מקדמה אחרונה ב-financend

פרסטרויקה: התמוטטות מושלמת של הרביזיוניזם

של הַרֽפַל בֽראר

מבוא

שינוי איכותי התחולל בברה"מ עם כניסתו של מיכאל גורבצ'וב לתפקיד של מזכיר כללי של המפלגה הקומוניסטית של האיחוד הסובייטי (מקא"ס). אף על פי קריאותיו החוזרות בקביעות למען לנין והלניניזם, אף על פי הבטחותיו החוזרות שהמדיניות הכפולה שלו, של פרסטרויקה ושל גלסנוסט, נועדה לחדש את הסוציאליזם, לחזק אותו ולממש את יכולותיו הבלתי נדלים, הפך מייד להיות ברור שתחת גורבצ'וב, ברה"מ התקדמה במהירות הכי מואצת, כמעט המזורזת האפשרית, לעבר שיקומו של הקפיטליזם בברה"מ, שפעם הייתה מעצמה מפוארת. כל התייחסות טקסית ללנין וללניניזם, שנעשתה במטרה היחידה של קריצה לכיוון הפרולטריון הסובייטי והאיכרות הקולקטיבית, הייתה ממלוות על-ידי עיוות ענק של המרקסיזם לניניזם ועל-ידי סירוס של התפיסה המרקסיסטית-לניניסטית על הכלכלה הפוליטית ועל ההדרכות הנוגעות למלחמת מעמדות.

בנסיבות האלה, כל פועל מודע מעמדית העלה שאלות שדרשו תשובות בלתי מתחמקות. חבריי המאוד קרובים ושותפיי לחצו עלי בכדי שאני יעיר הערות, ויסביר, ב-לאלקאר (ביטאון הארגון של 'שותפות עובדים הודים בבריטניה הגדולה'), את התגלגלות האירועים בברה"מ. מחמת חובות התפקיד, מאוד התנגדתי לכך. בכל זאת, התפתיתי לזה עקב ההבטחה המרגיעה שזה לא יצריך יותר משני מאמרים – למרות שדובר על מאמרים ארוכים. אבל ברגע שזה התחיל, התברר שאי-אפשר להתפטר בצורה מהירה כל כך מהעסק הזה; שהדבר דרש טיפול מפורט, עובדה הייתי חייב לקחת אותה בחשבון, אם רציתי או לא. לכן, העבודה הזאת, בביטוי של אנגלס, איננה, "בשום פנים ואופן, פרי 'דחיפה פנימית' כלשהי" (אנטי-דורינג: בהתחלת ההקדמות). להיפך. משך שניים וחצי עשורים כפובליציסט פוליטי, נדיר שהרגשתי כאבים כאלה בכתיבה כלשהי כמו בכתיבת סידרת המאמרים שהספר הזה כולל.

.…………………

עם כל צירי הלידה של הכתיבה הזאת, הרפל בראר הצליח להגיש לנו, גם הפעם, עבודת מחקר מרקסיסטית שלמה. היא שלמה כאשר שיטת המחקר שלה, של המטריאליזם הדיאלקטי, משמשת אותה להשיג שני יעדים: 1) מגלה נתונים, שהיום אף שיטה אחרת  מסוגלת לאסוף, הנחוצים ללימוד רב-צדדי ומקיף של התחוללויות חברתיות 2) מדריכה את הכוחות הפוליטיים המתקדמים בחברה לכוננות בקיאה לקראת התחוללויות צפויות.

כאן מסתיים התרגום שלי, שאצלי כן היה פרי 'דחיפה פנימית'. אחרי שסבלתי מאורגן בתנועות פוליטיות בעלות הנהגות אופורטוניסטיות, נזקקתי לפיצוי עבור שנים של סובלנות מול תגובות מחוסרות יושרה של מתיימרים להשתייך לשמאל הפוליטי. חיי המאורגנים במסגרות פוליטיות היו כרוכים תחת מנהיגים נטולים ביקורת עצמית. הדבר בלט משך חמש עשרה שנים לאחרי קיצה של ברה"מ ובעקבותיה. מזמן לזמן, ניתקתי חברות במסגרת אחרי מסגרת, עד הזמן בו ניתקתי קשר עם מק"י. החלטתי על ניתוק של הקשר הזה בעקבות התייחסות עוינת להנהגת יוגוסלביה תחת מתקפת נאט"ו מצידה של הנהגת מק"י, שכבר הייתה מורכבת ברובה מרביזיוניסטים – לא יכולתי לסבול אותה יותר.

לאחר מכן, הייתי שותף להקמת הפורום הקומוניסטי הישראלי עם כמה פורשים של מק"י. ערקתי גם מהמסגרת הזאת – לא יכולתי יותר לסבול תופעה רביזיוניסטית כלשהי. הכי הרבה, נגעלתי מההתייפייפות השמאלנית כאשר מתאמצת לא להבריח לעצמה את ההזדמנות הקטנה ביותר להצטייר צבועה אנושיות מתקדמת תוך התחברות לימין בגינויי מקהלה שהוא יוזם.

הקוראים המעוניינים להמשיך ולקרוא את הדברים באופן נאמן למקור, יצטרכו למצוא את דרך לכך: לתרגם אותם או לקרוא אותם באנגלית. מצידי, אני מוכן להשאיל את הספרים. אבל, הגיע הרגע להפסיק לתרגם עמודים שלמים. מבחינתי, הגיע הרגע בו צריכים לגבש מסקנות לטובת פעילות פוליטית בתנאים המתפתחים במציאות הישראלית. בהקשר זה, מעכשיו, אכתוב, על כל נושא ונושא, בעיקר באמצעות מילים שלי ואיך שנוח לי להתבטא. ברור כי מה שאכתוב מתבסס על מחקרים, שהושלמו על-ידי אידיאולוגים פרולטרים לפני כן, על-פי שיטת מחקר חומרנית-דיאלקטית.

כל מה שנשפך באתר financend נועד להבליט את הצורך במסקנות האלה. מי שמגיע לקרוא את הכתוב באתר זה, ומסכים שיש לנצל את חיוניותו של הצורך הזה, הגיע בדיוק לאותו השלב בו אני נמצא. אומנם בידי נתונים ללימוד רב-צדדי ומקיף של התחוללויות חברתיות בארץ ובעולם, אבל לכל אחד כמות של נתונים כזאת או אחרת. וכל כמות לא מקדמת לשלב גבוה יותר.

מהשלב הזה אפשר להתקדם לעבר השלב הבא רק דרך התארגנות. ללא התארגנות, אפשר להגדיל עד אין סוף את הבקיאות העיונית האישית, אבל ללא תועלת תכליתית שהי מבחינות פוליטיות. יחד עם זאת, התארגנות מחוסרת בקיאות עיונית מגיעה תדיר למבוי סתום. לכן ריכזתי את תשומת ליבי בשאלה הזאת: במה מתמצה הבקיאות העיונית הבסיסית אשר (בלעדיה כל אחד מאיתנו ממשיך להישאר בשלב הנוכחי) מלווה התקרבות לעבר מפתנו של שלב ההתארגנות הפרולטרית של ממש?

בחיפוש אחרי תשובה לשאלה הזאת מצאתי מחסום שמונע התקרבות כזאת. מדובר על סברה מטעה שהתארגנות כזאת נכשלה במימדיה הסובייטיים המפוארים, הסברה המטעה הזאת מהווה מכשול רציני במעבר בין שני השלבים שצוינו למעלה. המכשול הזה גודל ביחס ישיר למגוון של חלופות מוצעות על-ידי ארגונים זעיר-בורגניים. האחרונים, ומק"י המתוחכמת שביניהם, מפזרים די פיתויים ודעות קדומות בכדי לתחזק ולהגדיל את המחסום הנדון. וזה במקהלה אחת עם המדיה (אמצעי תקשורת בדיווח ובפרשנות) והאקדמיה הישראליות. כאן נתרכז קודם במה שקורה באקדמיה ואחר כך במק"י. זה צריך להספיק כי, מבחינה עיונית, הביקורת על האקדמאים ועל הנהגת מק"י היא ביקורת על פסגת המומחים למען ההסחה הבורגנית נגד הכוחות העממיים באזור.

רוצה לומר כי הגעתי למסקנה שיש לחשוף ערום את המחסום, על כל ההרכבים שלו, למניעת גישה למפתן של שלב ההתארגנות הפרולטרית. ברור שחשיפה כזאת לא מספיקה בכדי לנקות את הגישה למפתן מכל הגורמים שמרתיעם בפני מעבר לשלב הבא. כך שלראשונים המעיזים לעבור לשלב ההתארגנות הפרולטרית מידה טובה של אומץ. אחרי שיעברו את מבחן מסננת "הגורמים המרתיעים", התמודדויות נוספות, הן עיוניות והן ארגוניות, ימשיכו במלאכת המיון.

הניסיון הסובייטי

התהליך ששם קץ לקיומה של ברה"מ מוכר בארצות קפיטליסטיות כהתמוטטות ברה"מ. תהליך פוליטי זה, של שיקום הקפיטליזם ברפובליקות הסובייטיות, היה כלכלי בעיקרו. המהלכים הכלכליים שבוצעו משך התהליך הזה לא יכלו להתפתח בלי השמצת סטלין כי סטלין הנהיג את מקא"ס במדיניות קוצרת הצלחות. מדיניות זו נצמדה אדוקות להדרכות של מרקס, אנגלס ולנין – זאת היא הסיבה של הצלחותיה! ובכדי להנהיג ללא הפרעות מדיניות מנוגדת לה, היה הכרחי להכפיש את המדיניות הקוצרת הצלחות ולהציג אותה ככושלת באופן פומבי. כלומר שלמדיניות הרביזיוניסטית היה צורך חיוני בהסחת הדעת הציבורית מהעיקר: פשיטת רגל סוציאליסטית מול ניצחון קפיטליסטי של כלכלה מדינית על-פי המצאותיה היא. בשביל זה, הנהגת ברה"מ הרביזיוניסטית השקיעה מאמצים רבים בכדי להופיע בעלת סמכות מרקסיסטית לניניסטית עד כמה סמוך לקץ של ברה"מ התאפשר לה.

לקראת הסוף, היה כבר בלתי אפשרי להמשיך הצגה מרקסיסטית שתשכנע איזה שהוא רוב כזה או אחר. לכן זורזו שינוים כלכליים קפיטליסטיים חדים, קודמו פרישות של רפובליקות מהאיחוד הסובייטי ובוצעה חטיפת גורבצ'וב. את החטיפה הזאת הקנתה להם זכאות לנטרל את מקא"ס באמצעות החרמתה. תוך פחות משנה אחת, ברה"מ הפכה לעבר. אבל לקח יותר עשרים וחמש שנים של התרחקות מההדרכות המרקסיסטיות-לניניסטיות בכדי להגיע לשנה המסיימת את תהליך השיקום של הקפיטליזם, שהחל בתקופת הנהגתו של חרושצ'וב.

שיקום זה של הקפיטליזם לא היה יוצא אל הפועל רק תודות ההכפשה לבדה נגד המדיניות הסובייטית בתקופת סטלין. אבל, ההכפשה הייתה חיונית למען פילוסה של הדרך הכלכלית לשיקום הקפיטליזם בברה"מ. פילוס זה הצריך הכשר לצמצום התנגדויות לדרך עצמה. והכשר זה התבסס על הנפת דגלים של נאמנות ומסירות לסוציאליזם, למרקסיזם-לניניזם, אל מול החשדנות הציבורית. ההנהגות הרביזיוניסטיות, שירשו את התקופות בהן הנאמנות והמסירות הללו הומחשו על-ידי הצלחות רודפות אחת את השנייה, הבינו כי עליהן להציג את עצמן מסורות ונאמנות עוד יותר. ומכוון שסטלין היה בראש של הנהגה מסורה ונאמנה למרקסיזם עד כדי כך שהיה בלתי אפשרי להתעלות עליה, אפילו לא במראה, לרביזיוניסטים אין ברירה אחרת מאשר זו המנמיכה את מסירות סטלין לסוציאליזם.

ההנהגות הסובייטיות, כמו כל הרביזיוניסטים, עשו את זאת באמצעות אומנויות הדיבור נטולות אחריות להוכחה. אבל, אף דיבור יכול לשקם שום קפיטליזם. הדיבור יכול להסיח את הדעת ממהות השינויים לכיוון השיקום המבוקש או למשוך את תשומת הלב הציבורית הרחק מהמהות הזאת. בסופו של דבר, צריכים להוציא אל הפועל את השינויים האלה ולספק להם תמיכה מצד דמויות סמכותיות של מומחים בתקשורת, פוליטיקה ומדעים.

כל השינויים, גם אלה של תפיסה, שהוצאו אל הפועל על-ידי מאמציה של ההנהגות הרביזיוניסטיות שירתו את המטרה של הכלכלה הפוליטית הקפיטליסטית. הספר של הרפל בראר על הפרסטרויקה חושף ערומים את כל המאמצים האלה, את אומנות דיבור שננקטה לקדם אותם, בדרך לשיקום השיטה החברתית-כלכלית של בעלות פרטית על הון. בכדי לבצע את השינויים לקראת החברה הקפיטליסטית, המאמצים המרכזיים הסיגו לאחור את כלכלת ברה"מ, את הייצור בה, את יחסי הייצור ואת חלוקת העושר הסובייטי בין העם הסובייטי.

לנו תפיסה חומרנית של ההיסטוריה. לתפיסה הזו נקודת-מוצא המציעה כי ייצור אמצעי המחייה וחלוקת המוצרים המיוצרים בו מהווים את יסודו של כל מבנה חברתי שהו; כי בכל חברה שהופיע משך ההיסטוריה, האופן בו העושר מחולק בין חבריה והאופן בו החברה הזאת מתחלקת למעמדות ולמסדרים מותנה במה מייצרים, כיצד מייצרים ואיך מחלקים את המוצרים בין בני האדם של החברה הנדונה. מתוך נקודת ההשקפה הזאת, בשורה התחתונה, נובע כי ניתן למצוא את הסיבות של כל השינויים החברתיים ושל כל המהפכות הפוליטיות, לא במוחות של בני-אדם וגם לא בהבנה אנושית טובה יותר או בצדק ובאמת הנצחיים, אלא בשינויים החלים באופן הייצור והחליפין. ניתן לגלות את מקורם של השינויים האלה, לא בפילוסופיה, אלא בכלכלה אשר לכל אחת מהתקופות הייחודיות בה. התחושה הצומחת שהמוסדות הנוכחים הם בלתי הגיוניים ובלתי צודקים, שההגיוני הפך לבלתי הגיוני, והנכון הפך לבלתי נכון, התחושה הזו היא רק ההוכחה כי בדרכי-הייצור ובצורות החליפין התחילו להתרחש שינויים מאוד מסוימים. המיוחד בשינויים הללו הוא בכך שהם מתרחשים חרישית בקרב צורות הייצור השונות. בשלב מסוים, הסדר החברתי, אשר היה מתואם עם התנאים הכלכליים, מתחיל מתקשה להשתלב ביחד עם אותם השינויים. מכך גם נובעת צמיחת החיוניות באמצעים לסילוק חוסר ההתאמה, אשר נחשפה לעיני כולם. הנה כי כן, גובר הצורך באמצעים אלה על מנת לבנות, בתוככי הצורות החברתיות עצמן (שחוו את השינויים) של הייצור, תנאים פחות או יותר מפותחים. אין להמציא את האמצעים האלה, שבעזרתם אפשר לבנות תנאים מפותחים מהתנאים הישנים. הם לא מתגוללים אל המציאות החומרית מתוך המוח האנושי. האמצעים האלה נמצאים במציאות החומרית – יש לגלות אותם, בסיוע החשיבה האנושית, בין עובדות הייצור החומריות המתקיימות במציאות.

זוהי התפיסה הדיאלקטית החומרנית, בה אנחנו, הפרולטאריים, מתבוננים בהתרחשויות שבהתפתחותן של החברות האנושיות או, בקיצור, שבהיסטוריה. במהות זו, פרידריך אנגלס (Friedrich Engels) ביטא את התפיסה החומרנית-דיאלקטית בהתחלת הפרק השני (דברי-עיון) של החלק השלישי (סוציאליזם) בעבודתו (שייצא לאור עוד ב-1878) הפיכת המדע בידי מר אויגן דיהרינג (אנטי-דיהרינג – Anti-Dühring).

<<זהו הגילוי המרעיד אדמות של המרקסיזם, אשר קידם את המהפכה במדעי החברה,>> כתב הרפל בראר (בעמוד 189 של מחקרו האימפריאליזם הוא קפיטליזם נרקב, טפילי וגוסס – 1997), <<זה הגילוי שבתמציתו מרקס ביטא, לפני זמן רחוק עד ינואר 1859, במילים הידועות היטב, ושאין לשכוח אותן, הבאות:>>

בייצור החברתי של הקיום שלהם, בני האדם נכנסים אל תוך יחסים מוגדרים, שהם בלתי תלויים לרצונותיהם, דהינו, יחסי ייצור הולמים שלב נתון בהתפתחותם של כוחותיהם החומריים בייצור. כלל יחסי הייצור האלה, מהווה את המבנה הכלכלי של החברה, היסוד הממשי, עליו צומח את המבנה העל הפוליטי והמשפטי ואליו מותאמות צורות מוגדרות של תודעה חברתית. אופן הייצור של הקיום החומרי מתנה באופן כללי את התהליך של הקיום החברתי, הפוליטי והרוחני. לא התודעה של האנשים היא זו שקובעת את קיומם, אלא להיפך, קיומם החברתי הוא-הוא אשר קובע את תודעתם. בשלב מסוים של ההתפתחות, כוחות הייצור החומריים של החברה מגיעים לידי התנגשות עם יחסי הייצור (או – מה שזה פשוט הביטוי המשפטי בשביל להגיד את אותו הדבר – יחסי הקניין) השרויים במסגרתם [של כוחות הייצור החומריים] בה הם פעלו עד הלום. מתוך צורות התפתחותם של כוחות הייצור, היחסים האלה מבצעים תפנית עוד בהיותם בין הכבלים. אז מתחילה התקופה של המהפכה החברתית.

בהמשך לדבריו, מתוך ההקדמה ל-בביקורת על הכלכלה הפוליטית, מרקס כתב:

עם השינויים במסד הכלכלי, כל מבנה העל מתחיל להשתנות בעיתיות יתרה או במהירות יתרה. בהתייחסות לשינוים כאלה, נחוץ תמיד להבחין בין השינויים החומריים של התנאים הכלכליים של הייצור, אשר ניתן לקבוע אותם בדייקנות של המדעים המדויקים, לבין השינויים האידיאולוגיים, כלומר, בתחומי המשפט, הפוליטיקה, האומנות, הפילוסופיה וכדו', שהם התגשמויות אשר בהן בני האדם הפכו מודעים להתנגשות הזאת ["כוחות הייצור החומריים של החברה מגיעים לידי התנגשות עם יחסי הייצור"] ונאבקים להכריע בה. כפי שאי-אפשר לשפוט אדם על פי חוות דעתו על עצמו, כך לא שופטים תקופה כזאת של שינויים ע"י התודעה שבה, אלא, להיפך, חייבים להסביר את התודעה הזאת מתוך הניגודים של החיים החומריים, מתוך ההתנגשויות הקיימות בין כוחות הייצור שבחברה לבין יחסי הייצור. סדר חברתי, לעולם לא נחרב לפני שכל כוחות הייצור, עבורם אותו הסדר החברתי מתקיים בדרך כלל במידה המספקת אותם, התפתחו; ויחסי ייצור הנעלים יותר, לעולם לא החליפו את הישנים לפני שעבור קיומם [של יחסי ייצור נעלים יותר] הבשילו התנאים החומריים בתוך הרחם של החברה הישנה. והינה הסיבה שבגללה הבריות לוקחות על עצמן באורח בלתי נמנע אך ורק את הבעיות שניתן לפתור, היות ובדיקה קרובה יותר תמיד מראה כי הבעיה עצמה צפה רק כאשר התנאים החומריים לפתרונה כבר קיימים או, לפחות, בתהליך היווצרותם.

כמו בהתפתחות לעבר הקדמה החברתית, גם לנסיגה החברתית הצורך בתנאים חומריים לפתרונות בעיותיה. ושאלת הבעיה הרביזיוניסטית של הנהגות ברה"מ דרשה סלילה של דרך בעלת תנאים חומריים נוחים לשיקום הקפיטליזם ברפובליקות הסובייטיות. מצד אחד, בוסס עידוד בעד מתקפות נגד המשטר בתקופת סטלין, בעד צמיחת שווקים ותחרות רווחית, בעד בעלות פרטית ובעד "חופש אקדמי" עבור מומחים התומכים בכל זה באמצעות הפצת תורות של כלכלה בורגנית. ומן הצד השני, הופעל דיכוי נגד אלה שהתנגדו לכל זה ועוד. כאשר, בשנה האחרונה של ברה"מ, התנאים צמחו בשלים, ההנהגה הרביזיוניסטית מיהרה בנמרצות לשים קץ לקיומה של ברה"מ. בכך נפתרה הבעיה הרביזיוניסטית. יחד עם זאת, בכך אין קביעה שכל הרביזיוניסטים חתרו במודע למפרע לתוצאות קפיטליסטיות שהתממשו עקב הפיתרון הזה של בעייתם. להיפך. בוודאי שלרבים מבין הרביזיוניסטים היו כוונות אחרות. אבל, התוצאות מתגלות הכרחיות לנוכח סטיות ביישום של הלימודים החומרניים-דיאלקטיים. אפילו סטייה אחת יכולה לגרור אחריה סטיות נוספות ללא ערנות ביקורתית ומהירה על היישומים הפוליטיים.

לכן הסברה שהתארגנות מרקסיסטית נכשלה במימדיה הסובייטיים המפוארים היא מוטעית ומטעה: הנכון הוא שהתארגנות מרקסיסטית סוטה, בסופו של דבר, נועדת לכישלון מושלם. משום כך, כפי שסטלין נהג כלפי סטיות עיוניות, חובה לנהוג ביקורת וביקורת עצמית באופן ערני ביותר. וזה מתוך בקיאות בחומר העיוני שהתווסף מהניסיון המהפכני בתקופת של קרל מרקס (ואם אפשר, עוד לפני כן) עד ימינו אנו.

מודעות פרסומת
קטגוריות: מקדמות | תגובה אחת

ניווט ברשומות

מחשבה אחת על “מקדמה אחרונה ב-financend

  1. מאמר מועולה שמסביר את היסודות הבסיסים מהם מורכבת החברה על שלל הופעותיה, אתה מדגיש שלפני שבני אדם ניגשים לעסוק בתוחמי חיים שונים. מדניאות . אמנות וכדומה , הם חיבים לאכול ולהתלבש ולכן הם חיבים לעבוד ולהמיא אמצעי יצור שהופיכם את החברה למעמדות של שולטים ונשלטים, יוצרי העושר הרבים. ומנכסי העושר המעטים, אלה אמיתות שחיבים להפיצם ברבים למרות הקשים שהברגנות הגדולה ונושאי כליה מן האקדמיה ומתקשורת ההמונים עושים הכל כדי לסקל מחילול הרעינות שלך להומני פועלים שהאינטרסים הקיומים שלהם ושרידתם תלויה במהפכה על פי עקרנות המרכסטים לניננזם שהוכיחו את עצמם במהלך היסטוריה של 70 שנות שגשוג והתפתחות, אני גם מסכים איתך שפולטיקאים אופורטוניסטים הרסו במכון את ברית המועצות. הכותב הוא מנשה עידה הינו בקשר בעבר. מ ספר הנייד שלי הוא xxxxxxxxxx צור קשר אנגלו

    \

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: