הרביזיוניזם והקץ של ברה"מ (9)

 לניניזם מול רביזיוניזם במלחמה ושלום

עיוותים אופורטוניסטיים בנוגע למלחמה

האופורטוניסטים של האינטרנציונל השני, והיורשים אותם מאוחר יותר, הרביזיוניסטים החרושצ'ובים, צבר גדוש מחסן ממשי של עיוותים סביב השאלות על המלחמה והשלום, עם המטרה היחידה של הידורו של האימפריאליזם ושל היממות היכולות ההתמודדות איתו של הפרולטריון. הצבר עיוותים זה נאסף באמצעות שילוב של טיוח הסכנות הכרוכות במלחמה מצידו של האימפריאליזם ושל הפחדת ההמונים עם הרושם כי המלחמה מסוגלת להחריב את האנושות.

בגידת קאוטסקי הרחיקה לכת עד כדי קביעה שמקור המלחמה לא היה האימפריאליזם, אלא תנועות השחרור של האומות המדוכאות וברה"מ, שאליה התייחס כאל 'הדיקטטורה', בעוד שהמדינות האימפריאליסטיות היו, כפי הנראה, שום דבר חוץ מדמוקרטיות גרידא.

נשק נגד המצב הרוחני של ההמונים

רביזיוניסטים ואופורטוניסטים מנסים תמיד למחוק את ההבדל בין מלחמה צודקת לבין מלחמה בלתי-צודקת ולהפיץ את התיאוריה השגויה שהנשק הוא הגורם הקובע וכי, לנוכח העליונות האדירה בחימוש לטובת המדינות האימפריאליסטיות, חסר תכלית מצד הפרולטריון להתמודד עם האימפריאליזם באמצעות לוחמה חמושה.

למרקסיזם-לניניזם תפיסה לחלוטין הפוכה מזו של קאוטסקי – תפיסה שזכתה בביסוס מלא על-ידי שורה של מאבקים חמושים, הן של הפרולטריון המהפכני והן של מאבקי השחרור המהפכניים נגד האימפריאליזם.

בכל מלחמה, בניתוח המסכם, הניצחון מותנה על-ידי המצב הרוחני המשלהב את ההמונים אשר שופכים את הדם של עצמם בשדה הקרב. השכנוע שהמלחמה היא מבצע צודק, וההבחנה בצורך בהקרבת חייהם למען ריווחת אחיהם, מחזק את מצב רוחם של הלוחמים ומסייע להם להחזיק מעמד מול מכשולים בלתי-צפויים. הגנרלים של הצאר אומרים שאנשי הצבא האדום שלנו מסוגלים לסבול מצוקות שלצבא הצארי לא יהיה לה אף פעם את היכולת להתמודד. זה מקבל הסבר על-ידי העובדה שכל פועל ואיכר, המוצב במלחמה, יודע למען מה הוא לוחם ובאופן מודע שופך את דמו לשם הניצחון של הצדק והסוציאליזם.

לתובנה על-ידי ההמונים ביעדים ובסיבות של המלחמה יש משמעות אדירה וערבויות לניצחון[1].

רק ההדרכה הלניניסטית הזאת מספקת את ההסבר עבור ניצחונות הצבא האדום משך מלחמת האזרחים ומלחמת ההתערבות, וגם עבור הצלחותיהם של המונים במאבקים מהפכניים אחרים.אם הנשק הוא הגורם הקובע במלחמה, על פי קביעתו של קאוטסקי וכל הרביזיוניסטים והסוציאל-דמוקרטיים האחרים, לא רק ניצחון מהפכת אוקטובר, אלא גם הניצחונות של המהפכה הסינית, הקוריאנית והוייטנאמית היו לגמרי בלתי ניתנות להסביר. אם הנשק לבדו מחליט את תוצאת המלחמה, היעדים של ההתנגדות העיראקית, הפלסטינית והלבנונית היו לנטולי תקווה, מפני שאיך יכולות תנועות ההתנגדות בארצות הללו להתאים את הנשק שלהן לנשק המצורף של כל האימפריאליזם האנגלו-אמריקאי ושל הציונות?

ובכל זאת אנחנו עדים, ממש מול העניים שלנו, לכך שההתנגדות הארצות הללו רושמות לעצמן ניצחונות יומיות נגד צבאות הכיבוש של האימפריאליזם והציונות. צבאות הכיבוש של עיראק רבי העוצמה האנגלו-האמריקאיים וכוחות נאט"ו באפגניסטן חסרי-אונים מול ההתנגדות בעיראק ובאפגניסטן, כפי שצבא הכיבוש הישראלי מול ההתנגדות הפלסטינית והלבנונית. ה-'מצב הרוחני של ההמונים' בארצות הללו עושה יותר ממה שעושה הנחיתות בנשק של ההתנגדות.

המאבקים האלה הם הפרכה יומית של התיאוריות הספקניות של ה-'סוציאליסטים' האופורטוניסטיים, של הסוציאל-דמוקרטיים ושל הפציפיסטים הבורגניים מכל הסוגים ומינים, מכוון שהם מרכיבים הוכחות חיות יומיות להדרכות מרקסיסטיות לניניסטיות בשאלה החשובה הזאת.

במקום לקשר את המאבק נגד מלחמות עם המאבק למען ביטול האימפריאליזם, ועם הסילוק של החלוקה המעמדית של החברה, האופורטוניסטים מפיצים את ההשליה שאפשר לתחזק את השלום בעולם, להבטיח את השוויון בין האומות, דרך הפירוק של הנשק, ושניתן להשים בצד את הכסף הנחסך מפירוק הנשק למען סיוע עבור ארצות מפגרות. הם נכשלים ותפוס את האמת הפשוטה שהאימפריאליזם הוא עסק לחילוץ מקסימום רווחים, אשר חותר להשתלטות, ולא חותר לחופש ולשוויון, למען מימושו. האימפריאליזם לא יכול להיות אימפריאליזם אם נעמד לסייע לעם מבית, בלי לדבר על העמים המדוכאים בחוץ לארץ.

הרביזיוניזם החרושצ'ובי והמלחמה

בשאלת המלחמה והשלום, כמו בשאלות רבות אחרות, הרביזיוניזם החרושצ'ובי הלך בעקבות ברנשטיין, קאוטסקי ומנהיגים סוציאל-דמוקרטיים רביזיוניסטים נוספים של בגידת האינטרנציונאל הסוציאליסטי השני.

אחרי מלחמת העולם השנייה, האימפריאליזם האמריקאי בלט כמעצמה אימפריאליסטית הכי חזקה, ותוך כדי כך שניכנס לנעליים של הפשיזם הגרמנה, היפאני והאיטלקי, מאז ועד היום, ניסה לבנות לעצמו אימפריה רחבה במימדים חסרי תקדים ולהשיג לעצמו את השליטה על העולם דרך הדיכוי של תנועות לשחרור-לאומי ועל-ידי קיפול לאחור של גבולות הסוציאליזם. תודות לבגידה של הרביזיוניזם החרושצ'ובי, של הרביזיה הסיטונאית החרושצ'ובית ביסודות המרקסיזם-לניניזם, כולל בשאלות של מלחמה ושלום, האימפריאליזם האמריקאי השיג חלקית את מטרותיו, גם אם זמנית.

חרושצ'וב, בתקופתו, שיבח את אייזנהאואר, ראשה של הרשות המבצעת של האימפריאליזם האמריקאי, כמי שזכה 'באמון מוחלט של העם שלו'[2] וכמי שטיפח 'שאיפה כנה לשלום'[3] – אותו אייזנהאואר שארגן את הפלתו של פטריס לומומבה של קונגו והתוצאות של טבח, המתמשך עדיין, של מיליונים של העם הקונגולזי.

חרושצ'וב המשיך לשבח את ג'. פ. קנדי כמוכשר יותר אפילו מאייזנהאואר בלשאת על שכמו את הטיפוח של שלום העולם. חרושצ'וב אמר שקנדי הפגין 'דאגה לשמירת השלום'[4]. זה, לכן, היה בהחלט מתאים לצפות ממנו 'ליצור תנאים אמינים לחיים שלווים ועבודה יצרנית עלי אדמות'[5].

אין ספק שקנדי היה אלוף בספין תקשורתי (צורה של תעמולה) והיה טוב בפריסת משפטים מטעים על השלום. כל זה שימש את האימפריאליזם האמריקאי לאסטרטגיה של ניאו-קולוניזציה ב-'דרכי שלום' על-ידי ארה"ב באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית; לאסטרטגיה של חדירה והשתלטות ב-'דרכי שלום' של ארצות אימפריאליסטיות וקפיטליסטיות אחרות; למען לסייע בעד 'התפתחות שלווה [או של שלום]' של בקרב ארצות סוציאליסטיות לאורך הדרכים שננקטו על-ידי הטיטוים ביוגוסלביה; ולמען להחליש ולהרוס על-ידי דרכי 'שלום' את המאבקים לחירות לאומית ומאבקים נוספים נגד האימפריאליזם.

לעתים קרובות, אמצעי 'שלום' אלה כללו הפלות אכזריות, דרך הפיכות ביוזמת ה-CIA, נגד משטרים עממיים וגם מצורים של ארצות כמו הסגר על קובה. שתי הטקטיקות האלה, השלווה והאלימה, מאפיינות כול המעמדות הריאקציוניות, שמיישמים הטעיות בנוסח-כומר יד-ביד עם דיכוי נוסח-שוחט.

מדיניות שלום מטעה של האימפריאליזם נשלמת על-ידי, ומצרפת את, מדיניות המלחמה שלו. כבר בשנות השישים של המאה ה-20, התקציב הביטחוני של האימפריאליזם האמריקאי קפץ מ-46.7 מיליארד דולר ב-1960 ל-60 מיליארד דולר ב-1964. היום, התקציב הביטחוני של האימפריאליזם האמריקאי עומד על סכומים העצומים של 540 מיליאר דולר – יותר מכל תקציבי ביטחון משולבים של כל הארצות האחרות בעולם. ארץ קפיטליסטית שמבזבזת סכומים עצומים כאלה בצרכים צבאיים לא יכולה בהחלט להיות נחשדת בטיפוח של כוונות למטרות של שלום.

כל זה ברור באופן גלוי לאור כל המלחמות שנוהלו על-ידי האימפריאליזם האמריקאי ממלמחמת העולם השנייה ועד היום – מקוריאה, הודו-סין, יוגוסלביה ועד עיראק ואפגניסטן, כולל מלחמות-יפוי-כוח נגד פלסטין ולבנון. לא מסופק עם כל המלחמות האלה, לאימפריאליזם הזה עדיין רשימה ארוכה של ארצות נגדן מתכנן בפעלתנות לפתוח במלחמות רצחניות נוספות.

בהתנהלותו נגד הנחות היסוד הלניניסטיות, המאומתות על-ידי הניסיון ההיסטורי, שזה בלתי-אפשרי לחסל את המלחמות בלי לשים קץ לאימפריאליזם, הרביזיוניזם החרושצ'ובי, בעקבות קאוטסקי, קבע כי ניתן למנוע את כל המלחמות מבלי לחסל את האימפריאליזם. ב-1962, סטלין הדגיש את התקפות הנמשכת של ההנחות היסוד הלניניסטיות בנוגע לשאלות המלחמה והשלום ככה:

בכדי לחסל את הבלתי-נימנע שבמלחמות, יש צורך בביטולו של האימפריאליזם[6].

דיוק ההנחות היסוד הלניניסטיות, ופשיטת הרגל המושלמת של ההמצאות השטותיות של הקאוטסקיאנים-חרושצ'ובים, הכול אומת על-ידי שתי מלחמות העולם ועל-ידי מלחמות אזוריות ללא סוף ועל-ידי סכסוכים חמושים שהוצאו אל הפועל ישירות או באמצעות הסתות על-ידי האימפריאליזם – במיוחד ביבשות של אסיה, אפריקה ואמריקה לטינית. מול המציאות הנוקשה הזאת, להפצה הנמרצת של תיאורית 'האולטרה-אימפריאליזם' על-ידי חרושצ'וב ושותפיו הקאוטסקיאנים, להפצה הנמרצת של תיאוריה בעלת השקפה הרואה כי אפשר ליצור עולם ללא חימוש וללא מלחמות בלי ביטולו של האימפריאליזם רק מטרה אחת בלבד: דהיינו, לחבל ולבטל מלחמות למען שיחרור-לאומי ומלחמות אזרחיות מהפכניות נגד האימפריאליזם והמשרתים שלו, ובכל לעודד את, ולסייע לטובת, האימפריאליזם בהכנות שלו לקראת מלחמות חדשות.

המנהיגות החרושצ'ובית הרחיקה לכת הלאה על-ידי הפנייתה לפטישיזם (לפולחן של אמונה) גרעיני וסחטנות גרעינית כבסיס תיאורטי ועיקרון מדריך של המדיניות שלה סביב שאלות מלחמה ושלום ומספר סוגיות קשורות להן. היא הגיעה לעמדה הטוענת כי, עם הופעתו של הנשק הגרעיני, ההבחנה בין המלחמה הצודקת לבין הבלתי-צודקת הפכה מיושנת.

הפצצה הגרעינית לא מבחינה בין אימפריאליסטים לבין עובדים, היא מכה אזורים, כך שמיליונים של עובדים נהרגים על כל מונופוליסט מחוסל[7].

החרושצ'ובים הציעו לעמים מדוכאים לנטוש את כול הרעיונות של מהפכה ולהתאפק מלנקוט במלחמות עממיות ומוצדקות ומלחמות למען חירות לאומית, בטיעון שמלחמות כאלה בקלות יכולות להסתכם בהשמדת הגזע האנושי דרך שואה גרעינית. ככה דיבר חרושצ'וב דרך הרדיו והטלביזיה ביוני 1961:

כל 'מלחמה אזורית' קטנה עלולה לעורר את התלקחות של מלחמת עולם … [בזמנים מודרניים] כל סוג של מלחמה, למרות שיכולה להתחיל כמלחמה לא-גרעינית רגילה, עשויה להתפתח להתפשטות הרסנית של  התלקחות טילים-גרעיניים … [ולהרוס את] תיבת נוח [שלנו] – כדור הארץ.

בהוצאה על הפועל של מדיניות ההולכת אחרי הקו של חרושצ'וב, למדינות הסוציאליסטיות רק ברירה אחת בלבד – להיכנע מול האיומים והסחטנות האימפריאליסטיים ולשתף פעולה עם מזימותיו למען השתלטות על העולם. על-פי חרושצ'וב:

לא יכול להיות שום ספק בכך שמלחמת עולם גרעינית, אם מתחוללת על-ידי המטורפים האימפריאליסטים, תסתכם עם נפילה בלתי נמנעת של השיטה הקפיטליסטית, השיטה המטפחת מלחמות [זה אותו החרושצ'וב שבאותו הזמן קבע כי המלחמות הפסיקו להיות בלתי נמנעות על אף המשך קיומו של האימפריאליזם! – הרפל בראר]. אבל, האם הארצות הסוציאליסטיות ויעדי הסוציאליזם מסביב לעולם יכולים ליהנות מאסון גרעיני עולמי? רק אנשים שעוצמים במכוון את ענייהם בפני העובדות מסוגלים לחשוב ככה. בהקשר למרקסיסטי לניניסטים, הם לא יכולים להציע לבסס את הציביליזציה הקומוניסטית על גבי ההריסות של מרכזי התרבות העולמית, על אדמות שוממות ומזוהמות על-ידי נשורת גרעינית. כמעט מיותר להוסיף שבנוגע להרבה עמים, שאלת הסוציאליזם תחוסל לחלוטין מפני שהם ייעלמו גופנית מן הכוכב לכת שלנו[8].

במילים אחרות, לפי חרושצ'וב והחברים הבוגדים שלו, כל הסתירות המרכזיות בעולם – אלה שבין ההון והעבודה, בין האימפריאליזם לסוציאליזם, בין האימפריאליזם לאומות משועבדות, והסתירות הבין-אימפריאליסטיות שבין הארצות האימפריאליסטיות השונות – כולן הפסיקו להתקיים עם הופעתו של הנשק הגרעיני. לפי השקפתם, נשארה קיימת רק סתירה אחת בלבד, דהיינו, הסתירה המפוברקת על-ידי המצאותיהם שבין כביכול ההישרדות המשותפת של האימפריאליזם ושל המעמדות והאומות המדוכאות, מצד אחד, והשמדתם המושלמת מן הצד השני.

עיתון פראבדה של 16 ב-אוגוסט 1963 תמצת כל "הפנינים" החרושצ'ובים האלה במשפט קצר ובודד אחד: 'איזה תועלת יש בעקרונות למי שראשו נגדע?[9]' ההתכחשות והתועבה בבסיסה של שאלת פראבדה ממש עוצרות-נשימה, כי מהות השאלה הזאת מתמצאת באמירה שכול אלה אשר מתו למען נצחון מהפכת אוקטובר, המיליונים של העם הסובייטי שהקריבו את חייהם במלחמה הפטריוטית הגדולה תוך כדי לחימה נגד הפשיזם, עשרות האלפים של לוחמים נועזים שנתנו את חייהם בקרבות למען חירות לאומית נגד האימפריאליזם היו טיפשים פזיזים וכפופי-ראש-לגדוע להגנת העיקרון!

בעקבות התיאוריה הזאת של פטישיזם גרעיני וסחטנות גרעינית, החרושצ'ובים קידמו את ההצעה שניתן להגן על שלום העולם, לא על-ידי הקמתה של חזית מאוחדת הכי רחבה נגד האימפריאליזם, במיוחד נגד זה האמריקאי, אלא על-ידי שיתוף פעולה בין האיחוד הסובייטי לבין האימפריאליזם האמריקאי.

אנחנו (ברה"מ וארה"ב) הארצות החזקות ביותר בעולם, ואם נתאחד למען השלום, לא יכולה להיות אף מלחמה. אז, אפ איזה גברת תרצה במלחמה, לא נצטרך יותר מאשר להזיז את האצבעות שלנו בכד להרפות את ידיה[10].

חרושצ'וב הביע את ההכרזות האלה בזמן שהאימפריאליזם האמריקאי, אחרי שרק ניהל מלחמת השמדת-עם נגד העם של קוריאה, היה עסוק שוב בהגברת המלחמה התוקפנית של השמדת-עם נגד העם הוייטנאמי. חוץ מזה, האימפריאליזם לא מעוניין בשמירה על השלום והחירות אלא ברדיפה אחרי ההשתלטות. רק בוגדים מהסוג של רביזיוניסטים קאוטסקיאנים-חרושצ'ובים מסוגלים לטפח כל השלייה שהי במטרה לנסות ולפרק מהנשק, במורל שלהם, רוחנית וצבאית, את הפרולטריון והעמים המדוכאים, במלחמותיהם עבור שחרורם משעיבד, הדיכוי והגזלה של האימפריאליזם.

בעקבות מדיניות כנועה {הדוגלת ב-, או המסנגרת ל-, הכנעה חד-צדדית של המחנה מתוכו צומחת ואליו משתייכת – אנג'לו} בוגדנית הזאת, החרושצ'ובים ניסו לחסום את המלחמות המהפכניות הפרולטריות והאנטי-אימפריאליסטיות לשחרור-לאומי, על-ידי הרחקת-לכת עד כדי צידוד באימפריאליזם, בכיבוי להבות של מהפכה באסיה, אפריקה ואמריקה לטינית.

לדוגמה, ברה"מ, תחת המנהיגות החרושצ'ובית, עיכבה משך זמן ארוך את תמיכותיה למלחמת שחרור-לאומי של העם האלג'ירי; צידדה באימפריאליזם הצרפתי בתיאור של השאלה האלג'ירית כסתם 'עניין פנימי' של צרפת; סירבה להכיר בממשלה זמנית של הרפובליקה של אלג'יריה משך הרבה שנים. כאשר הניצחון של המהפכה האלג'ירית הפכה לתוצאה מתממשת, החרושצ'ובים מיהרו להעניק את הכרתם בה ובכל זאת זקפו באופן מביש את הניצחון האלג'ירי לזכותה של מדיניות כנוענית, שכונתה בשם 'דו-קיון בשלום'.

הרפובליקה של קונגו הייתה גם היא לקורבן אחר של מדיניות הכנוענית לאימפריאליזם של החרושצ'ובים. ב-13 ביולי 1960, ברה"מ, יחד עם ארה"ב, הצביעה לטובת ההחלטה של מועצת הביטחון לשגר את כוחות האו"ם לקונגו – בכך סייעה לאימפריאליזם של ארה"ב, מכוסה בדגל ה-או"ם, להתערב בעניינים פנימיים של הארץ הזאת, היכן רצחה את הפטריוט הקונגולזי הגדול, פטריס לומומבה, כפתה שלטון-בובות, והכשירה את הקרקע לבזיזה סיטונאית על חשבון הארץ הזאת על-ידי האימפריאליזם, במיוחד על-ידי האימפריאליזם האמריקאי. העם הקונגולזי, שנרצח במיליונים שלו אחרי התערבות ארה"ב, עדיין צריכים להשתקם מהבגידה החרושצ'ובית הזאת. {עוד דוגמאות התרחשו גם לטובת ההתפשטות הציונית נגד הפלסטינים, המצרים, הירדנים והסורים – וזה כי החרושצ'וביזם המשיך לנהל את ברה"מ עד יומה האחרון – אנג'לו}.

החרושצ'ובים התייחסו בבוז לעובדה שהסתירות המרכזיות בעולם הפכו מרוכזות באזורים רחבים של אסיה, אפריקה ואמריקה לטינית – האזורים הפגיעים ביותר תחת השליטה האימפריאליסטית וגם אזורי מרכז הסערה של המהפכה העולמית בשיגורם מהלומות מחריבות על האימפריאליזם.

הרביזיוניסטים התייחסו בבוז בנוגע לאומדן הנכון של לנין על המאבקים המהפכניים של עמי אסיה ומשמעותם לגבי המאבקים המהפכניים של הפרולטרייאט הסוציאליסטי. בכתב מ-1913, לנין אמר:

מקור חדש של סערות העולם העצומות חונך באסיה … זה בעידן הנוכחי, של סערות ושל 'ההשלכות' שלהן על אירופה, שאנחנו מקיימים את החיים שלו[11].

סטלין, בעקבות לנין, קבע נכון את מערכת היחסים של המאבקים המהפכניים של עמי הקולוניות כלפי המאבק של הפרולטרייאט במערב למען שחרורו. זה מה שהוא אמר ב-1925:

ארצות הקולוניות מהוות את העורף הראשי של האימפריאליזם. המהפכניות של העורף הזה תהייה מוכרחה לערער את האימפריאליזם לא רק במובן שהאימפריאליזם יישלל מהעורף של עצמו, אלא גם במובן שהמהפכניות של המזרח נאלצת להעניק דחף חזק להגברת המשבר המהפכני במערב[12].

ההכרזות למעלה של לנין ושל סטלין, וההנחות היסוד שהן ביטאו התקבלו מזמן כאמיתות ברורות מאליהן של המרקסיזם-לניניזם. רק עם הופעת הרביזיוניזם החרושצ'ובי, שהתאמץ למזער את התנועות לשחרור לאומי, הן הגיעו עד כדי להיות מעורערות על-ידי המנהיגות של ברה"מ ועל-ידי אלה שהלכו אחריה.

מצידו, האימפריאליזם של ארה"ב סירב לשחק את המשחק של המנהיגות הזאת. בתגובה, החרושצ'ובים, במקום להודות במצב המשובש של התיאוריות של עצמם ולהשליך אותן, נענו לסירוגים להרפתקנות גרעינית ולכניעה מוחלטת מול האימפריאליזם של ארה"ב, כמו, למשל, בזמן משבר הטילים באמצעות עירוב של קובה.

המרקסיזם-לניניזם מלמד, והחיים מאשרים, שהמסלול לשלום נמצא בדרך של מאבק נגד האימפריאליזם – לא בדרך של כניעה בפניו. מזמן, ב-1958, מאו דזה-דונג אמר כי

אם חוגים מונופוליסטיים של ארה"ב מתמידות במדיניות התוקפנות והמלחמה שלהן, יבוא בהכרח את היום בו עמי העולם יתלו אותם מהצוור[13].

ועוד:

באמצעות המדיניות הזאת, כוחות אימפריאליסטיות תוקפניות, אנטי-עממיות אלה מזמינים את החורבן של עצמם, מצמיחים את הקברנים של עעצמם[14].

בוודאות מספיקה, נאמן לטבע שלו, האימפריאליזם, מובל על-ידי האימפריאליזם של ארה"ב, התמיד במדיניות התוקפנות והמלחמה שלו. נאמנים באותו שיעור לטבע שלהם, עמי העולם השיבו מידה כנגד מידה למדיניות הזאת באמצעות מלחמות מהפכניות נגד האימפריאליזם. ישר מול עינינו, עמי קולומביה, נפאל, אפגניסטן, עיראק, פלסטין ולבנון עסוקים בלתלות מהצוואר את האימפריאליזם האנגלו-אמריקאי והממלא-מקום שלו, הציונות הישראלית. האימפריאליסטים והשרתים שלהם עסוקים במבצע ממשי להרס והשמדה עצמית.

בוודאי שחרושצ'וב והחסידים שלו לא הגבילו את עצמם לרביזיה של ההדרכות המרקסיסטיות-לניניסטיות על שאלת המלחמה והשלום בלבד. הם הרחיקו הרבה מעבר לכך בהתעכבו ברביזיה סיטונאית, וסיוף כולל, של המרקסיזם-לניניזם ומתחומי הכלכלה הפוליטית, הפילוסופיה והמאבק המעמדי. זה היה הרביזיוניזם בסיטונאות הזה, מלווה בעשייה רביזיוניסטית, אשר, משך תקופה של שלושה וחצי עשורים, הביא להתפרקותה של ברה"מ המפוארת בעבר ולחיסולה של CPSU, המפלגה של לנין וסטלין.


[1] 'נאום בפני הוועידה המורחבת של פועלים ואנשי הצבא האדום במחוז רוגוזינסקי-סימונובסק של מוסקבה' על-ידי ו. י. לנין, מאי 1920, ע. 137 http://www.marx2mao.com/Lenin/SECW20.html

[2] 'האומה: הפוכה', טיים, ניו-יורק (The nations: upside down, Time, New York), 12 באוקטובר 1959

[3] 'שיחה עם חרושצ'וב ב-1969: התחלת נפילתו' (A 1969 conversation with Khrushchev: the beginning of his fall from power by Dr A McGehee Harvey, Life, New York)

[4] מכתב של חרושצ'וב לקנדי עם תאריך 27 באקטובר 1962 – בין הסוגריים, שמתי את הכתב באנגלית גם לשימוש בכדי למצוא את שלושה המסמכים האחרונים של הערות 74-5-6 באינטרנט: אנג'לו –  (Letter to J F Kennedy from N Khrushchev, October 1962)

[5] מסר של ברכות לרגל השנה החדשה לקנדי מצידו של חרושצ'וב ושל ליאוניד ברז'נייב – התפרסם בעיתן איזבסטיה בשלישי בינואר 1963

[6] ג'. ו. סטלין, 'בעיות כלכליות של הסוציאליזם בברה"מ', ספטמבר 1952, ע. 37 http://www.marx2mao.com/Stalin/EPS52.html

[7] 'מכתב פתוח של הועד המרכזי של CPSU לכל הארגונים המפלגתיים, לכל הקומוניסטים של האיחוד הסובייטי', יולי 1963, עמוד 545, http://www.marx2mao.com/Other/OLCPSU63.html

[8] נאום בוועידה השישית של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה על-ידי נ. ס. חרושצ'וב בינואר 1963

[9] Left of Common Sense’, Pravda, 16 August 1963‘

[10] נ. ס. חרושצ'וב ברעיון כתב חוץ צ'. ל. סולצברגר (Cyrus Leo Sulzberger II) של ניו-יורק טיימם, פראבדה, 16 באוגוסט 1961

[11] 'הגורל ההיסטורי של תורתו של קרל מרקס' על-ידי ו. י. לנין, מרץ 1913, ע. 584 http://www.marx2mao.com/Lenin/HDKM13.html

[12] 'תנועה מהפכנית במזרח', רעיון שניתן על-ידי ג'. ו. סטלין למר פיוז, כתב יפאני של עיתון ניצ'י-ניצ'י, יולי 1925, עמודים 235-6 http://www.marx2mao.com/Stalin/RME25.html

[13] נאום בוועידה עלינה של המדינה על-ידי מאו דזה-דונג, עיתון ימין ייבאו (יומון העם), ספטמבר 1958

[14] 'הצהרת המפלגות הקומוניסטיות ושל פועלים בארצות סוציאליסטיות', אסיפה במוסקבה ביום השנה ה-40 למהפכת אוקטובר, נובמבר 1957

מודעות פרסומת
קטגוריות: הרביזיוניזם והקץ של ברה"מ | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: