משפטי מוסקבה (6)

בוגדנות וכפילות של הנאשמים.

 

ועוד, על מנת לדווח בשלמות על השחיטות המוסרית של הנאשמים במשפטי מוסקבה ואת סדר-גודל של הפשעים שלהם ולהבין בשלמות עד לאן הם הגיעו, עד איפה התרחקו בהליכתם לאורכה של דרכם הבוגדנית, חייבים להתייחס לכפילות הפוליטית, לרמאות, לדו-פרצופיות ולבוגדנות אשר תורגלו על ידם. הנה כמה דוגמאות:

(1) בדיוק בזמן בו ההכנות למעשים טרוריסטיים היו בשיאם, כאשר הם התקרבו לקראת השלמת הרצח הנתעב של חבר קירוב, בדיוק בזמן ההוא צינובייב (ב-8 במאי 1933) שלח מכתב לועד המרכזי. במכתב זה הוא לא רק נטש את טעויות העבר של עצמו אלא הוא גם בצביעות הבטיח חגיגית את נאמנותו לסוציאליזם ולמפלגה. הוא סיים את מכתבו בשורות אלו:

"אני מבקש שתאמינו כי אני אומר לכם את האמת ושום דבר חוץ מן האמת. אני מבקש מכם להחזיר אותי לשורות המפלגה ולתת לי את ההזדמנות לפעול למען המטרה המשותפת. אני נותן את המילה כמהפכן שאני יהיה חבר המפלגה המסור ביותר, ואני יעשה את כל מה שביכולתי לפחות במידה מעטה בכדי לכפר על עוונותיי בפני המפלגה והועד המרכזי שלה."

אחרי משפטי מוסקבה אנחנו יודעים עכשיו מה הוא ערכם של המילים הללו. צינובייב נשא את הבוגדנות שלו לאורך כזה שאחרי רצח קירוב, שהוא ארגן, הוא שלח הודעת פטירה לעיתון פראבדה עם כותרת האיש שהוא מגדלור. הנה מה שצינובייב כתב:

"היגון של המפלגה הוא היגון של כל האנשים, של כל האנשים בברה"מ. ההתאבלות של המפלגה היא ההתאבלות של כל הארץ המפוארת שלנו … כל האנשים הרגישו את המרירות של השכול."

"הרצח המטורף של סרג'י מירונוביץ' קירוב החריד את כל המפלגה, את כל האיחוד הסובייטי."

"האובדן של האיש האהוב והיקר הזה הורגש ע"י כולם כאובדן של הקרוב והיקר מכל … "

"בן אהוב של המפלגה."

"בן של מעמד הפועלים – זה מה שהאיש שהוא מגדלור הזה היה," "היקר, העמוק, החזק שלנו … לא יכולים אלא לאהוב אתו, לא יכולים אלא להתגאות בו."

לאחר שציטט את המכתב הזה בנאום המסכם שלו בתיק המשפטי של המרכז הטרוריסטי הטרוצקיסטי-צינובייביטי, וישינסקי העיר את ההערות הבאות על מנת לסכם את ההרגשות של כל המהפכנים וכול הפרולטרים ההגונים בעולם כולו על הנושא הנדון:

"זה הוא כל מה שצינובייב כתב, תוך חציית כל גבולות הציניות."

"כזה הוא האדם הזה. הוא אהב אותו, הוא התגאה בו, והוא רצח אותו! הנוכל, הרוצח, מתאבל על הקורבן שלו! האם כבר קרה משהו כזה?

"מה אפשר להגיד, באיזה מילים אפשר להשתמש, בכדי לתאר בשלמות את השפלות ואת התועבה של חילול הקודש הזה! של מעילה הזו! של כפילות הזו! של ערמומיות הזו!

"זה היית אתה, צינובייב, אתה הוא שעם היד המחללת שלך כבית את המגדלור הזה, ואתה התחלת בפרהסיה ובצביעות לקרוע את שיערך על מנת להתעות את העם.

"את מי אתה קטלת? אתה קטלת בולשביק נהדר, מנהיג נלהב, אדם שהיה מסוכן לך, אדם שנלחם במסירות להגנת המורשת של לנין נגדך. אתה קטלת בהרף-עין ע"י כדור שנורה ע"י היד הנבזית של ניקולאייב, ושנים או שלושה ימים אחרי כן אתה שולח מכתב לפראברה בו אתה כותב על 'מגדלור כבוי'. איפה נימצא את המילים בשביל לדווח על התכסיס הנבזה הזה! אני לא יכול למצוא אותם מבין האוצר המילים שבידי!"

גם קאמנב פרסם ב-1933 מאמרים מטעים, צבועים דומים שהם בולטים בכפילות וברמאות שבהם. במאמרים האלה קאמנב גינה את הטעויות של עצמו והכריז על נטישת על הדרך הטועה הקודמת, באומרו כי "האיש שנילחם בלנין משך עישורים הפך לדמות החשובה ביותר באופוזיציה." "זה ברור", כתב קאמנב במאמר הזה של 25 במאי 1933, "שההתנגדות למדיניות אשר בראשה עמד החבר סטלין התבססה על ההנחה שהביאה את החברים של המפלגה באוקטובר 1917 לפרוש בתור אופוזיציה של מדיניותו של לנין."

קאמנב כתב את השורות הנ"ל במאי 1933. למרות זאת בקיץ של 1933, אחרי שהוא וצינובייב חזרו מן הגלות, נערכה פגישה של המרכז הטרוצקיסטי-צינובייביטי בדירתו של צינובייב במטרה לארגן מעשים טרוריסטיים נגד מנהיגי המפלגה והממשלה הסובייטיים. וישינסקי תיחקר את קאמנב על אי-התאמה בין המילים שלו לבין המעשים שלו, והדו-שיח הבא צמחה:

וישינסקי: "איזה דווח צריכים לתת על המאמרים ועל ההצהרות שאתה כתבת ב-1933, בהם אתה ביטאת נאמנות למפלגה. רמאות?"

קאמנב: "לא, גרוע מרמאות."

וישינסקי: "פרפידיות?"

קאמנב: "יותר גרוע!"

וישינסקי: "גרוע מרמאות; גרוע מפרפידיות – תמצא את המילה. בגידה?"

קאמנב: "אתה מצאת את המילה!"

(2) חוסר המצפון של הטרוצקיסטים במאבק פוליטי והתדרדרותם המוסרית נחשפים גם הם במלואם ע"י המאמרים שראדק ופיאטקוב כתבו במגמה לחשוף את השותפים לפשע שלהם עצמם, צינובייב וקאמנב, האחראיים לרצח המתועב והמטורף של קירוב. המאמרים האלה, בהם ראדק ופיאטקוב דרשו עונש מוות בשביל החברים, בני ברית ושותפים לפשע שלהם, מייצגים כליל שלימות הציניות והלעג של שאריות המצפון האנושי, של התפיסה הנמוכה ביותר של טוהר-המידות.

ראדק במס' 3 של העיתון הבולשביק ב-1935, במגמה לחשוף את הכפילות של צינובייב ושל כל ראשי הסיעה של צינובייב, כתב את השורות הבאות:

"במעידתם אל תוך הנגד-מהפכנות, המנהיגים לשעבר של הגוש הצינובייביטי-טרוצקיסטי התחילו להשתמש בשיטות של מרגלים אינטרוונציוניסטים interventionist) = שרת של מדיניות ההתערבות בענייני מדינה אחרת), ממקשים ומחריבים. כפילות הוכחה כהסוואה לאפשר להם להפגיז את המטה הכללי הפרולטארי."

ועוד, בזמן המשפט של צינובייב, קאמנב ואחרים, ראדק קרא:

"תמחצו את נחשי הצפע! זה לא עניין של חיסול של גברים שאפתניים שהרחיקו לכת במידה של ביצוע פשע עצום, זה עניין של חיסול סוכני הפשיזם אשר היו מוכנים לסייע הסתה להתפרצות של מלחמה, במטרה לקדם את הניצחון של הפשיזם על מנת לקבל מתוך ידיו לפחות את צלו של שלטון."

ראדק דיבר במאמר הזה על ה-"כנופיה הטרוצקיסטית-צינובייביטית והחסיד הנלהב שלה – טרוצקי" וכן הלאה.

ראדק סיים את המאמר הזה עם הפסקה הבאה: "בית המשפט הפרולטרי יפסוק את דינם של רוצחים עקובים מדם האלה, שמגיע להם מאה פעם. אנשים שהעזו להרים את החרב נגד מנהיגים אהודים לפרולטריאט חייבים לשלם בראשם בשביל פשע שאין כמוהו. המארגן הראשי של הכנופיה הזו ושל מעשיה, טרוצקי, כבר הורשע ע"י ההיסטוריה לסד הבושה. הוא לא ימלט מפסק-דינו של הפרולטריאט."

פיאטקוב לא מפגר אחרי הידיד ההרסני שלו, ראדק. פיאטקוב כתב ב-21 באוגוסט 1936:

"אי-אפשר למצוא את המילים בשביל לבטא במלואם את זעם ואת שאט-נפש. האנשים האלה איבדו את הדמות האנושית האחרונה. הם חייבים להתחסל, להתחסל כמו פגר שמזהם את אוויר הטהור, מרענן של אדמת הסובייטים; פגר מסוכן שיכול לגרום את מותם של המנהיגים שלנו, ושכבר גרם את מותו של אחד האנשים הטובים ביותר של האדמה שלנו – החבר והמנהיג הנהדר ההוא ס.מ.קירוב."

(3) זה מה שראדק ופיאטקוב כתבו על צינובייב וקאמנב, אבל התברר שהם כתבו את זה על עצמם, כי, כפי שאנחנו יודעים עכשיו, לא רק שראדק ופיאטקוב ידעו למפרע על ההתנקשות בחיי קירוב, אלא הם ממש נתנו את הסכמתם לביציע ההתנקשות.

קחו את בוחרין. בהשאירנו בצד את הגינוי-העצמי הצבוע שהתרחש מוקדם יותר, בואו ונתחיל עם השנה 1928. בשנה הזו בוחרין הצהיר במליאת הועד המרכזי של המפלגה שלא  היה לו כל הבדלים שהם עם המפלגה. התברר, בכל אופן, שבאותו הזמן ממש בוחרין היה עסוק במשא ומתן סודי, והגיע להסם עם, קאמנב. ב-1929 בוחרין כתב בפראבדה על ההשקפות המוטעות של עצמו ככה:

"בעוד שאנחנו מודים את השגיאות שלנו, מצדנו אנחנו נפעיל את כל המאמצים לנו בכדי לנהל, ביחד עם כל המפלגה, מאבק תקיף נגד כל הסטיות."

זה היה בדיוק בזמן ההוא שהארגון המחתרתי, אשר התחיל להתנגד בנשק לשלטון הסובייטי, התחיל ללבוש צורה. בוחרין הודה במשך המשפט שההצהרה למעלה הייתה שקר, תמרון טקטי מתוכנן בכדי להוליך שולל את המפלגה. כאשר בוחרין כתב את השורות למעלה – באותו הזמן ממש, לפי העדות של עצמו וזו של ריקוב ואיבנוב, הוא היה עסוק בליבוי המאבק בקווקז הצפוני ובארגון המרד של הקולאקים נגד השלטון הסובייטי.

השנה היא 1930, ובוחרין מוסר בהצהרה לועד המרכזי את הודאתו על הטעויות של עצמו. בהצהרה זו, בוחרין כותב על עמדתו התומכת ב-" גינוי בלתי מסויג על כל ניסיון נגד אחדות המפלגה, על כל פעילות מפלגת, על כל ניסיון של מאבק חשאי נגד מנהיגות המפלגה, על ההגנה חשאית של קו פוליטי אחר שונה מזה של המפלגה."

מתברר, בכל אופן, שוב לפי עדות בוחרין עצמו, שזה היה בדיוק הרגע בו הוא היה עסוק במשא ומתן עם סמיונוב בנוגע לארגון של מעשים טרוריסטיים נגד המנהיגים של הממשלה הסובייטית והמפלגה.

השנה היא 1933: בוחרין נושא נאום בפני המליאה המשותפת של הועד המרכזי ושל משלחת הבקרה המרכזית של ה-מקא"ס (ב), נאום בו הוא תובע "עונש מחמיר של הקבצת א.פ. סמירנוב", ומדבר על ביקורת עצמית של "אופורטוניזם ימני, קו פוליטי כללי לגמרי לא נכון" ועל האשמה של עצמו "בפני המפלגה, המנהיגות שלה, בפני הועד המרכזי של המפלגה, ובפני מעמד הפועלים והארץ", וכולה וכיוצא בזה.

מתברר, בכל אופן, שזו הייתה השנה הראשונה של הקמת הגוש של הימנים והטרוצקיסטים, בו היו בוחרין וריקוב למנהיגי הגוש אשר המשיך להתעסק בטרוריזם, הסחה, ארס, ריגול ובגדה חמורה, ובעידוד הפרדת הרפובליקות הלאומיות מברה"מ.

השנה היא 1934: בוועידת המפלגה ה-17, בוחרין הסכים בנאום שלו על "חיסול חסר רחמים של כל האופוזיציות ושל האופוזיציה הימנת כסכנה עיקרית, זאת אומרת, של הקבוצה ולא אחרת אשר לה אני השתייכתי פעם."

התברר, בכל אופן, שבדיוק בזמן ההוא בוחרין היה עסוק בגיוס כל הכוחות במטרה להגביר את הפעילות של הקבוצה שלו, של הכנופיה הפושעת שלו, אשר הפכה כבר לקבוצה של רוצחים, הורסים מקצועיים, מרגלים אמיתיים וסוכנים של השירותים החשאיים של ארצות זרות.

הנאשמים האחרים היו לא פחות מנוסים במשחק הצביעות, הרמאות, הכפילות והבגידה. כל אחד מהם התמחה להסוות את עצמו ואת הפעילויות הנפשעות שלו במשך זמן ארוך, וגם, איך שוישינסקי ציין בנאום המסכם שלו במשפט הראשון:

"זהו אולי אחד המקרים המוחצים ביותר בהיסטוריה שבו המילה מסיכה רוחשת את המשמעות האמיתית שלה: האנשים האלה הלבישו את המסכות על הפנים שלהם, אמצו את הפוזה של חוטאים מתחרטים אשר התנתקו מן העבר, אשר נטשו את דרכיהם השגויות הישנות וטעויות אשר צמחו לפשע."

זה בדיוק בגלל המסכות שהאנשים האלה לבשו, ובגלל התפקידים הרשמיים הרמים שבהם האנשים האלה תיפקדו, שהם הצליחו להימלט מחשיפה כל כך הרבה זמן [ii] .

בפעילות הפושעת שלהם השואפת למוטט את הממשלה הסובייטית ושואפת לשקם את הקפיטליזם בברה"מ, הנאשמים במשפטים לא חסו על אף אחד – גם לא על האנשים שסירבו לציית להם וגם לא על אלה אשר הוציאו לפועל את ההנחיות שלהם. המשפט הראשון גילה כי במידה וקשירת הקשר שלהם תצליח, ובהגיעם לשלטון, הנאשמים התכוונו למנות את באקאייב (נאשם אחר) כיושב ראש של ה-OGPU. בהתמנותו לתפקיד זה, באקאייב היה אמור להשמיד את כל הנימים של קשירת הקשר שלהם שיכלו להיות בידי ה-OGPU, אפשרות שלא נשללה ע"י צינובייב וקאמנב, וגם את האנשים עצמם שביצעו את ההוראות של הפושעים האלה. ריינגולג העיד:

"צינובייב וקאמנב היו שנהם בדעה, והם אמרו לי על כך, שלמחרת ההפיכה, לאחר תפיסת השלטון, באקאייב יתפקד כראש המנגנון של ה-OGPU, הוא היה חייב לעזור בהסתרת העקבות, תוך כדי סילוק, רצח, לא רק של עובדי הקומיסר העם בענייני פנים – ה-OGPU – אשר יכלו להיות בבעלות של איזה חוטים של קשירת הקשר, אלא גם כל אותם המבצעים של המעשים הטרוריסטיים נגד סטלין ונגד העוזרים המיידיים שלו. באמצעות עזרתו של באקאייב, הארגון הטרוצקיסטי-צינובייבי היה צריך לחסל את הפעילים של עצמו, את האקדוחנים הטרוריסטים של עצמו, אשר היו מעורבים בעניין הזה." (המשפט של המרכז הטרוריסטי הטרוצקיסטי-צינובייבי).

תאונה אחרת שמראה איך כנופיית הפושעים הנתעבים ביותר הזו נהגה לטפל בכל אחד שהעיז לסרב לציית להם זה התאונה שהביאה למותו של המהנדס בויארשינוב (Boyarshinov). בויארשינוב היה פעם פעיל הרסני והוא הורשע על הרס במשפט שאחטי (Shakhty). אבל הוא תיקן את עצמו והתחיל לעבוד כאזרח סובייטי הגון. הוא סירב לבנות את מכרה רוחימוביץ' (Rukhimovich) על פי התוכניות ההרסניות ששורטטו והוא מחה שוב ושוב נגד עיכובים בעבודות, ונגד הפעילות הפושעת של סטרוילוב. הוא חשף את סטרוילוב. היושר של בויארשינוב בעבודה וסירובו לציית למבצעי ההרס הרגיז את האחרונים. הכנופיה הזו ארגנה את רציחתו. ב-15 באפריל 1934 בויארשינוב נסע מתחנת הרכבת על עגלה נמשכת ע"י סוס כאשר נידרס על ידי משאית על מנוע ונמחץ למוות לפי פקודת הכנופיה של שסטוב-צ'אראפוחין.

אם זה הוא מה שהם עשו כאשר לא היו בשלטון, לא ניתן לתאר את סדר-גודל של הפשעים שהיו מבצעים אילו היו מגיעים לשלטון.

מכאן אפשר לראות שהכנופיה הזאת התכוונה להגיע לשלטון על גבי גבעות של גופות. ובכל זאת עדיין קיימים אנשים, אפילו 'מרקסיסטים', שמזילים דמעות על הענישה הצודקת אשר הוקצבה ע"י בית המשפט של החוק המהפכני בשביל כנופיית הרוצחים הזו, שהם מתארים כ-'בולשביקים'. המרקסיסטים האלה לא נתנו אף פעם את ההרגשה שהם הזילו אפילו דמעה אחת על אותן הקורבנות של הפעילויות הטרוריסטיות וההרסניות של הכנופיה הזו; בשביל מיליוני האנשים שהיו חוזרים עוד פעם תחת השעבוד והניצול של שכר-עבדים  הקפיטליסטי אילו הכנופיה הזו הייתה מגיעה לשלטון. האמת היא הזלת הדמעות על גורלם של הנאשמים במשפטים האלה – גורל שנוצר מתוך הפעילויות הנפשעות והבוגדניות של עצמם נגד נחלת הסוציאליזם – היא לא מרקסיסטית. הם אוהדי הקפיטליזם שהתמלאו עצב על כך שהקפיטליזם לא שוקם בברה"מ.

לפני שנסיים את הפרק הזה שאלה חייבת להישאל: איך יתכן שלמרות כל הפעילויות ההרס וההסחה של הכנופיה הזו – הנאשמים – האיחוד הסובייטי הצליח להתקדם בכל החזיתות – כלכליות, טכנולוגיות, צבאיות, פוליטיות, אידיאולוגיות ותרבותיות – ולבנות את הסוציאליזם? התשובה היא תשובה אחת פשוטה, כלומר, שאם היו עשרות של אנשים חסרי מצפון אשר חתרו תחת האושיות של האיחוד הסובייטי, היו מיליונים של אנשים ישרים אשר הגנו עליהן על ידי עירנותם ומסירותם. מה שעשרות מחריבים הורסים, מיליונים של אנשים סובייטיים יכלו לתקן בהרף עין. זה הוא ההסבר היחידי שיש להתייחס להישגים הענקיים והמופלאים פשוטו כמשמעו של ברה"מ בתקופה ההיא במשימה של בניית הסוציאליזם.

עכשיו אנחנו זזים לפרק הבא, אשר מטפל בפעילויות בוגדניות של הנאשמים, כלומר, בהסכמים שלהם עם הפשיזם וכוחות אחרים.

הערות


[ii]   הם נמלטו מחשיפה גם בגלל הסיבה שהרבה חברים במפלגת ה-מקא"ס(ב), בגלל התעניינותם המוחלטת בהתרכזותה בעבודה כלכלית, נסחפו ע"י ההצלחות הכלכליות, הפכו למרוצים מעצמם. ככה החבר סטלין ביטא את עצמו בעניין הנדון:

"העניין הוא שחברי המפלגה שלנו נשאבו לגמרי אל תוך העבודה הכלכלית של השנים האחרונות, תשומת ליבם נמשכה לגבולות של ההצלחות הכלכליות, ובהיותם שקועים בכל הדברים האלה הם שכחו את כל השאר, זרקו בצד את כל השאר.

"העניין הוא שבהיותם מובלים הרחק ע"י ההצלחות הכלכליות הם התחילו להתייחס לזה כהתחלה וסוף של כל דבר, ופשוט הפסיקו לשים לב לדברים כאלה כמו מיקומו הבינלאומי של האיחוד הסובייטי, הכיתור הקפיטליסטי, חיזוקה של העבודה הפוליטית של המפלגה, מאבק נגד הרס, ועוד, בהנחה כי כל השאלות האלה הן עניינים בדירוג שני או אפילו שלישי.

"הצלחה והישגים הם, בוודאי, דברים חשובים. ההצלחות שלנו בתחום של בניית הסוציאליזם הם באמת כבירים.

"אבל להצלחות כמו לכל דבר אחר תחת השמש יש צד שלהם פחות נעים. בקרב אנשים לא כל כך מנוסים בפוליטיקה הצלחות גדולות והישגים גדולים לא לעתים נדירות גורמים לחוסר זהירות, שעננות, סיפוק עצמי, ביטחון עצמי יהיר, התרברבות  והתפארות. אתם לא יכולים להכחיש כי המתרברבים התרבו לאחרונה בקרבנו במידה עצומה. זה לא מפתיע בנסיבות אלו של הצלחות גדולות וחשובות בתחום של בניית הסוציאליזם שהרגשות ההתפארות נוצרות, הרגשות של הדגמה ראוותנית של ההצלחות שלנו, וההרגשות נוצרות בגלל ערכה פחותה [או אומדן חסר] ביחס לעוצמתם של האויבים שלנו, הרגשות של ערכה מוגזמת [או אומדן יתר] בעוצמה של עצמנו, וכתוצאה כל העיוורון הפוליטי הזה יוצא לאור.

"אני חייב כאן לומר כמה מילים על הסכנות הקשורות להצלחות , על הסכנות הקשורות להישגים.

"אנחנו יודעים מניסיון על הסכנות הקשורות לקשיים. משך מספר שנים אנחנו נלחמנו נגד הסוג הזה של סכנות, ואני חייב להגיד לא בלי הצלחה. בקרב אנשים שהם לא איתנים, הסכנות הקשורות בקשיים לא לעתים נדירות יוצרים הרגשות של השפלה, חוסר אמון בכוחות שלהם, הרגשות של פסימיות. ולהפך,  כאשר זה עניין של מלחמה נגד הסכנות הנובעות מקשיים, אנשים מתחשלים במאבק הזה ומזדקרים מן המאבק ממש בולשביקים איתנים כמו גרניט.

"כזו היא טיבעם של הסכנות הקשורות לקשיים. כאלה הן התוצאות של ההתגברות על הקשיים.

"אבל ישנו עוד סוג של סכנה, הסכנה הקשורה להצלחות, הסכנה הקשורה להישגים. כן, כן, חברים, סכנות קשורות להישגים, להצלחות. הסכנות האלה מורכבות מן העובדה שבקרב אנשים פחותי ניסיון בפוליטיקה והיות והם לא ראו הרבה, התנאים של ההצלחות – הצלחות אחרי הצלחות, הישגים אחרי הישגים, הגשמה מעבר למצופה של תוכניות אחרי מימוש יתר על המידה של תוכניות – גורמים לעליה של רגשות של חוסר זהירות ושל סיפוק עצמי, יוצרים אווירה של חגיגות ניצחון ראוותניות ושל ברכות הדדיות שהורסות את תחושת הפרופורציה ומעמם את היצר הפוליטי, מוציא את הגמישות מתוך האנשים ודוחף אותם לנוח על זרי דפנה [או להסתפק בהישגים שרכש].

"זה לו מפתיע שבאווירה הנרקוטית הזו של התרברבות ושל סיפוק עצמי, באווירה הזו של הדגמה ראוותנית ושל הערצה עצמית קולנית, אנשים שוכחים כמה עובדות בסיסיות שלהם משמעות בדירוג החשוב ביותר בשביל גורלה של הארץ שלנו: אנשים מתחילים להחמיץ ולראות כאלה עובדות בלתי נעימות כמו כיתור הקפיטליזם, הצורות החדשות של פעולות הרס, הסכנות הקשורות להצלחות שלנו, וכך הלאה.

"כיתור קפיטליסטי? לא יותר מ-דבר של מה-בכך! איזה משמעות יכולים כמה כיתורי קפיטליסטיים או אחרים להוות אם אנחנו מילאנו אחרי התוכניות הכלכליות שלנו ועברנו אותם? תקנון המפלגה, הבחירות של מוסדות המפלגה, הדיווח של מנהיגי המפלגה להמוני החברים של המפלגה – יש באמת צורך בכל זה?  האם זה כדאי לדאוג על כל הדברים הפעוטים האלה בכלל כאשר הכלכלה שלנו צומחת והמצב החומרי של הפועלים ושל האיכרים נהייה טוב יותר ויותר? רק פרטים! אנחנו עברנו את מכסת התוכנית, המפלגה שלנו היא לא רעה, הועד המרכזי של המפלגה הוא גם לא רע – מה אנחנו צריכים? האנשים שיושבים שם במוסקבה בועד המרכזי של המפלגה הם משעשעים. הם ממציאים כמה סוגים של שאלות, מדברים על כמה הריסות של אחרים, לא ישנים ולא נותנים לישון לאחרים.

"זו היא דוגמה ברורה בשביל לראות כמה בקלות ו-'בפשטות' חלק של החברים חסרי הניסיון נדבקו בעיוורון פוליטי כתוצאה מן ההתלהבות המסוחררת בהצלחות הכלכליות שלנו.

"כאלה הן הסכנות הקשורות להצלחות, להישגים.

"כאלה הן הסיבות בגללן חברי המפלגה שלנו נסחבים רחוק ע"י הצלחות כלכליות, שכחו את העובדות שבאופי הבינלאומי והפנימי אשר כרוכים בחשיבות מציאותית בשביל האיחוד הסובייטי, ולא הבחינו בשורות שלמות של סכנות שמקיפים את כל הארץ שלנו.

"כאלה הם השורשים של חוסר הזהירות, היסח הדעת, שעננות, ועיוורון פוליטי שלנו.

כאלה הם השורשים של המגרעות בכלכלה שלנו ובעבודת המפלגה." (ליקוים בעבודת המפלגה ואמצעים על מנת לחסל את הטרוצקיסטים ורמאים אחרים, דווח לועד המרכזי של ה-מקא"ס, 3-5 במרץ 1937).

מודעות פרסומת
קטגוריות: משפטי מוסקבה | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: