פרסטרויקה – התמוטטותו השלמה של הרביזיוניזם – מבוא

Perestroika

The Complete Collapse of Revisionism

קטגוריה: פרסטרויקה, השלמת התמוטטותו של הרביזיוניזם

הרפאל בראר

Harpal Brar

תוכן העניינים
מבוא
הקדמה למהדורה הספרדית [מתוקנת]>>
הקדמה למהדורה הספרדית [לא מתוקנת]>>
>> הרביזיוניזם והקץ של ברהמ_חלק ראשון
>> הרביזיוניזם והקץ של ברהמ_כל שאר החלקים
הפרק ראשון – לאלקאר מרץ/אפריל 1990:
פרסטרויקה – פרישה סופית מלניניזם
 ההגדרה של ארגון מחדש (פרסטרויקה)
 למה "ארגון מחדש"?
סוציאליזם והעולם
 עולם אינטגראלי ושל תלות הדדית
 טבעו של אימפריאליזם
 שינוי של סתירות
 שאלה של מיליטריזציה
 אימפריאליזם והעולם השלישי
 סיכום
הפרק שני – לאלקאר יוני/יולי 1990:
הפרסטרויקה הכלכלית
חלק 1: פרישה סופית ממרקסיזם-לניניזם.
 למה ארגון מחדש?
 דו"ח יוני 1987 של גורבצ'וב
 גימוד הסוציאליזם והשוואת יעילותו עם קפיטליזם
הפרק שלישי – לאלקאר יולי/אוגוסט 1990:
הפרסטרויקה הכלכלית
חלק 2: פרישה סופית ממרקסיזם-לניניזם
 התזה (הנחה) של ניקולאי שמיליוב
 אבטלה כריפוי היחידי
 מענה מתחמק של גורבצ'וב לתזה של שמיליוב
 סנגור לשיקום קפיטליסטי
 ה-נא"פ (המדיניות הכלכלית החדשה) ואיך לנין ראה אותה
הפרק רביעי – לאלקאר דצמבר/ינואר 1990/1:
הפרסטרויקה הכלכלית
חלק 3: פרישה סופית ממרקסיזם-לניניזם
 ניסיונות של פירוק קולקטיביזציה
 גורבצ'וב עובר למחנה שמיליוב
 גורבצ'וב והשאלה של הקולקטיביזציה
 וועידה ה- 19של המפלגה
 ישיבת יולי 1988 של הוועד המרכזי של מקב"מ ודו"ח גורבצ'וב לישיבה
 מאמצים מואצים להכפיש את הקולקטיביזציה והתכנון הכלכלי המרכזי
 שינויים מנהליים וצוותיים של גורבצ'וב
 מנגנונים כלכליים חדשים בכדי להחליף את הישנים
 הישענות בחמדנות ובייצור בקני-מידה קטנים
 לניניזם לא המקור האידיאולוגי של הפרסטרויקה של גורבצ'וב
 השקפותיו של לנין על הקולקטיביזציה
 הערך הכללי של הקולקטיביזציה
הפרק חמישי – לאלקאר פברואר/מרץ 1991:
גלסנוסט
חלק 1: פרישה מלאה ממרקסיזם-לניניזם
 פירוש של שקיפות (גלסנוסט)
 למה שקיפות?
 תחיית לניניזם או מבוא של קפיטליזם?
 תקשורת הסובייטית וגלסנוסט
 ניסיון לערער את מורל העם הסובייטי
 התנגדות לארגון מחדש בתוך ומחוץ למפלגה
 הוועידה ה-19 של המפלגה: פסטיבל אנטי-קומוניסטי
 הרחקת מתנגדי הפרסטרויקה בשם הדמוקרטיזציה
 הסתרת תכניתם של שיקום קפיטליסטי
 אין דרך שלישית
. פרק שישי – לאלקאר מרץ/אפריל 1991:
גלסנוסט
חלק 2 – פרישה מלאה ממרקסיזם-לניניזם
 איך לשכנע את הסובייטים?
 עקיפת המפלגה והקמת מוקדי-כח מתחרים
 דמוקרטיה ומרקסיזם-לניניזם
 בסיס הכלכלי של דמוקרטיה והכחדת המדינה
הפרק שביעי – לאלקאר מאי/יוני 1991:
שאלות היסטוריות
חלק 1 – הערכה מחודשת של העבר
 הקולקטיביזציה
 מהירות מדהימה של השתקמות לאחר מלחמה
 שביתת הכורים ביולי 1989 והשביתות הנוכחיות הן התפתחות משמעותית ביותר וביטוי של חוסר שביעות רצון בקרב מעמד הפועלים ביחס לשינויים המבניים במשק מצידו של גורבצ'ובפרק ח בנושאים ההיסטוריים -. להערכה מחודשת של העבר
הפרק שמיני – לאלקאר יולי/אוגוסט 1991:
שאלות היסטוריות
חלק 2 – הערכה מחודשת של העבר
 סטאלין ואת התפקיד של האיכרות
 סטאלין והאיכרות
 שתי סטיות מהקו הלניניסטי של המפלגה על קולקטיביזציה
סטייה ראשונה – סטייה "שמאלה" (טרוצקיסטית)
השנה 1929 ופניית האיכרות לקראת קולקטיביזציה
סטייה שנייה – סטייה ימינה (בוכארינאית)
השימוש בכוח וקולקטיביזציה
הפרק תשיעי – לאלקאר ספטמבר/אוקטובר 1991:
שאלות היסטוריות
חלק 3 – הערכה מחודשת של העבר
 סטאלין ו-"עריפת הראשים" של המפלגה והצבא האדום
 "היחלשות" הצבא האדום והחיסול של מנהיגים "נאמנים"
 חבלה והרס
 הסכם בוגדני עם כוחות פשיסטים
 תכנית כלכלית – שיקום הקפיטליזם
 הרציונל לבגידה זו
 אספקט צבאי
 משפטי מוסקבה חיזקו את ברה"מ על-ידי חיסול של גיס חמישי
 הודאה בשגיאות על-ידי בוכארין ואחרים
הפרק עשירי – לאלקאר נובמבר/דצמבר 1991:
שאלות היסטוריות
חלק 4 – הערכה מחודשת של העבר
 סטאלין ו-"פולחן האישיות"
פרק אחד עשר – הכלכלה של המאבק המעמדי בסוציאליזם
חלק 1
 למה שנאה כל כך מורעלת נגד סטלין?
 הוועידה ה-20 של המפלגה והניצחון של הרוויזיוניזם חרושצ'ובי
 גיבוש של הרוויזיוניזם חרושצ'ובי
 רקע: לחץ האימפריאליסטי בשדה התיאוריה הכלכלית או השוק ויעילות כלכלית
 כישלון של תיאורטיקנים "מרקסיסטים" מערביים בלדחות את התיאוריות הכלכליות הבורגניות
חלק 2
 הגנת סטלין של המרקסיזם בתחום הכלכלה המדינית
 המשימה העיקרית של הכלכלה הפוליטית בסוציאליזם: תפקידם של כוחות הייצור ושל יחסי הייצור
 המעבר מסוציאליזם לקומוניזם
 אימוץ הרעיון של "שוק סוציאליזם" על-ידי הרוויזיוניזם חרושצ'וב
 התפיסה המרקסיסטית: ייצור סחורות ושוק אינן מתיישבים עם
סוציאליזם וקומוניזם
 מדוע סטלין התנגד למכירה של אמצעי הייצור הבסיסיים למשקים השיתופיים?
חלק 3
 השקפה רביזיוניסטית: סוציאליזם וקומוניזם הם בלתי אפשריים ללא ייצור סחורות והשוק
 תיאורטיקנים רוויזיוניסטים ו-"השוק הסוציאליסטי"
 תיאורטיקנים רוויזיוניסטית ו"הסחורות הסוציאליסטיות"
 החוקים הגלומים בייצור סחורות מבססים את עצמם
 תיאורטיקנים הרוויזיוניסטית והמושג של ערך "סוציאליסטי"
 סטאלין וחוק הערך
חלק 4
 תעמולה רוויזיוניסטית שתומכת ב-"רפורמות כלכליות"
 "הרפורמה הכלכלית" משנת 1965 והערעור של תכנון מרכזי
 רווח כווסת הייצור
 רביזיוניזם ו-"השוק הסוציאליסטי"
 אמצעי הייצור נכללים בהיקף של הסחורות תחת "הרפורמה הכלכלית" הרוויזיוניסטית
 מרקסיזם והרוויזיוניזם על היחס העובדים לעבודה
 מחירי הייצור תחת קפיטליזם ו-"שוק סוציאליזם"
סיכום

 

 

מבוא

עם כניסתו של מיכאיל גורבצ'וב לתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (מקב"מ), התרחש שינוי איכותי. אף על פי שהוא חזר בקביעות להעלות את לנין ואת הלניניזם לתמיכת טיעוניו, אף על פי הבטחותיו החוזרות על כך שמדיניותו הכפולה, של פרסטרויקה ושל גלסנוסט, נועדה לחדש את הסוציאליזם, לחזק אותו ולממש את יכולותיו הבלתי נדלים, הפך ברור במהרה שתחת גורבצ'וב, ברה"מ מובלת במהירות הכי מואצת, כמעט מסחררת, בכיוון שיקומו של הקפיטליזם באיחוד, פעם אדיר וגאה, של הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות (ארס"ס או ברה"מ). כל התייחסות חוזרת ללנין ולניניזם מצידו של גורבצ'וב, שבעצם הוצגה רק כשידול לשבות את ליבם של הפרולטריון והאיכרות השיתופית הסובייטיים, התלוותה בסילוף גמור של המרקסיזם-לניניזם ועיוותים שמעקרים את המהות המהפכנית של הכלכלה הפוליטית, של הלימודים על מאבק מעמדי ושל הפילוסופיה המרקסיסטים-לניניסטים.

בנסיבות אלה, כל עובד בעל תודעה מעמדית העלה שאלות שדרשו תשובות מיידיות ושלא היה אפשר לחמוק מהן. החברים והעמיתים המאוד-קרובים אלי האיצו בי להגיב ולהסביר בביטאון של אגודת העובדים ההודים (בבריטניה), לאלקאר [Lalkarwww.lalkar.org – אנג'לו איידן (המתרגם)], את התגלגלות האירועים בברה"מ. מודע על גודל המשימה הזאת, נרתעתי מלקחת את האחריות על ביצועה. אף על פי כן, התפתיתי לכך על-ידי הבטחה מקלה שהמשימה תכלול לא יותר משני סעיפים, גם אם ארוכים. אבל ברגע שהעבודה החלה, התחוור לי מהר מאוד כי לא ניתן להשלים את העבודה בצורה כל כך פשוטה; שהיא דורשת טיפול מפרט יותר – אלה עובדות שהצטרכתי לקחת בחשבון, אם רציתי או לא. הואיל וכך, אי-אפשר לכנות את העבודה הזאת, כביטוי של אנגלס, "בשום פנים ואופן, פרי 'דחיפה פנימית' כלשהי" (אנטי-דורינג – עמוד 3 – www.marx2mao.com/M&E/AD78.html#pref1) [בשורה המתחילה את ההקדמה הראשונה – זו של יוני 1878]. להיפך. משך שניים וחצי עשורים כפובליציסט פוליטי, נדיר שהיו לי כאבים כאלה בכתיבה כלשהי כפי שהרגשתי בכתיבתה של סידרת המאמרים שהספר הזה כולל.

[הערות המתרגם: עד כאן, תרגמתי כבר. פרסמתי את התרגום ההוא בנובמבר 2012 בקישור מקדמה אחרונה ב-financend. הפסקתי אז את התרגום מסיבות לגמרי שגויות בנוסף לכך שעברתי ניתוח. באיחור רב, אני מתקן עכשיו את זה. התיקון הוא חשוב כי התרגום הופך גלוי בעברית את מה שאפשר ללמוד באנגלית, אם קונים את הספר. הספר, שתורגם לעוד שפות, מגלה מה שהרביזיוניסטים עשו בכדי לשים קץ לברה”מ, וגם מה שהם מסוגלים לעשות בכל מקום אחר, כולל בישראל או בפלסטין. בתרגום זה, למעשה, אני חוזר לשלב של נובמבר 2012, בו הפסקתי לתרגם. בגלל שעלי לכתוב בלי עזרה, רק אחרי השלמת התרגום הזה, שהתבטל במשגה, יתאפשר לי להמשיך את סדרת המכשול. אבל לא ניראה לי שאגיע לזה. להבא, הערות ארוכות שלי יופיעו בסוף נושאות מספר לטיני]

עבור מי [שכמוני] חי כל חייו בגאווה ובשמחה קשורות להישגים המפוארים של הפרולטריון הסובייטי תחת הדגל של המרקסיזם-לניניזם ותחת הנהגתה של מקב"מ, לכתוב על האירועים שהובילו עד למהפכת-הנגד באוגוסט 1991, היה כמו מסע בגיהינום. יחד עם זאת, את העבודה הזאת הייתה צריכה להתבצע.

התמודדתי עם משימה כפולה. ראשית, היה צורך לחשוף את הכישלון המוחלט, וההזנחה הגמורה ביחס למרקסיזם-לניניזם, של ההצעות שנעשו על ידי גורבצ'וב ומקורביו בתחום הכלכלה הפוליטית, הפילוסופיה והמאבק המעמדי. שנית, היה צורך להסביר את מקורו והתפתחותו של מה שאנו מכנים כתופעת גורבצ'וב. איך יכול לקרות – אפשר לשאול – ששרלטן ורנגט כזה הופך למזכיר הכללי של המפלגה המהפכנית שפעם הייתה רבת עוצמה – מפלגת לנין וסטאלין – ולאחר מכן להמשיך את דרכו עד לשחזור הקפיטליזם, לפירוקה של מקב"מ ולהרס של ברה”מ האדירה שהייתה בעבר? איך זה יכול היה  לקרות לברה"מ, אשר נותרה בלתי מנוצח בזמן שהייתה הרבה יותר חלשה – במהלך מלחמת האזרחים ונגד ההתערבות של צבאות ארבע עשרה מדינות, המייצגת את כוחם של כל המדינות האימפריאליסטיות ובעלי בריתם, ונגד הרוסים הלבנים הנגד-מהפכניים –, ואשר החיות-טרף הנאציות לא הצליחו להביס אותה; איך זה יכול לקרות שהמדינה הסוציאליסטית האדירה הזאת הובאה לשפל, להרס ולקץ? איך התהפכו כל הישגים של בניית הסוציאליזם ובאיזה תהליך שוקם הקפיטליזם?

הדיון המפורט על השאלות האלה יועלה רק בפרק האחרון, תחת הכותרת הכלכלה של המאבק המעמדי בסוציאליסם. מתוך קריאת המאמרים הראשונים, הקורא עשוי להתרשם כי ייתכן והמחבר משייך את מקור התהליך של שיקום קפיטליסטי בכלל לתקופת גורבצ'וב בלבד, כלומר התקופה שבין מרץ 1985 עד אוגוסט 1991. אבל הרושם הזה יהיה מנוגד לאמת. מי יקרא את היצירה כולה עד הפרק האחרון, יוכל להיפטר מרושם זה. אף על פי כן, זה נכון כי עם כניסתו אל האופק המדיני של גורבצ'וב התרחש שינוי איכותי: הצטברות ההתנסות של המדיניות הרוויזיוניסטית ושל הכלכלה הרוויזיוניסטית פגעה בשיטה הסוציאליסטית בחוזקה הרסנית לא מוכרת עד כה וסללה את הדרך לשיקום הקפיטליזם בקצב עוצר נשימה.

אבל, כמו שאומר הפתגם הסיני הישן, בכדי שהנהר יקפא עד לעומק של מטר, צריך יותר מאשר יום קר אחד. באופן דומה, שיקום הקפיטליזם בברה"מ האדירה והמפוארת של פעם לא התרחש בן לילה. זה ממש קשה לקבוע תאריך לתופעה חברתית מהסוג הזה ובממדים האלה. זה כמו לנסות לשים תאריך ספציפי של המהפכה התעשייתית האנגלית. תוך כדי הבחנה בקשיים הקשורים בקביעת מועד של תופעות כאלה, אשר מעצם טבען הן תוצאה של תהליך ארוך, אי אפשר להימנע לחלוטין מלהזכיר כמה תאריכים חשובים, אשר ללא התייחסות אליהם אי אפשר להסביר את הופעתם של גורבצ'וב ושאר החבורה הרסטוראטורית [המשחזרת ומשקמת] שלו. בגלל זה בדיוק נעשה ניסיון בפרק של הכלכלה של המאבק המעמדי להתחקות אחרי שורשי התהליך אשר, משך יותר משלושה עשורים, הוביל לא רק לשיקום הקפיטליזם בברית המועצות לשעבר, אלא גם למה שאני מעדיף לקרוא ההתמוטטות הסופית של הרביזיוניזם,     שהוא "ביטוי ההשפעה הבורגנית על הפרולטריון וההשחתה הבורגנית של עובדים"[1].

הריקבון, תהליך ההתדרדרות במורד הדרך, שהוביל לשיקום הקפיטליזם, החל עם הניצחון של הרביזיוניזם החרושצ'ובי בוועידה ה-20 של מקב"מ בשנת 1956, והעיוותים במרקסיזם-לניניזם שלאחריה ותחת המרצתם הישירות בתחומי הפילוסופיה, הכלכלה הפוליטית ועל מלחמת המעמדות. במסווה של 'רפורמה כלכלית', שנערכה משנות ה-60 המאוחרות והלאה, התכנון המרכזי כורסם נגיסה אחרי נגיסה , וייצור סחורות הורחב לקנה מידה גדול. הייצור הפך יותר ויותר מוסדר לפי קריטריון יחיד, כלומר, על-פי הרווחיות של מפעל פרטני. במקביל, במסגרת של תכניות שונות ועל בסיס תמריצים פרטניים, הפערים בשכר הוגדלו בקנה מידה חסר תקדים. כתוצאה מכך, הכנסות של האינטליגנציה הטכנית ונוספות, של עובדי מדינה, של עסקני מפלגה גדלו במידות עצומות על חשבון הפרולטריון הפרודוקטיבי, ובכך נוצרה שכבה משמעותית של מיוחסים, שצמחו עם הזמן לבורגנות חדשה אשר, עד שבזמן עלייתו של גורבצ'וב לשלטון, טבעה בגלוי ובקולניות רעשנית למען הבטחה ההתקבלות הרשמית של שיבה לכלכלת שוק, לחידוד, לשיקום הקפיטליזם. כתוצאה מכך, כאשר הגיע הרגע לבצע את הדחיפה, לא היה אף אחד שהיה יכול לממש התנגדות לכך, בגלל שאחרי שלושה עשורים של יישומים רביזיוניסטיים, של עיוותים של המרקסיזם-לניניזם, מקב"מ הפכה מטוהרת עד עיקור של הרוח המהפכנית ושל המיליטנטיות הפרולטרית הקודמות. למרות הכוח של 19 מיליון חברים, המפלגה התדרדרה לפגר. אפילו אם היו כמה חברים – אולי אפילו אלפים – שרצו להתנגד לשיקום הקפיטליסטי, הם נמחקו מהזירה בלי להקים יותר מדי רעש.

היבט חשוב של שיטת העבודה לאורך כל הדרך של הרוויזיוניסטים החרושצ'וביים התגלם בכך שכל מהלך בכיוון של שיקום קפיטליסטי התבצע לשם הישגי המרקסיזם-לניניזם ולשם התקדמות החברה הסובייטית לעבר הקומוניזם בשלבים גבוהים יותר של התפתחותה (וכמובן, כל זה קורה על רקע המאבק נגד "פולחן האישיות" של סטלין וכלכלה "מנהלית-פיקודית", שנוצרה על-ידי אותו "פולחן"). יותר מזה, כל חתירה בורגנית חדשה הוצגה כאחרונה, בעוד שהיא לוותה למעשה במאמצים כפולים ומכופלי בכדי להכשיר את הקרקע לקראת הרפורמה הבורגנית הבאה. ולא יכול היה להיות אחרת בחברה שהתנסתה בייצור סוציאליסטי מתוכנן בקנה מידה רחב, ושבה, משום כך, הייצור חייב להגיע ברוחב גדול תחת שליטה מודעת בידיים של הפרולטריון המאוחד. השליטה על הכלכלה בידיים של הפרולטריון, הארגון המודע בייצור על-ידי התכנית הלאומית המרכזית, מונעת התפתחות ספונטנית של השוק. בכדי לשקם את הקפיטליזם, היה חיוני לחבל להשמדה מכוונת ושיטתית במערכת הזאת של ייצור מתוכנן מרכזית , והשוק משוחזר מחדש באמצעות "מערכת בעלת שיטת קני מידות מחושבת היטב", בכדי להשתמש במילים של כלכלן רביזיוניסטי [כנראה, איזה E. L. Manevich – ראש מחלקת בעיות עבודה בברה”מ – כתב את הציטוט תחת הכותרת של ‘Problems of Labour Utilizzation’]. וזה כלל את ההונאה ואת הסירוס של חברות למפלגת הפרולטריון, שאחרי הכל הייתה מפלגת המעמד בשלטון. וזה בדיוק מה שהרוויזיוניסטים המשיכו לעשות, החל מתקופת חרושצ'וב והלאה. בדוגמה הזאת, הפיתוח נעשה בכיוון ההפוך מזה שליווה את המעבר מן הפיאודליזם לקפיטליזם, שבו המעש החברתי קדם את התיאוריה הכלכלית. מעצם זה שהתפתחו באופן ספונטני בד בבד עם התפתחות השוק, הקטגוריות הכלכליות השונות של קפיטליזם – למשל, מחיר הייצור – היו קיימים הרבה לפני שעברו בדיקות של ניתוחים. ב-"שוק סוציאליזם" [בתהליך המעבר מכלכלת התכנון במרכזי לכלכלת השוק במסגרת הסוציאליזם – א.א.], התיאוריה הייתה מוכרחה להקדים את הפרקטיקה.

בסופו של דבר, הכמות הופכת לאיכות. עכשיו כולם יכולים לקלוט מה שהתרחש שם. גורבצ'וב אשר, ברמאות אופיינית לכל הרוויזיוניסטים וההרפתקנים הקפיטליסטיים, השיק את הפרסטרויקה שלו בשם לנין ובשם חידוש הסוציאליזם, סוף-סוף התוודה ואמר: "העבודה של החיים שלי הושלמה. אני חושב שמשהו אחר במקומי היה מרים ידיים מזמן." (סאנדיי טיימס, 15 בדצמבר 1991). לבסוף, רוויזיוניזם היה מסוגל להשמיט את המסכה של עצמו ולגלות את תכונותיו הקפיטליסטיות המתועבות לעין כל. עכשיו שהקפיטליזם שוקם גם למעשה וגם רשמית, ניתן לומר, אפילו באופן רשמי, כי אין כבר צורך במס שפתיים ללנין; עכשיו הבורגנות החדשה יכולה להתחיל בגלוי לנצל את מעמד הפועלים ולהראות את השנאה הטבועה בה נגד המרקסיזם-לניניזם – שנאה אשר עליה ניתנו מספיק על-ידי הרחקה של מסמלי מהפכת אוקטובר תחת מחיאות הכפיים של הבורגנות האימפריאליסטית וסוכניה בקרב מעמד הפועלים – הטרוצקיסטים, הרוויזיוניסטים ו-סוציאל-דמוקרטים מכל הסוגים.

ה-"אצילים" מעוררי סלידה האלה – בפרט הנגד-מהפכנים הטרוצקיסטים – התמוגגו לשמוח על הקריסה לכאורה של "הסטליניזם" במזרח אירופה ובברה"מ. בדיוק הפוך מזה. מה שקרס היה הרביזיוניזם, והתדרדרותו הבלתי הנמנע לקפיטליזם המצוי. מה שמכונה בשם "הסטליניזם" על-ידי היצורים הנבזים האלה זה רק לניניזם בפרקטיקה (הדגשה שלי – א.א.). כאשר הלניניזם שימש כהדרכה לפעילות בברה"מ, כפי, שללא ספק, שימש משך שלושת העשורים מנהיגות סטלין של מקב"מ , בברית המועצות הגיעו לשיאים היסטוריים-עולמיים בכל החזיתות – הכלכליות, החברתיות, התרבותיות, הדיפלומטיות והצבאיות: דבר שממחיש מדוע רק השם של סטלין ממשיך להיות מושא להתקפות כל-כך מנוצלות לרעה מצדם של הבורגנות ו-"שכירי החרב" שלה. כך מה שקרס – זהו הרביזיוניזם, למרות שעל מנת לבלבל את הפרולטריון, הערמומיים ויחד עם זאת פזיזים ומגושמים הטרוצקיסטים האמורים, תוך שימוש במילה "סטליניזם" כקללה, במקום להשתמש בה כאפיון פוליטי, הם מחילים אותה דווקא על הרביזיוניסטית שמטפחים שנאה קיצונית לסטלין.

הבורגנות האימפריאליסטית חוגגת ניצחון על מה שהיא מחשבת כקריסת הקומוניזם. היא מרעישה בקולי קולות שוב ושוב בטירוף גדל כי 'המרקסיזם נהרס'. אין חדש בהצהרות אלה שהן ישנות כמו המרקסיזם עצמו. בואו ונשיב להצהרות האלה, במילים שלא לא צריך לשכוח אף פעם של סטלין:

"יש אומרים כי, בכמה ארצות במערב, המרקסיזם כבר נהרס. יש אומרים שהוא נהרס על ידי המגמה הבורגנית-לאומנית המכונה פשיזם. כמובן, אלה הן שטויות. רק אנשים בורים בהיסטוריה יכולים לדבר ככה. המרקסיזם הוא הביטוי המדעי של האינטרסים הבסיסיים של מעמד הפועלים. בכדי להרוס את המרקסיזם, מעמד הפועלים חייב להיהרס. אבל זה בלתי-אפשרי להרוס את מעמד הפועלים. יותר מ -80 שנים חלפו מאז שהמרקסיזם הגיע לזירה. במהלך תקופה זו, עשרות ומאות ממשלות בורגניות ניסו להרוס את המרקסיזם. ומה קרה? ממשלות בורגניות באו והלכו, אבל המרקסיזם נשאר.  יותר מי זה – המרקסיזם זכה בניצחון על גבי שישית העולם, והשיג ניצחון מוחץ בדיוק בארץ שבה המרקסיזם נחשב להרוס כליל.  אי-אפשר לחשב כמקריות את העובדה שהארץ בה המרקסיזם השיג ניצחון מלא היא כיום היחידה בעולם שאינה יודעת משברים ואבטלה, בעוד שבכל הארצות האחרות, כולל אלה בהן המדינות הן פשיסטיות המשבר והאבטלה שולטים עכשיו כבר ארבע שנים. לא, חברים, זה לא מקריות.

"כן, חברים, ההצלחות שלנו התחוללו תודות לעובדה שעבדנו ונלחמנו תחת הדגל של מרקס, אנגלס ולנין.

"מכאן המסקנה השנייה: עלינו להישאר נאמנים עד הסוף לדגל האדיר של מרקס, אנגלס ולנין"[2]. [הדגשה במקור]

לקפיטליזם מעט מאוד להציע למעמדות המנוצלים של העובדים אפילו במרכזים עצמם של האימפריאליזם, שלא לדבר על העמים המשועבדים והמדוכאים ביבשות הרחבות של אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, שגונחים תחת עול תשלומי החובות והקרבות על מזבח הברונים השודדים של האימפריאליזם הרב-לאומי [או הבינלאומי, אם תרצו]. שם, על פי נתוני קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות למען ילדים (UNICEF – יוניצ’"ף), בכל שבוע רבע מיליון ילדים גוססים כתוצאת מתת-תזונה ומחלות הנובעות ממנה. מיליוני עובדים בארצות האימפריאליסטיות מובטלים כתוצאה מהמשבר הכלכלי החדש של הקפיטליזם. בכל עיר גדולה אפשר להיות עדים למחזה של מאות מובטלים, עובדים חסרי בית, קורבנות של חוקי החברה ה-"חופשית" שאין להם מקומות עבודה, אין להם לאן ללכת, ויש להם מעט כסף לאוכל. התמונה של חיי הקורבנות אינה שונה בהרבה מזו שתיאר סטאלין בתחילת 1933 [וגם מזו של היום – א.א.]. כאשר הוא דיבר על תוצאות תכנית החומש הראשונה, זה מה שהוא אמר על מצב מצוקתם של המובטלים בארצות הקפיטליסטיות:

"הביטו-נא אל ארצות הקפיטליסטיות וראו מה רבים האימים המתהלכים שם על רקע האבטלה. בארצות אלה, יש עתה לא פחות מ-30 עד 40 מיליונים מובטלים. בני-אדם אלה, מה טבעם? בדרך כלל מדברים עליהם שהם "אנשים אבודים".

"יום יום הם מחפשים לעבוד, מבקשים עבודה נכונים לקבל כמעט כל תנאי עבודה שהם, אך אין מקבלים אותם לעבודה, כי הם "מיותרים" . וזה מתרחש בשעה שכמויות עצומות של סחורות ומוצרים מבוזבזות מחמת הקפריזות מפונקים של הגורל, בני טיפוחים של בעלי ההון ובעלי האחוזות.

"מסרבים למובטלים במתן אוכל, כי אין להם כסף במה לשלם תמורת האוכל. מסרבים להם במתן קורת-גג, כי אין להם כסף לתשלומי שכר דירה. במה והיכן הם מתקיימים? מתקיימים הם מהפירורים העלובים משולחנות העשירים; מגרפת פחי אשפה, שבהם הם מוצאים שיריות מזון שהסתאבו, גרים בשכונות עוני של ערים גדולות, ויותר מכל בבקתות הצרות שמחוץ לערים, שנבנו בחיפזון על-ידי מובטלים תיבות אריזה וחתיכות עצים. אך אין זה הכל. לא מובטלים בלבד נפגעים מן האבטלה. נפגעים ממנה גם פועלים עובדים. הם סובלים מפני שמציאות עם מספר גדול של מובטלים יוצרת לרעתם תנאים בלתי-יציבים בייצור, חוסר בטחון ליום-המחר. היום הם מועסקים, אך הם לא בטוחים אם בהקיצם למחרת ימצאו את עצמם מפוטרים.

"אחד מההישגים המרכזיים של תכנית-החומש משך בארבע שנים הוא בכך, שביטלנו את האבטלה וחלצנו את פועלי ברית המועצות מהמוראות שבה."[3]

רק עכשיו, הודות לשיקום הקפיטליזם, בפעם הראשונה מאז 1931, אבטלה שוב מאיימת על עובדי ברה"מ לשעבר. הסוציאליזם הביא יתרונות עצומים עבור מעמדות העובדים והאיכרים הסובייטיים. למרות החבלה בתכנון המרכזי ומיסוד של לרפורמות כלכליות בורגניות משך תקופה ארוכה, המצב רק לפני כמה ימים היה עדיין שהעובדים הסובייטיים יצאו לפנסיה מוקדם יותר (הגברים בגיל 60 והנשים בגיל 55) מאשר עמיתיהם המערביים; שילמו לא יותר מ- 5-10% משכרם לבתי-הארחה; ילדיהם הקטנים נהנו ממעון-יום כוללני וחינם; היה טיפול רפואי חינם לכל; היו 3,6 מיליון מיטות אשפוז ו-1,2 מיליון רופאים ורופאי שיניים – מספרים הרבה יותר גבוהים באופן יחסי מאשר בכל ארץ אחרת בעולם.

גם ההישגים התרבותיים של העם הסובייטי היו אדירים. לדוגמא, יש 326,000 ספריות – בהשוואה ל-141 אלף בארצות הברית של אמריקה (ארה"ב). 131.200 בתי ספר יסודיים, תיכוניים ומקצועיים לספק חינוך עבור 45 מיליון תלמידים.

אפילו בעשר השנים האחרונות של ברה"מ הופקו 160 מיליון טון של פלדה, לעומת 100 מיליון טון מיוצרים בארה"ב.

כל אלה הם הישגים בלתי נפרדים ממהפכת אוקטובר ותקופת הבנייה הסוציאליסטית. אבל בקרוב מאוד העובדים הסובייטיים יצליחו לחוות ישירות בעצמם את טעם ה-"חירויות" של כלכלת השוק – אבטלה, חוסר במגורים, רעב, דוחק, השפלה ומצוקה. אי אפשר לדמיין שאז הם לא ישתוקקו לחברה ולמערכת ייצור, מאורגנות במודעות על-ידי אחדות פרולטרית, שהבטיחה אותם בפני התחלואות הללו. אי אפשר לדמיין אם כן שהם לא ידיחו בהצלחת את צארים החדשים שלהם.

לנין אמר פעם: "צעד אחד קדימה, שני צעדים אחורה … זה קורה בחייהם של יחידים, וזה קורה בתולדות האומות ובהתפתחות של מפלגות. זה יהיה פחדנות פלילית ביותר לפקפק ולו לרגע בבלתי-הימנעותו של הניצחון, ובשלמות הניצחון עצמו, של עקרונות הסוציאל-דמוקרטיה המהפכנית [כלומר, של עקרונות המרקסיזם] … [4]"

אף אחד לא מכחיש את הנסיגה של הסוציאליזם כתוצאה מהאירועים במזרח אירופה וברה"מ בשנות ה 80 המאוחרות ובתחילת שנות ה -90, אבל זה יהיה ממש "הפחדנות פלילית ביותר" לפקפק לרגע בניצחון הבלתי נמנע והמלא של עקרונות המהפכה של המרקסיזם-לניניזם – של הקומוניזם.

עם זאת, על מנת שזה יקרה, הפרולטריון והמפלגה פרולטרית מסביב לעולם כולו חייבים לנתח את ההתפתחויות במזרח אירופה וברה"מ באופן מרחיק לכת עד בלי די; צריכים להסיק מסקנות נכונות ולהפיק לקחים מההתפתחויות הללו. ועוד, הם חייבים לחדד את נשק אידיאולוגי שלהם ולהילחם נגד הרפיית הרמה הרעיונית המרקסיסטית, שנמשכה זמן רב מדי, ושהתרחשותה מסבירה מדוע מספר כל כך גדול של מפלגות מעמד הפועלים מסביב לעולם הפך חסר אונים נגד ההסתערות של הרביזיוניסטים. חיוני לתפוס בתקיפות את הנכונות בכך ש- "בלי תיאוריה מהפכנית לא תוכל להיות גם תנועה מהפכנית."[5]

יתר על כן, צריכים להבחין כי "… רק מפלגה ההולכת לאורה של תיאוריה מתקדמת תוכל למלא תפקיד מתקדם."[6] [או כי "… התפקיד של חיל חלוץ יכול להתממש רק על ידי מפלגה שהיא מונחית על ידי התיאוריה המתקדמת ביותר."[7] ]

"על הרעיון הזה," [ מוסיף לצטט הרפאל בראר בהמשך, שוב מתוך דברי לנין באותם העמודים של 'מה לעשות?', וכותב] בשביל לחזור על דברי לנין, "יש לעמוד בתוקף רב לאין-שיעור [או, בתרגום השני, "כמה שמתעקשים, אי-אפשר להתעקש מספיק": בהבנתם את לנין, שני המתרגמים מדגישים, כל אחד במילים שלו, בחריפות את חשיבות התיאוריה המתקדמת ביותר, כאשר] בזמן כזה,כשההטפה החדישה לאופורטוניזם חבוקה בנהייה עזה אחרי צורות מצומצמות ביותר של פעילות מעשית." [או "כאשר ההטפה האופנתית של אופורטוניזם הולכת יד ביד עם התשוקה בצורות הצרות ביותר של פעילות מעשית"] [ההדגשות האחרונות הן שלי]

כל פרק של ספר זה הופיע לראשונה בצורה של מאמר בבטאון «Lalkar», ועכשיו מוצגים באותו סדר, עם תאריך הפרסום המקורי בתחילת כל פרק.

………………………

………………….

[כאן, החבר הרפאל בראר מודה על עזרה. ואחרי גילויי תודה אלה, כותב את המילים הבאות:]

אני סוגר את המבוא הזה עם מילים שאולות ממקרס (בהקדמה במהדורה הראשונה של ‘הקפיטל’):

כל חוות דעת מבוססת על ביקורת מדעית אני מקבל. בנוגע לדעות קדומות של מה שכרוי דעת קהל, להן לא עשיתי אף פעם וויתורים, כעת כלפנים [כמו לפני זמן]  הפתגם של הפלורנטיני הגדול [דנטה אליגיירי מפירנצה – Dante Alighieri] היא שלי: ‘  Segui il tuo corso, e lascia dir le genti  ‘.”  [מתורגם לעברית יוצא: ‘תעשה את שלך ותן לבריות לדבר’.]

 

הערות

[1] בהתחלה של https://www.marxists.org/archive/lenin/works/1914/may/00b.htmFool’s Haste Is No Speedלפזיזות של שוטה אין מהירות: לנין – מאי 1914.

[2]  עבודות, כרך 13 – עמודים 386-7 – http://www.marx2mao.com/PDFs/StWorks13.pdf

[3]  http://www.marx2mao.com/Stalin/RFFYP33.html

בעיות הלניניזם – עמודים 613-14

שיניתי מעט את התרגום לעברית (בגלל ש-“מייפה” את השפה – סטלין דיבר בשפה פשוטה ומובנת לכולם) של יעקוב ברזילי בספר, ‘י. סטאלין – בעיות הלניניזם’, של הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר – 1945

[4]  http://www.marx2mao.com/Lenin/OSF04.html

צעד קדימה, שני צעדים אחורה – עמוד 414

[5] בעברית: וו.א.לנין – כתבים נבחרים: כרך ראשון עם תרגום של ח. גולדברג (אהבתי את התרגום לעברית: לא קורה לי הרבה שתרגום לעברית מוצא חן בעיני)

מה לעשות? –עמוד 29 – הוצאת הקיבוץ המאוחד – תש"י (1950)

באנגלית:

http://www.marx2mao.com/Lenin/WD02.html – עמוד 28

[6] בלי הדגשה – בתרגום עברי: שם- עמוד 30

[7] עם הדגשה במקור – בתרגום אנגלי: שם – עמוד 29 (יש הדגשה גם בתרגום איטלקי)

ההדגשה במקור הזאת הועתקה בספר של הרפאל בראר

 

 

 

הקדמה למהדורה הספרדית

נמצאת בקישורים הבאים:

הרביזיוניזם והקץ של ברהמ_חלק ראשון

 

הרביזיוניזם והקץ של ברהמ_כל שאר החלקים

מודעות פרסומת
קטגוריות: פרסטרויקה - התמוטטותו השלמה של הרביזיוניזם | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: