הרביזיוניזם והקץ של ברה"מ (10)

עלייה ונפילה של הרביזיוניזם

החתירה תחת הישגי הסוציאליזם

הבורגנות מבינה, אמר לנין, כי

… הפעילים של מעמד הפועלים המאמצים את המגמה האופורטוניסטית מגנים על הבורגנות יותר טוב מאשר הבורגנים עצמם[1].

מרגע לידתה, הרפובליקה הסובייטית התמודדה עם אתגרים עצומים, הן פנימיים והן חיצוניים. בכל זאת, הצליחה להביס חבלנים מבית וצבאות ההתערות האימפריאליסטית בזמנים בהם היא הייתה חלשה מאויביה במידות שאין להשוות ביניהן; הגיעה להישגים חסרי תקדים בבנייתה של החברה הסוציאליסטית; תרומתה להישג הניצחון במלחמה נגד הפשיזם הייתה הכי גדולה; העניקה סיוע אינטרנציונאליסטי נטול אנוכיות למאבקים מהפכניים פרולטרים ולשחרור-לאומי לכל העמים בכל הארצות. לא התקיים מבצר שהעם הסובייטי לא יכול היה לפרץ כל עוד נלחם תחת הדגל המרקסיסטי-לניניסטי והמפלגה הבולשביקית המונהגת על-ידי לנין וסטלין.

כל זה היה בדיוק מדוע המוניטין של העם הסובייטי, של המדינה הסובייטית ושל המפלגה הקומוניסטית של האיחוד הסובייטי עמדו ברמה כל כך גבוהה שהעניקה להם את ההוקרה ואת האהבה של כל האנושות המתקדמת.

זמן קצר לפני מותו, סטלין האיר:

… נציגים של המפלגות האחיות, תוף הערצתם את האומץ ואת ההצלחות של המפלגה שלנו, העניקו לה את התואר של 'חטיבת הלם' של התנועה המהפכנית העולמית. בכך הם ביטאו את התקווה שהצלחת ה-'חטיבת הלם' תסייע להקל על מצבם של העמים התשושים תחת עול הקפיטליזם. אני חושב שהמפלגה שלנו הצדיקה את התקוות האלה …[2]

סטלין היה בהחלט מדויק באומרו שהמפלגה של לנין הצדיקה את התקוות של כל הקומוניסטים. ה-CPSU הייתה באמת ראויה הערצה ותמיכה שהוענקו לה על-ידי כל המלגות האחיות.

אבל, עם התחלת הוועידה ה-20, שהביאה את חבורת הרביזיוניסטים החרושצ'ובים לשליטה ב-CPSU, הכול השתנה. דרך הקו הרביזיוניסטי שלה בעניינים פוליטיים, אידיאולוגיים, פילוסופיים וכלכליים, הן במדיניותה פנימה והן במדיניות החוץ שלה, החבורה הזאת החלה בתהליך של החלשת המפלגה, הכלכלה הסובייטית והמדינה הסובייטית, אשר, משך תקופה של שלושה וחצי עשורים הביאה להתמוטטותו של הסוציאליזם בברה"מ ולחיסולה של CPSU ולהתפוררות של האיחוד הסובייטי.

לא חשוב כמה חזק הבורגנות האימפריאליסטית ניסתה, לא חשוב כמה מיליונים רבים של חיילים השליחה לקראת האיחוד הסובייטי, תמיד האחרון יצא מנצח. ניצחון האופורטוניזם בתוך ה-CPSU, תפיסת השלטון על-ידי החבורה הבוגדנית החרושצ'ובית, סיפק את המפתח לפריצת המבצר הבולשביקי: זה על מנת להתגבר עליו מבפנים.

לג'ורג' קנאן, אחד הארכיטקטים האמריקאים הבולטים של המלחמה הקרה, ראיית הנולד לכתוב מוקדם עד 1947:

אם … משהו יתרחש לשבש את האחדות והיעילות של המפלגה שאמצעי פוליטי, רוסיה הסובייטית יכולה להשתנות בין לילה מאחת החברות הלאומיות החזקות ביותר לחברה לאומית מן העלובות ביותר[3].

שיבוש 'האחדות והיעילות של המפלגה שאמצעי פוליטי', שכל כך נצפתה כאות לבאות על-ידי האימפריאליזם, התחיל להתממש כאשר, בחצות של היום האחרון של וועידת המפלגה ה-20 בפברואר 1956, חורושצ'וב הגיש את הטפתו נגד סטלין באורך של ארבע שעות – המכונה 'נאום סודי' – בה הוא הוקיע את 'פולחן האישיות' כביכול של סטלין, תוך כדי אשמות בכל פשע העולה על הדעת נגדו.

לנאום של חרושצ'וב, שהודלף בזהירות לתקשורת האימפריאליסטית על-ידי הרביזיוניסטים, היו תוצאות הרות אסון והציתו התקוממויות בגרמניה המזרחית ובהונגריה. חרושצ'וב נאלץ לסגת, אם רק זמנית. על-פי הביוגרף שלו, חרושצ'וב אמר למתנגדיו בהנהגה כי: [All of us taken together aren’t worth Stalin’s shit [4 – כולנו ביחד לא שווים את החרא של סטלין.

מדיניות חרושצ'וב ברשימה של סוגיות, בטווח בין שאלת סטלין על עידוד הייצור החקלאי, לבין הרפתקת הקרקעות הבתולות, לבין ביזור התעשייה, ובין השינוי בדגש מתעשייה כבדה לזו הקלה, העלתה התנגדות גדולה בפרסידיום (ככה כונה הפוליטביורו בזמנו).

העניין הגיע לשיא באסיפת הפרסידיום של 18-21 ביוני 1957, היכן חרושצ'וב ספג מתקפה חריפה של האופוזיציה מובלת על-ידי מולוטוב ונוספים, בגלל מדיניותו הכלכלית השגויה. האופוזיציה נתמכה על-ידי שבעה מתוך אחד עשר חברי הפרסידיום. איך שדלפו החדשות על הורדתו הקרוב של חרושצ'וב מהתפקיד של מזכ"ל המפלגה, החברים של הועד המרכזי במוסקבה, הרבה מתוכם זכו לתפקיד תודות לחרושצ'וב, הקיפו ת הפרסידיום ודרשו את זימונו של הועד המרכזי בשלמותו. הפגישה של הועד המרכזי, שנמשכה שישה ימים, שהתכנסה בחופזה סיכמה לתמוך בחרושצ'וב ולגרש את מולוטוב, מלנקוב וקגנוביץ' מהפרסידיום וגם מהוועד המרכזי.

לאחרי שהביס מה שהוא ותומכיו אפיינו כאופוזיציה אנטי-מפלגתית, חרושצ'וב משל בכיפה עד לסתו של 1964, כאשר הופל ונהפך לחסר חשובות על-ידי יורשיו. משך שבע השנים האלה, בתחום של ענייני הפנים, הגביר את התקפותיו נגד סטלין; פירק את התחנות המיכון והטרקטורים; ביזר את התכנון הכלכלי וחינך את מנגנון השוק למוביל של הכלכלה; חיקה את השיטות החקלאיות האמריקאיות; העביר משאבים מהתעשייה לחקלאות בדגש לייצור פרטי; ושינה את סדר העדיפות בהשקעות לתעשייה כבדה לטובת התעשייה הקלה – בשם של העלאת איכות חיים הסובייטית, אבל תוך השגת המטרה ההפוכה למעשה, מכוון שללא התפתחותה של התעשייה הכבדה, זה בלתי אפשרי הן לשפר את החקלאות והן להרחיב את הספקת המוצרים לצרכנים.

השינוי הזה בסדר עדיפויות היה מנוגד במפורש להזהרות של סטלין כי 'ההפסקה במתן עדיפות לייצור אמצעי ייצור' פירושה 'להרוס את האפשרות של הרחבה מתמשכת של הכלכלה שלנו'[5]. כבר בשנה הראשונה, בה חרושצ'וב מילא את התפקיד של מזכ"ל המפלגה, ההשקעות התעשייה הכבדה עלו רק ב20% על אלה במגזר המייצר מוצרים לצריכה שוטפת, בהשוואה ל-70% הקודמים, מלפני המלחמה.

  בתחום האידיאולוגיה, {נוכחנו כבר בשינויים הגדולים ורחבים שהרביזיוניזם ערך בפילוסופיה או באידיאולוגיה (שזה הינו הך, ממש אותו הדבר, כאשר מתייחסים, או בנוגע, להדרכה) המרקסיסטית-לניניסטית. נמשיך להיווכח בעוד שינויים אידיאולוגיים, וגם נחזור על אלה שכבר הובחנו, גם בהמשך. למרות זאת, אפשר כאן לציין כי} הייה שינוי החלטי הרחק מהמאבק המעמדי {המרכזי, של ניגוד בלתי מתפשר בין האינטרס הפרולטארי לבין האינטרס של הבורגנות בגדולה, זו האימפריאליסטית, הרב-לאומית – ציון זה הכרחי מכוון שהמאבקים המעמדיים האחרים, כמו זה של הבורגנות הלאומנית לשחרור-לאומי נגד ההשתלטות שהבורגנות הרב-לאומית, גם הם מבטאים התנגשות בין אינטרסים מעמדיים מנוגדים} ממפלגת החלוץ של הפרולטריון ומהדיקטטורה של הפרולטריון {למשפט הזה, הערה נוספת, ארוכה הרבה יותר משום התייחסותה לוועידת מק"י ה-26, בתחתית התרגום של הרביזיוניזם והקץ של ברה"מ – אנג'לו} בשם ההתנערות מהירושה של כביכול 'פולחן האישיות', הופעלה הרפיה על הצנזורה, שהגבילה לפני כן את הפעילות המזיקה של הבורגנות הזעירה ושל גורמים בורגניים נוספים.

לליברליזציה הזאת, בפעילות אינטלקטואלית ותרבותית תחת 'ההפשרה' של חרושצ'וב, התוצאה שאפשרה זרימת רעיונות ואידיאולוגיות בורגניות אל תוך האומנות הסובייטית, כולל שירה, סרטים וסיפורים ביקורתיים, אם לא לגמרי עוינים, לעבר הסובייטי. פורסמו עבודות שהוחרמו בעבר. 'ההפשרה' של חרושצ'וב סיפקה בדיוק את ההזדמנות שאויביי הסוציאליזם המתינו לה כל כך הרבה זמן: דהינו, ההזדמנות להפיץ רעיונות כלכליים לטובת הבורגנות בקרב חוגים אקדמיים סובייטיים. כתוצאה מכך, ההשפעה המערבית החלה לפלס את דרכה אל תוך תחומים כלכליים רבים.

בתחום מדיניות החוץ, תוך כדי כך שהשתחרר מהאחריות על האינטרנציונאליזם הפרולטארי, חרושצ'וב התרכז בשיתוף פעולה עם האימפריאליזם, במיוחד האימפריאליזם האמריקאי, בתהליך שגרם פילוג בתוך המחנה הסוציאליסטי ושיגרום להתפרקותו משך העשורים הבאים. האימפריאליזם היה מאוד שמח ומרוצה משבירת האחדות של המחנה הסוציאליסטי על-ידי חרושצ'וב. בנוגע לכך, העיתון ניוזוויק של 26 במרץ 1962 כתב:

ניקיטה חרושצ'וב הרס, באופן בלתי ניתן לביטול, את הגוש המאוחד של ימיי סטלין. זה אולי השירות הגדול ביותר של חרושצ'וב – לא למחנה הקומוניסטי, אלא לעולם המערבי[6].

במטרה לכפות את המדיניות השגויה של האופורטוניזם שלהם על תנועת האינטרנציונאל הקומוניסטי, החבורה החרושצ'ובית עסקה בהתערבות בוטה וגסה ביחסים הפנימיים בין מפלגות אחיות, עד כדי תכתיבים לשינויים בקרב ההנהגות של המפלגות וארצות האחיות. מאז שהמפלגה הקומוניסטית של סין לקחה חלק במנהיגות המתנגדת לרביזיוניזם החרושצ'ובי, היא הפכה למטרה מיוחדת עבור חרושצ'וב בפעולות התקפה ונקמה שלו, אשר פגעו ביחסי מפלגה ומדינה בין שני הענקים האלה של הסוציאליזם.

ושוב, הפעולות האלה של חרושצ'וב שימחו את החוגים האימפריאליסטיים. עם עליצות זדונית, מגזין החדשות האמריקאי   U.S. News & World Report{ככה כתוב בויקיפדיה לעברית} של 30 בספטמבר 1963 העיר:

עלינו להיות אסירי תודה עבור הטיפול הגרוע ביחסים שלו {של חרושצ'וב] עם הסינים … עלינו להיות אסירי תודה עבור כך שהוא הכניס בלגן אל תוך האינטרנציונאל הקומוניסטי הרבה מאוד יוזמות מתנשאות ופתאומיות[7].

חרושצ'וב לא היה האופורטוניסט הראשון בתנועה הקומוניסטית הבינלאומית, וגם לא יהיה האחרון, אבל על כך שהוא גרם לה הכי הרבה נזק – על כך לא יתכן אף ספק. וזה בגלל שתי הסיבות הבאות.

קדם כל, הוא הסף כל ההשקפות הנגד-מהפכניות האנטי-מרקסיסטיות בהיסטוריה של האופורטוניסטים, הרביזיוניסטי, הבוגדים, וגם, מתוך כל זה, יצאה לגמרי מתמחה בקו פוליטי רביזיוניסטי שכלל 'מעבר בשלום', 'תחרות בשלום', 'דו-קיום בשלום', 'המדינה של כל העם' ו-'המפלגה של כל העם', יד ביד עם כניעה לאימפריאליזם.

שנית, חרושצ'וב היה המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של האיחוד הסובייטי (CPSU), המפלגה שהוקמה על-ידי לנין, המפלגה שהובילה למהפכת אוקטובר הגדולה לניצחון ושהביאה לידי קיום את הארץ הסוציאליסטית הראשונה, שמימשה הישגים ללא תקדים בתחום הבנייה הסוציאליסטית וניגשה לעשות את התרומה הרחבה ביותר למען הניצחון על הפשיזם במלחמת העולם השנייה. לכן, בצדק מלא המרקסיסטים-לניניסטים והאנושות המתקדמת ברובה אמדו את CPSU בהערכה הגבוהה ביותר והחשיבו את האיחוד הסובייטי כבסיס של המהפכת העולמית, שפי שהייה תחת המנהיגות של לנין וסטלין.

החבורה החרושצ'ובית ניצלה במלואו את היתרון של המוניטין הלגיטימיים של CPSU ושל האיחוד הסובייטי בכדי להסתיר את המהות הרקובה של מדיניותם הרביזיוניסטית והפלגנית ובכדי לרמות הרבה אנשים. בכך, לדאבוננו, לחבורה החרושצ'ובית הישג רב, כי האמון המסורתי ב-CPSU והחוסר-ערנות למתרחש במציאות המעודכנת עמדו בפני הרבה קומוניסטים וכמה מפלגות קומוניסטיות כמכשול המונע מהם להבחין ב-, ולהתנגד ל-, רביזיוניזם ופלגנות חרושצ'וביים.

ברגע שהתחיל לנוע, הקו הרביזיוניסטי של החבורה החרושצ'ובית נתן דחיפה לצמיחה שופעת של כוחות בורגניים בתוך ברה"מ ובתוך CPSU, למען הסעדת הצרכים של האימפריאליזם. ובתורן, הפעילויות של הכוחות הבורגניים, משולבים עם המדיניות של האימפריאליזם האמריקאי של סחטנות גרעינית ושל לחץ למען ה-'התפתחות שלווה' בקרב הארצות הסוציאליסטיות בחזרה לקפיטליזם, שימש סייעו וחיזקו את הרביזיוניזם החרושצ'ובי.

טיהור המפלגה

במטרה להתגבר על ההתנגדות שבתוך CPSU לקו הפעולה הרביזיוניסטי שלה, החבורה החרושצ'ובית הוציאה אל הפועל סידרה של טיהורים בכל הרמות של המוסדות המפלגתיים, הממשלתיים, הכלכליים, התרבותיים והחינוכיים, על-ידי סילוק של אלה שהיא העריכה כי אין לסמוך עליהם ועל-ידי החלפתם באלה אשר בחסותה. קרוב ל- 70% של חברי הועד המרכזי של CPSU שנבחרו בוועידת המפלגה ה-19 ב-1952 סולקו משך התקופה שבין הוועידות ה-20 וה-22, שנמשכה מ-1956 עד ל-1961. קרוב ל-50% של חברי הועד המרכזי של CPSU שנבחרו בוועידת המפלגה ה-20 סולקו עד סיומה של הוועידה ה-22.

בתירוץ 'לחדש את הקאדר', לרגל הוועידה ה-22, החבורה החרושצ'ובית פיטרה 45% חברי מפלגה מתפקידים בועדים המרכזיים של הרפובליקות האיחוד, האזורים {או חבלים} ונפות, ו-40% בועדים של המחוזות ושל העיריות. ב1963, בתירוץ לחלק את המפלגה למחלקות 'תעשייתיות' ו-'חקלאיות', החרושצ'ובים פעלו להחלפתם של חצי מחברי הועדים המרכזיים של רפובליקות האיחוד ושל האזורים[8].

בנוסף לכך, החרושצ'ובים פתחו את החברות למפלגה בפני רבדים של חתך לא-פרולטארי בקרב האוכלוסייה הסובייטית, יד ביד עם הפצתו של רעיון ה-'מפלגה של כל העם'.

עד לשנות השמונים, האינטליגנציה הגיע להשגת השפעה דיספרופורציונית {מחוסרת יחס למספר חברים} בתוך המפלגה הקומוניסטית, בעיקר על-ידי חצי מהחברות בפסגתה, ואפילו באחוז עוד יותר גבוה של חברים מהרקע הזה בהנהגה[9].

במקביל להתפתחויות בתחום הכלכלי, מלוות כפי שהתרחש על-ידי הכלכלה השנייה {של הבעלות הפרטית, שקודם הייתה בלתי-חוקית}, לשינויים החריפים בהרכב המעמדי והאופי המעמדי של CPSU חלק חשוב בהריסתו של הסוציאליזם הסובייטי, מכוון שהרובד הזה של החברה – האינטליגנציה –, מתוך הבחנה באפשרויותיו להשיג רווח בשיקומו של הקפיטליזם בברה"מ, גילה יותר ויותר עניין משותף עם אלה שפעלו על-פי הכלכלה השנייה.

דרך השינויים ההמוניים האלה התפקידים והחברות ב-CPSU, הבוגדים הרביזיוניסטים החרושצ'ובים השיגו את השליטה הגמורה על המפלגה, על הממשלה ועל הארגונים המשמעותיים האחרים. באורח אופייני, בעוד הם שוללים את קיומם של המעמדות ושל המאבק המעמדי בתוך האיחוד הסובייטי, החרושצ'ובים צידדו לטובת מספר הולך וגדל של בעלי זכויות יתר מהשכבה הזעיר בורגנית במתקפותיהם נגד הפרולטריאט, ובכך הפכו את הדיקטטורה של הפרולטריון לדיקטטורה של שכבת בעלי זכויות יתר {של הבורגנות הזעירה, שהלכה והפכה פחות ופחות זעירה} בבניית היסודות של שיקום הקפיטליזם.

אף על פי שחרושצ'וב סולק ב-1964, הצעותיו האידיאולוגיות השגויות, מדיניותו של ליברליזציה כלכלית ושל 'דמוקרטיזציה' פוליטית התמידו בדיוק כמו קודם. אחרי הסתלקותו של חרושצ'וב מהבמה הפוליטית, רעיונותיו ומדיניותו זכו להגנה של קבוצה חזקה של כלכלנים, עיתונאים, היסטוריונים, מחזאים, סוציולוגים, פסיכולוגים, שעבדו בנחישות להפלת המפלגה ואת רוחה המהפכני באמצעות ההשפעה הבורגנית המכרסמת שלהם.

הכלכלה השנייה

התוצאות הכי הרסניות של 'רפורמות' התקופה של חרושצ'וב ושל ברז'נייב התממשו בצמיחת המפעל הפרטי, הכלכלה השנייה, ובשכבה שנהנתה מהצמיחה הזאת. הכלכלה הפרטית, שהוגבלה בתחומים צרים ביותר תחת סטלין, בלטה בנמרצות חדשה תחת חרושצ'וב, רשמה צמיחה משגשגת משך זמנו של ברז'נייב, וגברה על הכלכלה הסובייטית הראשונה {כלכלה חברתית המתוכננת באופן מרכזי} תחת הדאגה נדיבת אהבה של גורבצ'וב. הכלכלה הפרטית, הן החוקית והן הבלתי-חוקית, חוץ מהיות מקור חלופי של הכנסות, ייצרה שחיטות ופשיעה, העניקה גירויים נוספים לרעיונות, רגשות ומחשבות עיוניות להצדקת המפעל הפרטי, חילקה קרנות בשביל ביקורת נגד השיטה הסוציאליסטית הסובייטית, וסיפקה בסיס חומרי בעד השיקום של הקפיטליזם בברה"מ. באופן בלתי נמנע, הכלכלה הפרטית החוקית הביא על המסלולים שלה פעילויות בלתי-חוקיות, שלבשו מגוון מרשים של צורות, תוך כדי כך שבסוף חדרו בכל תחומי החברה הסובייטית – השגרתי ביותר הייתה תופעת הגניבה מצידה של המדינה.

בנוסף לגניבות של פרטיים להשגת הכנסותיהם 'מן הצד', הגניבות של המדינה קיבלו מימדים שערורייתיים ושל גניבות בסיטונות. משך הזמן, הפעילות הזאת הגדילה את התבלטותה מחתרת קפיטליסטית במלוא מובן המילה, שהשקיעה סכומי עתק של הון, ארגנה מערכת ייצור בקנה-מידה ממש גדול, רכשה וניצלה עובדים וכוח עבודתם, והשתחרר מהסחורות שלה בשוק שחור.

קונסטנטין סימיס, עורך דין מפורסם שייצג הרבה יזמים של המחתרת הזאת בשנות השבעים, אחר כך ערך את הניסיון שלו בספר עם הכותרת: ברה"מ – חברה מושחתת, עם כותרת מישנה 'העולם הסודי של הקפיטליזם הסובייטי'. הוא כתב על 'רשת של מפעלים פרטייםפרוסים בכל הארץ', במספר של כמה עשרות אלפים, שייצרו 'סריגים, נעליים, משקפי שמש, הקלטות של מוזיקה עממית מערבית, תיקים, ועוד הרבה סחורות'. המוצרים האלה היו בטווח של בעלות על 'בית-מלאכה בודד' ועד ל-'משפחות שבטיות מולטי-מיליונרובל' ותריסרים של מפעלים בבעלותן[10].

[עד 1960], כלכלת הצללים הסובייטית הייתה כבר בוגרת מבחינה מוסדית ובמימדים והיקף מכובדים … [היא] התפשטה, צמחה ושגשגה – תחת ברג'נייב (1964-82), תוך התעלמות נדיבה, אם לא תוך עידוד מרומז[11].

הכלכלה השנייה סיפקה את הקרקע לצמיחה ולהתבלטות, מצד אחד, של פשע מאורגן, ומהצד השני, של שכבה שלמה חותרת תחת הסוציאליזם של בורגנות זעירה, עם מילת פיתיון-הקסם 'חופש' שלהם: חופש להפיץ דת חשוכה; חופש לנצל; חופש לעשות כסף ולא לעבוד; חופש לכתוב ולפרסם כל דבר, כולל במיוחד חומר 'ביקורתי' של הסוציאליזם וההישגים שלו. מדורבנים על-ידי פיתוח ועיוותים של המרקסיזם-לניניזם של כלכלה פרטית פנימית ממוקמת הרכבת המובלת על-ידי המנהיגות הרביזיוניסטית החרושצ'ובית, וגם בסיוע תמכתו החומרית והאידיאולוגי שקיבלו מהמחנה האימפריאליסטי, הקבוצות החותרות נגד הסוציאליזם האלה, מורכבות באמצע שנות השמונים מכמה עשרות אלפים, חינכו את האינדיבידואליזם {יחידנות}, את ההשתוקקות לצבור רכוש ואת תאוות הבצע של הבורגנות. בעוד שהם פולטים רעל נגד כל מה שהוא סוציאליסטי, הם ממשיכים במערכה ממשית לטובת הרכוש הפרטי, היוזמה החופשית, השוק החופשי, ועוד כאלה 'חירויות' בורגניות.

משך 30 שנה מאז שחרושצ'וב השיג את התפקיד של מזכיר כללי של CPSU, הכלכלה השנייה צמחה מצטברת והולכת. על-פי מספר מומחים, בנוגע לכמה אזורים ברוסיה ובאוקראינה בין 1965 לבין 1989, ההקבלה בין ההכנסות, מצד אחד, לבין ההוצאות והחסכונות, מצד שני, הפכה ממש מחוסרת תיאום, בכך שכמויות הכספים לבזבוז ולחיסכון עלו יותר ויותר בהשוואה להשתכרות החוקית בהכנסות. המומחים הגיעו להשערה שיש ליחס להכנסות הבלתי-חוקיות את הפער בהשוואה.

יותר מכך, הכלכלה השנייה צמחה בשיעור זריז יותר מהכלכלה הסובייטית (הראשונה). על-פי קוריאג'ינה (T I Koriagina of the Economic Research Institute of the USSR), מומחית בכלכלה השנייה של המוסד למחקר כלכלי של ברה"מ, העריכה כי, בעוד שההכנסה הלאומית הרשמית וערכם של הסחורות למכירה והשירותים באיחוד הסובייטי כמכלול גדלו ארבע או חמש פעם בין שנות ה-60 המוקדמות לבין שנות ה-80 המאוחרות, הכלכלה השנייה גדלה שמונה עשר פעם.

קוריאג'ינה חישבה גם שהערך השנתי הסחורה והשירותים הבלתי-חוקיים צמחו בערך מ-5 מיליארד רובלים בשנות ה-60 המוקדמות ל-90 מיליארד רובלים בשנות ה-80 המאוחרות, כאשר ההכנסה הלאומית באותן התקופות הייתה מ-146 מיליארד רובלים ל-422 מיליארד רובלים, בהתאם. לפי המספרים שלה, ערכה של הכלכלה השנייה היה בערך 3.4 אחוז של ההכנסה הלאומית ב-1960, 20 אחוז ב1988 ו-12.8 אחוז ב-1990 (הערך הנמוך של 1990 מוסבר בעובדה שעד 1990 חלק מהפעילות הכלכלית הבלתי-חוקית לשעבר נהפכה לחוקית). ועוד, לפי קוריאג'ינה, סך-הכול של הצבר העושר הפרטי הבלתי-חוקי בשנת 1990 עמד ב-200-240 מיליארד רובלים – סכום שייצג 20-25 אחוז של כל העושר הפרטי.

היות וחישובי קוריאג'נה התייחסו רק להכנסות מפעילות כלכלית בלתי-חוקית, בכדי להשיג את המידות הסך-הכול של הפעילות הכלכלית הפרטית, עלינו להוסיף למספרים שלה את אלה המייצגים את הפעילות הפרטית החוקית. אפילו באומדן זהיר, הממדים של כל הפעילות הפרטית היו צריכים להיות גבוהים ב-10 אחוז יותר מהאומדנים למעלה – ובכך לייצג בסביבות שליש של הפעילות הכלכלית הלאומית בזמן התמוטטותו של האיחוד הסובייטי.

קוריאג'נה גם העריכה כי, ב-1988, סך-הכול העושר הפרטי עמד ב-200-240 מיליארד רובלים, אשר הסתכם ב-20-25 אחוז של כל העושר הפרטי בברה"מ. היא גם העריכה שמספר האנשים העוסקים בחלקים הבלתי-חוקיים של הכלכלה הפרטית (השנייה) עלה מתחת ל-8 מיליון אנשים בשנות ה-60 המוקדמות ל-17-20 מיליון (6 עד 7 אחוז) ב-1974, ו-30 מיליון לערך (סביב 12 אחוז של האוכלוסייה) ב-1989. אם זה כולל את הפעילות הכלכלית הפרטית החוקית, אז, בשנות ה-70 המאוחרות, האוכלוסייה העירונית (62 אחוז של כל האוכלוסייה) השתכרה ב-30 אחוז של ההכנסה הכוללת של עצמה ממקורות לא-רשמיים, כלומר מפעילות פרטית גם חוקית וגם לא.

ככה אקדמאי אמריקאי אחד, כאשר כתב בשנת 1988, סיכם את הממצאים של הכלכלה השנייה:

משך שלושה העשורים האחרונים של עידן הסובייטי, פעילות הכלכלה הבלתי-חוקית חדרה אל תוך כל מגזר וכל סדק של הכלכלה; לבשה כל דמות וכל צורה מתקבלת על הדעת; ופעלה במימדים בטווח שהלך מהמינימום או הצנוע עבור ההמונים למשמעותי עבור הרבה, ועד לבזבזני ושופע, וגם מאורגן בשכלולים, עבור מעטים[12].

חלק מאותם העוסקים בפעילות כלכלית הפרטית הזאת (חוקית ולא) הפכו עשירים מאוד והיו מוכרים כה-'העשירי החדשים של ברג'נייב'. ככל שהכלכלה הבלתי-חוקית צמחה, ככה גדלה חתירתה נגד הכלכלה הסובייטית החוקית. היות והכלכלה השנייה צרכה בהכרח את הגניבה בזמן וחומר ממגזרי המדינה, התפתחותה לא יכלה אלא להמשיך ולצמצם את יעילותם של  אותם מגזרי המדינה, ובכך לדרדר את האחרונים לשם רע בתוך המקח והממכר.

לכלכלה השנייה הייתה את השפעת ההשחתה הכי גדולה על ממלאי תפקידים במפלגה ובמדינה, כוון ייצור ומכירה בלתי-חוקית נזקקה לשוחד של הרבה פקידי ממשלה וממונים מפלגתיים. ויותר מתרחבת ומאורגנת נהייתה הכלכלה השנייה, כך התפשטה יותר השחיטות, מפני שפעילות כזאת לא יכלה להחזיק מעמד חודש בלי רדיפת בצע של כמה בעלי תפקידים במפלגה ובממשל.

לא מאוחר משנת 1960, הכלכלה הסובייטית השנייה רכשה היקף ומימדים מכובדים, כמו כן השחיטות, שחדרה לדרגות הגבוהות ביותר של המפלגה. יד ימינו של חרושצ'וב, סגן ראש הממשלה ומזכיר בוועד המרכזי, פרול קוזלוב {Frol Kozlov. בויקיפדיה, באנציקלופדיה הבורגנית הזאת, כתוב עליו כי: …undermined by the effects of his alcoholism; in 1963 he had ceased to be Secretary …}, נאלץ לפרוש בחרפה אחרי שהרשויות גילו, בכספת של פקיד גבוה בלנינגרד שנפתר, אבנים יקרות ערך וצרורות של כסף השייכים לו. קוזלוב קיבל אותם כחלק מתשלום עבור שימוש בעמדתו בכדי לעצור הליכים של מחלקת פשעים נגד אנשי עסקי עבריינים.

ככה אלקסנדר גורוב (Alexander Ivanovich Gurov), קצין משטרה גבוה בברה"מ, תיאר את המקורות ואת ההתפתחות של שחיטות המפלגה, מתקופת חרושצ'וב עד לזו של גורבצ'וב, ואת קשריה שלא ניצן להתיר עם ההופעה וההתפתחות של הכלכלה הבלתי-חוקית ועם הפשע המאורגן:

[הפשע המאורגן] היה חייב חייב להתרחש ברגע שהשיטה שלנו נפתחה וזה היה במה שמכונה הפשרה של שנות ה-60 כאשר ניקיטה חרושצ'וב היה בשלטוןזה היה בלתי-אפשרי לדמיין קבוצות פשע מאורגן חזקות תחת סטליןמה שקיבלנו אחרי זה בחברה שלנו היה צופן מוסרי של שודד. וכמובן שזה זרם לגמרי לטובת הביורוקרטיה [של המפלגה]. למשל, הייתה לנו את מה שמכונה מפיה של מסחר במוסקבה עם הנציגים במוסדות העליונים של המפלגה מאז 1974. אם אני או כל אחד אחר היה מנסה להזהיר אנשים על הסכנה של כלכלת הצללים, אז ליברלים היו צוחקים והממשלה הייתה מתחילה לקרוא לנו משוגעים. אבל ככה זה התחיל. והממשלה נתנה לזה להתרחש, בגלל סיבות שצריכות להפעיל את החשיבה שלנו. זה התחיל תחת חרושצ'וב והתפתח תחת ברג'נייב. אבל עידן גורבצ'וב הייתה התקופה בההפשע המאורגן בארצנו הפך לעוצמה של ממש[13].

דרך ה-'רפורמות כלכליות', הרביזיוניסטים חרושצ'ובים בנו את התנאים שצמיחת הכלכלה השנייה, שהפכה לגורם שערער את הכלכלה הסוציאליסטית המתוכננת מרכזית, ייצרה אי-אמון ביעילות של הסוציאליזם ושל התכנון המרכזי, וגם, ביחד עם השחיטות מתפשטת המתלווה, הרסה את האמון של מעמד הפועלים הסובייטי ביושרה של המפלגה הקומוניסטית עצמה. באותו הזמן, הכלכלה השנייה ייצרה את הבסיס החומרי להתבלטות של שכבה חברתית שענייניה לא יכלו להסתפק הגבולות של הסוציאליזם. ככה הוכנו התנאים בשביל שיקומו של הקפיטליזם.

בזמן שכל הפעילות הממוטטת הזאת התרחשה, במטרה להרוס את הסוציאליזם ולשקם במקומו את הקפיטליזם, המנהיגות הרביזיוניסטית הייתה עסוקה בפיזור מסך עשן מול עיניהם של ההמונים באמצעות טיעונים מתרברבים, בשביל לא להגיד מזויפים, שברה"מ צעדה במלוא הקיטור לעבר השלב הגבוה יותר, שלב הקומוניזם. בדיוק כפי שהוא ריפד את הכיסים של עצמו על-ידי פשיעותיהם של אנשי עסקים בלתי-חוקיים, קוזלוב הבטיח ללא כל בושה לצירים בוועידה ה-22 של CPSU כי 'בחברה הסובייטית לא קיים יותר בסיס חברתי עליו כל מגמה אופורטוניסטית יכולה לשגשג בתוך המפלגה'[14].

האמת היא שקיום ההשפעה הבורגנית (שהספקתה התבצעה בשפע בזמן הנדון) היא גורם הפנימי בתוך הרביזיוניזם (אופורטוניזם), בעוד שהכניעה ללחצים של האימפריאליזם (בכך, המנהיגות החרושצ'בית הייתה יותר ויותר אשמה) נובעת מגורם חיצוני לו. המאפיין הוא שהרביזיוניסטים החרושצ'ובים, בזמן שהכחישו את קיומם של מאבקים מעמדיים בברה"מ, צידדו מעשית בהתבלטות של השכבה הבורגנית שנבנתה על-ידי ה-'רפורמות' של עצמם במתקפותיהם נגד הפרולטריון, ובכך, בסוף, הצליחו לשנות את הדיקטטורה של הפרולטריון לדיקטטורה של הבורגנות – ושל הסוג הנפשע ביותר גם.

לא רק מרקסיסטים לניניסטים, אלא גם מנתחים בורגניים בעלי הבחנה חדה הבינו היטב את המהות האופורטוניסטית של הפרוגראמה והמדיניות של חרושצ'וב ושל היורשים הרביזיוניסטים שלו. בעבודתו ש-1075, משה לבין עשה את ההבחנה הזאת:

זה היה מדהים לגלות כמה רעיונות של הפרוגראמה האנטי-סטליניסטית של בוחרין בשנות 1928-1929 אומצו על-ידי אנשי-הרפורמה הנוכחים[15].

עד שנות ה-60, שלושה מוסדות כלכליים מובילים בברה"מ נשלטו על-ידי כלכלנים שתמכו בכלכלת שוק. ההתכחשות המלאה לסוציאליזם, ההפצה הפתוחה של כלכלת השוק, ושל שיקום הקפיטליזם בברה"מ יכולים להיות הגיוניים ולהתקבל על הדעת, אם הם מובנים כהמשך וכיישום של הפרוגראמה הרביזיוניסטית (אופורטוניסטית) של בוחרין  ושל חרושצ'וב, שמהותה מסתכמת לא פחות מאשר כניעה בפני הבורגנות.

הפעילות הכלכלית בלתי-חוקית וכל-פולשנית, הגניבה, השחיטות והכייסות, ביחד עם צמיחת המתלווה של אי-שוויון גובר והולך, התישו את האמון של העם הסובייטי בהגינות של השיטה. ככה, הכלכלה השנייה, בזמן שהולידה שכבה שואפים להיות קפיטליסטים, הרסה את אמון העם בסוציאליזם באמצעות רוממותה של עוצמת הכסף כמגנט תחרותי של משיכה לחברות במפלגה הקומוניסטית של האיחוד הסובייטי (CPSU).

גורבצ'וב

כשגורבצ'וב נכנס לתוך המנהיגות של CPSU, כל התנאים האידיאולוגיים והחומריים לשיקום הקפיטליזם היו כבר מוכנים. במרץ 1985, גורבצ'וב נהייה למזכיר הכללי בעקבות פתירתו של צ'רננקו. בסיגנון של חרושצ'וב, הוא הזדרז לטהר את המפלגה מהגורמים שלא יכול היה לסמוך עליהם, ואשר היו יכולים לעמוד בדרכו של יישום הפרוגראמה שלו לשיקום הקפיטליזם. תוך שנה מאז היותו מזכיר כללי, הוא הצליח להחליף חצי מהחברים המלאים ומהמועמדים לחברות בפוליטביורו, 14 מתוך 23 ראשי מחלקות של הוועד המרכזי, 5 מתוך 14 ראשי רפובליקה, 50 מתוך 157 מזכירים ראשיים של אזורים (קראים) ומחוזות (אובלסטים), 40 אחוז של שגרירים ו50 אלף מנהלים[16].

גורבצ'וב התחיל את המדיניות תחת השמות התאומים של גלסנוסט ופרסטרויקה – שאומצה בפגישות מליאת הוועד המרכזי של CPSU בינואר וביוני של 1987. הגלסנוסט ביצע את אותו התפקיד בתחום האידיאולוגיה שבוצע על-ידי הפרסטרויקה בתחום הכלכלה. בדיוק כפי שהפרסטרויקה נועדה לשקם במלואם את יחסי הייצור הקפיטליסטיים על-ידי הריסת השאריות של הכלכלה המתוכננת המרכזית, גם ככה הגלסנוסט נועד להרוס את מה שנישאר מהמדע של המרקסיזם-לניניזם בחיים הפוליטיים ובמוסדות של ברה"מ, ולהציב במקומו את המוסכמות האופייניות לדמוקרטיה הבורגנית.

המתיימרת להיות פרוגראמה של רפורמות מצידו של גורבצ'וב בשנות 1985-86 הפכה, לקראת המועדים של מליאת הוועד המרכזי בינואר 1987 ושל כנס המפלגתי ה-19 ביוני 1988, למתקפה ממשית על הסוציאליזם – לפרוגראמה נגד-מהפכנית שנועדה לערער את המנהיגות של המפלגה הקומוניסטית, את הבעלות שהאמתחת המדינה, את התכנון המרכזי, ואת השלמות הרב-לאומית של ברה"מ. הכנס המפלגתי ה-19 הפך לחגיגה אנטי-קומוניסטית. השם המאבק נגד 'סטליניזם', כנס זה טיהר רשמית את עברו של בוחרין, פרס שטיח אדום בפני הכוחות שהרעישו למען שיקום מלא של הקפיטליזם, העניק כשרות לכלכלה השנייה, העניק היתר שותפויות התנדבותיות (ה-'לא מקובלים'), בטיעון שלהן הייה תפקיד לגיטימי בחברה סובייטית.

ה-'לא מקובלים' צידדו בכל סוג של פעילות לא מאורגנת ישירות על-ידי המפלגה. בין השאר, הם דגלו בליברליזם תרבותי, צמצום תפקיד המפלגה, הרפיה והנמכה של רמות אידיאולוגיות, עוינות למאבק מעמדי, מוסגים בורגניים של הדמוקרטיה, חנפנות כלפי כל דבר מערבי, שבח לקסם 'דמוקרטי' של קפיטליזם נוכחי, כפיפות לשוק ועוינות עמוקה לתכנון כלכלי.

 בינתיים, חוקים חדשים על אגורות שיתופיות ועל חוזי שכירות גירו התפשטות רחבה של גורמים קפיטליסטיים ושל ייצור סחורות {ייצור מצרכים למטרות רווח}.

משך 1987-88, הרפורמות של גורבצ'וב השתנו לחיסול המפלגה. גלסנוסט הפך שם נירדף לאנטי-קומוניזם; הרפורמה הכלכלית התגלמה להפרטה בתנאים של חיסול מלאי ולפירוק של שאיריות הכלכלה הסוציאליסטית, ביחד עם תמיכה בעד הפיכת ה-'שווקים סוציאליסטיים' ל'שוק סוציאליסטי', דהינו, קפיטליזם.האנטי-סטליניזם, ביחד עם ביטויי פיתיון-הקסם של 'דמוקרטיזציה' ושל 'דצנטרליזציה' {ביזור}, נהיה, כפי שהיה תחת חרושצ'וב, הסיסמה של הרפורמיסטיים של גורבצ'וב, האנטי-סטליניזם הזה, בתירוץ 'חתירה לשיפור' המפלגה והכלכלה, ובשם הביקורת על 'פולחן האישיות', התעכב ברביזיה {בשכתוב} כוללת של ההיסטוריה של המפלגה ובהשמצת ההישגים ההיסטוריים-עולמיים הסובייטיים.

בעוד שה-'דמוקרטיזציה' ציינה מעבר כולל ממרקסיזם לניניזם להתארגנות מפלגתית מסוג סוציאל-דמוקרטי, עם הדחייה שלה השוללת מעשית את התפקיד המוביל של המפלגה ושל הצנטראליזם הדמוקרטי כעיקרון ארגוני של המפלגה, התפיסה של דו-קיום בשלום, כרגע בעלת צורה של 'ערכים אנושיים אוניברסאליים', הפכה ליופמיזם {או ל-"לשון נקייה"} במקום { הפכה למכבסה מקשטת את} התכלית של ברית גלויה עם הקפיטליזם ועם האימפריאליזם.

כלפי המפלגה הקומוניסטית של האיחוד הסובייטי (CPSU), לגורבצ'וב כלום חוץ מזלזול, והוא בעצמו אפיין את CPSU בהזדמנות אחת כ-'הכלב המטונף ההוא' – אותה המפלגה שממנה שאב את הסמכות שלו, וזה כאשר הסמכות הזאת שימששה אותו בכדי להשלים את הניצחון הנגד-מהפכני ולהשלים את השיקום של הקפיטליזם בברה"מ.

עסוק כפי שהיה בפירוק מכוון של שאריות האחרונות של הסוציאליזם בברה"מ, ולמרות זלזולו כלפי המפלגה, גורבצ'וב נישאר בתפקיד של מזכיר כללי בכדי לפקח על התמוטטותו של המחנה הסוציאליסטי, וכמו כן גם על ההתפרקות ועל החיסול של ברה"מ ושל CPSU. משך שלוש שנותיו האחרונות בהגה השלטוני (1989-1991), הנגד-מהפכה סחפה לאורכה של כל אירופה המזרחית, בעזרתם הלא-צנועה של גורבצ'וב וחבורתו, תוך כדי סיוע של האימפריאליזם. בנובמבר 1989, חומת ברלין נפלה; שנה לאחר מכן, גרמניה התאחדה על-פי תנאי נאט"ו. אחת אחרי השנייה, הארצות הסוציאליסטיות של מזרח אירופה נפלו כמו אבני-דומינו.

המהומה הזאת באירופה המזרחית, ביחד עם התוצאות המפוררות של הכוחות הקפיטליסטיות בברה"מ, דרדרו את היחסים בין הרפובליקות המכוננות של האיחוד הסובייטי – תוצאה שהובילה להכרזת עצמאות מהאיחוד על-ידי רפובליקה אחרי רפובליקה. עד אמצע דצמבר 1991, בעקבות פרישתן של כל הרפובליקות האחרות, הפדרציה הרוסית נשארה לבדה בלי כל צורך בהכרזת עצמאות רשמית.

בשדה הבינלאומי הרחב, חבורת גורבצ'וב בגדה בתנועות לשחרור לאומי ובארצות סוציאליסטיות קטנות יותר. במאי 1989, נעצרו הספקות הנשק עבור ניקרגואה. ב-1990, האיחוד הסובייטי סיים את הספקת הסיוע של 5 מיליארד דולר לקובה –סיוע שכלל הספקת דלק ומוצרים חיוניים נוספים. כבר ב-15 בפברואר 1989, החיילים הסובייטיים האחרונים עזבו את אפגניסטן, והשאירו את ממשלת נג'יבאללה לחסדי שכירי החרב של המצביאים תחת חסות אימפריאליסטית – תוך כפירה בכך להקרבות מצידם של החיילים הסובייטיים ושל בני בריתם האפגאניים, וללא כל ויתור מצידו של האימפריאליזם. וככה נזרקו לפח באופן דומה גם המאבקים לשחרור פלסטיני ודרום-אפריקאי.

עד המועד התכנסות הוועידה ה-28 של CPSU ביולי 1990, השאלה אם יש לשקם בשלמותה את כלכלת השוק לא הייתה עוד, אלא פשוט איזה כלכלת שוק תיקח את מקומה של הכלכלה המנווטת על-ידי תכנון מרכזי, אשר, אחרי שקועקעה משך שלושת העשורים לפני כן, קיבלה מכה ניצחת מהחבורה של גורבצ'וב.

עם חוצפה חסרת בושה שהייתה אופיינית לו, גורבצ'וב, במסר שלו לרגל יום השנה של מהפכת אוקטובר בשביעי בנובמבר 1990, תיאר את בגידתו לסוציאליזם וכניעתו לאימפריאליזם כמעשי 'חופש ושחרור'.

[הפרסטרויקה] … הביאה [לנו] חופש ושחרורנפתחנו לעולםבכך שנעמדנו כאופוזיציה לעולם, שללנו לעצמנו את ההזדמנות להשתתף בקדמת הציביליזציה בנקודת התפנית הכי מכריעה. סבלנו [אבידות] איומות, אולי האבידות שלנו גדולות ביותר, תודות לכך[17].

על אף הניצחון של גורבצ'וב והחבורה שלו בוועידת המפלגה ה-28, אותם המכונים דמוקרטים, ובוריס ילצין בראשם, פרשו בראוותנות מהמפלגה, בטיעון שהמפלגה לא משנה את עצמה במהירות מספקת. למרות הפרישה שהתיימרה להציג פילוג בין גורבצ'וב לבין הסיעה המכונה דמוקרטית, פרישה זו הייתה למעשה פשוט המשך מיומן ומנוסה בחלוקת תפקידים בין שתי הסיעות הנגד-מהפכניות, בשעה ששני הצדדים המשיכו בדרך בה התמצאו הכי טוב, דהיינו, התוואי להריסת CPSU ואת שאריות הכלכלה הסוציאליסטית – גורבצ'וב מתוך CPSU והדמוקרטים של ילצין מבחוץ.

זה בדיוק מה שהם הצליחו ליישם תוך שנה מאז הוועידה ה-28. ביוני 1991. ילצין נבחר לנשיא של הפדרציה הרוסית (RSFSR). בשישי בנובמבר 1991, תוך ניצול של הפיכת הנפל של אוגוסט, ילצין החרים את CPSU והורה לפזר אותה. בדצמבר, הוא הורה להסיר את הדגל האדום מעל קרמלין. ב-25 בדצמבר, גורבצ'וב, שהשלים את 'מלאכת החיים' שלו, התפטר. ב-31 בדצמבר 1991, ברה"מ חדלה רשמית מלהתקיים.

קריסת הרביזיוניזם

ככה הובאה לסוף מחפיר את מה שפעם היה האיחוד הסובייטי הגדול והמפואר, המולדת הראשונה של הפרולטריון הבינלאומי והמסד הראשון של המהפכה הפרולטרית, תודות החרבות של הרביזיוניזם החרושצ'ובי משך תקופה של שלושה וחצי עשורים. הסוציאליזם הוחלף ובמקומו הוצב קפיטליזם של בריונים, ובמקביל הוחלפה הדיקטטורה של הפרולטריון על-ידי חופן זעיר של כייסים אשר גנבו את העושר ומשאבים עצומים שניבנו וטופלו בכל כך הרבה השגחה על-ידי העם הסובייטי משך שבעה עשורים של מאבק ענקי נגד כוחות הריאקציה והאימפריאליזם.

זח חשוב ומכריע עבור הפרולטריון הבינלאומי ועבור העמים המדוכאים של העולם להבין את הסיבות של קריסת CPSU ושל ברה"מ, מפני שההסבר של הקריסה הסובייטית קשור קשר בלתי ניתן להתרה עם המאבק למען העתיד. הפרולטריון לא יאבק למען, ולא יקריב את הקורבנות הנחוצים בכדי להשיג את, הסוציאליזם בזמן שהוא חושב כי הסוציאליזם היא שיטה כושלת. הוא לא יעשה ניסיונות רציניים בכדי להפיל את הקפיטליזם בזמן שהוא משוכנע כי כלכלת השוק היא המפתח לשחרור האנושות. {לא רק, אלא שכל מעמד מדוכא יהיה מוכן להקרבות בהתאם לאומדנו להישגים, כפי שברית מרובה שותפים מוסיפה דרבון להתגייסות. לכן, הבגידה באינטרס המעמדי של הפרולטריון ושל העמים המדוכאים היא שעומדת מאחורי הניסיונות להסתיר את כל זה}.

הספר שלי על הפרסטרויקה היה ניסיון להראות שברה"מ ו-CPSU קרסו לא בגלל איזה פגם קשור למדע של המרקסיזם-לניניזם, אלא בגלל התרחקות מהמדע הזה – התרחקות שבוצעה על-ידי הנהגת הרביזיוניסטית החרושצ'ובית של CPSU, הנהגה שהייתה אשמה ברביזיה כוללת וזיוף החלטי של המרקסיזם-לניניזם בתחומי הכלכלה הפוליטית, הפילוסופיה והמאבק המעמדי משך תקופה של יותר משלושה עשורים.

משך העשורים האלה, העיוותים והזיופים של, וההתרחקות מ-, המרקסיזם-לניניזם התרבו, ובשלב הסופי הכמות המתרבה הזאת הפכה לאיכות {שונה מהאיכות הסוציאליסטית ששרדה בזמן שכמויות אלה עדיין לא הגיעו לרמה בה מתרחש השינוי באיכות – מחברה סוציאליסטית לקפיטליסטית}. מה שהתחיל עם חרושצ'וב כנזילה הגיע לתקופת גורבצ'וב למימדים של שיטפון של ממש, והסתיים עם השיקום של הקפיטליזם בארץ הסובייטים, ארצם של לנין וסטלין – הארץ של סוציאליזם שפעם ניצח. ככה שמה שקרס לא היה המרקסיזם-לניניזם: זה היה הרביזיוניזם שהגיע לקריסה שערורייתי בלתי נמנעת, ופירק איתו את ברה"מ עצמה.

הקריסה הזאת של הרביזיוניזם, שהוא 'אחת ההתגשמויות הראשיות, אם לא הראשית, של ההשפעה הבורגנית שיחוד בורגני של הפועלים[18]', הכריחה, לעט אבל לבטח, את מפלגות הפרולטריון מסביב לעולם לנתח באופן הכי קפדני את ההתפתחויות במזרח אירופה ובברה"מ, על מנת להסיק מהקריסות האלה את המסקנות האויות וללמוד את השיעורים ההולמים.

הקריסה הזאת העניקה להם את הרושם בנחיצותו של חידוד הנשק האידיאולוגי שלהם ושל מאבק נגד הורדת רמתו של התקן התיאורטי (העיוני) – הורדה שהמשיכה להתבצע מאז תפיסת המנהיגות של CPSU על-ידי הרביזיוניסטים החרושצ'ובים בוועידה ה-20 של המפלגה ב-1956. זה בדיוק ההורדה הזאת ברמתו של הדיון התיאורטי שמסבירה למה מספר כל כך גדול של מפלגות של מעמד הפועלים מסביב לעולם הוכיחו שהן קבוצות של צופים חסרי אונים מול הסתערותו של הרביזיוניזם. קריסתו של הרביזיוניזם גורר אותן עכשיו יותר ויותר להתאמץ בכדי לתפוס את הנכונות בכך ש-'לא תיאוריה מהפכנית אין תנועה מהפכנית בקיים[19]'.

מחובתן של המפלגות הקומוניסטיות להבחין כי 'התפקיד של חיל החלוץ יכול להתבצע רק על-ידי מפלגה המודרכת על-ידי התיאוריה המתקדמת ביותר'[20].

כמה שחוזרים על הרעיון הזה לא יכולים אף פעם להתעקש עליו יותר מדי בזמנים כאשר ההטפה האופנתית של האופורטוניזם הולכת יד ביד עם הימשכות אחרי דרכי פעילות מעשית צרות ביותר.[21]


[1] 'דו"ח על המצב הבינלאומי ועל המשימות הבסיסיות של האינטרנציונאל הקומוניסטי' על-ידי ו. י. לנין, שהוגש לוועידה השנייה של האינטרנציונאל הקומוניסטי, יולי 1920, ע. 231 http://www.marx2mao.com/Lenin/SCCI20.html

[2] נאום בוועידה ה-19 של המפלגה על-ידי ג'. ו. סטלין, אוקטובר 1952, ע. 9 http://www.marx2mao.com/Stalin/SNPC52.html

[3] 'מקורות ההתנהגות הסובייטית' (The sources of Soviet conduct) על-ידי ג'ורג' קנאן, ענייני חוץ, ניו-יורק, יולי 1947, לקראת סוף החלק השלישי http://www.historyguide.org/europe/kennan.html

[4] וויליאם טאובמן, חרושצ'וב: האיש ותקופתו, לונדון, דפוס חופשי, 2005 ע. 324 [W Taubman, Khrushchev: the Man and His Era, London: Free Press, 2005, p324]

[5] ג'. ו. סטלין, 'בעיות כלכליות של הסוציאליזם בברה"מ', ספטמבר 1952, ע. 23 http://www.marx2mao.com/Stalin/EPS52.html

[6]Moscow and Peking: How Wide theSplit?, Newsweek, March 26, 1962

הציטוט:  Nikita Khrushchev has destroyed, irrevocably, the unified bloc of Stalin’s day. That is perhaps Khrushchev’s greatest service – not to communism, but to the western world. נלקח מההוסף של:

The Polemic on the General Line of the International Communist Movement (להלן, GL – כבר אמרתי את זה פעם אחת, למעלה, ואני מזכיר על כך כי עבר זמן רב ללא שימוש) בקישור למטה ובעמוד 324

http://www.scribd.com/doc/4025746/THE-POLEMIC-ON-THE-GENERAL-LINE-OF-THE-INTERNATIONAL-COMMUNIST-MOVEMENT

או בקישור זה: http://www.marx2mao.com/Other/PGLtc.html

[7] צוטט מתוך GL, עמוד 324, ‘With test-ban treaty – has Khrushchev changed his way?’, US News and World Report, New York, 30 September 1963,

{גם עמוד 325 מעניין, ובכלל כל הספר הזה.}

[8] ראה GL, ע. 441

[9] ראה ע. 208J Gooding, Socialism in Russia: Lenin and His Legacy, 1890-1991, New York: Macmillan

[10] K Simis, USSR – the Corrupt Society,New York: Simon & Schuster, 1982

[11] Subverted Sovereignty: historic role of the Soviet underground’ by G Grossman, in S S Cohen et al, The Tunnel at the End of the Light, Berkeley: University of California Press, 1998, p31

[12] שם

[13] * S Handelman, Comrade Criminal: Russia’s New Mafia, New Haven: Yale University Press, 1995, p56

[14] J and M Pitman, Peaceful Coexistence – Its Theory and Practice in the Soviet Union,New York: International Publishers, 1964, p69

[15] † Moshe Lewin, Political Undercurrents in Soviet Economic Debates, Princeton:PrincetonUniversity Press, 1975

[16] R Keeran and T Kenny, Socialism Betrayed,New York: International Publishers, 2004, p83

[17] See Anatoly Chernyaev, My Six Years With Gorbachev,University Park:PennsylvaniaStateUniversity, 2000, pp297-98

[18] 'ההזדרזות של הטיפשות היא לא מהירות' (חיפזון במסקנות) על-ידי ו. י. לנין, כרך מס' 20, עמוד 322 http://www.marx2mao.com/PDFs/Lenin%20CW-Vol.%2020.pdf

[19] 'מה לעשות' על-ידי ו. י. לנין, פברואר 1902, ע. 28 http://www.marx2mao.com/Lenin/WD02i.html#C1D

[20] שם, עמוד 29

[21] שם, עמוד 28

קטגוריות: הרביזיוניזם והקץ של ברה"מ | 4 תגובות

ניווט ברשומות

4 מחשבות על “הרביזיוניזם והקץ של ברה"מ (10)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: