משפטי מוסקבה (8)

פרק 11 ההיבט הצבאי של קשירת הקשר – תוכניות להפיכת השלטון

הכי קשה להבחנה הוא ההיבט הצבאי של קשירת הקשר להפלתו של שלטון של המועצות – שלטון הסובייטי. זה לקח עד מאי 1937 בכדי שהרשויות הסובייטיות יגיעו לגילוי של הכנופיה המסוכנת ביותר של קושרי קשר וחורש רעה בצבא האדום. הממשלה הסובייטית נקטה בצעדים הולמים ובזמן; היא הביאה למשפט שמונה גנרלים באשמה הבאה:

" בהיותו בתוך מסגרת התעסוקה של שירותים חשאיים הצבאיים של אחת המדינות הזרות שמוציאה לפועל מדיניות עוינת כלפי ברה"מ, סיפק בשיטתיות לחוגים הצבאיים של אותה המדינה מידעה של ריגול, ביצע מעשי הרס במטרה לחתור תחת העוצמה של הצבא האדום של הפועלים ושל האיכרים, הכין, במקרה של התקפה על ברה"מ, את תבוסת ברה"מ, תבוסתו של הצבא האדום, והתמיד במטרה לסייע בביתורו של האיחוד הסובייטי ובשיקומו של השלטון של אדוני האדמות ושל הקפיטליסטים בתוך ברה"מ."

שהגנרלים היו למעשה מעורבים בקשירת הקשר להפלת הממשלה הסובייטית, שהם תכננו הפיכה, שם בצעו פעולות הרס, התברר בהרחבה ע"י עדויות של נאשמים שונים במשפט מוסקבה השלישי.

ריקוב נתן את הדיווח הבא על התוכנית של הגנרלים למען הפיכה השלטון:

"אני זוכר שפעם, בנוכחותי, בוחרין ביטאה את הרעיון של פתיחת החזית … הקיום של קבוצה צבאית, שבראשה עמד טוכאצ'בסקי, אשר היה קשור למרכז שלנו ואשר שאף לנצל את המלחמה בכדי להפיל את הממשלה. זה אומר להתכונן להתערבות נקי ופשוט. העסקים שלנו עם הגרמנים, שאנחנו העצמנו בכל דרך, ההיו מכוונים לגרות בכל דרך התקה חמושה, לאור העובדה שבתחום הזה הארגון של קשירת הקשר התחיל קשר של בגידה ביחד אתם." (משפט של המרכז האנטי-סובייטי הטרוצקיסטי).

התוכנית ההתחלתית של הקושרים יכולה להראות כתסריט להפיכה במקרה של התקפה צבאית על האיחוד הסובייטי, בשביל לנצל מקרה כזה במטרה למוטט את הממשלה הסובייטית. אבל התוכנית הזו הייתה זקוקה לתיקונים לאור העובדה שב-1936 יותר ויותר ימניים וטרוצקיסטים נחשפו וכל הארגון שלהם הגיע לקצה ההתמוטטות והתפוררות. זה היה בנסיבות אלו של אי-יציבות מתגברת בשביל אותם הבוגדים הנמלטים עדיין שהתפיסה של הפיכה בזמן רגיעה התחילה לקבל עור וגידים. הפרטים על הפיכה מתוכננת כזו ניתנה ע"י רוזנגולץ במשפט שלו:

"הנקודה בה נעצרתי הייתה בישיבה שלנו עם טוכצ'אבסקי. היא נערכה בסוף מרץ (1937) … בישיבה הזו טוכאצ'בסקי הצהיר כי הוא מתחשב בפסקנות על אפשרות של הפיכה ונקט בתאריך. הוא האמין שעד 15 במאי, במחצית הראשונה של מאי, אנחנו נצליח להוציא לפועל את ההפיכה הצבאית הזו … לטוכאצ'בסקי היו כמה דרכים שונות של הפיכה. אחת מהן, האחת שבה הוא סמך מכל, הייתה האפשרות בה קבוצה של אנשי צבא, תומכים שלו, מתאספים בדירה שלו בתירוץ כזה או אחר, משם הולכים לכיוון הקרמלין, משתלטים על התקשורת הטלפונית, מחסלים את מנהיגי המפלגה והממשלה" (משפט של המרכז האנטי-סובייטי הטרוצקיסטי, ע' 252-3).

קרטינסקי, אחד הקו-נאשמים של רוזנגולץ, גם הודה שהוא לקח חלק בישיבה עם טוכאצ'בסקי, אותה הישיבה הנ"ל שרוזנגולץ התייחס אליה. קרטינסקי הוסיף:

"אנחנו דנו בצורך של מעשים טרוריסטים נגד המנהיגים של המפלגה ושל הממשלה הסובייטית … היה לנו בראש את סטלין, מולוטוב וקאגאנוביץ'."(שם, ע' 254).

עדות בוחרין גם היא מאמתת את קיומן של שתי התוכניות – התוכנית של הפיכה בזמן-שלום, והתוכנית של הפיכה בזמן מלחמה – למען הפיכת חצר להפלת השלטון של הסובייטים. אמר בוחרין:

"כאשר שאלתי את טומסקי איך הוא תופס את מנגנון של ההפיכה הוא אמר שזה עניין ששייך להתארגנות צבאית, אשר בתפקידה לפתוח את החזית."

וישינסקי: "תרשה לי לקרוא את עדות בוחרין, כרך 5 עמודים 95-6: 'טומסקי אמר לי ששתי אפשרויות נדונו: המקרה בו הממשלה החדשה היא מוקמת בזמן שלום', וזה אומר שהקושרים מארגנים ממשלה חדשה בזמן שלום, והמקרה השני 'המקרה בו תאורגן בזמן מלחמה; במקרה האחרון הגרמנים ידרשו ויתורים כלכליים גדולים,' ויתורים שכבר דיברנו עליהם, 'ויתעקשו על ויתורים טריטוריאליים'".

במקרה האחרון, שזה המקרה בו תפתח חזית להתקפה גרמנית, בוחרין הסביר: "תהיה זו תחבולה לנסות את האשמות של התבוסה בחזית. זה יאפשר לנו לזכות בהמונים ע"י משחק של סיסמאות פטריוטיות." ועוד: "היה לי במחשבה כי ע"י כך, זאת אומרת, ע"י שכנוע באשמות התבוסה האלה, אנחנו נוכל באותו הזמן להתפטר מהסכנה הבונפרטיסטית (Bonapartist) שהדאיגה אותי." (משפט של המרכז האנטי-סובייטי הטרוצקיסטי, ע', 432-3).

זה מביא אותי לשאלת הבונפרטיות אליה התייחס בוחרין. הבונפרטיות הזו היא הבונפרטיות של הגנרלים – של טוכאצ'בסקי ושל הקבוצה הצבאית שהיו אמורים להיות את הכוח המכריע בפעולה הנגד-מהפכנית – ממנה הטרוצקיסטי פחדו מאוד. הדבר הזה מצביע בשבילנו על אווירת מזימות הרוויה ציניות, קשיחות, אנוכיות וחשדנות בה הם – הטרוצקיסטים והימנים – חיו. הם פחדו מהצל של עצמם ופחדו מהרשרוש בפשוט של העלים. למרות שהם מצאו לנכון לשתף פעולה בינם לבין עצמם נגד המשטר הסובייטי, הם גם החזיקו תוכניות מגירה לטיפול של אחד בשני. הנה מה שרוזנגולץ הצהיר בהקשר זה:

"סדוב (הבן של טרוצקי) דיבר הרבה על הצורך בקשרים המרבים והקרובים ככל האפשר עם טוכאצ'בסקי, לאור העובדה, לפי דעתו של טרוצקי, שטוכאצ'בסקי והקבוצה הצבאית יהיו הכוחות המכריעים של הפעולה הנגד-מהפכנית. משך השיחה התגלה גם שטרוצקי שמר פחדים ביחס לנטיות הבונפרטיסטיות של טוכאצ'בסקי. במהלכה של אחת השיחות סדוב אמר שטרוצקי הביע בהקשר לכך אפילו את החשש כי אם טוכאצ'בסקי משלים בהצלחה פעולה של הפיכה, יתכן שהוא יתנגד שטרוצקי יחזור למוסקבה … לכן טרוצקי הציע שבזמן ההפיכה אנחנו נצטרך למקם את האנשים שלנו בכל מקום, אנשים שיהיו נאמנים לטרוצקיזם ושאפשר לסמוך עליהם ביכולתם לערנות דרוכה." (משפט של המרכז האנטי-סובייטי הטרוצקיסטי, ע', 245-6).

כאלה היו הפשעים שבוצעו ע"י הטרוצקיסטים, הצינובייביטים והימנים במאבקם נגד השליטה של המועצות ולמען שיקומו של הקפיטליזם בברה"מ. לאור הפשעים האלה שבוצעו ע"י הכנופיה הקנאית ללא עקרונות הזו של הורסים, מסיחים, מרגלים ורוצחים שפעלו לפי הנחיותיהם של שירותים חשאיים של ארצות אחרות, האם מותר לכל אדם הוגן להטיל ספק, אפילו לרגע, בנכונות האפיון הבא של ההורסים האלה שניתן ע"י החבר סטלין? אמר החבר סטלין:

"שתי מילים על החבלנים, המסיחים, המרגלים וכד'. אני חושב שזה ברור לכל אחד עכשיו כי החבלנים והמסיחים, לא חשוב איזה תחפושת יכולים לבחור, זו הטרוצקיסטית או זו הבוחרינית, גמרו מזמן מלהתקיים כמגמה פוליטית בתנועת הפועלים, כי הם התנו והפכו לכנופיה של הורסים, מסיחים, מרגלים ורוצחים מקצועיים, ללא עקרונות וללא חזון." "בוודאי," המשיך חבר סטלין, "הג'נטלמנים האלה צריכים ללא רחמנות למחוץ אותם ולעקור אותם בתור האויבים של המעמד הפועלים, כבוגדים של הארץ שלנו. זה ברור ולא דורש כל הסבר נוסף."

לא, חברים, זה בכלל לא אפשרי בשביל כל מי שהוא הוגן אף במידה המועטה ביותר להטיל ספק בתקפותו של התיאור אשר למעלה על אופיים של הטרוצקיסטים.

לאור העובדה שהפשעים האלה בוצעו ע"י הטרוצקיסטים והימנים הממוקמים בעמדות רשמיות גבוהות ושהפשעים בוצעו בתוך בניה סוציאליסטית ענקית, האם זה מפתיע שהנאשמים "סבלו מכפילות שכל מוזרה" ושיש להם "שכל עצוב ביותר"? בוחרין, בערכאה האחרונה שלו, עסק בתהליך ההתנוונות של הימנים ושל הטרוצקיסטים ושל ה-"שכל עצוב ביותר"שההתנוונות הזו ייצרה במקרה של כל אחד מהנאשמים. הנה מה שבוחרין אמר:

"אני כבר אמרתי, כאשר, משך המשפט, נתתי את עדותי הראשית, שזה היה ההיגיון הצרוף של המאבק הוא שהניע אותנו, הקושרים הנגד-מהפכניים, אל תוך החיים המסריחים של מחתרת, שנחשפו בכל שקיפותם במשפט הזה. ההיגיון הצרוף הזה של המאבק נילווה על-ידי התדרדרות של דעות, התדרדרות של הפסיכולוגיה, התדרדרות שלנו עצמנו, התדרדרות של אנשים. ישנן דוגמאות היסטוריות ידועות היטב של התדרדרות כזאת. אפשר רק להזכיר את בריאן, מוסוליני ואחרים. וגם אנחנו התדרדרנו, וזה הביא אותנו אל תוך מחנה שבהשקפותיו ומאפייניו היה מאוד קרוב לפשיזם פרטוריאני {חורץ גורלות, שומר המלך בזמן רומא הקדומה} קולאקי. ככל שהתהליך הזה התקדם כל הזמן במהירות גדולה תחת התנאים של מאבק מעמדי מתפתח, המאבק הזה, מהירותו, קיומו, התנהלו כמזרז, כגורם קטליטי, שתהליך שהתבטא בהאצת תהליך ההתדרדרות.

"אבל התהךיך הזה של התדרדרות בני-אדם, כולל אותי, התרחש בתנאים לגמרי שונים מאלה אשר בהם התרחש תהליך ההתדרדרות של מנהיגי הפועלים הבינלאומיים במערב אירופה. הוא התרחש באמצע של בנייה סוציאליסטית אדירה, עם מימדים עצומים של היקף, תפקידים, ניצחונות, קשיים, גבורות …

על יסודות אלה, נדמה לי מאוד סביר שכל אחד מאיתנו היושב כאן בדוכן הנאשמים סבל מדואליות יוצאת דופן בחשיבה {אישיות כפולה}, מאמונה בלתי שלמה במטרותיו הנגד-מהפכניות. אני לא רוצה לומר שהתודעה בכך נעדרה, אלא שהיא הייתה בלתי מושלמת. לכן החצי-שיתוק מסוים ברצון, הפיגור ברפלקסים. נדמה לי שאנחנו אנשים עם רפלקסים מפגרים במידה מסוימת. וזה היה לא בגלל חסר מחשבה עקבית, אלא לתכלית פאר של הבנייה הסוציאליסטית. הסתירה שצמחה בין האצת ההתדרדרות שלנו לבין הרפלקסים המפגרים האלה ביטאה את העמדה של נגד-מהפכנות, או נגד-מהפכנות מתפתחת, תחת תנאים של בניית הסוציאליזם. פסיכולוגיה כפולה צמחה. כל אחד מאיתנו מבחין בזאת בתוך הנשמה של עצמו, למרות שאני לא אנקוט בניתוח פסיכולוגי מרחיק לכת.

"אני אפילו נסחפתי לפעמים בכתיבת הלל למען הבנייה הסוציאליסטית, למרות שלמחרת היום דחיתי את זאת על-ידי פעילות מעשית בעלת אופי נפשע. זה מעלה מה שבפילוסופיה של הגל מכונה מחשבות אומללות רק מפני העובדה שהיו גם מחשבות נפשעות."

עכשיו, חברים, השאלה: מדוע הטרוצקיסטים התדרדרו עד לנקודה בה נהיו ליחידה קדמית של הפשיזם? השאלה הזאת צריכה תשובה. כמה סימנים הנוגעים את התשובה לשאלה הזאת כבר ניתנו. החבר לנין כבר צוטט בהקשר זה, וההבחנה הנוקבת הזאת של לנין תוצג שנית:

"אכן ניתן להגיד," החבר לנין אמר, "כי טעות קטנה שמתעקשים עליה, מוכחים אותה באורח למדני ו-"מובילים אותה למסקנה הגיונית שלה", תצמח למפלצתיות."

זה מה שקרה במקרה של טרוצקי. הוא התחיל עם ניתוח שגוי בנוגע לתפקיד של האיכרות במהפכה הרוסית. זה הייתה "טעות קטנה", אשר, אם מתוקנת, יכול להיות שהיא לא הייתה מובילה להתדרדרותו של טרוצקי. במקום לתקן את ה-"טעות קטנה" של, בכל זאת, טרוצקי החליט "שמתעקשים עליה", והוביל אותה עד "למסקנה ההגיונית שלה". התוצאה הייתה שה"טעות קטנה" של טרוצקי, לא צמחה למפלצתיות בלבד, אלא גם לפשע. התיאוריה של 'מהפכה מתמדת' של טרוצקי, עם האומדן החסר בנוגע לתפקיד האיכרות, היא הסיבה להתדרדרותו של טרוצקי. זוהי נקודת ההתחלה של הדרך שהובילה לברית עם הפשיזם. בך שניכשל לתקן את "התיאוריה" השגויה שלו, טרוצקי התחיל את דרכו לאופוזיציה נגד הבולשביזם. הוא הצטרף למפלגה הבולשביקית רק מספר חודשים לפני המהפכה. אחרי המהפכה, המשיך בפעילותו האנטי-מפלגתית והפלגנית בנוגע לסוגיות כמו הסכם ברסט-ליטובסק, האיגודים המקצועיים ועוד. מודרך על-ידי התיאוריה של 'המהפכה המתמדת' הזאת, טרצקי התנגד לבניית הסוציאליזם בברה"מ. ככל שמגמתו סבלה תבוסה אחרי תבוסה בתוך המפלגה, ככל שנעשה יותר ויותר מבודד משורות המפלגה ומהמעמד הפועלים של ברה"מ, כך הוא עבר לשיטות של קשירת קשר ולהתקשרויות עם מדינות פשיסטיות ואימפריאליסטיות. ככה התדרדר הטרוצקיזם. כל ההיסטוריה של המאבק של הטרוצקיזם נגד הבולשביזם והלניניזם לא היה שום דבר חוץ מבית-ספר להכשרה עבור המהפך ששינה את הטרוצקיזם ממגמה פוליטית, שפעם היה, בתנועת הפועלים, ל-"כנופיה של מחריבים, מסיחים, מרגלים ורוצחים מקצועיים, ללא עקרונות וללא חזון.

הנאשם ראקובסקי, שהיה חבר אישי מאוד קרוב לטרוצקי, העלה את השאלה הבאה מזמן העתירה האחרונה שלו:

"והשאלה שעולה ושעליה אני, כאחד המעורבים, מרגיש צורך למצוא תשובה, היא השאלה הנוגעת לחברי הממשלה, לשעבר, שגרירים לשעבר, שהגיעו עד כאן. איזו צורה של טירוף הדעת הביא אותם לדוכן הקלון הזה?"

אחרי שנכוחה דחה "את ההסבר הבורגני הנדוש ושטחי, לפיו כל המהפכות נגמרות בכך שהן טורפות את הבנים שלהם," ראקובסקי ממשיך במתן ההסבר הבא:

" … אנחנו [הטרוצקיסטים] היינו מה שמוכר כגוף זר בתוך האורגניזם החי של המפלגה. טרוצקי הצטרף למפלגה הבולשביקית רק כמה חודשים לפני מהפכת אוקטובר, האידיאולוגיה שלו קיבלה צורה במאבק נגד הבולשביזם. אני הצטרפתי למפלגה בסוף 1917, אחרי שהשתייכתי משך יותר מחצי יובל לאינטרנציונל השני, שהתפתח בתנאים לגמרי ייחודיים, תחת תנאי שלום של התפתחות הקפיטליזם, וגן, למרות השתייכותי לאגף השמאלי שלו, הייתי חדור אופורטוניזם שאפיין אותו. אם מתחקים אחרי ההיסטוריה של טרוצקיסטים אחרים, אם אקח את ראדק, פיאטקוב ופרוברזנסקי כדוגמאות, ניתן למצוא, שהן לפני מהפכת אוקטובר והן אחרי מהפכת אוקטובר, כל אחד מהם היה אשם במספר של סטיות חמורות."

זה לחלותין נכון, חברים. הזמן אינו מאפשר לי להתחקות אחרי ההיסטוריה של כל אחד מהאשמים; אבל, אם נחפש אחורה בהיסטוריה שלהם, נמצא שהם הגיעו לדוכן הנאשמים בדיוק בגלל "מספר של סטיות חמורות", בגלל שנכשלו בלתקן "טעויות קטנות"שלהם, אלא ההיפך, "התעקשו"על הטעויות שלהם והובילו אותן למסקנות ההגיוניות שלהן. זהו ההסבר המדעי היחידי.

בהקשר זה, כמה שורות מתוך העתירה האחרונה של סרבריאקוב במשפט מוסקבה השני נראות מתאימות במיוחד:

"זה כואב להבחין שאני, שנכנסתי לתנועה המהפכנית בשנים המוקדמות של חיי והייתי חבר מפלגה מסור וישר משך שני עשורים, סיימתי בכך שהפכתי להיות אויב העם ומצאתי את עצמי בדוכן הזה. אבל אני הבחנתי שזה התרחש כי, היות שביצעתי פעם טעות פוליטית, בהמשך התעקשתי עליה, החמרתי את הטעות הזאת, אשר, בהיגיון הבלתי נמנע של הגורל, הפכה לפשע הכי חמור."

 

הכוחות התומכים בטרוצקיזם

ושוב, חברים, חייבים לשאול את השאלה: מה הם היו הכוחות, הפנימיים והחיצוניים, שתמכו בטרוצקיסטים, בצינובייבים ובימנים, שכולם האמינו כי היה בלתי אפשרי לבנות את הסוציאליזם בברה"מ? איזה חלק של האוכלוסייה הסובייט תמך בקבוצות האלה שהתנגדו למדיניות המפלגה של בניית הסוציאליזם בברה"מ? התשובה ברורה, חברים. רק אותם החלקים שלא חפצו בבניית הסוציאליזם תמכו בקבוצות האנטי-מפלגתיות השונות. גורמים אלה, עוינים לבניית הסוציאליזם, ניתנים לסדר אותם ברשימה הכוללת אפיונים אלה: מומחה בורגני, סוחר עירוני, בעל חנות, קולאק, לאומן בורגני, בירוקרט שבעבר שירת את הצאר, חלקים מושחתים בצבא, וגם, בוודאי, המנשביקים והסוציאליסטים-מהפכנים.

יש להוסיף לכוחות העוינים מבית האלה לסוציאליזם את הכוחות החיצוניים, הכוחות של הבורגנות האימפריאליסטית, שקשרו בהתמדה קשר להריסתה של השיטה הסובייטית ולשיקומו של הקפיטליזם בברה"מ.

"עלינו לזכור," לנין אמר פעם, "שאנחנו נמצאים בהתמדה במרחק של שערה מהפלישה." (וועידה כל-רוסית התשיעית של הסובייטים, דצמבר 1921, עמוד 148, http://www.marx2mao.com/Lenin/NCS21.html).

ושוב: "אנחנו מכותרים על-ידי העולם הבורגני, שבוחן כל דקה של התנודדות במטרה להחזיר את 'האנשים שלו', להשיב למקומם את בעלי האדמות ואת בעלי ההון." (פרודנאלוג {תשלום מיסים באמצעות תוצרים – לא באמצעות כסף}, נכתב במרץ והושלם באפריל 1921, עמוד 362, http://www.marx2mao.com/Lenin/TXK21.html).

שניהם, האויב לבנייה הסוציאליסטית מבית וזה שמחוצה לה פעלו במקלה אחד ביחד עם השני, ולא מנותק ממנו. בתזכורת המופנית לעם הסובייטי בנוגע לסכנות של כיתור הקפיטליזם, סטלין אמר כי "התנגדותם של המעמדות הגוועים בארצנו לא מתחוללת במנותק מהעולם החיצון, אלא שואב תמיכה מהכיתור הקפיטליסטי."

משפת שאחטי ב-1928, פרשת ה-'מפלגה תעשייתית', המשפטים של המהנדסים תורנטון, מקדונלד והאחרים ב-1933, וגם משפטי מוסקבה סיפקו הוכחה לאמיתות הכלולות בציטוטים אלה של לנין וסטלין. כל המשפטים האלה המחישו איך אויבי הסוציאליזם מבית ומן החוץ פעלו, ותמיד יפעלו, יחדיו כמקלה. הם גם המחישו שהאויבים של הסוציאליזם לא יעזבו אף פעם את זירת ההיסטוריה בשקט ובשלווה, שלעולם לא 'יצמחו בתוך הסוציאליזם' בשקט ובשלווה, שהם יתנגדו וילחמו עד הסוף, באמצעות כל מיני שיטות ומעשי עורמה, בדרכים שלוות כמו בדרכים אלימות.

האויבים השונים של הסוציאליזם שצוינו למעלה קיוו משך השנים של המאבק הטרוצקיסטי הגלוי נגד המפלגה, מ-1923 עד 1927, לניצחון טרוצקיסטי. לכן נשארו שקטים. הם ידעו שניצחון טרוצקיסטי יניע את את שיקום הקפיטליזם, מפני שהטרוצקיסטים התנגדו למדיניות בנייתו של הסוציאליזם בברה"מ של המפלגה.הקולאקים, הסוחרים, המומחים הבורגניים, המנשביקים, וכמובן, העולם האימפריאליסטי, וכן הלאה, גם הם התנגדו למדיניות הבנייה של הסוציאליזם. לכן לא היה שוני מבחינה אובייקטיבית בין הטרוצקיסטים, מצד אחד, לבין הקולאקים, הסוחרים והעולם האימפריאליסטי, מן הצד השני. כל עוד כולם התנגדו לבניית הסוציאליזם בברה"מ, התקיים בסיס אובייקטיבי לאחדות ושיתוף פעולה ביניהם. שהאחדת והשיתוף פעולה הזה התממש תכליתית הומחש על-ידי משפטי מוסקבה באופן שאין עליו עוררין.

אבל, ביחד עם תבוסתה של ההתנגדות הטרוצקיסטית, התקוות של אלה אשר שאפו לשקם את הקפיטליזם בברה"מ התנפצו לרסיסים. הנד-מהפכנים, שעד כאן תלו את תקוותיהם בניצחון טרוצקיסטי, הוסתו לפעילות על-ידי תבוסת הטרוצקיסטים. גורם נוסף שדחף את הנגד-מהפכנים להחריף את התנגדותם נוצר בכך שעד 1927 כבר היה ברור לכל שה-NEP (התוכנית הכלכלית החדשה) לא הובילה לקפיטליזם אליו השתוקקו. עד 1927, הפך ברור שהסוציאליזם ניבנה בברה"מ. כך שהריאקציונרים הגבירו את ההתנגדות שלהם: מומחים בורגניים נקטו בחבלה שיטתית, אבל חושפו ונתגלו במשפט שאחטי ב-1928. קבוצה אחרת של מומחים בורגניים, שפעלה הכותרת של 'מפלגה תעשייתית' התרכזה בחבלה, הרס והסחה. הקבוצה הזאת בנתה קשרים עם חוגים של קפיטליסטים רוסים בחוץ לארץ והכינו התערבות צבאית זרה. למנהיג הקבוצה הזאת, פרופסור ראמזין, היה לומר את זה במשפטו:

"בערך עם תחילת שנת 1927, ביחד עם המעבר לבנייה מחודשת ברורה של הכלכלה הלאומית, התרחש שינוי חד ברגשות הן בקרב קבוצות של מהנסים והן של מאגרים לבנים. המתקפה הסוציאליסטית והתחלת הבנייה המחדשת סיפקו סיבה מידית ובסיס ללוחמה פעילה." (עמוד 7 – WRECKERS ON TRIAL –  – http://www.red-channel.de/books/industrialparty.htm).

המנשביקים התחילו להיות יותר פעילים ושיפרו את הקשרים שלהם עם ארגונים רוסיים ימניים בחוץ לארץ ועם האיטרנציונל הסוציאליסטי ושל הלייבור {עבודה}. בפרוגראמה שלהם, המנשביקים הכריזו:

"תנאי הייצור ברוסיה עברו יותר ויותר עיצוב-מחודש על בסיס קפיטליסטי על-ידי מהלך של התפתחות אובייקטיבית, ובעקבות הכלכלה הבולשביקית, הן בהון הרוסי והן בהון הזר יכבשו עמדות, אחת אחרי השנייה, ללא מנוס."

גם המנשביקים, כמו הטרוצקיסטים, התעקשו על הנחתם שאין אפשרות לבנות את הסוציאליזם בברה"מ. בהחלת תוכנית החומש, הם לא ראו דבר חוץ מהרפתקה אשר תוצאותיה, בהשקפתם, מסתכמות בבלגן כלכלי, ובכך, בפילוס הדרך לקראת שיקומו ופיתוחו של הקפיטליזם. ב-1928, המנשביקים חיזקו את הארגון המחתרתי שלהם בהופכו למחלקת איחוד של כלל המחלקות. ארגון זה, שכלל חברים בנהגת הוועדה של התכנון המדיני ובבנק של המדינה, החל בתוך המוסדות האלה להנהיג מדיניות חבלנית והתכונן לעלייה לשלטון דרך התערבות זרה. במשפט המנשביקים, לפטונין, אחד העדים וחבר בוועד המנהל של צנטרוסויוז (הארגון המרכזי של הקואופרטיבים הרוסיים) היה את זה לומר:

"אני זוכר טוב מאוד את תוכנם של הנחיות הועד המרכזי החיצון של מעסד"ר (מפלגת עבודה סוציאל דמוקרטית רוסית – המפלגה המנשביקית) בנוגע מחלוקות שבמפלגה הקומוניסטית של האיחוד הסובייטי (CPSU). הנחיות אלו היו כלולות במכתב, שממנו קיבלתי עתק דרך גרומן בקיץ של 1929. מכתב זה, שהיה חתום על-ידי דן ואברמוביץ', כלל אומדנה של הסטייה הימנית ב-CPSU. המכתב הצביע על כך, שכתוצאה של המאבק שלהם נגד הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של האיחוד הסובייטי, הטרוצקיסטים הגיעו לעמדה של הסוציאל-דמוקרטיה, ושעל בסיס הדוגמה הזאת, וכתוצאה של ההיגיון של המאבק, חייבים להסיק שהימנים יגיעו לאותה עמדה משך מהלכי המאבק. זה יהיה ברור יותר ויותר, על-פי המכתב הזה, ככל שהמאבק יחריף. לכן, יש לשפך דלק אל תוך האש בכדי שלהבת המאבק תבער ביתר עוז."

ובכן, אלה היו הכוחות הפנימיים שהתנגדו לבניית הסוציאליזם בברה"מ. כאשר הטרוצקיסטים עזבו את האופוזיציה למפלגה ועברו לשיטות של טרוריזם, חבלה, הסחה, הרס ובגידה, התייחסו לכוחות האלה כבני-ברית קרובים ביותר. במשפט הגוש האנטי-סובייטי של הימנים ושל הטרוצקיסטים, הן בוחרין והן צ'רנוב נתנו פירוט על קשרים אדוקים שהגוש שלהם טיפח עם ארגונים של מנשביקים וסוציאל-דמוקרטים שהיגרו לחו"ל בכדי להשיג את שתוף הפעולה של האחרונים עם הגוש בתוך ברה"מ.

במשפט של המרכז האנטי-סובייטי הטרוצקיסטי, גם כן, יש לנו את עדותו של לוג'ינוב, שמראה מי היו בני הברית העובדתיים של הטרוצקיזם ומגלה את מגזרי האוכלוסייה שתמכו בטרוצקיזם:

"פיאטקוב הצביע על כך," הצהיר לוג'ינוב, אחד העדים במשפט פיאטקוב-ראדק, "שהמאבק נגד המדינה הסובייטית לא צריך להישען על הכוחות שלנו מבית בלבד, כי כוחות אלה לא מספיקים. אני זוכר שכך ניסח פיאטקוב, תוך כדי שהצביע על שבדיוק ככה טרוצקי חשב, כי אנחנו לא יכולים, כי זה בלתי-אפשרי להישען רק על המוני העובדים והפועלים בארץ בפנים, ושעלינו, עקב כך, לגייס מספר גדול של מהנדסים לפעילות שלנו. בזמנו, אני הצבעתי על כך שלא נוכל למשוך את הדור הצעיר שצמח תחת השלטון הסובייטי; חייבים להגדיש תשומת לב עיקרית, לא למהנדסים צעירים יותר, אלא לאלה המבוגרים יותר, במיוחד לאלה לכבר לקחו חלק במאבק נגד השלטון הסובייטי בתקופת 1930-1." (משפט של מרכז אנטי-סובייטי טרוצקיסטי, ינואר 1937, עמודים 180-1).

בנוגע לכוחות בחוץ לארץ התומכים בטרוצקיזם במאבקו נגד מדיניות המפלגה של בניית הסוציאליזם, המשפט השני והשלישי גילו לחלוטין שכוחות אלה לא היו שום דבר מוץ מפשיזם ואימפריאליזם. משפטים אלה חשפו את הברית בין הטרוצקיזם לבין הפשיזם; חשפו הזהות הגמורה והבלתי ניתנת להבדיל בין הטרוצקיז\סטים לבין גורמי הביון של מדינות זרות.

 

הכוחות התומכים בממשלה סובייטית  וב- (B – בולשביקית) CPSU

איזה חלקים של האוכלוסייה תמכו בממשלה הסובייטית וב(-CPSU(B עם סטלין בראשה? אלה היו מעמד הפועלים וההמון הרחב של העמלים, כפופים מאמציהם לבניית הסוציאליזם בברה"מ, אשר, בלהט ובהתמסרות נלהבים, תמכו במדיניות מרקסיסטית-לניניסטית נכונה של המפלגה. זה היה מעמד הפועלים של האיחוד הסובייטי שהנחית את המהלומות החדות ביותר על הטרוצקיסטים; אלה היו המפעלים הגדולים ביותר של מוסקבה, לנינגרד ושל אגן הניקוז של נהר הדון שהנחיתו את התבוסות המשפילות ופוגעניות ביותר שהטרוצקיסטים סבלו בדיון המפלגה של שנות 1925-27. במפלגה, רק 4 אלף חברים הצביעו בעד הקו של האופוזיציה הטרוצקיסטית, בעוד ש-724 אלף הצביעו בעד הקו של המפלגה. זה לא מונע, בכל זאת, מהטרוצקיסטים של ימינו, יותר מה שמנע מטרוצקי בימיו, בלהציג את טרוצקי כמנהיג הפועלים נגד ה-'בירוקרטיה'. הצרה היחידה היא שהפועלים באיחוד הסובייטי (וברוסיה לפני שנוצרה האיחוד הסובייטי) סירבו תמיד להכיר בטרוצקי כמנהיג שלהם. לפני מהפכת אוקטובר, טרוצקי היה 'מנהיג' של קבוצה קטנה, בהתיימרות לעמוד חוצץ בים הבולשביקים לבין המנשביקים, אבל תוך תמיכה במנשביקים למעשה. וכאשר, אחרי מהפכת אוקטובר, בייחוד מ-1923 הלאה, טרוצקי ניזרק לפעילות אופוזיציונית נגד המפלגה, לעולם לא הצליח לקבל את תמיכת מעמד הפועלים. לאור זה, ולאור כל מה שנאמר עד כה, אפשר להגיד במילים של ג'. ר. קמפבל (John Ross "Johnny" Campbell), כי ה-"טרוצקיזם זה לא מאבק לסוציאליזם נגד הבירוקרטיה; זה מאבק של הבירוקרטיה המושחתת (המייצגת את הכוחות למען שיקומו של הקפיטליזם …) נגד ה- … מניע לסוציאליזם." (מדיניות סובייטית ובקורות עליה, עמוד 234).

 

סוג הממשלה שהטרוצקיסטים התכוונו להקים

אם הטרוצקיסטים היו מגיעים לשלטון, איזה סוג של ממשלה היו קובעים? התשובה היחידה היא: ממשלה של שיקום הקפיטליזם. בהתייחסותו למכתב של טרוצקי בדצמבר 1935, שקיומו אושרר על-ידי פיאטקוב וסרבריאקוב, זה מה שהיה לראדק לומר:

"בתחום הפוליטיקה, הארה חדשה במכתב הזה העמידה את שאלת השלטון. במכתב זה, טרוצקי אמר: "לא יתכן אף דיבור על איזה שהו סוג של דמוקרטיה. מעמד הפועלים הספיק לחיות משך 18 שנה של מהפכה, ויש לו תיאבון רחב; והמעמד הפועלים הזה ישלח בחזרה בהכרח לבתי-חרושת בבעלות פרטית ובחלקם לבתי-חרושת בבעלותה של המדינה שיהיו חייבות להתחרות בתנאים קשים עם ההון הזר. זה אומר שאיכות החיים של מעמד הפועלים תונמך באורח קיצוני. באזורים הכפריים, המאבק של האיכרים העניים והבינוניים נגד הקולאקים יחודש. ואז, על מנת להחזיק בשלטון, נצטרך ממשלה חזקה, מעבר לשאלות היישום של הצנעת הצורך הזה ."" (משפט של מרכז אנטי-סובייטי טרוצקיסטי, ינואר 1937, עמוד 114).

כזה הייה אפוא טיבעו הממשי של הטרוצקיזם, חברים. כזה הייה טיבעו של הטרוצקיזם נטול מדים שמאליים שלו. כזאת היא מהותה של התיאוריה על 'מהפכה מתמדת'. הסוף ההגיוני של הטרוצקיזם, שעל פיו אין לבנות סוציאליזם בארץ אחת ושנישען על כל הכוחות העוינים לבניית הסוציאליזם, הוא שיקום יחסי הייצור של הקפיטליזם בתחום הכלכלי ושיקום של 'ממשלה חזקה', כלומר, הצורה הפשיסטית של ממשלה בורגנית, בתחום הפוליטי.

 

המשמעות ההיסטורית של המשפטים

בפרק הזה, סוף-סוף חברים, נשאלת השאלה: מה היא משמעותם ההיסטורית של המשפטים האלה? המשמעות ההיסטורית של המשפטים האלה מורכבת, בראש וראשונה, בעובדה שהמשפטים האלה קבעו בדקדקנות ובדייקנות יוצאות מן הכלל שהטרוצקיסטים, הצינובייביטים והימנים לא היו שום דבר חוץ מאשר כנופיה של רוצחים, מרגלים, מסיחים ומשמידים, נטולים כל עיקרון או חזון; שהם היו כנופיה של קושרי-קשר, עסוקים בהפלתה של השיטה הסוציאליסטית הסובייטית, במטרה לשקם את הקפיטליזם. אני מבקש לסכם את הפרק הזה על-ידי ציטוט של כמה פסקאות מתוך נאום הסיכום של החבר וישינסקי במשפט מוסקבה השלישי על משמעותו ההיסטורית. אני בקושי צריך להדגיש כי, אף-על-פי שהדברים התייחסו למשפט השלישי, הערות אלה של החבר וישינסקי חלות במידה שווה על משפטי מוסקבה כולם. הנה מה שהחבר ושינסקי אמר בנוגע למשמעות ההיסטורית של משפט הגוש האנטי-סובייטי של הימנים ושל הטרוצקיסטים:

"המשמעות ההיסטורית של המשפט הזה נישען בראש ובראשונה על העובדה שחשף בשלמות את האופי של כנופיה ב-'גוש הימנים והטרוצקיסטים', את עקרות האידיאולוגית שלו, חשף את העובדה שהגוש – כל הימנים האלה, טרוצקיסטים, מנשביקים, סוציאל-מהפכנים, לאומנים בורגניים וכן הלאה – הם כולם סוכנים שכירים של שירותי ביון פשיסטיים.

"'גוש הימנים והטרוצקיסטים' הוא לא התקבצות פוליטית; הוא כנופיה של מרגלים, של סוכני שירותי ביון.

"את זה הוכח בשלמות ובוודאות. בזאת מתבססת המשמעות העצומה החברתית, הפוליטית וההיסטורית של המשפט הנוכחי.

"'גוש הימנים והטרוצקיסטים' עכשיו בדוכן הנאשמים – כפי שהמשפט המכיש בבהירות הגדולה ביותר – הוא רק יחידה קדמית של הפשיזם הבינלאומי, הוא להקה של תליינים ושל רוצחים מתגנבים, שבסיועם הפשיזם פועל בארצות שונות, בספרד ובסין בעיקר.

"זהו מדוע חשיפת 'גוש הימנים והטרוצקיסטים' ככנופיה של מרגלים יש לה חשיבות ענקית לא עבור המהפכה הסוציאליסטית שלנו בלבד, אלא גם עבור הפרולטריון הבינלאומי כולו. לחשיפה הזאת חשיבות ענקית עבור מטרת השלום מסביב לעולם. לה חשיבות ענקית עבור התרבות האנושית, עבור המאבק למען דמוקרטיה ממשית ועבור חרות האומות, עבור המאבק נגד כל מחרחרי מלחמה אחדים, נגד כל הפרובוקציות וכל הפרובוקאטורים.

"זהו מדוע המשפט הזה זכה למעקב עם נשימה עצורה על-ידי מעמד הפועלים מסביב לעולם, ובמיוחד בארצות בהן העמים תפוסים במאבק בעל גבורה נשגבת למען החירות של עצמם, נגד העריצות הפשיסטית.

"תחת מנהיגות טרוצקי, תחת המנהיגות של שירותי הביון הגרמניים, היפנים, הפולנים ושירותי ביון אחרים, הבוחריניים, הריקוביים, היאגודיים, הבולנוביים, הקרטינסקיים, הרוזנגולציים, האיקראמוביים, החודג'יאיביים והשראנגוביצ'ים מבצעים את מעשיהם האפלים על-פי הוראות אדוניהם, לא רק בארץ שלנו, אלא בספרד, בסין ובכל מקום בו מתקיימת מלחמת מעמדות של עובדים, בכל מקום היכן אנשים ישרים נאבקים בעד חופש אמיתי, בעד דמוקרטיה אמיתית, בעד תרבות אנושית אמיתית.

"הבוחריניים, הריקוביים, היאגודיים, הבולנוביים, הקרטינסקיים והרוזנגולציים, האיקראמוביים, השראנגוביצ'ים, החודג'יאיביים ואחרים הם בדיוק אותם הגיס החמישי, הפו"מ, הקו-קלוקס-קלן. הם אחד מהיחידות של הפרובוקאטורים ומציתי-מלחמות הפשיסטים שפועלים בזירה הבינלאומית.

"ריסוקן של היחידות האלה זה שירות אדיר למען השלום, למען הדמוקרטיה, למען תרבות אנושית אמיתית." (משפט של מרכז אנטי-סובייטי טרוצקיסטי, עמודים 628-9).

שום דבר טוב יותר, בנקודת ראות שלי, ניתן לומר בנוגע למשמעות היסטורית של המשפטים.

חשיפת הטרוצקיזם, "יש לה חשיבות … עבור הפרולטריון הבינלאומי כולו." זאת היא משימה, חברים, שעלינו לקחת על עצמנו ולהוציא אותה אל הפועל בכדי להיות ראויים למשמעת של לנין וסטלין, בכדי להיות מרקסיסטים-לניניסטים ממשיים; זאת היא פקודה שעלינו למלא, כי אם לא נבצע אותה יהיה בלתי אפשרי, בתנאים הממשיים של בריטניה {וגם של ישראל}, לחטוף את מעמד הפועלים הבריטי הרחק מההשפעה הסוציאל-דמוקרטית של הטרוצקיזם {וגם של החרושצ'ובים ורביזיוניסטים נוספים, בישראל} ולבנות תנועה פרולטרית אמיתית להפלה מהפכנית של הקפיטליזם. זה בגלל הסיבה הזאת, אם כן, שאנחנו לקחנו על עצמנו את הלימוד של שאלת משפטי מוסקבה.

עכשיו, חברים, אני מגיע לחלק האחרון של מה שיש לי לומר, דהיינו, למתוח ביקורת על הביקורתיות הבורגנית על משפטי מוסקבה ולדחות את הביקורתיות הזאת. לאור העובדה כי לא עובר יום בלי שאינטלקטואלים בורגניים וסוכנים, הן בתשלום והן בהתנדבות, של הבורגנות מופיעים עם עיוותים הנוגעים למשפטים האלה, חובה להודות שנחוץ להתמודד עם העיוותים האלה. כל ביקורתיות טרוצקיסטית על המשפטים תטופל, בוודאי, כביקורתיות בורגנית, כוון שהטרוצקיסטים הם שום דבר אחר חוץ מסוכנים של הבורגנות בתוך תנועת הפועלים.

מודעות פרסומת
קטגוריות: משפטי מוסקבה | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: