מכתב מאת קארל מרכס אל יוסף ויידמייר[1]

לונדון, 5 במרץ 1852

28, Deanstreet, Soho

 

וייויי היקר!

חוששני מבלבול שעלול לקרות, משום שלא הבנתי נכון את מכתבך האחרון, ועל שני המכתבים האחרונים רשמתי בטעות את הכתובת: "משרד Revolution , 7 Chambers' Street, תיבה 1817". הבלבול נגרם ע"י "התיבה 1817" הארורה הזאת, כי כתבת לי שיש להוסיפה ל"כתובת הישנה", אך לא אמרת אם מדובר בכתובת הראשונה או השנייה. אך, אני מקווה שהעניין יתברר עוד לפני הגעת המכתב הזה, מה גם שהמכתב מיום שישי שעבר הכיל חלק נכבד מאוד מעבודתי, חלק V.[2] אבל, את מספר VI המסיים לא הספקתי לגמור השבוע. אך אפילו אם העיתון[3] שלך יוצא לאור שוב, העיכוב הזה לא ישפיע, כי גם בלי זה יש לך כבר די והותר חומר.

המאמר שלך נגד היינצן[4], שאנגלס שלח לי מאוחר מדי לצערי, הוא טוב מאוד, גס ודק בו זמנית – בדיוק השילוב המאפיין פולמוס במלוא מובן המילה. הראיתי את מאמרך לא. ג'ונס.[5] אני מצרף בזאת את מכתבו אליך, מכתב המיועד לדפוס. כיוון שג'ונס כותב בכתב מאוד לא קריא, עם קיצורים, ואילו אתה עוד לא הפכת, כך נראה לי, לאנגלי מן המניין, אני שולח לך יחד עם המקור, גם העתק שהכינה אשתי, וגם את התרגום הגרמני, על מנת שתדפיס אותם זה לצד זה – מקור ותרגום. אתה יכול להוסיף את ההערה הבאה למכתבו של ג'ונס: בנוגע לג'ורג' ג'וליאן הרני,[6] אשר מהווה סמכות עבור מר היינצן, הרי שבכתב העת שלו "Red Republican" הוא הדפיס את "המניפסט הקומוניסטי" שלנו עם ההערה שזהו "the most revolutionary document ever given to the world" ("המסמך המהפכני ביותר שהופיע אי פעם", ואילו ב- "Democratic Review" שלו הוא תרגם את החוכמה ש"הופרכה" ע"י היינצן – את מאמריי על המהפכה הצרפתית מתוך "Revue der Neuen Rheinischen Zeitung".[7] באחד ממאמריו על לואי בלן הוא מסתמך על מאמרים אלה כל על "ביקורת נכונה" של המאורעות הצרפתיים. אולם, אין צורך להסתמך על "הקיצונים" האנגלים בלבד. אם חבר פרלמנט באנגליה הופך להיות שר, הוא חייב להיבחר שוב, והנה ד'ישראלי[8], שר האוצר החדש,  Lord  of the Exchequer , כותב לבוחריו באחד במרץ:

 

"We shall endeavour to terminate that strife of classes which of  late years has exercised so pernicious an influence over the welfare of this kingdom".

 

("אנו נשתדל לשים קץ למאבק מעמדות זה, שהשפיע בזמן האחרון השפעה רעה כל כך על רווחתה של ממלכה זו").

 

בעניין זה העיר ה- "Times" ב- 2 במרץ:

 

"If anything would ever divide classes in this country beyond reconciliation, and leave no chance of a just and honourable peace it, it would be a tax on foreign corn".

 

("אם יש דבר מה העלול אי פעם לפלג את המעמדות בארץ זו עד כדי כך שההשלמה ביניהם לא תהיה אפשרית, ולא יוותר סיכוי לשלום צודק ומכובד, הרי זהו המכס על דגן מיובא".)

 

וכדי שאדם בור, "אדם בעל אופי"[9] כדוגמת היינצן לא ישער בנפשו שהאריסטוקרטים הם בעד, ואילו הבורגנים נגד חוקי הדגן, משום שהראשונים מגינים על "המונופול", והאחרונים על "החופש", – שהרי עבור הקרתן בעל המעשים הטובים קיימות הסתירות רק בצורתן האידיאולוגית הזו – די לציין שבמאה ה- 18 היו האריסטוקרטים באנגליה בעד "החופש" (של המסחר) והבורגנים בעד "המונופול", כלומר נקטו באותן העמדות בהן נוקטים שני מעמדות אלה ביחס ל"חוקי הדגן" כיום ב"פרוסיה". "Preuβische Zeitung Neue" – היא התומכת הנלהבת ביותר של חופש המסחר.

ולבסוף, במקומך הייתי מראה לאדונים הדמוקרטים, שטוב יעשו אם ילמדו את הספרות הבורגנית עצמה, בטרם יעזו לנבוח על הספרות המתנגדת לה. אדונים אלה היו צריכים למשל ללמוד את עבודותיהם ההיסטוריות של טיירי, גיזו, ג'ון וויד ואחרים, על מנת להבהיר לעצמם את "היסטוריית המעמדות" הקודמת. לפני שיבקרו את ביקורת הכלכלה המדינית, שומה עליהם להכיר את יסודות הכלכלה המדינית. די למשל, לפתוח את חיבורו העיקרי של ריקרדו, כדי למצוא כבר בעמוד הראשון את מילות הפתיחה של הקדמתו:

 

"The produce of earth – all that is derived from its surface by the united application of labour, machinery, and capital, is divided among three classes of the community; namely, the proprietor of   the land, the owner of   the stock or capital necessary for its cultivation, and the labourers by whose industry it is cultivated".

 

("תוצרת הארץ – כל מה שמתקבל משטח פניה ע"י יישום משולב של העבודה, המכונות וההון, – מתחלק בין שלושת המעמדות של החברה, דהיינו, בין בעל האדמה, בעל הקרן או ההון הדרוש לעיבודה, והפועלים שבאמצעות עבודתם היא מעובדת".)[10]

 

כמה מעט הבשילה עדיין החברה בארצות-הברית על מנת להפוך למובן וברור מאליו את המאבק המעמדי המתרחש בה, זאת מוכיח בצורה מבריקה צ'. ה. קרי[11] (מפילדלפיה), הכלכלן הצפון-האמריקאי היחיד בעל חשיבות. הוא תוקף את ריקרדו, המייצג (המבטא) הקלאסי ביותר של האינטרסים של הבורגנות  והמתנגד הסטואי ביותר של הפרולטריון, תוקף אותו, כדבריו, בשל היותו אדם שחיבוריו הם נשק אמיתי בידי האנרכיסטים, הסוציאליסטים, וכל אויבי המשטר הבורגני. תוקף לא רק אותו, אלא גם את מלתוס, את מיל, סיי, תורנס, וויקפילד, מק-קולוך, סניור, ווטלי, ר. ג'ונס ואחרים, – בקיצור את כל הכלכלנים ברי-הסמכא של אירופה – והוא יוצא נגדם בגלל שבהוכיחם שהיסודות הכלכליים לקיומם של מעמדות שונים מולידים ביניהם אנטגוניזם בלתי נמנע וגדל בהתמדה, הם קורעים את החברה לחלקיה ומכינים מלחמת אזרחים. הוא מנסה להפריכם, אך לא כמו שעושה זאת היינצן הטיפש, אשר קושר את קיום המעמדות לקיום פריבילגיות פוליטיות ומונופולים. קרי רוצה להראות שהתנאים הכלכליים – הרנטה (קניין האדמה), הרווח (ההון) ושכר העבודה (העבודה השכירה) – מהווים תנאים להתאגדות ולהרמוניה, וכלל לא למאבק ואנטגוניזם. בפועל, הריהו מוכיח רק זאת שהיחסים החברתיים "הלא בשלים" בארצות-הברית מוערכים על-ידו בתור "יחסים נורמליים".

אשר לי, הרי אין לזקוף לזכותי לא את גילוי קיומם של המעמדות בחברה בת-זמננו, ואף לא את גילוי המאבק הנטוש ביניהם. היסטוריונים בורגניים הם שתיארו, זמן רב לפניי, את התפתחותו ההיסטורית של מאבק-מעמדות זה, וכלכלנים בורגניים – את האנטומיה הכלכלית של המעמדות. החידוש שחידשתי אני, כל-עיקרו בהוכחת הדברים הבאים: 1) שקיומם של המעמדות קשור רק בשלבי-התפתחות היסטוריים מסוימים של הייצור; 2) שמאבק-המעמדות מוליך בהכרח אל הדיקטטורה של הפרולטריון; 3) שדיקטטורה זו עצמה אינה אלא מעבר אל ביטול כל המעמדות ואל חברה אל-מעמדית. שוטים בורים, מסוגו של היינצן, השוללים לא רק את המאבק אלא את עצם קיום המעמדות, מוכיחים בכך רק זאת, שהם, על אף כל הנהמה צמאת-הדם, דמויית אהבת-האדם שלהם, שהם רואים את התנאים החברתיים עליהם מושתתת שליטתה של הבורגנות כתוצר הסופי, non plus ultra [קצה גבולה] של ההיסטוריה, מוכיחים רק זאת שהם – משרתי הבורגנות ותו לא. ושירות זה הוא דוחה יותר ככל שפטפטנים אלה ממעטים להבין הן את גדולתו והן את ארעיותו של המשטר הבורגני.

השתמש בכל מה שתמצא כבעל ערך מההערות לעיל. דרך אגב, את "הצנטרליזציה" היינצן לקח מאיתנו במקום "הרפובליקה הפדרטיבית" שלו וכו'. כאשר ההשקפות שאנו מפיצים כיום בדבר המעמדות יהפכו להיות טריוויאליות, ויהיו בשימושו היומיומי של "השכל האנושי הישר", או אז יכריז עליהן החוצפן הזה בקולי קולות כעל התוצר החדש של "עומק חשיבתו", ויתחיל ליילל נגד המשך התפתחותן של אותן השקפות על ידינו. כך, כשהוא מתבסס על "עומק חשיבתו", נבח הוא על הפילוסופיה של הגל כל עוד הייתה זו בעלת אופי מתקדם, ואילו עתה ניזון הוא מפירוריה שאיבדו כל טעם, ואשר רוגה[12] פולט עבורו בעודם לא מעוכלים.

יחד עם מכתב זה תקבל גם את סיום ההתכתבות ההונגרית. אם עיתונך קיים, נסה להשתמש במשהו משם, מה גם שסמרה[13], ראש ממשלת הונגריה לשעבר, הבטיח לשלוח לי עבורך מפריס מאמר נרחב  בחתימתו.

אם עיתונך החל להופיע, שלח לי  יותר עותקים, על מנת שאפשר יהיה להרחיב את הפצתו.

 

שלך ק. מרכס

 

נ.ב. דרישת שלום לבבית לך ולאשתך מכל החברים כאן ובמיוחד מאשתי.

דרך אגב. אני שולח לך באמצעות המונטנייר[14] לשעבר הוחשטול[15] (בן אלזס) "Notes"[16] וכמה עותקים של נאומי בפני חבר המושבעים (האחרון עבור קלוס[17], כפי שהבטחתי לו). הברנש זה אין בו שום דבר מיוחד.

מצרף בזאת את התקנון[18]. מייעץ לך לארגן אותו בסדר לוגי רב יותר. לונדון מונתה למחוז הניהול עבור ארצות הברית. עד עתה יכולנו לממש את שליטתנו רק in patribis.[19]

אל תפרסם את הצהרתו של "הירש"[20], אם עדיין לא עשית זאת. זהו אדם לא הגון, למרות שביחס לשפר[21] ולוויליך[22] הוא צודק.

 

 

 

[1]  יוסף ויידמייר (Weydemeyer , 1866-1818) – איש תנועת הפועלים הגרמנית והאמריקאית; "סוציאליסט אמיתי" בשנים 1847-1846; בהשפעת מרכס ואנגלס עבר לעמדות קומוניסטיות, היה חבר ב"ברית הקומוניסטים"; השתתף במהפכת 1849-1848 בגרמניה; אחד העורכים של ה- "Neue Deutsche Zeitung"

(1850-1849); אחרי תבוסת המהפכה היגר לארה"ב, השתתף במלחמת האזרחים לצד הצפון; החל בהפצת המרכסיזם בארה"ב; ידידם של מרכס ואנגלס.

[2]  הכוונה לספרו של מרכס: "השמונה עשר בברימר של לואי בונפרט"

[3]  "Revolution"

[4]  היינצן, קרל (1880-1809) – פובליציסט גרמני בעל כיוון רדיקלי, דמוקרט זעיר-בורגני, יצא נגד מרכס ואנגלס; גלה לשוויצריה ואח"כ לאנגליה. בסתיו 1850 עבר סופית לארה"ב.

[5]    Jones –  ארנסט צ'רלס ג'ונס (1869-1819) – איש תנועת הפועלים האנגלית, משורר ופובליציסט פרולטרי, ממנהיגי האגף השמאלי של הצ'רטיסטים, מעורכי ה-  "Northern Star", עורך ה- "Notes to the People" ו ה- "People's Paper"; ידידם של מרכס ואנגלס.

[6]  ג'ורג' גוליאן הרני (1897-1817) – איש תנועת הפועלים האנגלית, ממנהיגי האגף האגף השמאלי של הצ'רטיסטים, עורך ה- "Northern Star",  "Democratic Review", "Friend of the people" , "Red Republican" והוצאות צ'רטיסטיות אחרות; היה בקשר עם מרכס ואנגלס; בתחילת שנות ה- 50 התקרב לחוגים הזעיר-בורגניים והתרחק זמנית מהכיוון המהפכני בתנועת הפועלים.

[7]  הכוונה לספרו של מרכס: "מאבק המעמדות בצרפת מ- 1848 עד 1850"

[8]  בנג'מין ד'ישראלי (Disraeli,  1881-1804), משנת 1871 הרוזן ביקונספילד – מדינאי וסופר אנגלי, ממנהיגי התורי, במחצית השייה של המאה ה- 19 מנהיג המפלגה השמרנית; שר האוצר בשנים 1852, 1859-1858, 1868-1866; ראש הממשלה בשנים 1868, 1880-1874.

[9]  רמז לשורה מתוך פרק 24 בפואמה הסטירית של היינה "אתא טרול" – "לא כשרון, אבל בהחלט אופי"

[10]  ספרו של ריקרדו "על עקרונות הכלכלה המדינית והמיסוי", לונדון 1821.

("On the Principles of Political Economy, and Taxation"  .D. Ricardo )

[11]  צ'רלס הנרי קרי (Carey) (1879-1793) – כלכלן בורגני וולגרי אמריקאי, מחברה של התיאוריה הריאקציונית בדבר הרמוניית האינטרסים המעמדיים בחברה הקפיטליסטית. הביקורת כאן מתייחסת לספרו של קרי "מאמר על רמת שכר העבודה".

[12]  ארנולד רוגה (Ruge, 1880-1802) – פובליציסט גרמני; אחד מההגליאנים הצעירים, רדיקל בורגני; שותפו של מרכס בהוצאת "ספרי-השנה הגרמניים-צרפתיים";

[13]  ברטלן סמרה (Szemere ,  1869-1812) – פוליטיקאי ופובליציסט הונגרי, שר הפנים (1848) וראש הממשלה המהפכנית (1849); אחרי תבוסת המהפכה היגר מהונגריה.

[14]  מונטיינירים (מצרפתית –  montagnards) "אנשי-ההר", כינויים של חברי הקבוצות והמפלגות השמאליות בזמן המהפכה הצרפתית הגדולה וב- 1848.

[15]  הוחשטול (Hochstuhl) – דמוקרט גרמני זעיר-בורגני, היגר לארה"ב ב- 1852.

[16]  "Notes to the People"

[17]  אדולף קלוס (Cluβ , ~ 1889-1820) מהנדס גרמני, חבר ב"ברית הקומוניסטים"; ב- 1848 מזכיר ועד ההשכלה הפועלי של מיינץ; באותה שנה היגר לארה"ב, היה פקיד במשרדי הצי בוושינגטון; בשנות ה- 50 התכתב בקביעות עם מרכס ואנגלס, השתתף בעיתונות דמוקרטית ופועלית גרמנית, אנגלית ואמריקאית; עסק בתימולת המרכסיזם יחד עם ויידמייר.

[18] הכוונה לתקנון "ברית הקומוניסטים" שחובר בדצמבר 1850 ע"י הוועד המרכזי של הברית בעיר קלן, אחרי הפילוג בברית הקומוניסטים בספטמבר אותה שנה.

[19] in patribis infidelium – באופן נומינלי בלבד.

[20] ווילהלם הירש (Hirsch) – פקיד-ניהול מהמבורג, בתחילת שנות ה- 50 של המאה ה-  19 סוכן המשטרה הפרוסית בלונדון.

[21]  קרל שפר (Schapper,  1870-1812) – איש תנועת הפועלים הגרמנית והבינלאומית, ממנהיגי "ברית אנשי הצדק", חבר הוועד המרכזי של ברית הקומוניסטים; השתתף במהפכת 1849-1848 בגרמניה; ב- 1850 היה אחד ממנהיגי הסיעה הכיתתית בתקופת הפילוג ב"ברית הקומוניסטים"; אחרי 1856 שוב התקרב אל מרכס; חבר המועצה הכללית של האינטרנציונל הראשון.

[22] אוגוסט וויליך (Willich, 1878-1810) – קצין פרוסי, התפטר מהצבא ממניעים פוליטיים; חבר ב"ברית הקומוניסטים", השתתף במרד בדן-פפלץ של 1849. ב- 1850  היה אחד ממנהיגי הסיעה הכיתתית בתקופת הפילוג ב"ברית הקומוניסטים"; ב- 1853 היגר לארה"ב, השתתף במלחמת האזרחים לצד הצפון.

מודעות פרסומת
קטגוריות: מדעיות התפיסה הפרולטרית מול התפיסות הבורגניות באקדמיה | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: