קולקטיביזציה (6)


ההדרכות של המפלגה על המתודה של הקולקטיביזציה, ההפרות של ההדרכות האלה והתיקון על-ידי המפלגה

המדיניות של חיסול הקולאקים כמעמד נכללה בהחלטה ההיסטורית שאומצה על-ידי הוועד המרכזי של ה- מקא"ס(ב) ב-5 לינואר 1930 על שיעור הקולקטיביזציה וצעדי המדינה לסייע בהתפתחותם של המשקים הקולקטיביים.

החלטה זו כללה בתוכה הדרכה מאוד חשובה שהצורה העיקרית של תנועת המשקים הקולקטיביים בשלב הנתון חייבת להיות אגודה חקלאית, בה רק אמצעי הייצור העיקריים מתקיימים באופן קולקטיבי.

הוועד המרכזי הנפיק הזהרות חמורות ביותר לארגוני המפלגה "נגד כל איזשהו ניסיון להכריח את תנועת הקולקטיביזציה על-ידי 'צווים' מלמעלה, אשר עלולים לערב את הסכנת החלופה של קולקטיביזציה-מדומה כחיקוי של סוציאליזם אמיתי בארגון של המשקים הקולקטיבים" (החלטות מקא"ס(ב)).

באזורים מסוימים, במיוחד במחוז של מוסקבה ובטרנס-קווקז ובאסיה התיכונה, ההזהרות של הוועד המרכזי סבלו בהתעלמות מבטלת. בהיסחפות מתוך ההצלחות ההתחלתיות של הקולקטיביזציה, אנשים בעלי סמכות באזורים אלה הפרו את הדרכות המפלגה בנוגע לקצב ולגבול הזמן של הקולקטיביזציה. השיבושים והסטיות המבוצעות על-ידי ארגוני המפלגה המקומיים גרמו לאי-שביעות רצון כבדה בקרב האיכרות. הקולאקים, תוך ניצולם של השיבושים והסטיות האלה, התחילו לגולל אי-שביעות רצון מתווספת בקרב האיכרות.

הוועד המרכזי פעל מיידית לתיקון המצב. ב-2 במרץ 1930, הוועד המרכזי החליט לפרסם את המאמר של החבר סטלין 'סחרור עקב הצלחה', בו הזהיר החבר סטלין את עובדי המפלגה לבל יסחבו על-ידי הצלחת הקולקטיביזציה עד כדי כפיית ההצטרפות למשקים החקלאיים על האיכרים. הוועד הנחה את עובדי המפלגה לקחת בחשבון את מגוון התנאים באזורים השונים של ברה"מ ולהיות מודרך על-ידי העיקרון שהקמת המשקים הקולקטיביים חייבת להיות התנדבותית, ושהצורה הראשית של תנועת המשקים הקולקטיביים הייתה הקואופרטיב החקלאי, בו רק אמצעי הייצור העיקריים מתקיימים באורח קולקטיבי, ולא את אדמת הבתים, את הבית, את משק החי הקטן, עופות הבית, וכדו'.

הוועד המרכזי גם שינה את המנהיגות של התארגנויות מפלגתיות מסוימות (במחוז של מוסקבה ובטרנס-קווקז) שביצעו משגים פוליטיים ונכשלו בתיקונם.

ב-9 באפריל 1930 פורסם המאמר 'תשובה לחברים של המשקים הקולקטיביים' של החבר סטלין. במאמר זה, החבר סטלין תיאר את השגיאות העיקריות שביצעו בהקשר לקולקטיביזציה ואת הסיבות השורשיות של אותן השגיאות. שגיאות אלו, החבר סטלין ציין, מתבססות על גישה מוטעית לאיכרות הבינונית, על הפרת העיקרון הלניני שהקמת המשקים הקולקטיביים חייבת להיות התנדבותית, על הפרת העיקרון הלניני שההתחשבות חייבת להיעשות על פי ההבדלים בתנאים השוררים במחוזות ובאזורים השונים של האיחוד הסובייטי, ועל הניסיונות לפסוח על צורת הקואופרטיבית של הקולקטיביזציה במעבר ישיר לקומונה.

ככה ניתן לראות, על אף הטיעונים ההפוכים של הטרוצקיסטים ושל האינטליגנציה הבורגנית, שהם מאוד 'כחמים' ובכל זאת טיפשים, היו דווקא סטליןוהוועד המרכזי אלה שהתנגדו לכל צורה של כפייה בעניין הקולקטיביזציה. אנחנו הגשנו הוכחה מוסמכת של הטיעונים ולא נשענו על רכילות כללית כפישהטרוצקיסטים, האינטלקטואלים הבורגנים והריאקציונרים השונים הם מורגלים לעשות תכופות מדי. האנשים האלה שייכים למדרשת החשיבה עם קו מנחה ראשי: הטיעון הוא ההוכחה. קו מנחה נוסף שלהם הוא: אי-ידיעה היא סיבה מספקת. עבור הטיעונים של עצמם, הם אף פעם מציעים כל הוכחה חוץ מהטיעונים של עצמם. עבור הטיעונים של המרקסיסטים-לניניסטים, אף על פי כן, נדרשות הרמות הכי גבוהות של הוכחה; ובמקרה שכאלה רמות מתממשות בדייקנות ובאות, הם מסרבים לקבל את ההוכחה הזו היות והיא לא מתאימה להתבוננותם במציאות. באמת, אף הוכחה יכלה אי-פעם לספק אותם. בשום פנים ואופן אנחנו יכולים לשכנע אותם מתי שהו; אף פעם, וזה מתקיים, כל עוד הם לא נפרדים מתפיסתם הזעיר בורגנית ומשחצנותם האינטלקטואלית. אבל, זה לא האנשים האלה שאנחנו מנסים לשכנע. אנחנו מנסים להגיע למעמד העובדים ולטוב ביותר ולכנה ביותר שבו; יש לנו את החובה להתיר את הבלגן שנגרם על-ידי החברה המיוחסת הנ"ל בתודעת הבריות. ממש עם הדברים האלה בתוך הראש שלנו, שאנחנו לקחת על עצמנו את הטרחה לבטא את העובדות שבמשך כל בך הרבה זמן נטמנו ועוותו.

ככה, תוך אחיזה שחושה בקו הנכון, הוועד המרכזי, תחת הנהגתו של החבר סטלין, היה מסוגל לתקן כל העיוותים והשגיאות שבוצעו על-ידי ארגוני המפלגה באזורים מסוימים בנוגע לקולקטיביזציה. תיקון זה בתורו גיבש עוד יותר את תנועת המשקים הקולקטיביים ואפשר התפתחויות מתקדמות חדשות.

הוועידה ה-16 של המפלגה

עד הזמן בו הוועידה ה-16 כונסה, עקב הצלחתה של הוצאתה לפועל של המדיניות של חיסול הקולאקים והצלחת התנועה של המשקים הקולקטיבים, המתקפה החלקית נגד הגורמים הקפיטליסטיים לבשה אופי של מתקפה כללית נגד הגןרמים הקפיטליסטיים. הוועידה ה-16 של המפלגה נפגשה ב-26 ביוני 1930 ולהחבר סטלין סיבה טובה לתאר אתה בגאווה כ-"וועידת המתקפה הסוחפת של הסוציאליזם לאורך כל החזית בשלמותה, של חיסולם שלהקולאקים כמעמד, ושל הגשמתה של קולקטיביזציה מוצקה."

בוועידה זו, החבר סטלין היה יכול להודיע, בין מחיות כפיים סוערות: " … אנחנו נמצאים בערב מפנה של הארץ שלנו מארץ אגרארית לארץ תעשייתית."

הוועידה ה-17 של המפלגה

עד הזמן בו נערכה הוועידה ה-17 בינואר 1934, העם הסובייטי תחת המנהיגות המפוארת של מקא"ס(ב) בראשותו של סטלין, ההתנגדות הנחושה נגד כל הריאקציונרים, הגיעו להישגים ללא-תקדים הבאים:

א)       הייצור התעשייתי בברה"מ הסתכם עכשיו ב-70% מהייצור הכולל, והארץ השתנתה מארץ אגרארית לארץ תעשייתית.

ב)        הגורמים הקפיטליסטים בתחום התעשייה חוסלו לחלוטין והשיטה הכלכלית הסוציאליסטית הפכה לשיטה הכלכלית הבלעדית בתחום הזה.

ג)         הקולאקים חוסלו כמעמד והשיטה הכלכלית הסוציאליסטית הפכה ידה על העליונה בתחום החקלאות.

ד)        השיטה של משק-קולקטיבי שמה קץ לעוני ולאומללות של מיליוני בני-אדם באזורים כפריים שעכשיו נהנו מתנאים חומריים לא ידועים להם עד עתה.

ה)       כתוצאה מההתפתחות של התעשייה הסוציאליסטית, האבטלה התבטלה, ולמרות שיום העבודה של 8 שעות נישאר על כנו בתעשיות מסוימות, ברוב היוזמות כונן יום עבודה של 7 שעות; במקרה של תעשיות המהוות סכנה מיוחדת לבריאות, אורכו של יום עבודה צומצם ל-6 שעות.

ו)          ניצחון הסוציאליזם בכל הענפים בכלכלה הלאומית שם קץ לניצול אדם על-ידי אדם.

אין פלא שהוועידה ה-17 של המפלגה ידועה כ-וועידת המנצחים.

בוועידה זו, תוך כדי דיווח על עבודת הוועד המרכזי, החבר סטלין תיאר את השינויים היסודיים שהתרחשו בברה"מ בתקופה הנדונה:

"משך התקופה הזו, ברה"מ הפכה שונה באופן שורשי והשליכה את העטיפה של פיגור ושל הלך הרוח של ימי הביניים. מארץ של חקלאות אינדיבידואלית זעירה, היא הפכה לארץ של חקלאות קולקטיבית, בדירוג ממוכן נרחב. מארץ נבערת, אנאלפביתית וחסרת תרבות, היא הפכה – או, נכון יותר, מתחילה להיות – ארץ נאורה ומתורבתת, מכוסה רשת רחבה של חינוך גבוה, ביניים ויסודי, בהוראה בשפה של אומות שלברה"מ." (בעיות הלניניזם).

הסוציאליזם נבנה בברה"מ

עכשיו, על בסיס החומר הנ"ל [חלק מהחומר הזה לא תורגם עדיין לעברית, ולכן לא ניכלל בפרסום הנוכחי. מכל מקום, אני רואה לנכון לתרגם ולפרסם את הסיכום הזה של עבודתו של הרפל בראר. וזה משתי סיבות עיקריות: א) כל אחד יכול לקבל ממני את החומר באנגלית במלואו; ב) סיכום זה מתייחס גם לבניית הסוציאליזם באזורים כפריים, שהם חלק מהותי בהתפתחותה הכול צדדית של ברה"מ בעידן סטלין – אנג'לו], אנחנו יכולים לענות בחיוב מודגש לשאלה 'האם הסוציאליזם ניבנה בברה"מ?'

ניצחון הסוציאליזם בברה"מ היה אפשרי לא רק על-ידי "יחסי קניין הציבוריים שנוצרו על-ידי מהפכת אוקטובר" אלא גם על-ידי המנהיגות המהפכנית הנכונה שניתנה לעם הסובייטי על-ידי המפלגה הבולשביקית ועל –ידי הדובר הכי רפרזנטטיבי שלה, החבר סטלין.

לפני השלמת הדיון הזה על בניית הסוציאליזם בברה"מ, ראוי להבליט שתי נקודות נוספות:

(1)           טרוצקי והמצדדים שלו בברה"מ טענו, מצד אחד, כי הסוציאליזם לו יכול להיבנות ברוסיה המפגרת "בהיעדרה של התמיכה הישירה מן החלק האירופי של הפרולטריון", יחד עם זאת, מן הצד השני, האשמה הקבועה שלהם הייתה ש-"קבוצת סטלין" (דהיינו, המפלגה הבולשביקית) לא בנתה את הסוציאליזם במהירות מספקת. הנה קבוצת אנשים שבאפן עקבי וכל הזמן טענה כי אין אפשרות לבנות סוציאליזם בברה"מ תוך כדי כך שהיא אומרת למפלגה הבולשביקית (אשר טענה כי ניצחון הסוציאליזם בברה"מ הוא אפשרי והעבירה את ההחלטה הידועה בהקשר זה בוועידתה ה-14 [" … התפקיד הראשי של מפלגתנו הוא להיאבק למען ניצחונה של בניית הסוציאליזם בברה"מ"]) שהיא לא בונה את הסוציאליזם בזריזות דייה או שהיא משקמת את הקפיטליזם. אתם, חברים, יכולים לגבש לעצמכם את דעתכם על העמדה הטרוצקיסטית הזו, אבל, נציע כי ההיבט היחידי השומר על הקשר עם העובדות הוא זה שרואה כי עמדת טרוצקי מסתכמת ללא יותר ולא פחות מניסיון מצידו להסתיר, להסוות, את האופי התבוסתני של הטרוצקיזם, של תורת 'המהפכה המתמדת', על-ידי אהבת-ממרות סופר-שמאליות.

(2)           מאז הוועידה ה-20 של המפלגה מקא"ס(ב), עוצמת המדינה נגזלה על-ידי כנופייה של בוגדים רוויזיוניסטים, שלא מייצגים את האינטרסים של מעמד הפועלים, אלא רק את שכבתם המיוחסת ושחתרה למען שיקום הקפיטליזם בברה"מ. הם הוציאו אל הפועל קווי מדיניות ריאקציוניים גם פנימה וגם בתחומי היחסים הבינלאומיים. לכן, לא צריך לערבב את התקופה שבאה אחרי הוועידה ה-20 של המפלגה עם התקופה שהייתה לפני הוועידה ההיא. אבל, בכדי לבלבל את מעמד הפועלים ולגרום להשחתת גיבוש השורות בקרב ההמונים, הטרוצקיסטים עושים בדיוק להיפך. הם מחברים את שתי התקופות, מתעלמים מהשוני ביניהן ומציגים את התקופה אחרי הוועידה כהמשך סדיר וללא סדקים ביחס לזו אשר קדמה לה. למשל, הם מתארים את המנהיגות, גם של מקא"ס וגם, ביחד איתה, של כל המפלגות הרוויזיוניסטיות מסביב לעולם, כ-'סטליניסטים'. ובכן, זה ידוע היטב כי הרוויזיוניסטים הסובייטיים גינו את החבר סטלין. ובכל זאת, כל פעולה רוויזיוניסטית שלהם מתוארת כ-'סטליניסטית'. מצב זה הופך משעשע כאשר הטרוצקיסטים מתארים את המפלגה הקומוניסטית הישראלית כ-'סטליניסטית'. ובקרב התעמולתי הזה, המיועד לזרוע בלבול בין שורות ההמונים, הטרוצקיסטים מנצחים את נקודת השיא, של שר התעמולה גובלס של היטלר, כאשר הם (הכתות הטרוצקיסטיות השונות – 'מאבק סוציאליסטי', דעם ועוד) מאשימים בהתנהגות 'סטליניסטית' אחת את השנייה.

מה חייבים המהפכנים לעשות על מנת לשים קץ לבלבול הזה?

אנחנו חייבים לשים קץ לבלבול הנוצר על-ידי הטרוצקיסטים, חברים, בכך שאנחנו נפיץ בקרב שורות מעמד הפועלים את הידע על טבעם האמיתי, הנגד-מהפכני, של הטרוצקיזם ועל זה של 'סטליניזם' המהפכני. הביטוי 'סטליניזם' הוא לא תוצאת בחירתנו; מטבע לשון זה לא נוצר על-ידי סטלין ולא על-ידי החסידים שלו. להיפך, הוא נכפה עלינו על-ידי אויבי הלניניזם, בעיקר על-ידי הטרוצקיסטים, אבל גם על-ידי הרוויזיוניסטים. שיהיה מה שיהיה, אנחנו תקועים איתו ועלינו להפוך אותו מביטוי מגדף לביטוי חיובי. בנוגע לסטלין, הוא לא קידם עף דרישה לעצמו חוץ מאשר להיות חסיד נאמן של לנין ושל הלניניזם.

עלינו לקחת על עצמנו את האחראיות לאפשר לכל עובד בעל תודעה מעמדית לדעת כי 'סטליניזם' הוא בולשביזם ולניניזם; כי הסטליניזם מצדד בניצחוןהפרולטאריאט; כי הוא מצדד בתמיכת אחים כל-צדדית לקידומם של מאבקי הפרולטארים של כל הארצות ולקידומם של המאבקים הלאומיים; כי הוא מצדד במאבק נחוש ובלתי מתפשר נגד האימפריאליזם, הרוויזיוניזם וכל הריאקציה. אנחנו חייבים להקנות לעובדים את היסודות המהפכניים של המילה 'סטליניזם' וחייבים לעזור להם ולעודד אותם לדחות לחלוטין את אותם האנשים שמשתמשים במילים 'סטליניסט' ו-'סטליניזם' כביטוי של אלימות מילולית. זה תפקיד מחויב עלינו.

עלינו להביא לידיעת הכלל שהחוגים הרוויזיוניסטים, בשלטון באיחוד הסובייטי מהוועידה ה-20 של המפלגה ועד לקריסתה של ברה"מ, הם לא 'סטליניסטים', ובאותה מידה ההקשר הזה גם לא נוגע למפלגה קומוניסטית הישראלית, למאבק סוציאליסטי, לדעם ועוד. כל אלה שייכים למחלקת האנטי-סטלין, אנטי-בולשביק, אנטי-לנין, נגד-מהפכני של מנוונים פוליטית.

סטלין היה מהפכן אדיר, מגן אדיר של הבולשביזם, מגן אדיר של הלניניזם ושל הדיקטטורה של הפרולטריון, שצעד בראש העם הסובייטי ועמי העולם למען הניצחון של הסוציאליזם בברה"מ ובמאבק נגד הפשיזם והאימפריאליזם. תחת מנהיגותו הנבונה, עמי ברה"מ ועמי העולם צעדו פסיעות ענקיות קדימה והשיגו הרבה ניצחונות חשובים. בגלל כך, המהפכנים של כל העולם כולו מכבדים את זכרו של סטלין, ורק אזכור שמו עצמו מעניק השראת אהבה, כבוד והוקרה בקרב המהפכניים. וזה בדיוק בגלל כך, ששמו של סטלין מעלה כזו שנאה מצידם של הטרוצקיסטים, רוויזיוניסטים וריאקציונרים אחרים.

על הסיבות לעליית הרוויזיוניזם ב-מקא"ס אחרי מותו של סטלין, ולרפורמות קפיטליסטיות הכלכליות המתלוות, אלה שייכות למקום אחר ומחייבות התייחסות נפרדת. אי-אפשר לטפל בהן עכשיו. ובכן, לסיכום, בואו ופשוט נגיד כי, למרות נבואות האבדון מצידו של טרוצקי, הסוציאליזם נבנה בברה"מ. אין שום ספק בכך, ואפילו לטרוצקי לא הייתה אפשרות אחרת אלא לבטא הודאה מתרעמת בעובדה, גם אם תוך ייחוס של כל ההצלחות בבניית הסוציאליזם ל-"הפיכתו של הקניין לציבורי". שההצלחה התהוותה לא רק הודות ל-"הפיכתו של הקניין לציבורי", אלא גם לאיכותה של המנהיגות, הוא דבר, יש לקוות, שכבר הומחש באופן מלא עד עתה.

את עצם העובדה שהסוציאליזם נבנה בהצלחה בברה"מ מרכיבה את ההפרכה הטובה ביותר של הטרוצקיזם. בניית הסוציאליזם בברה"מ הראתה את חוסר תועלת הגמור של התיאוריה של טרוצקי של 'המהפכה המתמדת'; הראתה שתפיסת המציאות על-ידי טרוצקי לא תאמה את המציאות עצמה. טרוצקי היה יכול לשנות את דעותיו על מנת להתאים אותן למציאות. במקום זאת, הוא בחר לסלף ולעוות את המציאות על מנת לעשות אותה חופפת את דעותיו הפושטות-רגל באופן יסודי.  הוא אימץ משום כך את עמדת ההתנגדות לבניית הסוציאליזם בארץ אחת, בעוד שברה"מ, באמצעות בניית הסוציאליזם, החישה את התפתחותה ואת התקדמותה של המהפכה בעולם בדרך המעשית האפשרית היחידה באותם הזמנים. באימוץ של העמדה הזו של התנגדות לבנייתו של הסוציאליזם בברה"מ, טרוצקי הפך לסוכן, מבחינה אידיאולוגית וארגונית, של הנגד-מהפכנות של הבורגנות ושל האימפריאליזם. כשהתברר כי מעמד הפועלים הסובייטי לא היה מוכן לתמוך בתיאוריות הפושטות-רגל שלו, טרוצקי וחסידיו התחילו להשתמש יותר ויותר בטרוריזם. לבסוף, בעקבות הבחנתם בחסרון כוחותיהם, בחרו לכרות ברית עם המדינות הפשיסטיות במטרה למוטט את עוצמתה של המדינה הסובייטית ולשקם את הקפיטליזם בברה"מ. את מעשיהם הנגד-מהפכניים נחשפו במלואם במשפטי מוסקבה המפורסמים, אליהם נקדיש את הפרק הבא. [התרגום לעברית של הפרק על משפטי מוסקבה נימצא באתר הזה – אנג'לו איידן].

מודעות פרסומת
קטגוריות: קולקטיביזציה | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: