פעולה הכל-מקיף' בין הסוציאליזם לבין האימפריאליזם. ובכך, פתחו את הסכר בפני החדירה האימפריאליסטית אל תוך הארצות הסוציאליסטיות – מדיניות תפורה בדיוק עבור הדרישות של מזימת האימפריאליזם של ארה"ב למען 'אבולוציה שלווה' של הארצות הסוציאליסטיות אל תוך רפובליקות בורגניות 'טובות'.

החרושצ'ובים טענו:

• כי דו-קיום בשלום היה הכלי המקיף והרם ביותר בכדי לפתור בעיות בעלות חשיבות חיונית שמטרידות את החברה וכי יש צורך להפוך את זה ל-'חוק חיים חברתיים בסיסי עבור כל חברה מודרנית בשלמותה'[8];

• כי מנהיגי האימפריאליזם הגיעו להבנה המסכימה לדו-קיום בשלום, תוך הכרזה קולנית שממשל קֵנדי הגיע, כביכול, עד כדי להודות בהיגיון ובתכליתיות אשר לדו-קיום בין ארצות בעלות שיטות חברתיות שונות;

• כי המדיניות של דו-קיום בשלום הייתה 'הקו הכללי של מדיניות החוץ של האיחוד הסובייטי ושל ארצות המחנה הסוציאליסטי[9];

• כי העיקרון של דו-קיום בשלום היה לגורם הקובע בקו הכללי של מדיניות החוץ של CPSU ושל מפלגות מרקסיסטיות נוספות, כי היה לבסיס האסטרטגי של הקומוניזם בעולם העכשווי, וכי כל הקומוניסטים, כביכול, 'הפכו את המאבק לדו-קיום בשלום ועיקרון הכללי של מדיניותם[10];

• כי הדו-קיום בשלום רכש את החשיבות של תנאי הכרחי לניצחון במאבקים העממיים המהפכניים, וכי המהפכה הקובנית המנצחת, הגשמת עצמאות על-ידי יותר מ-40 ארצות, כולל אלג'יריה, הצמיחה במספרן ובעוצמתן של מפלגות קומוניסטיות, ועליית השפעתה של התנועה הקומוניסטית הבינלאומית, הושגו, כולם, בתנאים של דו-קיום בשלום בין מדינות בעלות שיטות חברתיות שונות ושיש לייחס את הישג כולם בדיוק לתנאים האלה;

• כי דו-קיום בשלום הייתה 'הדרך הטובה ביותר של סיוע לתנועת הפועלים המהפכנית הבינלאומית בכדי שתשיג את מטרותיה המעמדיות הבסיסיות', תוך כדי הצהרה שבתנאים של דו-קיום בשלום גדלו האפשרויות למעבר שלו לסוציאליזם בארצות קפיטליסטיות[11];

• כי, באמצעות הפרוגראמה שאומצה על-ידי CPSU בוועידה ה-22 של CPSU,  ניצחון הסוציאליזם בתחרות כלכלית היה כרוך בהנחתת מכה ניצחת על שיטת היחסים הקפיטליסטיים בשלמותה באותיות דפוס מודגשות האומרות 'כאשר העם הסובייטי ייהנה מהברכות של הקומוניזם, מאות מיליונים חדשים של עמים עלי האדמות יגידו "אנחנו בעד קומוניזם!" ושעד אז אפילו קפיטליסטים עשויים "לעבור למפלגה הקומוניסטית"'.

עד כאן ברור שמדיניות לנין של דו-קיום לשלום הייתה מכוונת למדיניויות האימפריאליסטיות של תוקפנית ומלחמה, הייתה מבוססת על יסודות הבוחנות את מלחמת המעמדות הבינלאומית ואת המשימה ההיסטורית המוטלת על הפרולטריון לבצע – משימה שדורשת מהארצות הסוציאליסטיות, בנוסף להוצאה אל הפועל של מדיניות הדו-קיום בשלום, גם להגיש תמיכה איתנה למאבקים מהפכניים של האומות והעמים המדוכאים, וכך גם לתנועות פרולטאריות מהפכניות של מעמד הפועלים. דו-קיום בשלום החרושצ'ובי, מן הצד השני, שימש את האימפריאליזם ועודד את מדיניויות האימפריאליסטיות של תוקפנות ושל מלחמה, תוך כדי חתירה להחליף, כפי שביצע למעשה, את המהפכה הפרולטרית העולמית על-ידי פציפיזם ועל-ידי ויתור גמור על האינטרנציונליזם הפרולטארי.

המדיניות החרושצ'ובית הייתה לאחת מהכניעות המעמדיות, וגזלה מהמדיניות הלניניסטית של דו-קיום בשלום את המהות המהפכנית שלה בכך שעיוות אותה, קטעה בה וזייף אותה עד שלא ניתן לזהותה. בעוד שמדיניות לנין של דו-קיום בשלום הייתה פן אחד של מדיניות בינלאומית רב-צדדית של הפרולטריון בשלטון, החרושצ'ובים הפכו את הדו-קיום לקו הכללי של מדיניות החוץ של הארצות הסוציאליסטיות – ואפילו לקו הכללי של כל המפלגות הקומוניסטיות.

הקפיטליזם והסוציאליזם הם שיטות מנוגדות תכלית ניגוד. הקפיטליזם לא יוכל לעולם להשלים עם הקיום של הסוציאליזם. הוא יתרגם מפעם לפעם לעימות חמוש למען קריסת הסוציאליזם את שאיפתו בקריסה הזאת. מלחמת ההתערבות על-ידי האימפריאליזם נגד הרפובליקה הסובייטית הצעירה, המלחמה הדרקונית שנפתחה על-ידי הפשיזם ההיטלרי נגד ברה"מ, והמלחמות להשמדת עם שננקטו על-ידי ארה"ב נגד העמים הקוריאני והוייטנאמי הן לא יותר מאשר מספר דוגמאות של ניסיונות רצחניים כאלה להחרבת הסוציאליזם.

זה רק דרך עימות והגנה חמושה, רק באמצעות הסבת תבוסות מטלטלות על האימפריאליזם, שהארצות הסוציאליסטיות מממשו את זכותן להתקיים לצד האימפריאליזם – הזכות לדו-קיום בשלום. כל מדיניות של דו-קיום בשלום מחוסרת התייחסות לעימות זה הובילה בהחלט את הארצות הסוציאליסטיות לשום מקום.

בהעדר של מלחמות חמושות, משך תקופות בהן האימפריאליזם מחוסר יכולת לפתוח במלחמה עקב חולשה ותנאים מכשילים, הוא פותח במלחמות קרות, במהלכן, תוך כדי כך שמפתח בהרחבה את חימושו ומתכונן למלחמה, מנצל כל אמצעי, כל תרגיל, על מנת לחבל פוליטית, כלכלית ומבחינה אידיאולוגית את הארצות הסוציאליסטיות. המלחמה הקרה שהתנהלה על-ידי האימפריאליזם נגד הארצות הסוציאליסטיות, במיוחד נגד האיחוד הסובייטי, בין סיום מלחמת העולם השנייה לבין וקריסתן של ברה"מ ושל הדמוקרטיות העממיות של אירופה המזרחית, מספקת הוכחות מאלפות, אם בכלל קיים צורך בהוכחות, לביסוסה של האמת הברורה-מאליה הזאת. מאז קריסתה של ברה"מ, המלחמה הקרה של האימפריאליזם נגד שאר הארצות הסוציאליסטיות המשיכה להתנהל ללא הפוגה.

האימפריאליזם לא מגדר בשום פנים ואופן אצלו תוכניות מלחמה ומלחמות של תוקפנות סביב ארצות סוציאליסטיות. במסע ההשתלטות שהוא מנהל, למען שליטה על מקורות חומריי הגלם, למען הזדמנויות עבור ייצוא של הון ולמען החליצה של רווחים מרביים ביותר, הוא פותח במלחמות נגד התנועות לשחרור מהפכני של אומות משועבדות, כמו כן גם נגד ארצות החותרות לקיים את עצמאותן ולהגן על ריבונותן. אכזריות המלחמות חמסניות נגד העמים העיראקיים, האפגאניים והפלסטיניים, שגבו חיי מיליונים של בני-אדם חפים מפשע, הן הוכחה חייה, אם בכלל קיים צורך בהוכחות, לביסוסה של האמת הכול-כך-ברורה-מאליה הזאת.

בהיותן המטרות של הסתות, של הכנות למלחמה ושל מלחמות אימפריאליסטיות, על הארצות הסוציאליסטיות מוטל תפקיד קבוע המחייב אותן לעזרה הדדית ולמאבק של חיבור משותף נגד האימפריאליזם, ולא להתחמק מהתפקיד הזה בשם איזה תורה דמיונית של 'דו-קיום בשלום', אשר, בניסוח חרושצ'ובי שלה, זוכה להגדרה של 'כניעה ומשת"פיות בין-מעמדית בשלום'. הניצחונות של כל המהפכות עד עכשיו, רחוקות מהתייחסות הקושרת אותן לדו-קיום בשלום, היו תוצאת של לחימה-קשה בקרבות, מלחמות ומאבקים מהפכניים. רק מחוסרי בושה חנפנים כמו חורושצ'וב היו מסוגלים לתאר את הנסיגות המתמשכות שלו על חשבונם של כל העיקרים הפרולטאריים, והתרצותו הצייתנית והכנעתו בפני דרישותיו המשפילות של האימפריאליזם האמריקאי, כ-'ניצחון לדו-קיום בשלום'.

בכך שהם דחו את הסתירה הבלתי ניתנת לפשרות בין השיטה הסוציאליסטית לבין הקפיטליזם, שדחו את הסתירה הבסיסית בין המחנה הסוציאליסטי לבין המחנה הקפיטליסטי, החרושצ'ובים הגיעו, ובלתי נמנע היה שיגיעו, להפוך את הדו-קיום בשלום בין שתי השיטות האלה אל תוך 'שיתוף פעולה מקיף'. בכך שהתעקשו על שהדו-קיום בשלום יתקבל כקו כללי במדיניות החוץ של כל הארצות הסוציאליסטיות, הרביזיוניזם החרושצ'ובי השליך העיקרון הראשי במדיניות החוץ של הארצות הסוציאליסטיות, דהיינו, את האינטרנציונאליזם הפרולטארי.

אף-על-פי-כן, לפי לנין עדיין:

מדיניות החוץ של הפרולטריון היא ברית בין המהפכנים בארצות מתקדמות ובין כל האומות המדוכאות נגד כל האימפריאליסטים ביחד ובנפרד[12].

אחרי מהפכת אוקטובר, לנין, ולאחר מכן סטלין, עמד שוב ושוב על כך שהאיחוד הסובייטי, היכן הוקמה הדיקטטורה של הפרולטריון, היוותה בסיס לקידום המהפכה העולמית של הפרולטריון. בזרימתם נגד ההדרכה הבסיסית הזאת, בהופכם את הדו-קיום בשלום לקו כללי של מדיניות החוץ של הארצות הסוציאליסטיות, החרושצ'ובים שינו את ברה"מ מבסיס למען מהפכה עולמית, כפי שהייתה עד כה, לבסיס למען נסיגה מבישה וכניעה לדרישות אימפריאליסטיות, ובכך סייעו לאימפריאליזם לשנות בדרכים שלווים את ברה"מ ואת ארצות אירופה המרכזית והמזרחית לרפובליקות בורגניות 'טובות'.

זאת ועוד, על-ידי התעקשותם שגם על המפלגות הקומוניסטיות של כל הארצות הקפיטליסטיות ושל האומות המשועבדות לאמץ מדיניות מנחה של דו-קיום בשלום, החרושצ'ובים התחייבו להחליף את המדיניות המהפכנית של המפלגות הקומוניסטיות על-ידי מדיניותם של דו-קיום בשלום, ועל-ידי הוצאה אל הפועל של אותה המדיניות במסגרת היחסים שבין מעמדות מדוכאים לבין מעמדות מדכאים ובין אומות משועבדות לבין אומות משעבדות.

מדיניות כזאת לא יכולה הייתה להיכשל בהחלשתן של התנועות הפרולטריות ושל התנועות לשחרור לאומי גם-יחד, ובכך השפילו את הארצות הסוציאליסטיות כעודף לריק – מכוון שהצלחות המאבקים של הפרולטרים ולשחרור לאומי, על-ידי כך שפוגעות ומחלישות את הכוחות הריאקציוניות והאימפריאליסטיות, משמשות להגברת המערכה למען שלום העולם וקדמה חברתית, ובכך מחזקות את מאמציי הארצות הסוציאליסטיות לטובת דו-קיום בשלום עם ארצות בעלות שיטות חברתיות שונות.

מדניות הדו-קיום בשלום של החרושצ'ובים הייתה למן מהשמיים עבור האימפריאליזם, במיוחד עבור האימפריאליזם האמריקאי, שהתבלט בתפקיד מנהיג של המחנה האימפריאליסטי לאחרי מלחמת העולם השנייה. מאחורי המסווה של דו-קיום בשלום, האימפריאליזם האמריקאי ניסה לאסור על האיחוד הסובייטי ועל ארצות סוציאליסטיות אחרות את תמיכתן במאבקים מהפכניים של עמים בעולם הקפיטליסטי. בנאום לפני בית הנבחרים של ארצות הברית מול נציגי ועדת יחסים בינלאומיים ב-28 בינואר 1959, מזכיר המדינה ג'. פץ דאלס הכריז:

הממשלה הסובייטית יכולה לסיים את ה-'מלחמה קרה' ככל שנוגע לה, אם היא תרצה להשתחרר מתפקיד מנחה של הקומוניזם הבינלאומי ותחתור בעיקר למען רווחת העם והאומה הרוסית. הגם שה-'מלחמה קרה' תסתיים כאשר הקומוניזם הבינלאומי ינטוש את מטרותיו …

ג'ון פ. קנדי, ומזכיר שלו, מזכיר המדינה דין ראסק, אמרו את אותו הדבר. במילים שלו, דין ראסק אמר:

לא יכול להיות שלום בטוח ובר-קיימה עד אשר המנהיגות הקומוניסטית תנטוש את מטרתה של מהפכה עולמית[13].

בנוסף, מאחורי החזות של דו-קיום בשלום, האימפריאליזם האמריקאי דחק למען, באמצעות מזימתו של מדיניות ה-'אבולוציה שלווה' בברה"מ ובארצות סוציאליסטיות אחרות אל תוך רפובליקות בורגניות. במילים של דאלס, ה-'ויתור על הכוח … כולל, לא את שימורו של המצב הקיים (סטטוס קוו), אלא את השינוי השלו[14]', שזה 'לא מספיק להיות במגננה[15]', מכוון שחירות 'חייבת להיות כוח חיובי חודר', וש-'אנחנו מקווים לעודד אבולוציה בתוך העום הסובייטי[16].

במילים אחרות, עבור האימפריאליזם האמריקאי, לדו-קיום בשלום תוכן זה: על העמים החיים תחת שליטה ועבדות אימפריאליסטית לא להיאבק למען השחרור; אלה שכבר הצליחו להשתחרר חייבים להיכנע ולהתכופף תחת תנאים של שליטה ועבדות של האימפריאליזם; ועל כל העולם להיות כלול בתוך 'קהילה עולמית של האומות החופשיות' של אמריקה.

לכן זה לא קשה להבחין בסיבה בגללה האימפריאליזם האמריקאי והלוויינים שלו בירכו את הקו הכללי החרושצ'ובי של דו-קיו בשלום בכזאת נכונות ובכזאת התלהבות. הם עשו את זאת כי, בין השאר, החרושצ'ובים הביאו, דרך מדיניות הכניעה שלהם, חרפה על, והחלישו את, המפלגה הבולשביקית שהייתה, עד מותו של סטלין, נחשבת בצדק על-ידי המפלגות האחיות כ-'חטיבת הלם' של תנועת הפועלים העולמית המהפכנית – תואר מוצדק ביותר על-ידי סיועה בלתי-אנוכי הניתן על-ידי CPSU להכלת מצבם של אלה אשר סבלו השעביד של הקפיטליזם.

בזמן לנין וסטלין, המדינה הסובייטית התמודדה בהרבה מאבקים של חיים ומוות, ואף-על-פי-כן אף פעם המפלגה הבולשביקית והעם הסובייטי לא נרתעו מתפקידם המהפכני ולא השתחוו מול הקשיים. לא היה מבצר שלא היו יכולים לפרוץ – וזה בזמן שהמדינה הסובייטית הייתה ללא השוואה יותר חלשה מהאימפריאליזם. מצד שני, מאז אמצע שנות החימשים של המאה העשרים, כאשר המצב העולמי היה הרבה יותר נוח להמהפכה והסוציאליזם היה הרבה יותר חזק מאי-פעם, הרביזיוניסטים החאושצ'ובים הטילו את החרפה בכך שאפשרו לאימפריאליזם האמריקאי לאיים, להכתיב ולהשפיל את המדינה הסובייטית שנוסדה על-ידי הענק לנין, ובכך הבישו את המחנה הסוציאליסטי בשלמותו כעודף לריק.

החרושצ'ובים ניצלו את המוניטין של ברה"מ ברדיפתם אחרי תכניותיהם הביזיוניות להשגת שיתוף פעולה עם האימפריאליזם. מצידו, האימפריאליזם תיגמל את החרושצ'ובים עם השפלה אחרי השפלה.

ארה"ב התבלטה מאז מלחמת העולם השנייה כארץ אימפריאליסטית הכי חזקה ואכזרית, עם המטרה האסטרטגית המטורפת של כיבוש העולם. השתלטה על התפקיד של הבסת ההיטלרים והפכה לשוטר על העולם בכדי לדכא את המאבקים המהפכניים של העמים והאומות המשועבדים, תוך כיבוי של להבות מאבקי המהפכה הפרולטרית, ותוך החזרה לשפל את הגאות של הסוציאליזם באירופה המזרחית וגם, בסופו של דבר, האיחוד הסובייטי.

לכן, לא היה מקום לשיתוף פעולה כל-מקיף בין האויב הקטלני הזה של האנושות לבים הארצות הסוציאליסטיות. אם החרושצ'ובים חשבו כישיתוף פעולה כזה היה אפשרי, זה היה רק בגלל שהם היו נחושים לנוע לאורך הנתיב שהוביל חזרה לקפיטליזם בברה"מ. היות שזה היה המקרה, כל דבר שהנמיך את יוקרת הסוציאליזם במדינה הסובייטית, כל מדיניות שהחלישה את הדיקטטורה של הפרולטריון והמפלגה של הפרולטריון, נגרף על-ידי החרושצ'ובים בהתלהבות עצומה. בכל תחום בודד, מהתקפותיהם על סטלין, דרך התיאוריות השגויות שלהם בנוגע לטבעה של המפלגה הפרולטרית ושל המהפכה הפרולטרית, עד לרפורמות הכלכליות שלהם, הם התמידו בנחישות מכוונת למטרת שיקומו של הקפיטליזם. בבהירות הזאת, ורק בבהירות הזאת, יש לראות את הזיוף שלהם בנוגע למדיניות הדו-קיום בשלום של לנין.


[1] דו"ח של הועד המרכזי לוועידה השמינית של המפלגה הקומוניסטית הרוסית (בולשביקית), על-ידי לנין, מרץ 1919, עמוד 153 – http://www.marx2mao.com/Lenin/EC19.html

[2] דו"ח על עבודת של הוועדה הביצועית המרכזית כל-רוסית ושל הקומיסרים של מועצת העם, על ידי ו. י. לנין, שהוגשה במושב הראשון של הועד המרכזי, זימון שביעי, פברואר 1920  – http://marxists.org/archive/lenin/works/1920/feb/02.htm#bk01

[3] 'לוועידה הרביעית של האינטרנציונאל הקומוניסטי ולעובדים של פטרוגרד הסובייטית והסגנים של הצבא האדום', על-ידי ו. י. לנין, נובמבר 1922, ע. 417 – http://www.marx2mao.com/Lenin/FCCI22.html

[4] 'העבודה של המליאה המשותפת של הועד המרכזי ושל ועדת הבקרה המרכזית באפריל', על-ידי י. ו. סטלין, מוגש באסיפת הפעילים של ארגון מוסקבה ששל CPSU, אפריל 1928, עמודים 58-60 – http://www.marx2mao.com/Stalin/WAJP28.html

[5]  'מהפכת אוקטובר והטקטיקות של הקומוניסטים הרוסים', דצמבר1924, ע. 155 – http://www.marx2mao.com/Stalin/OR24.html

[6] שם, ע. 159

[7] 'שאלות ותשובות', נאום שהוגש באוניברסיטת סברדולב על-ידי י. ו. סטלין, יוני 1925, ע. 169 – http://www.marx2mao.com/Stalin/QA25.html

[8] נאום על-ידי נ. ס. חרושצ'וב בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, ספטמבר 1960

[9] נאום בקבלת פנים של שגרירות הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה (DPRK) באיחוד הסובייטי על-ידי נ. ס. חרושצ'וב, יולי 1961

[10] 'דו-קיום בשלום ומהפכה', עיתון 'קומוניסט', מס' 2, מוסקבה, 1962

[11]  'מכתב פתוח של הועד המרכזי של CPSU לכל הארגונים המפלגתיים, לכל הקומוניסטית של האיחוד הסובייטי', יולי 1963

[12] 'מדיניות החוץ של המהפכה הרוסית' על-ידי ו. י. לנין, יוני 1917, עמוד 87 – http://www.marx2mao.com/Lenin/FPRR17.html

[13] נאום בוועידה לאומית של הלגיון האמריקאית, על-ידי ד. ראסק, ספטמבר 1963 – (אמריקה והמלחמה הקרה, 1941-1991: פירוש ריאליסטי) – עמוד 283, http://books.google.co.il/books?id=pEkYoC9D7ocC&pg=PA283&lpg=PA283&dq=There+can+be+no+assured+and+lasting+peace+until+the+communist+leadership+abandon+their+goal+of+world+revolution&source=bl&ots=iiQIPYMAUt&sig=n5JBZsAuBP06FWTkp8cm7Cfb0K0&hl=en&sa=X&ei=ljVuT_jUIcKS0QWHksiOAg&redir_esc=y#v=onepage&q=There%20can%20be%20no%20assured%20and%20lasting%20peace%20until%20the%20communist%20leadership%20abandon%20their%20goal%20of%20world%20revolution&f=false

(Americaand the Cold War, 1941-1991: a realist interpretation, Volume 1 By Norman A. Graebner, Richard Dean Burns, Joseph M. Siracusa)

[14] נאום בסעודה שנתית של לשכת עורכי הדין של מדינת ניו-יורק על-ידי ג'. פ. דאלס, בינואר, 1959

[15] נאום בלשכת המסחר של מדינת קליפורניה על-ידי ג'. פ. דאלס, דצמבר 1958

[16] עדות בפני בית הנבחרים של ארצות הברית מול נציגי ועדת יחסים בינלאומיים על-ידי ג'. פ. דאלס, ספטמבר 1966

מודעות פרסומת
קטגוריות: הרביזיוניזם והקץ של ברה"מ, פרסטרויקה - התמוטטותו השלמה של הרביזיוניזם | 2 תגובות

ניווט ברשומות

2 מחשבות על “הרביזיוניזם והקץ של ברה"מ (6)

  1. חבל שאין לךכפתור לתרום ! הייתי ללא ספק לתרום לבלוג זה פנטסטי ! אני מניח לעת עתה אני אסתפק בסימניות והוספת עדכון RSS שלך לחשבון Google שלי. אני מצפה לעדכונים חדשים ואדבר על האתר הזה עם הקבוצה שלי בפייסבוק . צ'אט בקרוב! דרישת שלום מ moroccan escorts dubai

    • ללאון שלום רב,
      אין צורך בתרומות.
      יש צורך בעזרה משתתפת בעבודות הרבות אשר ממתינות לטיפול מסור.
      משך השבוע הקרוב (ויתכן גם בשבועות הקרובים) לא יהיו עדכונים נוספים לתגובה הנוכחית במצוי בבלוג financend עד עכשיו. וזה מחמת התחייבויות אחרות והתפתחות דחיפותן.
      דרישת שלום מהאחראי לפרסומים בבלוג הזה, אנג'לו איידן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: