משפטי מוסקבה (7)

פרק 10 – הסכמים בוגדניים עם הפשיזם

משפט מוסקבה הראשון באוגוסט 1936 הוא כבר שפך מעט אור על היחסים ועל התאום הצמוד בין הטרוצקיסטים והגסטאפו. אנחנו כבר ראינו שנתן לוריה, טרוריסט שנישלח מברלין לברה"מ ע"י טרוצקי, עבד בתיאום צמוד עם פראנץ ווייץ, סוכן של הגסטאפו ואיש שזכה באמונו של הימלר, ראש הגסטאפו בזמן ההוא. אבל זה לקח עד המשפט השלישי, המשפט של הגוש האנטי-סובייטי של הימנים והטרוצקיסטים, במרץ 1938, בו התברר כי הקשרים של הטרוצקיסטים עם המטה הכללי הגרמני התחילו בתקופה הרבה יותר מוקדמת. על פי העדות של הנאשם קרטינסקי, הטרוצקיסטים חתמו על הסכם עם האימפריאליזם הגרמני בו הם נתנו את הסכמתם להוציא אל הפועל פעילות מרגלת לטובת גרמניה ולספק לה מידע תמורת קרנות למימון הוצאות התעמולה של האופוזיציה הטרוצקיסטית בתוך ברה"מ.

"ב-1921 טרוצקי אמר לי לנצל את הפגישה שלי עם סיכט (Seeckt) בזמן משאיים  ומתנים הרשמיים ולהציע לו, לסיכט, שהוא יבטיח לטרוצקי תמיכה כספית סדירה לפיתוחם של הפעילויות הטרוצקיסטיות הבלתי חוקיות; באותה ההזדמנות הוא גם אמר לי כי, אם סיכט יגיב עם דרישה נגדית להחזיר לו שירות בתחום הריגול, אנחנו צריכים ויכולים להסכים לכך … אני הגשתי בפני סיכט את השאלה והעליתי את הסכום של 250 אלף מרק זהב, שזה 60 אלף דולר לשנה. הגנרל סיכט, אחרי שהתייעץ עם הסגן שלו, ראש המטה, הסכים עקרונית וכנגד הסכמתו דרש שנעביר לו מידע מסוים בעל אופי צבאי סודי וחשוב, אפילו אם לא בקביעות, באמצעות טרוצקי במוסקבה או באמצעותי. בנוסף לכך הצטרכנו להגיש להם עזרה בקבלת אשרות כניסה לאיחוד הסובייטי בשביל כמה אנשים נחוצים להם בשביל לשלוח אותם לאיחוד הסובייטי כמרגלים. הדרישה הנגדית של הגנרל סיכט התקבלה ובשנת 1923 היא נכנסה לתוקף." (הנאשם קרטינסקי ב-משפט של הגוש האנטי-סובייטי של הימנים והטרוצקיסטים).

בנוסף להבטחת הקרנות מגרמניה בתמורה לפעילויות הריגול למענה, בשביל לספק לה מידע חשוב וחיוני, קרנות נוספות הפכו זמינים לטרוצקיסטים ולימנים דרך שימוש לרעה והשפעה בדרכי-ערמה בתחום של סחר-חוץ. הנה כאן מה שהיה לרוזנגולץ לומר במשפט על העניין הנדון:

"סחר החוץ נוצל בצורה נפשעת בשימוש וגניבת הקרנות למימון התנועה הטרוצקיסטית. מבלי להתעכב סביב כמות בהחלט גדולה של עסקאות אולי לא כל כך חשובות, אני אציין שתיים מן הדוגמאות הכי חשובות. הראשונה הייתה פעולה אשר בוצעה ע"י קראייבסקי בסכום של 300 אלף דולר, שהועברו ישירות או לארגון הטרוצקיסטי או ישירות לטרוצקי" (משפט של הגוש האנטי-סובייטי של הימנים והטרוצקיסטים).

בהתחלה הצורך להבטיח את הקרנות לתעמולה האנטי-מפלגה שלהם יכול ליצור את הרושם שהוא הוביל את הטרוצקיסטים לחתום על הסכם בוגדני עם הרייכשוור (הצבא הגרמני). אבל לאחר שהטרוצקיסטי סבלו יותר ויותר תבוסות משך ההתקפות הפתוחות שלהם על המפלגה, כאשר הפכו ליותר ויותר מבודדים ואיבדו אפילו את החזות של תמיכה המונית במדיניות ההתנגדות שלהם לבניית הסוציאליזם בברה"מ, הם חשו נאלצים לנטוש את השיטות של מאבק פתוח נגד המפלגה, שיטות שכבר היו נטולות כל סיכוי להצליח, ואז אימצו את הטקטיקות של מזימות. הם התדרדרו לכנופיה של חבלנים, רוצחים ומסיחים מקצועיים. השינוי הזה בטקטיקות של הטרוצקיזם וההתקשרות שלו עם הבורגנות הזרה הוביל אותו מהעמדה של לא יותר מהתנגדות לבניית הסוציאליזם בברה"מ עד למדיניות של שיקום בורגני ישיר. בעוד שההתקשרויות שלהם עם הבורגנות צמחו ליותר ויותר נרחבים, ובהתאמה בעוד שהטרוסקיסטים נהיו ליותר ויותר מבודדים מהמפלגה ומן המעמד הפועלים ומההמונים הסובייטיים, הבורגנות האימפריאליסטית, תוך ניצול של הבידוד הזה, דרשה יותר ויותר ויתירים מהטרוצקיסטים במקרה והאחרונים יגיעו לשלטון בעזרת האימפריאליזם. ככה שהשינוי בטקטיקות של הטרוצקיסטים הביאה לשינוי בפרוגרמה שלהם. בהקר זה, חברים, אני לא יכול להימנע מלצטט מעט קטעים מהערכאה המשפטית האחרונה של הנאשם קרטינסקי, שהיה טרוסקיסטי. הנה מה שהוא אמר:

"ב-1921 אני הסכמתי להצעת טרוצקי לקחת חלק בעבודה הטרוצקיסטית הבלתי חוקית שאז הוא התחל, תוך ריכוזם של כוחות ושל פעילים לקראת הפעילויות הפתוחה.

" אז בדיוק הוקמה לשכה, מורכבת מטרוצקי, סרבריאקוב, פראוברצנסקי, פיאטקוב ואת עצמי. זה היה באוקטובר 1921. המאבק האילגלי שלי נגד המפלגה התחיל ברגע זה.

"באביב של 1922, כאשר הגעתי לוועידה ה-11 של המפלגה, טרוצקי העלה את הנושא של הבטחת הקרנו למען המאבק הפנימי במפלגה, למען המאבק נגד הועד המרכזי, אשר, כפי שהוא חזה אותו, היה אמור להיות ארוך וחריף. ויקטור קופ, שהיה נוכח, הציע שיש לנסות להבטיח קרנות מן הרייכשוור הגרמני. בהתחלה ההצעה הזו גרמה להיסוסים מסוימים מצדי, אבל לאחר מכן אני הסכמתי עם אתה ולקחתי חלק פעיל בעריכתו של ההסכם הבוגדני עם הגרמנים.

"לקראת סוף 1923 התרחשה התקפה גלויה של הטרוצקיסטים נגד המפלגה. התבוסה שהטרוסקיסטים סבלו רק שימשה להגביר את הכעס שלנו ולהחמיר את המאבק.

"ב-1926-27 הטרוצקיסטים הובילו מספר התקפות כלפי הועד המרכזי. בו-זמנית, התחיל גם המאבק הטרוצקיסטי בקרב המפלגות הקומוניסטיות במערב. תוך ניצול המצב, הרייכשוור דרש שנגביר לא רק את הפעילויות הריגול שלנו, אלא גם מתן הבטחות פוליטיות מסוימות של ערבויות עתידיות של ויתורים כלכליים באוקראינה במקרה שנגיע לשלטון. טרוצקי ואני, מפחד לאבד אחד המקורות של הקרנות ברגע של מאבק חריף, הסכמנו לכך והסכנו להעמיק את החוזה הבוגדני הזה.

בסוף 1927 טרוצקי השליך את כל הכוחות שלו בתוך המאבק אבל קיבל מכה ותביסה מוחלטת. הטרוצקיסטים גורשו מהמפלגה. רוב המנהיגים שלהם הוגלו. ההמונים היו נגדנו, והמאבק הגלוי לא הציע שום סיכוי של הצלחה. בהתאם, טרוצקי נתן הנחיות לכל אותם המגורשים ואלה שהוגלו להשיג את החזרתם למלגה ע"י הגשת הצהרת הדו-פרצופיות בכדי להשרות רושם שהם ויתרו על ההשקפות שלהם. באותו הזמן נתן הדרכות בשביל השיקום של הארגון הטרוצקיסטי האילגלי, שעכשיו היה צריך לשאת אופי לגמרי מזימתי.

"שיטת המאבק שלו הייתה לסלול את הדרך בשביל פעולת פתע חמושה. האמצעים ליעד זה היו טרוריזם, חבלות והסחה.

"לשינוי בקו בטקטי התלווה ע"י שינוי בתוכנית. אנחנו תמיד חשבנו כי הבנייה של הסוציאליזם בברה"מ לבדה היא בלתי אפשרית הואיל והשיטה הבורגנית-קפיטליסטית עוד משתמרת במדינות האחרות, והפשיסטים מגיעים לשלטון בחלקם. אנחנו סברנו כי נחוץ לאמץ מדיניות של התר ליחסים קפיטליסטיים בתוך הארץ, ואז, ככל שהקשרים שלנו עם הבורגנות הזרה תתרחב יותר, בדרך זו אנחנו מגיעים למדיניות של השיקום הבורגני הישיר.

"בזמן הפגישה במראן באוקטובר 1933, טרוצקי הרצה לי ארוכות על הפרוגרמה המשקמת-בורגנות של ארגון קושרי הקשר שלנו ועל הפרוגרמה של הפלתה של השיטה החברתית הסוציאליסטית שהייתה קיימת בארץ, ע"י אימוץ שיטות של טרוריזם, חבלה והסחה בכדי להשיג את היעד הזה,  ולחזות בביתורו של האיחוד הסובייטי ובהפרדה שלו מן האוקראינה ומן האזור החופי (Maritime Region).

"אני קיבלתי את הפרוגרמה המוצעת ע"י טרוצקי, וגם הסכמתי לשיטות החדשות של המאבק. ומהרגע ההוא אני נושא באחראיות פוליטית ופושעת מלאה של שיטות המאבק האלה.

"בפברואר 1935 פיאטקוב הודיע לי כי ההסכם למבצע חמוש משותף הושג בין הטרוצקיסטים, הימנים והקבוצה הצבאית של טוחאצ'בסקי. מהרגע הזה אני נושא באחראיות לא רק של הפעולות של הטרוצקיסטים, אלא גם של הפעולות של הימנים ושל הקונספיראטורים הצבאיים." (משפט של הגוש האנטי-סובייטי של הימנים והטרוצקיסטים, ע' 732-3).

הוכחות הנוגעות להסכמים שסוכמו ע"י טרוצקי [i]  עם גרמניה הנאצית ועם יאפן הפשיסטית ניתן למצוא גם בעדות של סוקולניקוב ושל ראדק. שנהם נתנו דיווחים מפורטים על פגישות שונות שהיה להם עם נציגים דיפלומטיים של גרמניה הנאצית, דיווחים נוקבים באימות ההוכחה שטרוצקי לא רק פעל ביוזמתו הפרטית של עצמו, באימות ההוכחה שמאחוריו ממש עמדו אנשים בעלי תפקידים רבי השפעה וחשיבות בממשלה הסובייטית ובכלכלה. הנה מה שסוקולניקוב אמר:

"הייתה לי שיחה עם קאמנב בהתחלת 1934. משך השיחה הזו קאמנב מסר לי מידע על העמדות התבוסתניות אשר אומצו ע"י טרוצקי ועל ההשקפות התבוסתניות שלו עצמו. אגב, אחד התוצאות מוגדרות של השיחה הזו הייתה שקאמנב הזהיר אותי כי מישהו יכול לגשת אלי עם כוונות לחקור אותי."

וישינסקי: "מי יכול לעשות את זה?,

סוקולניקוב: "הנציג הדיפלומטי של איזה ארץ."

וישינסקי: "קאמנב הזהיר אותך על כך?"

סוקולניקוב: "כן, קאמנב הזהיר אותי על כך."

וישינסקי: "האם קאמנב אמר לך איזה תחקירים יכוונו כפיך?"

סוקולניקוב: כן, הוא אמר לי שיבקשו ממני לאשר את העובדה שהמשאות ומתנים אשר נוהלו ע"י טרוצקי בחוץ לארץ לא היו מנוהלים על ידו על שמו, אלא שמאחורי טרוצקי קיים ארגון וטרוצקי הוא הנציג של הארגון הזה."

וישינסקי: "אתה הייתה אמור לאשר את זה במקרה שהחקירה תכוון אליך?"

סוקולניקוב: "כן."

וישינסקי: "האם שאלות כאלה הופנו לך?"

סוקולניקוב: "כן, באמצע אפריל אחרי אחד מטלות הרשמיות שלי עם אחד הנציגים של ארץ מסוימת אתו ערכתי תכופות פגישות הקשורות עם התפקידים הרשמיים שלי. השיחה נערכה אחרי שהדיבורים הרשמיים הסתיימו, כאשר המתורגמים פרשו לחדר הסמוך. תוך כדי כך שאני מלווה אותו לדלת האורח שלי שאל אותי אם אני יודע שטרוצקי הגיש הצעות מסוימות לממשלה שלו. אני אישרתי שהעובדה הזו הייתה ידועה לי. הוא עוד שאל אם ההצעות האלה הם רציניות. אני גם אישרתי את זה. הוא שאל אם זו היא הדעה האישית שלי. אמרתי לו כי זו לא רק הדעה שלי אלא גם של החברים שלי. אני הסקתי מהשאלה שלו הזו כאישור של העובדה כי הממשלה של הארץ ההיא באמת קיבלה את ההצעות של טרוצקי, והם רצו לוודא שההצעות של טרוצקי היו באמת ידועות לארגון ושהזכות של טרוצקי להוביל את המשא ומתן לא הייתה שנויה במחלוקת."

וישינסקי: "לאיזה תפקיד היית אחראי בזמן הזה?"

סוקולניקוב: "סגן קומיסר העם לענייני חוץ." (משפט של המרכז האנטי-סובייטי הטרוצקיסטי, ינואר 1937, עמודים 148-9).

הגורם הנוסף שהוביל את טרוצקיסטים אל תוך החיבוק הפשיסטים, שהוביל את הימנים ואת הטרוצקיסטים להגיע להסדרים עם הפשיסטים,שהוביל אותם להתחיל את ה-"מסלול של מאבק טרוריסטי, של מאבק חבלני, של מעשי הסחה, בעמדה תבוסתנית"התקיים בעצם האומדן היתר (הערכה מוגזמת) שלהם בעוצמתו של הפשיזם הגרמני ובאומדן חסר (הערכה נמוכה) בעוצמתה של ברה"מ, ובשאיפה להגיע לידי פשרה עם הפשיזם:

"אנחנו הערכנו" הצהיר סוקולניקוב, "שהפשיזם היה הצורה המאורגנת ביותר של הקפיטליזם, שהוא ינצח, שהוא ישתלט על אירופה ויחנוק אותנו. לכן היה טוב יותר לבוא לידי הסכם אתו, היה טוב יותר להסכים לפשרה במובן של נסיגה מהסוציאליזם לקפיטליזם. כל זה קיבל הסבר ע"י הנימוק הבא: טוב יותר לעשות הקרבות מסוימות, אפילו חמורות מאוד, מאשר להפסיד את הכל. אני צריך להסביר, להבליט, את העיקרון הזה, בגלל שבלי זה, יהיה לגמרי בלתי אפשרי להבין איך הגוש ומרכז הגוש יכלו להתחיל במסלול של מאבק טרוריסטי, של מאבק חבלני, של מעשי הסחה, בעמדה תבוסתנית." (שם, ע' 151).

הטרוצקיסטים והימנים טענו כי יעדם של ההסכמים האלה אשר הושגו על ידם עם הפשיסטים, היעד שבהם, היה למנוע את האפשרות שהפשיזם "ישתלט על אירופה" "ויחנוק" את ברה"מ; שתכליתם היה "להפיק תועלת מהעוצמה העוינת הזו[הפשיזם הגרמני]" ע"י תשלום של מחיר אשר תוכנו במקרה הנוכחי היה לבצע מעשים בוגדניים נגד האיחוד הסובייטי. אבל ברור הדבר כי, כוונותיהם בכל זאת, של הטרוסקיסטים ושל הימנים, נפרדו מן המעמד הפועלי הסובייטי והתחמש עם פרוגרמה נגד-מהפכנית של שיקום הקפיטליזם, וגמרו, ולא יכלו אלא לגמור, בכך שהם הפכו לסוכני הפשיזם, מכשירים ובובות שלו. לעולם לא יכלו לעשות שימוש בפשיזם. הפשיזם בהכרח היה חייב לעשות שימוש בהם.

"אנחנו היינו חייבים להחליט על בעיה פוליטית מורכבת מנקודה אחת בלבד," המשיך סוקולניקוב, "האם יכולים אנחנו ע"י האימוץ של המסלול המצער ביותר הזה, אשר ביחס להנהגת המפלגה הקיימת, ביחס לשלטון הסובייטי, ביחס לאיחוד הסובייטי, ייצג, כפי שאנחנו הבנו ממש בשלמות, סידרה של פשעים נתעבים ביותר, של פשעים הכי מגונים, ייצג בגידה וכיוצא בזה – אנחנו היינו חייבים להחליט האם אחרי ששילמנו את המחיר הזה אנחנו נוכל להפיק תועלת מהעוצמה העוינת הזו."

וישינסקי: "או שהם יפיקו תועלת מכם?"

סוקולניקוב: "או שהם יפיקו תועלת מאתנו, אם אנחנו פשוט נהפוך לנספח של הפשיזם הגרמני, שיפיקו תועלת מאתנו ולאחר מכן יזרקו אותנו כסמרטוט מלוכלך, אנחנו נהיה למגונים, תומט עלינו חרפה ויוכח כי אנחנו שווים לכלום מוחלט."

וישינסקי: "ואם אתם ציפיתם לגורל אחר מאשר להיות מנוצלים ע"י הפשיזם ולאחר מכן להיזרק כסמרטוט מלוכלך?"

סוקולניקוב: "בוודאי. אם היינו מתחשבים רק בסוף כזה היינו חייבים לפרק את הגוש לגמרי."

וישינסקי: "אתם חשבתם שיכלתם לשמור על איזושהי עצמאות?"

סוקולניקוב: "אני מדבר על מה שחשבנו בזמנו. אנחנו תיארנו לעצמנו כי היו לנו סיכויים מסוימים. איפה ראינו אותם? ראינו אותם במשחק של הניגודים הבינלאמיים. אנחנו שקלנו כי, אפשר לומר, שליטה מוחלטת על האיחוד הסובייטי לעולם לא הייתה ניתנת ליישם אותה ע"י הפשיזם הגרמני בגלל שניסיון כזה היה פוגש את התנגדותם של האימפריאליסטים היריבים, כך שסכסוכים מסוימים יכלו להתרחש, שאנחנו יכלנו להישען על כוחות אחרים אשר לא היה להם אינטרס בחיזוק הפשיזם." (שם, ע' 154-5).

ראדק, פיאטקוב וסוקולניקוב אמרו לבית המשפט כי הם, בזמן שהם הגיעו ל-'הסכם' עם גרמניה ועם יפאן, תכננו על ניצולם של שתי הארצות הללו לטובת האינטרסים הטרוצקיסטים שלהם עצמם. "אבל איך אפשר לדבר ברצינות על כך כאשר המרכז ה-'מקביל' ביותר הזה הוא פשוט יתוש הרוס קטן בהשוואה לזהב?" שאל וישינסקי, והמשיך:

"הסכם! הם היו צריכים פשוט להגיד: כניעה לרחמים של הכובש. בוודאי שזה לא היה הסכם אלא כניעה לרחמים של הכובש."

ועוד: "ההסכם הזה מזכיר לי את המשל של קרילוב 'האריה יוצא לצייד'. במשל הזה הכלב, האריה, הזאב והשועל הגיעו להסכם, 'הצטרפו יחדיו לדרך ארץ' ללכת לצוד יחד. השועל תפס צבי וכולם התחילו להשתתף בחלוקה של הצייד: 'צד בהסכם' אחד אמר: 'זה הוא החלק שלי על פי ההתחייבות; החלק הזה הוא בטוח שלי, כי אני האריה, וזה שלי כי אני חזק מכולכם אתם; ובנוגע לחלק הזה, אם מישהו מכם רק ישים עליו את כף רגלו, הוא לא יצא מכאן בחיים'.

"הדרך ארץ הזו דומה במידה רבה ביותר להסכם שלכם, אדונים הנאשמים, אדונים הממונים של הפשיזם הגרמני והיפאני."

המשפט השלישי גילה כי, נטולי כל תמיכה בתוך האיחוד הסובייטי, המנהיגים של הגוש של הימנים וטרוצקיסטים, עם המטרה של הפלת השיטה הסוציאליסטית של החברה ושל המדינה הקיימת בברה"מ ושל שיקום הקפיטליזם, סיכמו, באמצעות טרוצקי ומשתתפים אחדים ב'גוש' האנטי-סובייטי הזה, הסכם עם הנציגים של מדינות זרות מסוימות על עזרה חמושה בהפלת השלטון של הסובייטיים בברה"מ, התנאים של ביתורה שלה ושל ניתוק מברה"מ של אוקראינה, של רוסיה הלבנה, של האזור החופי, והרפובליקות הטראנסקווקזיות ושל מרכז אסיה לתועלתן של המדינות המוזכרות למעלה. החתימה של ההסכם הבוגדני הזה באה ביתר קלות למימוש בגלל העובדה שהמשתתפים המובילים בקשירת הקשר האנטי-סובייטית היו כבר סוכנים של שירותים חשאיים זרים ועסקו משך הרבה שנים בפעילויות ריגול בשביל השירותים החשאיים האלה.

כפי שכבר נאמר, קרטינסקי, לפי ההנחיות הישירות של טרוצקי, התחיל התקשרות בוגדנית עם הרייכשוור הגרמני ב-1921 ונשאר מרגל גרמני עד המעצר שלו ב-1937, תוך כדי כך שהוא מקבל כתמורה לעבודת הריגול שלו, ובשביל שימוש לפעילויות הנפשעות של הארגון הטרוצקיסטי, 250 אלף מארקים זהב גרמניים לשנה.

רוזנגולץ התחיל בעבודת ריגול בשביל המטה הכללי הגרמני ב-1923 ובשביל שירותי הביון האנגליים ב-1926.

ראקובסקי היה לסוכן של שירותי הביון של בריטניה מאז 1924 ושל יפאן מאז 1934.

צ'רנוב התחיל את עבודת הריגול בשירות גרמניה ב-1928, ביצירת התקשרויות עם שירותי הביון הגרמניים בעזרתו של המנשביק מהגר והמפורסם, דן.

שאראנגוביץ' גויס ונישלח ע"י שירותי הביון הפולניים לבצע עבודות ריגול בברה"מ ב-1921. הוא נישאר מרגל פולני עד יום המעצר שלו.

גרינקו היה מרגל גרמני ופולני משנת 1932.

המנהיגים של הגוש של הימנים והטרוצקיסטים, בוחרין, ריקוב ויאגודה, לא זו בלבד שהם היו מיודעים על הפעילויות הריגול של השותפים לפשע שלהם, אלא עודדו את הקשרים הבוגדניים האלה, והם בעצמם נתנו הנחיות למשתתפים בגוש לאחר שהם ניהלו משאות ומתנים של בוגדנות עם הנציגים של המדינות הזרות.

בוחרין עשה את המיטב בכדי להכחיש את חלקו בארגון הריגול נגד ברה"מ, אבל ההכחשות שלו התבררו כחסר-ערך לנוכח העדויות נגדו. העדות של ריקוב הוכיחה מעבר לכל ספק שבוחרין וריקוב לגמרי אשמים בקשרי הריגול ובהובלת העבודות הריגול למען שירותי הביון הזרים. לפנינו חלק רלבנטי מהדו-שיח בין התובע הכללי לבין ריקוב בבית המשפט בבוקר יום 7 במרץ 1938:

וישינסקי: "כתוצאה מכך, צ'רביאקוב והאנשים הקשורים אתך שמרו על קשרים שיטתיים עם הפולנים?"

ריקוב: "כן."

וישינסקי: "איזה סוג של קשר זה?"

ריקוב: "היה שם גם קשר של ריגול."

וישינסקי: "אבל האם היה שם קשר של ריגול בניהול של חלק מן הארגון שלך עם הפולנים על פי ההנחיות שלך?"

ריקוב: "בוודאי."

וישינסקי: "האם גם בוחרין?"

ריקוב: "בוודאי."

וישינסקי: "האם גם אתה וגם בוחרין?"

ריקוב: "בהחלט."

וישינסקי: "אז אתם הייתם מרגלים?"

ריקוב: (אין תשובה)

וישינסקי: "וגם המארגנים של פעולות ריגול?"

ריקוב: "איך שלא יהיה אני לא יותר טוב ממרגל."

וישינסקי: "אתם ארגנתם את הריגול, אז אתם הייתם מרגלים?"

ריקוב: "אפשר להגיד את זה כך, כן." (המשפט של הגוש האנטי-סובייטי של הימין ושל הטרוצקיסטים).

ריקוב להצביע על עוד סממן מאוד מאפיין אשר חשף את הגוש של הימים והטרוצקיסטים כסוכנות של שירותים חשאיים מסוימים. כאשר הוא נישאל על הביתור של ברה"מ, ונישאל "היה שם גם מטרה להכין בסיס בשביל הפשיסטים, בשביל התקפה שלהם על ברה"מ ובשביל הניצחון שלהם?" ריקוב עונה: "כן, זה היה בודאות כך."

הבדיקה של בית המשפט קבעה כי המטרה של הכנת בסיס בשביל התקפה נגד ברה"מ ובשביל להבטיח ניצחון על ברה"מ במקרה שהתקפה כזו תתבצע, המטרה זו הוטלה ע"י השירותים החשאיים הגרמניים, הפולניים וע"י שירותים חשאיים אחרים על הגוש של הימנים ושל הטרוצקיסטים כסוכנות ישירה של השירותים החשאיים הפשיסטיים. והנאשם צ'רנוב היה בהחלט צודק כאשר אמר כי, חוץ מטרוצקי, האדונים האמיתיים של הגוש של הימנים והטרוצקיסטים היו למעשה השירותים החשאיים של מדינות זרות מסוימות.

התכלית של הבוגדים הנבזים האלה, מתרפסים של הקפיטליזם האלה, הייתה להפוך את ברה"מ למושבה של הפשיזם הגרמני. תוך כדי כך שהוא חושף את מהותו של ההסכם עם הרייכשוור, אשר החוטים שבו הובילו למעילה ולבגידה של הגוש של הימנים והטרוצקיסטים, קרטינסקי אמר:

"אנחנו [הטרוצקיסטים] היינו מקבלים סכום קטן של כספים והם [הרייכשוור] היו מקבלים מידע של ריגול לו היו זקוקים בזמן התקפה חמושה. אבל הממשלה הגרמנית, והיטלר בפרט, חפצו בקולוניות, בשטחים, לו רק במידע של ריגול. והוא [ז.א., היטלר]היה מוכן להסתפק בשטחים הסובייטיים במקום קולוניות שבשבילם היה צריך להילחם נגד אמגליה, אמריקה וצרפת." (שם)

ועדיין בהמשך קרטינסקי ממשיך:

"אנחנו היינו נכונים לשקם את היחסים הקפיטליסטיים בברה"מ ולעשות ויתורים טריטוריאליים למדינות הבורגניות אתם הגענו כבר קודם להסכם."

זה היה בגלל הסיבות הכלולות בתוך הקטעים כאן למעלה של קרטינסקי שהמדינות האימפריאליסטיות והפשיסטיות היו מוכנים להעניק את התמיכה הכי נמרצת לגוש של הימנים ושל הטרוצקיסטים על מנת לאפשר לאחרונים להגיע לשילטון ע"י הפלתה של הממשלה הסובייטית. אילו ה-'גוש' היה מגיע לשלטון, הם היו משקמים את הקפיטליזם בברה"מ והיו עושים ויתורים של אזורים רחבים למדינות האימפריאליסטיות. זה בגלל הסיבה הזו שהבורגנות בכל העולם כולו מתאבלת ומקנה על העונש הצודק של הבוגדים האלה נגד הסוציאליזם והעריקים למחנה של הבורגנות. זה בגלל הסיבות האלה במדויק שהבורגנות ממשיכה לתאר את הבוגדים האלה כ-"בולשביקים אמיתיים" מטוהרים ע"י סטלין בגלל שהוא כביכול שאף לשליטה מוחלטת. חברים, האם אין לנו את הזכות לשאול את בורגני השכבה המפוטמת האלה: אדונים הבורגניים, מי מתי אתם החלטתם להתייצב לצדם של הבולשביקים האמיתיים? לא הייתה זו סיבה לסיפוק עצום בשבילכם – סיבה שמצדיקה חגיגות בלתי מוגבלות – אילו הבולשביקים האמיתיים של המפלגה הקומוניסטית היו מתחסלים? צריכים פשוט להניף את השאלות האלה על מנת לתת, בחיוב, את התשובות המתאמות להם. האמת העניינית היא כי, בעצם העובדה שהיא התפטרה מכל הבוגדים האלה, המפלגה הבולשביקית צמחה אכן חזקה ביותר. בהקשר זה אני חייב לצטט מעט פסקאות מדיווח של החבר סטלין לוועידה ה-18 של ה-מקא"ס(ב).  בפסקאות האלה החבר סטלין מטפל ב-'פטפוטים' לפיהם הטיהורים של של המפלגה ושל הארגונים הסובייטיים בטרוצקיסטים, בצינובייביטים ובימנים הוליכו להחלשת המפלגה ל-,דמורליזציה' של השיטה הסובייטית. הנה מה שחבר סטלין אמר:

"עיתונאים זרים מסוימים התחילו לדבר שטויות על תולדה שהטיהורים של ארגונים סובייטיים של מרגלים, רוצחים ויוזמי הרס וחבלות לדוגמת טרוצקי, צינובייב, יקיר, טוכאצ'בסקי, רוזנגוץ, בוחרין ופושעים אחרים 'זעזעו' את השיטה הסובייטית וזרעו בה 'ייאוש'. כל מה שמגיע לשטויות הזולות האלה הוא צחוק ובוז. איך הטיהור של ארגונים סובייטיים בגורמים המזיקים והעוינים יכול לזעזע ולייאש את השיטה הסובייטית? הקבוצה של טרוצקי-בוכארין, החופן של מרגלים, רוצחים וגורמי הרס הזו, שהתרפסו בפני העולם הנוכרי, שהיו נאחזים דחפי כניעה לעבדות, המוכנים לזחול מול כל אישיות זרה בעלת דירוג גבוה על מנת לשרת אותה בתור מרגלים – החופן של יחידים הזה שלא הבינו כי האזרח הסובייטי העני ביותר, בהיותו משוחרר מאזיקי ההון, עומד משכמו ומעלה מעל כל אישיות חשובה, ממוקמת גבוה ככול שאפשר, אשר נושאת על צברה את עול השעבוד הקפיטליסטי – לאיזה תכלית אותה הכנופיה העלובה של עבדים מושחתים, לפי איזה ערך הם יכולים להועיל לעם, ואת מי מבין העם הסתלקותם יכולה לייאש? ב-1937 טוכאצ'בסקי, יקיר, אובורביץ' ועוד רשעים נידונו להוצאה להורג בירייה. אחרי כן, הבחירות לסובייט העליון של ברה"מ נערכו. בבחירות הללו, 98.6 אחוז של מניין הקלות תמך בממשלה הסובייטית. בתחילת 1938, רוזנגולץ, ריקוב, בוכארין ופושעים אחרים נידונו להוצאה להורג בירייה. אחרי כן, הבחירות לסובייטים עליונים של האיחוד הרפובליקות נערכו. בבחירות הללו, 99.4 אחוז של מניין הקלות תמך בממשלה הסובייטית. איפה הם התסמינים (סימפטומים) של 'ייאוש', אנחנו סקרנים לדעת, ולמה ה-'ייאוש' הזה לא השתקף בתוצאות של הבחירות?

"בהקשיבנו למשתטים הזרים האלה אפשר לחשוב כי אילו המרגלים, רוצחים וחבלנים הותרו חופשיים לחבל, לרצוח ולרגל ללא מעצור או עיכוב, הארגונים הסובייטיים יכלו להיות הרבה יותר בטוחים וחזקים [צחוק]. האם הג'נטלמנים הללו לא מוסרים את עצמם מהר מדי בכך שהם מגינים בעזות מצח כזה את עניינם של מרגלים, רוצחים וגורמי הרס?

"לא היה יותר נכון לומר שהסילוק של מרגלים, רוצחים וגורמי הרס מן הארגונים הסובייטיים מחויב להוביל, וכן הוביל, לחיזוק נוסף של אותם הארגונים?"

בהתייחסו למלחמה ליד אגם חאסן (במחוז של מנצ'וריה הגובל עם החוף) העקובה מדם שלא הוכרזה בין ברה"מ לבין האימפריאליזם היפאני – מלחמה שממנה היפאנים יצאו שותתים דם ומרוסנים עד כדי כך שלא העיזו יותר לתקוף את ברה"מ יותר – סטלין המשיך והוסיף: "מה, למשל, המאורעות של אגם חאסן מראים, אם לא שחיסולם של מרגלים וחבלנים זה האמצעי הבטוח ביותר לחיזוק הארגונים הסובייטים שלנו?"

הנאשם ראקובסקי העיד שהגוש עבד למען תבוסתה של ברה"מ והתעסק בריגול באופן שיטתי. בהקשר זה חייבים להתייחס לבוחרין. כפי שהוזכר קודם, בוחרין ניסה להוכיח שהוא לא סייע להפלת ברה"מ, שהוא לא סייע לחבלות, לריגול לפעילויות הסחה, בגלל שהוא לא היה בדרך כלל אמור להיות קשור עם עניינים מעשיים, כי הוא היה 'תאורטיקן' [איש ההלכה – בניגוד לאיש המעשה] שהתעסק בחיזוק הטרוצקיזם ע"י נשק 'רוחני' של תורת השיקום של הקפיטליזם. אבל אפילו בוחרין היה חייב להודות את זה:

"בקיצור, כאחד המנהיגים של מרכז הימין, היה חובתי להעביר את הקו לאחד המנהיגים במרכז של ההיקף."

מה היה הקו שבוחרין היה חייב להעביר "כאחד המנהיגים של מרכז הימין" ? בוחרין אמר:

"בקיצור, הקו הזה היה שבמאבק נגד השלטון הסובייטי מותר להפיק תועלת ממצב של מלחמה ולעשות ויתורים מסוימים למדינות הקפיטליסטיות על מנת לנטרל אותם, ולפעמים על מנת להשיג את העזרה שלהם."

איך וישינסקי ניסח את זה: "אם ההצהרה המורכבת והמסובכת הזו של בוחרין תגיע לפענוח, היא מתכוונת לבגידה מובהקת, עריקות לצד האויב, להיות תלוי על נסיבות צבאיות ועל תנאי המלחמה על מנת לנצל את העזרה של האויב בשביל ההישגים של יעדים הנפשעים של מישהו." (המשפט של הגוש האנטי-סובייטי של הימין והטרוצקיסטים).

כאשר בוחרין נישאל: "במילים אחרות, מגמה למען קבלת סיוע ממדינות זרות מסוימות?" הוא ענה: "כן אפשר לנסח בדרך זו."

יותר מאוחר, כשנישאל: "במילים אחרות, מגמה למען תבוסת ברה"מ?" – בוחרין נישאר צמוד ל-"לוליינות מילולית מעורפלת", כפי שושינסקי בצורה הולמת תיאר את דרכו של בוחרין להשיב לשאלות, ענה: "בכלליות, מסוכם, אני חוזר, כן."

ראדק ופיאטקוב גם העידו, במשפט של המרכז האנטי-סובייטי הקרוצקיסטי, על העמדה התבוסתנית שאומצה ע"י הטרוצקיסטים, על התלות המלאה שלהם בשלטונות זרים בשביל המטרות למען תפיסת השלטון ע"י הפלת הממשלה הסובייטית, ועל הויתורים השונים בטריטוריות וויתורים אחרים שהם הסכימו לערוב להם לטובת השלטונות הזרים בתמורת הסיוע שלהם. במקרה של תבוסת ברה"מ ושל שלטון בידי הטרוצקיסטית, הטרוצקיסטים, על פי עדויות של הנאשמים השונים במשפט השני, התכוונו לא רק לתת בחכירה כויתור יוזמות תעשייתיות שהמדינות האימפריאליסטיות העריכו כחשובות, אלא גם למכור ישירות לבעלים פרטיים יוזמות חשובות אשר כבר סומנו על ידם למטרה זו. הטרוצקיסטים הציעו לחסל את המשקים החקלאיים המשתפים ולאמץ את המשקים הפרטיים. ועל החלוקה של הארץ, הנוסחה של ראדק הייתה "לתת את אוקראינה לגרמניה ואת החבל של אמור ליפאן."

החוסר האונים המוחלט של הטרוצקיזם, הניתוק השלם שלהם מהמעמד הפועלים ומההמונים הסובייטיים, התלות הגמורה שלהם בפשיזם, המאמצים שלו להסית למלחמה נגד האיחוד הסובייטי ולפעול למען התבוסה של האחרון במקרה של מלחמה כזו, והמהות הנגד-מהפכנית הממשית שלו נחשפים בהבחנות הבאות שנעשו ע"י ראדק בזמן הערכאה האחרונה שלו:

"אני הבחנתי שטרוצקי עצמו איבד תקווה. הגרסה הראשונה הייתה צורה מסתתרת במקום להגיד: טוב חבריה, תנסו להפיל את השלטון הסובייטי בכוחות שלכם, ללא היטלר. מה, אתם לא יכולים? תנסו לתפוס עמדות כוח בעצמכם. מה, אתם לא יכולים? טרוצקי בעצמו כבר הרגיש את חוסר האונים הפנימיים של עצמו, והימר על היטלר. ההימור היה עכשיו על היטחר. הטרוצקיסטי הישנים טענו שהיה בלתי אפשרי לבנות את הסוציאליזם בארץ בודדה, ולכן היה צורך לדחוף מהפכות במערב. עכשיו נאמר להם כי המהפכה במערב היא בלתי אפשרית, ואז יש להרוס את הסוציאליזם בארץ הבודדה, להרוס את הסוציאליזם בברה"מ. עם זאת אף אחד לא יכל להימנע מלראות שהסוציאליזם מארץ שלנו כבר ניבנה." (משפט של המרכז האנטי-סובייטי הטרוצקיסטי).

המילים שהודגשו מסכמות את המופת של תורת 'מהפכה מתמדת' של טרוצקי" אם המהפכה בעולם לא באה אחרי המהפכה בארץ נתונה, אז, אומר הטרוצקיזם, יש להרוס את המהפכה בארץ שבה התרחשה.

חברים, זה בלתי אפשרי בשבילי להציג בפניכם את שפע העובדות הנוגעות לכל ה-הסכמים' הבוגדניים אליהם הגיעו הטרוצקיסטים והימנים עם הפשיסטים. אני צריך להסתפק עם הפרטים המעטים שאני כבר הגשתי לכם. בשביל השאר, אתם תצטרכו לקרוא את התעתיקים של המשפטים האלה בכדי לקבל את התמונה במלואה. אני מציע, לכן, לסיים את הפרק הזה עם ציטוט מבוחרין, אשר מאפיין בכשרון את הנאשמים במשפטים האלה:

"כולנו הפכנו לנגד-מהפכנים קנאים, בודים במולדת הסוציאליסטית, הפכנו למרגלים, טרוריסטים, ומשקמים של הקפיטליזם. הפלגנו על הבגידה, פשע ורמייה. אנחנו הפכנו לכנופיית מרדנים, אנחנו ארגנו קבוצות טרוריסטיות, נקטנו בפעילויות הורסות, רצינו להפיל את הניהול המדיני של הסובייטיים של הפרולטריון"

עכשיו, חברים, מוצע לעבור ולשקול את ההיבט הצבאי של קשירת הקשר, התוכניות של הקושרים למען הפיכה חמושה.

הערות


[i]   על פי העדות של הנאשם בסונוב במשפט השלישי, טרוצקי הגיע להסכם עם שירותים החשאיים הגרמנים ויפאנים להוביל מאבק נגד השלטון של הסובייטיים ונגד ברה"מ. בסונוב אמר שההסכם הזה נסגר על בסיס של החמש הנקודות הבאות:

(א)  חבלה הדדית של היחסים הרשמיים בין ברה"מ לגרמניה. זה לא פחות מאשר התגרות ביחסים הבינלאומיים של ברה"מ על מנת לגרום לסכסוכים למען אינטרסים אימפריאליסטיים.

(ב)  שתוף פעולה רב-צדדי בין ארגון הטרוצקיסטי בברה"מ וסוכני החשאיות והריגול הגרמניים על מנת להבטיח את תבוסת ברה"מ במלחמה בדרך של החלשת עוצמתה בתחומי הכלכלה והצבא.

(ג)  הפשיזם הגרמני היה אמור להגיש עזרה להפיכה בברה"מ, כאשר תכלית ההפיכה כוונה להעביר את השלטון לבלוק הימנים והטרוצקיסטים.

(ד)  הנקודה הרביעית דאגה להאצת ההתערבות הזרה שלאחריה היה אמור להיחתם הסכם שלום עם הממשלה החדשה – ממשלה טרוצקיסטית – שהטרוצקיסטים קיוו להקים.

(ה)  ולבסוף, ניתוק של אוקראינה מברה"מ לטובת גרמניה, ניתוק של האזור החופי (Maritime Region) לטובת יאפן, הניתוק של רוסיה הלבנה לטובת פולין, וחלוקתה של ברה"מ ע"י ניתוקם של אזורים ורפובליקות ממנה והפקידתם לרשותם של האימפריאליסטים.

מודעות פרסומת
קטגוריות: משפטי מוסקבה | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: