פרסטרויקה – התמוטטותו השלמה של הרביזיוניזם–פרק ראשון

Perestroika

The Complete Collapse of Revisionism

CHAPTER I : March/April 1990

 פרסטרויקה – התמוטטותו השלמה של הרביזיוניזם

הרפאל בראר

Harpal Brar

 

פרק ראשון

(אחרי מבוא והקדמה)

פורסם בביטאון לאלקאר ב- מרץ/אפריל 1990:

לאלקאר – http://www.lalkar.org/

ארגון מחדש (פרסטרויקה) – פרישה סופית מהלניניזם

פרסטרויקה – פרישה סופית מלניניזם

 ההגדרה של ארגון מחדש (פרסטרויקה)

 למה "ארגון מחדש"?

סוציאליזם והעולם

 עולם אינטגראלי ושל תלות הדדית

 טבעו של אימפריאליזם

 שינוי של סתירות

 שאלה של מיליטריזציה

 אימפריאליזם והעולם השלישי

 סיכום

 

פרסטרויקה – פרישה סופית מלניניזם

 

במרץ 1985, אחרי מותו של צ’רננקו, בדיוק לפני חמש שנים, מונה מיכאיל גורבצ’וב למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של האיחוד הסובייטי [מקב”מ – הרי שבישראל מכנים גם את האיחוד הסובייטי בשם של ברה”מ]. עבר כבר מספיק זמן בכדי שנוכל להביע עמדה על המנהיגות שלו ב-מקב”מ וגם, הרבה יותר חשוב, על הביצועים שלו בתחום מדיניות החוץ והפנים. לכן אנחנו מכריזים ממש בהתחלה שהחמש השנים הללו היו תקופה של אסון גמור עבור מטרות הסוציאליזם, לא במזרח-אירופה בלבד, אלא גם בברה”מ עצמה, בה תוהו ובואו כלכלי, קלחת לאומנית, התנוונות פוליטית ומוסרית, מעמידים איומים רציניים יותר ויותר על שלמות ואפילו על קיום של ברה”מ. למרות שהתחקות אחרי שורשי הריקבון הזה מוביל עד לוועידה ה-20 של מקב”מ בשנת 1956, כאשר תחת מנהיגות חרושצ’וב, המפלגה אימצה סידרה של עמדות שגויות, הצורה החריפה הנוכחית של הריקבון בברה”מ ובמזרח אירופה נובעת ישירות מהמדיניות שפורסמה בשם תאומי של גלסנוסט ו-פרסטרויקה, שאומצו בהתאם בישיבות של מליאת הועד המרכזי של מקב”מ בינואר וביוני 1987 – נקיטות מדיניות אשר, לא בהפתעה, מובילות לתוצאות רעות … יותר מזה, הרות אסון. שאר המאמר הזה מוקדש לאמת את המחלוקת הזאת. אי-אפשר לנהוג בצדק אובייקטיבי כלפי נושא כזה במסגרת של מאמר-עיתון בודד. למרבה הצער, ללא ספק נצטרך לחזור לנושא הזה. לכן המאמר הנוכחי מיועד לשמש כהשתתפות ראשונית שלנו לדיון שמתקיים כעת במפלגות, ארגונים וחוגים של מעמד הפועלים מסביב לעולם.

המסמכים, שבראש וראשונה מהווים נושא התייחסות וביקורת בסדרת המאמרים אשר לפנינו, הם:

1. פרסטרויקה (באנגלית), מאת מיכאיל גורבצ’וב (הוצאה לאור של Collins, להלן פרסטרויקה),

http://archive.org/stream/perestroikanewth00gorbrich#page/94/mode/2up

2. דו”ח (באנגלית) של גורבצ’וב לאירוע של 70 שנה למהפכת אוקטובר הגדולה (להלן דו”ח 1987),

[במקום הזה היה קישור מוטעה. החלפתי את הקישור המוטעה עם קישור נכון:]

 

http://www.workers.org/marcy/perestroika/4.html

 

3. דו”ח (באנגלית) של גורבצ’וב לוועידה ה-19 של כל האיחוד מטעמה של מקב”מ  ביוני 1988 (להלן דו”ח 1988),

4. האתגר: כלכלה של פרסטרויקה (באנגלית – The Challenge: Economics of Perestroika), מאת אבל אגנבג’אן (Abel Gyozevich Aganbegyan – הוצאה לאור של Hutchinson, להלן האתגר). האקדמאי אגנבג’אן , דרך אגב, מתואר בספרות סובייטית כ-“איש במוקד של פרסטרויקה”.

 

ההגדרה של ארגון מחדש (פרסטרויקה)

 

גורצב’וב מגדיר פרסטרויקה, לא כסתם ארגון מחדש, אלא כ-“מהפכה מלמעלה”. הוא אומר “הכוונה היא לשינויים מהפכניים ממשיים ועמוקים מוגשמים ביוזמת הסמכויות עצמן, אבל נצרכים על-ידי שינויים אובייקטיביים בנסיבה ובהלכי רוח חברתיים.” (פרסטרויקה עמוד 55).

גורבצ’וב מבטיח לנו שוב ושוב שהוא לא מסכים עם ההשקפה של כמה אנשים כי “הסוציאליזם נמצא במשבר עמוק והביא את החברה שלנו לאין מוצא; שהוא לא מסכים עם אלה שאומרים: “יש לנו רק יציאה אחת … : לאמץ שיטות קפיטליסטיות של ניהול כלכלי ושל דפוסים חברתיים, בכדי להיסחף בכיוון הקפיטליזם.” הוא מבקר את אלה ש-“שמרחיקים לכת עד לטעון כי המהפכה של אוקטובר 1917 הייתה טעות אשר ניתקה כמעט לגמרי את הארץ שלנו מהקדמה החברתית בעולם” (שם ע.36). “שום דבר לא יהיה יותר רחוק מן האמת ,” הוא אומר, מהפירוש שה-פרסטרויקההתבקשה מתוך מצב ההרסני של הכלכלה הסובייטית, ושהפירוש שלה הוא שחרור מהשליות הסוציאליזם ומהמשבר עבור האידאלים והמטרות שלו” (ע.11). הוא אומר בהמשך כי: “אנחנו לא הולכים לשנות את השלטון הסובייטי, כמובן, או לנטוש את עקרונות היסוד שלו, אבל אנחנו מכירים בצורך לשינויים שיחזקו את הסוציאליזם ויהפכו אותו ליותר דינמי ובעל משמעות פוליטית יותר.” (ע.54).

רחוקה מלהיות הפחתה מהסוציאליזם, גורבצ’וב נועז מספיק בכדי לאפיין את המדיניות של פרסטרויקה במונחים הבאים:

“ … בעוז-רוח בולשביקי ובדחף אנושי חברתי שבו, המסלול הנוכחי הוא תולדה ממשיכה של ההשלמות הגדולות שהמפלגה הלניניסטית התחילה בימי אוקטובר 1917. ולא רק סתם המשך, אלה התארכות והתפתחות של הרעיונות המרכזיות של המהפכה. עלינו להקנות דינמיות חדשה לדחף ההיסטורי של מהפכת אוקטובר ולקדם הלאה כל מה שהדחף הזה התחיל בחברה שלנו.” (ע.50).

ובכדי לממש קידום כזה, ה-פרסטרויקה חייבת להתלוות על-ידי גלסנוסט (מילולית – פתיחות), דהיינו, על-ידי תהליך מתואר כ-“דמוקרטיזציה מושלמת” בכל רמות החברה כי ללא דמוקרטיזציה, נטען, היא תכשל, כפי שנכשלו רפורמות קודמות שלא לוו על-ידי גלסנוסט. ניראה בקרוב את התוצאות המעשיות של יישומים במדיניות התאומים האלה – תוצאות שחושפות את הטענות הרמות שנעשו על-ידי גורבצ’וב בשמן.

 

 

למה פרסטרויקה?

 

לפני שננתח את ההיבטים השונים של המדיניות החדשה הזאת, זה לגיטימי לשאול השאלה: למה פרסטרויקה? גורבצ’וב אומר לנו שהמקור של פרסטרויקה ניתן לייחס ישירות לסטגנציה [קיפאון] של הכלכלה הסובייטית משנות ה-70 המאוחרות והלאה. הנה איך הוא מנסח את זאת:

במצב מסוים – זה נהייה ברור במיוחד במחצית השנייה של שנות השבעים – התרחש משהו שלא ניתן להסבירו במבט ראשון. הארץ התחילה לאבד תנופה. המעידות הכלכליות הפכו יותר תכופות יותר. הקשיים התחילו להצטבר ולהחריף, והבעיות ללא פתרון להתרבות. יסודות שאנחנו מכנים סטגנציה ותופעות אחרות זרות לסוציאליזם החלו להופיע בחיי החברה. נוצר סוג של “מנגנון בלימה” שהשפיע על התפתחות החברה והכלכלה. וכל זה התרחש בזמן שמהפכה מדעית וטכנולוגית העלתה סיכויים חדשים לקדמה חברתית וכלכלית.

תוך כדי ניתוח של המצב, קודם גילינו לראשונה האטה בצמיחה כלכלית. משך חמש עשרה שנים האחרונות שיעור הצמיחה של ההכנסה הלאומית ירד יותר ממחציתו, ועד להתחלת שנות השמונים, נפל לרמה קרובה לסטגנציה כלכלית. ארץ, שפעם הדביקה במהירות את האומות המפותחות ביותר בעולם, התחילה לאבד עמדה אחת אחרי השנייה.” (עע.18-19). [בפרק השני, כאשר חוזר על הציטוט הזה, החבר בראר מדגיש את המשפט האחרון- אנג’לו].

ויותר הלאה: “הטילים שלנו מסוגלים למצוא את שביט היילי ולטוס לוונוס בדיוק מדהים, אבל לצד הניצחונות המדעיות והטכנולוגיות האלה יש חוסר ברור ביעילות בשימוש של הישגים מדעיים עבור צרכים כלכליים … “

במקביל לסטגנציה כלכלית, אומר גורבצ’וב, הייתה “שחיקה הדרגתית בערכים אידיאולוגיים ומוסריים של העם שלנו … “ והרפיה בהדרכת המפלגה: “ערכים דגולים ילידים של מהפכת אוקטובר ושל המאבק האמיץ למען הסוציאליזם נרמסו מתחת לרגליים;“ לא זו בלבד שהעם הסובייטי איבד עניין בעניינים חברתיים, אבל “לעבודה אין יותר את המעמד המכובד שלה,” וגם “אנשים, הצעירים במיוחד, נהיו למען רווח בכל מחיר.” ככה שרעיונות של פרסטרויקה הונעו לא רק על-ידי התחשבויות כלכליות, אלא גם “על-ידי מצפון מוטרד, על-ידי מחויבות ללא חת למען אידיאלים שירשנו מהמהפכה … “ עד כדי כך מפיו של גורבצ’וב.

אם ניקח בחשבון כל ההתבטאויות החשובות של גורבצ’וב, כפי שהן כלולות בשלושת המסמכים הכי סמכותיים, שהתייחסנו אליהם בהתחלת המאמר הזה, אנחנו יכולים להגיד שהתזות שלו על פרסטרויקה אפשר לחלק אותן לתת-קטגוריות הבאות:

1. הערכה מחדש של ההיסטוריה הסובייטית – לשון עוקפת או מנומסת (או יופמיזם, כלומר, לשון נקייה) למען מתקפות בלתי מצדקות ולא מדעיות נגד יוסף סטלין וניסיון, אף כי לא משכנע, לשלול את הפרק המפואר ההוא בהיסטוריה של פרולטריון העולם, בו ברה”מ, תחת הדגל של המרקסיזם-לניניזם וההנהגה של מקב”מ, עם סטלין בראשה, ביצעה גבורות ללא דומות בביצוען בבניית הסוציאליזם.

2. גלסנוסט (פתיחות) – “דמוקרטיזציה של החברה הסובייטית.

3. ארגון מחדש של הכלכלה הסובייטית.

4. סוציאליזם והעולם.

אנחנו מעדיפים לדון בהיבטים אלה של פרסטרויקה בסדר הפוך. המאמר הזה תחום ל-4 שלמעלה. מאמרים נוספים יבואו בעקבותיו לדון בהיבטים אחרים.

 

 

סוציאליזם והעולם

 

חצי מהספר של גורבצ’וב מוקדש לנושא הזה. הדו”ח שלו במאורע של 70 שנה למהפכת אוקטובר הדגולה כולל חלק העוסק במצב הבינלאומי – “מהפכת אוקטובר והעולם של היום” – בו גורבצ’וב שם ניתוח של העולם העכשווי ומגיע עם איזה ניסוחים תיאורטיים פנטסטיים (במובן – לא יאומן) – ניסוחים אשר, בלשון המעטה, במחלוקת עם המציאות, בפער אפילו עם הניתוח של המצב בעולם שאושר על-ידי מקב”מ בוועידת המפלגה ה-27 שלה, והניסוחים האלה הם פרישה ברורה מהמדע של מרקסיזם-לניניזם. דו”ח 1988 חוזר על אותם הניסוחים עצמם.

 

 עולם אינטגראלי ותלוי הדדית

 

התזה המרכזית של גורבצ’וב היא שהעולם בו אנו חיים הוא עולם תלוי הדדית ועולם אינטגרלי [אחיד ובלתי נפרד]. בהתעלמות מהסתירות הבסיסיות של התקופה שלנו (הסתירות בין הסוציאליזם והאימפריאליזם; בין האימפריאליזם לבין האומות המדוכאות ולבין עמי העולם בכלל; בין הפרולטריון לבין הבורגנות; ובין הארצות האימפריאליסטיות השונות לבין עצמן), גורבצ’וב אומר:

כפי שאתם יודעים המושג הזה מגיע מהרעיון שעם כל הסתירות העמוקות של העולם העכשווי, ועם כל ההבדלים השורשיים בקרב הארצות הכלולים בו, הוא הוא תלוי הדדית ואינטגרלי”. (דו”ח 1987).

{ המשפט המקורי נמצא בעמוד שיכול להשתנות מ-47 ל-48 בעתק בשפה רוסית שהורדתי באמצעות דפדפן ‘מוזילה פיירפוקס’ (לא ‘גוגל’) ושמרתי אצלי מהאתר הזה: http://www.gorby.ru/img.php?img=file&art_id=24592 – והציטוט ברוסית בהערה מספר [1]– אנג’לו.}

על איזה בסיס אפשר לאפיין את העולם הזה כתלוי הדדית ואינטגרלי? הנה תשובת גורבצ’וב:

הסיבות לכך כוללות האינטרנציונליזציה [הבנאום] של הקשרים הכלכליים העולמיים, ההיקף הכולל למען מהפכה מדעית וטכנולוגית, התפקיד החיוני החדש המוצג על-ידי התקשורת ההמונית, מצב המשאבים של כדור הארץ, הסכנות הסביבתיות המשותפות וזעקת הבעיות החברתיות של העולם המתפתח שמשפיעות על כולנו. אבל הסיבה העיקרית היא בעיית הישרדותה של האנושות. הבעיה הזאת היא עכשיו עמנו בגלל שהפיתוח של הנשק הגרעיני והסכנות באפשרויות השימוש בו הטילו ספק בדיוק על הישרדות של המין האנושי.” (שם)

{גם אצלי, שם – והציטוט ברוסית ב-[2], וכך הלאה עם הציטוטים ברוסית בהמשך עד סוף הפרק. בפרק השני כבר לא יהיו ציטוטים ברוסית – הסיבה לכך היא שדבר צורך הרבה זמן – אנג’לו.}

אין שום חדש ב-“אינטרנציונליזציה של היחסים הכלכליים העולמיים"[3]. ה-אינטרנציונליזציה הזאת היא ישנה כפי שישן הוא הקפיטליזם המודרני עצמו. מהימים המוקדמים שלו, הקפיטליזם ביקש שום דבר פחות משוק עולמי. גורם זה היה בבסיס של התגליות הגאוגרפיות מהמאה ה-15 והלאה, שלא לדבר על סחר עבדים, קולוניזציה של העולם החדש ולאחר מכן של אסיה ואפריקה. אם מדברים כל התופעה הזאת במונחים של תלות הדדית, אז אפשר כמו כן להמשיך לדבר בדיוק באותה הלגיטימיות על תלות הדדית בין השודד לבין זה שנשדד ממנו. שהאימפריאליסטים, והאידיאולוגים שלהם, ידברו במונחים אלה בניסיון להסתיר את הניצול של העמים המדוכאים מצדם – זה ניתן להבין. אבל מצדו  של קומוניסט – זאת היא פרישה בלתי מותרת מעקרונות המרקסיזם-לניניזם.

בנוגע להכרזות-תרועה “מהפכה מדעית וטכנולוגית,” שוב, אין שום דבר חדש גם בזה. הקפיטליסט רודף ללא-קץ אחרי החליצה של כמות היותר ויותר גדולה של ערך עודף, תוך שהוא מבטא את עצמו דרך חוק התחרות, דואג לכך שהתקדמות הטכנית תמשיך להתרחש בהתמדה. אבל לאף אחד שקורה לעצמו קומוניסט מותר להרשות לעצמו להיות כל כך מסונוור על-ידי מהפכה טכנולוגית ששוכח כי” … במסגרת השיטה הקפיטליסטית, כל השיטות לעליית התפוקה החברתית של העבודה מיושמות על חשבונו של העובד הפרטני; כל האמצעים לפיתוח הייצור משתנים לאמצעי שליטה על היצרנים [הישירים – הפועלים] ולאמצעים לניצולם; הם קוטעים את העובד לחלקים של אדם, הם משפילים אותו לדרגת תוספתן למכונה, הורסים כל מה שנישאר מקסם עבודתו והופכים אותה לכלי נתעב … מכופפים אותו תחת עריצות הכי נתעבת מרוב שפלתה”[4].

יתר על כן, הארצות הקפיטליסטיות המפותחות דוחפות בחריצות אל תוך המערכת את המהפכה המדעית והטכנולוגית הזאת למען הגברת ניצול היתר של העמים ביבשות הרחבות של אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, ועכשיו ביתר שאת גם של עמי מזרח אירופה, למשל, פולין, הונגריה, וכו’.

אף לא מודאגים במיוחד האימפריאליסטים סביב “הסכנות הסביבתיות המשותפות וזעקת הבעיות החברתיות של העולם המתפתח". תודות לניצול היתר האימפריאליסטי, העמים של “העולם המתפתח" הזה טובעים עמוק יותר ויותר אל תוך העוני והחובות, אשר בכדי לשלם אותן, הם מוסיפים להרוס יערות גשם, מצמיחים גידולים למען מזומנים במקום מזון הנחוץ להם לאוכל, מייבאים מזון בהוצאות גבוהות, וכתוצאה צוברים עוד חובות.

אבל מעל הכל, בדו”ח שלו, גורבצ’וב לוחץ על האצות הסוציאליסטיות באמצעות הטיעון המרכזי שלו:

אבל הסיבה העיקרית היא בעיית הישרדותה של האנושות.

והבעיה הזאת של הישרדות האנושות, הפחד הזה בנוגע להיעלמות האפשרית של המין האנושי כתוצאה של חילופי הגרעין, טוען גורבצ’וב, מאלץ אפילו את האימפריאליסטים להשלים עם העובדה שכולנו תלויים הדדית בתוך עולם אינטגרלי ושאנחנו חייבים לשתף פעולה אחד עם השני. והמרדף הלהוט הזה, בשביל לא להגיד מרדף שווא, אחרי עולם של שיתוף פעולה – בין האימפריאליזם לבין הסוציאליזם, בין המנצלים לבין המנוצלים, בין המדכאים לבין המדוכאים – כל הסתירות הממשיות של העולם העכשווי מטואטאות מתחת לשטיח.

נכון שיש חשש מהרס הדדי. אבל זה לא עצר את תכניות המלחמה האימפריאליסטיות. מה שמנע מתקפה גרעינית על-ידי האימפריאליזם עד עכשיו, זו הייתה היכולתו של האיחוד הסובייטי לפתוח בפעולת תגמול אפקטיבית, ולא איזה דאגה משותפת מצדם של מחרחרי מלחמה של ברית נאט”ו בכדי להציל את האנושות מהמכה של מלחמה גרעינית. בזמן, שגורבצ'וב עסוק להדגיש צדים "מעודדים" בחיפוי על הצדים הרעים של מדיניות החוץ של הארצות האימפריאליסטיות, ארה"ב מעסיקה את עצמה בתוכנית מלחמת הכוכבים, המיועדת לאפשר לארה"ב לפרוץ את גבולות של איזון כוחות בכדי להקנות לעצמה את היכולת של המכה הראשונה נגד ברה”מ. בזמן שגורבצ’וב מבטא את התענה כי “שיטה מקיפה חדשה של ביטחון בינלאומי בקונטקסט של פירוק נשק דרושה ואפשרית,” בזמן שהוא מגשש באפלה, מתוך אמונה מאשר מתוך תבונה, בכדי “לזהות את החוקים שמנהלים את האינטראקציה [פעילות הגומלין] של הכוחות אשר דרך יריבות, סתירות וניגודי-אינטרסים, יכולים ליצור את התוצאות הרצויות” [רצויות למי, אפשר לשאול], בזמן שגורבצ’וב ככה עושה, האימפריאליסטים ממשיכים את עסקיהם הרגילים של ערעור יסודות המוסר, המדיני, החברתי, הכלכלי והצבאי של הסוציאליזם עם יעילות באמת אמריקאית – או, שעלינו להגיד, יפאנית. בלי לירות כדור אחד, הם השיגו את ההתפרקות הווירטואלית של ברית ורשה כברית הגנתית מלוכדת למען שלום וקדמה חברתית, בשעה שמחרחרת-מלחמה התוקפנית של ברית נאט”ו נשארת שלמה כפי שהייתה.

 

 

 טבעו של אימפריאליזם 

 

על השאלה הבסיסית של טבע האימפריאליזם, גורבצ’וב שואל:

אבל בהתחשב בשלב הנוכחי של התפתחות העולם וברמה הנוכחית של התלות ההדדית והאינטגרציה שבו, האם זה אפשרי להשפיע על טבע זה ולבלום את הגילויים הכי מסוכנים שלו? במילים אחרות, האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שבעולם האינטגרלי, בו עדיפות ראשונית לערכים האנושיים האוניברסליים, החוקים הפועלים בו יגבילו את היקף של התוצאות ההרסניות המיוצרות על-ידי הפעולות של החוקים האגוצנטריים (האנוכיים) מהן נהנים רק המעמדות השליטים ושהן הבסיס לשיטה הקפיטליסטית?” (הדגשה שלנו – דו”ח 1987, ע.48).[5א]

הניסוח למעלה הוא לא יותר מאשר ביטול-עצמי, ג’יבריש סותר את עצמו. מחד גיסא נאמר לנו שעולמינו הוא עולם אינטגרלי עם חוקים משלו; מאידך גיסא נשאלת השאלה: האם החוקים של העולם האינטגרלי הזה יכולים לבלום את הפעילות של החוק הבסיסי של השיטה הקפיטליסטית? זהו סוג של קושיה שעליה נהוג לומר כי שוטה יכול לשאול אותה יותר מאשר עשרה נבונים יכולים להשיב לה . בקריאת ניסוח כזה מסתחררים; ממנה אי-אפשר להבין איזה אחד משלושתם חזק יותר – החוק של העולם האינטגרלי או החוק הבסיסי של השיטה הקפיטליסטית, או הערכים האנושיים האוניברסליים, להם, נאמר לנו, חשיבות עליונה.

מה שלא יהיה, גורבצ’וב עונה חיובית לשאלה לעיל של עצמו. והתשובה החיובית הזאת המעוגנת היטב במשאלת לב יותר מאשר באיזה ניתוח מוחשי של תנאים מוחשיים של העולם שלנו, אשר מאופיין על-ידי מרוץ חימוש קדחתני, דיכוי וניצול מפלצתיים של העולם השלישי, תוקפנות גלויה בפני כולם כחפי אומות ריבוניות קטנות (כמו ניקרגואה, גרנאדה ופנמה), והחרפתן של סתירות שונות. מספיק להפנות מבט שטחי בכדי להבחין שהעולם שלנו הוא בכלל לא אינטגרלי, אלא עולם מפולג בדיוק באמצע.

גורבצ’וב ממשיך, אחר כך, לשאול שאלות נוספות:

היכול הקפיטליזם להתפטר מהמיליטריזם ולתפקד ולהתפתח בלעדיו בתחומים כלכליים? … “[5ב]

ובהמשך:

כמה מציאותית היא התקווה שלנו שהערנות לאיום הנורא הזה, שהעולם מתמודד מולו, ואנחנו יודעים שהערנות הזאת חודרת גם אל תוך הדרגים המערביים הגבוהים [כלמור, האימפריאליסטיים], תהפוך חלק ממדיניות פרקטית? אחרי הכל, לא משנה כמה תקפים הם טיעוני ההיגיון הבריא, כמה מפותח היטב היא תחושת האחראיות, כמה חזק הוא הדחף לשימור עצמי, יש עדיין דברים שלא צריכים להמעיט בערכם ושנקבעים על-ידי אינטרסים כלכליים ,וכתוצאה מכך, על-ידי אינטרסים מבוססים מעמדית.[5ג]

לאור נחישות גורבצ’וב להתעלם מ-“אינטרסים כלכליים ,וכתוצאה מכך, על-ידי אינטרסים מבוססים מעמדית”, יוצאים מבולבלים מהצירוף של המשפט האחרון בתוך הפסקה המצוטטת למעלה – משפט, אשר, בכך שהוא משקף את המציאות סביבנו, ממוטט ביעילות כל דברי ההבל על עולם “אינטגרלי” “ותלוי הדדית” ביחד עם חוקיו של העולם הזה עצמו.

לבסוף, גורבצ’וב חוזר על אותה השאלה בצורה הכללית הבאה:

במילים אחרות, השאלה היא האם הקפיטליזם מסוגל להתאים את עצמו לתנאים של עולם חופשי מנשק גרעיני, לתנאים של סדר כלכלי חדש והוגן, לתנאים בהם הערכים המוסריים ותבונתיים של שתי שיטות [חברתיות-כלכליות – קפיטליסטיות וסוציאליסטיות – א.א.] בעולם יושבו ביושר.[5ד]

לנוכח הודאתו של גורבצ’וב עצמו שקיימים “דברים שלא צריכים להמעיט בערכם ושנקבעים על-ידי אינטרסים כלכליים ,וכתוצאה מכך, על-ידי אינטרסים מבוססים מעמדית”, למה הוא צריך לשאול שאלה כזאת, אם הוא לא מתכוון להגיע דווקא להסקה בלתי מבוססת של איזו שהן מסקנות הממעיטות בערכם של אותם אינטרסים כלכליים בדיוק מבוססים מעמדית שלהם הוא בעצמו מודע.

 

 

שינוי בסתירות

 

זמן רב לפני כן, גורבצ’וב מגלה לנו במונחים הבאים את הסוד שמאחורי עיבודן הלחוץ של שאלותיו:

התקופה שלאחריי מלחמת העולם השנייה העידה על שינוי לעומק בסתירות ששימשו להגדיר את המגמות העיקריות בכלכלה ובפוליטיקה בעולם. אני מתייחס, מעל הכול, למגמות שמובילות באופן בלתי נמנע למלחמות בין הקפיטליסטים לבין עצמם. [6א]

קודם כל, לאפיין את התקופה שלאחריי המלחמה כזמן של “שינוי לעומק בסתירות” זה חיקוי נלעג של האמת. זאת היא למעשה תקופה של קדמה דגולה בהיסטוריה האנושית דרך התעצמות ורזולוציה הגבוהות ביותר של סתירות – במיוחד של סתירות בין הסוציאליזם לבין האימפריאליזם מצד אחד, ובין האימפריאליזם לבין האומות והעמים המדוכאים מסביב העולם מן הצד השני. זאת הייתה תקופה שהעידה על התהוותן של דמוקרטיות עממיות באירופה המזרחית, על הניצחון של המהפכות הסינית, הקוריאנית, הקובנית והווייטנאמית, על הגשמת עצמאות של ארצות אסייתיות, אפריקאיות וקריביות בכמות של עשרות. כל ההתקדמויות האלה התחוללו על אף התנגדות נרעשת מצדו של האימפריאליזם – ולא דרך איזה שינוי לעומק של סתירות בעולם לכאורה אינטגרלי שלנו.

ואחר כך, גם לא נזקף איזה שינוי לעומק של סתירות לזכותה של התקופה הזאת על יסוד הטענה הסתמית שהארצות האימפריאליסטיות לא מצאו לנכון לפתוח במלחמה נגד זולתן. אנחנו יודעים מדוע לא פתחו במלחמה. גורבצ’וב עצמו מספק את התשובה [כאן, הרפאל בראר מוסיף חיוך מתעווז או מסתלבט עם רמז על שנינה הידועה בשם ‘ביצת הכומר’ (https://en.wikipedia.org/wiki/Curate%27s_egg), במובן כנוע או מחניף שכביכול ביצה מעופשת, כאשר בוחנים אותה בשלמותה, עשויה להיות טובה בחלקה], אשר, כמו ביצת הכומר, יהיה בלתי הוגן לא להכיר ביתרונות של חלק ממנה:

היום המצב שונה. זה שונה לא רק בתוצאות [במקור כתוב: זה לא רק] לקחי מהמלחמה שהייתה, אלא גם [בגודל] החשש להתיש את הכוחות הנערכים של הקפיטליזם לעומת הסוציאליזם, שכבר הפך למערכת עולמית עד כדי גורם מרכזי, בכך שהקפיטליזם לא הרשה לעצמו  הגזמת הסתירות ‘הפנימיות’ מלהגיע עד לתכונות קיצוניות [שלא מאפשרות “להנדס” מספיק  נתינים בהתגייסותם למערכות הקפיטליזם האימפריאליסטי – אנג’לו: עד כאן המאמץ מצדי להבלטת החלק הבלתי מקולקל כביכול של “ביצת” גורבצ’וב]. סתירות אלה התחילו להתפתח אל תוך מרוץ טכנולוגי בין מתחרים לבין עצמם והצטננו עם עזרת הניאו-קולוניאליזם. התחיל סוג חדש של חלוקה ‘שלווה’ של העולם על-פי חוקיות שלנין זיהה בכינוי של ‘בהתאם להון’, שהנתח הגדול הלך למי שהפך לחזק יותר ולעשיר ביותר ברגע נתון. כמה ארצות התחילו ‘להרגיע’ מתחים בכלכלה שלהן על-ידי ניתוב מחדש של משאבים אל תוך התשלובת התעשייתית הצבאית בתירוץ של ‘איום סובייטי’. גם השינויים המתחוללים בתשתית הטכנולוגית והארגונית של הכלכלה הקפיטליסטית סייעו לסילוק סתירות ולאיזון אינטרסים שונים.[6ב]

במשפט הפותח, גורבצ’וב העיר, את ההערה הנכונה, שהאימפריאליסטים לא הגיעו למכות בינם לבין עצמם בגלל פחד להתיש את כוחותיהם מול הסוציאליזם. זה רק מוכיח, הרחק מלהיות הוכחה לשינוי לעומק של סתירות בעולם לכאורה אינטגרלי שלנו, את ההכפפה של סוג אחד מהסתירות – זה הניטש בין האימפריאליסטים – לסוג אחר של סתירות – זה המתחולל בין האימפריאליזם לבין הסוציאליזם – ולניסיונות של הארצות האימפריאליסטיות לפתור את המשברים שלהם על חשבון הסוציאליזם. ולמרבה הצער, הניסיונות נראות מצליחות תודות לתיאוריה של העולם האינטגרלי עם חוקיות ושינוי בסתירות של עצמו.

החילוץ של רווחים כבירים “עם עזרת הניאו-קולוניאליזם” מוצג על-ידי גורבצ’וב כ-“סוג חדש של חלוקה ‘שלווה’ ” וגם כעוד הוכחה לשינוי לעומק של סתירות בעולם כל כך אינטגרלי ותלוי הדדית שלנו. בקושי יש צורך להוכיח שגם במקרה הזה התמונה המתוארת על-ידי גורבצ’וב צורמת בשרירות הצגה חולה כַּפיָנוּת שבה לעומת המציאות. על מנת להכתיב את היחסים הניאו-קולוניאליים האלה, על מנת להשיג את חלוקה ‘שלווה’ כזאת, האימפריאליזם פתח, וממשיך לפתוח, במלחמות נגד הארצות המתהוות. מלחמות ההתערבות ומלחמות אחים בהשראה אימפריאליסטית בארצות כמו אנגולה, מוזמביק, ניקרגואה, אל סלבדור ושורה של ארצות נוספות הן בכלל לא עדות של שינוי בסתירות ושל חלוקתו השלווה של העולם. באותה מידה, עמי העולם השלישי ממשיכים לנהל בהעזה גדלה את המלחמות המהפכניות שלהם נגד האימפריאליזם והבובות שלו בעוז גדל והולך. הם בכלל לא נכנעים בשקט לחלוקה ‘שלווה’ כזאת המיועדת לפתור את הסתירות הבין-אימפריאליסטיות על חשבונם. אם גורבצ’וב יבקר במקומות כמו סווטו, סן סלבדור, השטחים הכבושים של פלסטין, וכן הלאה, וידבר עם האנשים שם על חלוקה ‘שלווה’, זה לא קשה לתאר שהתשובות שיקבל תהיינה תמציתיות ופחות ממנומסות.

במידה שווה, זה גם מוטעה מצדו של גורבצ’וב להציג את התשלובת התעשייתית  הצבאית בארצות אימפריאליסטיות כסוכנות בלתי מזיקה למען הרגעת מתחים, במקום להציג אותה בתור מה שהיא באמת, דהיינו, התוצר הטבעי והבלתי נמנע של הקפיטליזם במונופוליסטי, חלק אינטגרלי של מהותו, וגם אמצעי מכוון נגד הסוציאליזם ונגד תנועות לשחרור לאומי מסביב לעולם.

כמובן שהחלוקה השלווה האימפריאליסטית והצטננות הסתירות בעזרת הניאו-קולוניאליזם יכלו לפגוש תיגר מצד הגוש הסוציאליסטי בסירובו לקבל כזאת חלוקה ‘שלווה’. אבל גורבצ’וב נותן לנו בדו”ח 1987 שלו הבטחה נרגשת שברה”מ מבינה כי “הקפיטליזם המפותח לא היה ולא יהיה מסוגל להסתדר בלי המשאבים של הארצות הללו.  זאת היא מציאות אובייקטיבית. הקריאות לניתק קשרים כלכליים מעוצבים באופן היסטורית בעולם הן מסוכנות ואינן מניבות כל פתרון.[7] 

הוא אפילו גלוי-לב ביתר כנות בספר שלו היכן שהוא אומר:

אני הסברתי בהזדמנויות רבות שאנחנו לא הולכים אחרי השגת מטרות עוינות לאינטרסים של המערב. אנו יודעים כמה חשובים הם המזרח התיכון, אסיה, אמריקה הלטינית, אזורים אחרים בעולם השלישי וגם דרום אפריקה עבור הכלכלה האמריקאית וכלכלת מערב אירופה, במיוחד כמקורות של חומרי הגלם. לנתק את הקשרים האלה זה הדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות, ואין לנו כל שאיפה לגרום קרעים באינטרסים כלכליים הדדיים מעוצבים באופן היסטורי.[8] (פרסטרויקה – ע. 173)

ככה, מתברר, שלא טבעו של האימפריאליזם זה מה שהשתנה, אלא זוהי גישת המנהיגות של ברה”מ שהשתנתה ללא היכר לקראת הצרכים של האימפריאליזם. במקום להתנגד לבזיזה ולשוד האימפריאליסטי, במקום להעניק כל סיוע אפשרי ללוחמים נגדו בעולם השלישי, כפי היה הנוהג המעשי עד הלום, ההנהגה הנוכחית של האיחוד הסובייטי מפגינה הבנה גמורה כזאת ביחסה כלפי הצרכים של האימפריאליזם לגזול את המשאבים מתוך הארצות הללו עד כדי נמנעות מלרצות בקריעתם של “אינטרסים כלכליים הדדיים מעוצבים באופן היסטורי”. אפשר לחשוב שמעכשיו והלאה אין לאתגר אף יחסים כלכליים “מעוצבים באופן היסטורי”, כולל אלה שבין הפרולטריון והבורגנות, תחתם השנייה מנצלת את הראשון. אפשר לחשוב שהייתה שגיאה “לגרום קרעים” ביחסים כלכליים “מעוצבים באופן היסטורי” בין הצאריזם לבין העם הרוסי ב-1917! התחשבות נוגעת ללב שכזאת ביחס לניצול הקפיטליסטי ולזה המכופל האימפריאליסטי למען טיפוחם באינטרסים זכאים לסובלנות שלהם, יותר מכך, למען להלל ולקדש את הניצול הקפיטליסטי ולזה המכופל האימפריאליסטי בשם העולם האינטגרלי והתלוי הדדית, בו חל שינוי לעומק בסתירות בגלל הפחד מפני הכחדת המין האנושי המוזעק על-ידי הנשק הגרעיני. אין פלא שכאלה אולטרה-ריאקציונרים ואנטי-קומוניסטים בקנאות, כמו רונלד רייגן (נשיא ארה”ב לשעבר) וראש ממשלה מרגרט תאצ’ר, הכריזו עם חיוך על הפנים: “אנחנו אוהבים את מר גורבצ’וב. אנחנו יכולים לעשות עסקים עמו.” כן, בטח!

 

 

שאלת המיליטריזציה

 

בדו”ח שלו לוועידה ה-27 של מקב”מ (המפלגה הקומוניסטית של ברה”מ) אלה הם המונחים באמצעותם גורבצ’וב תיאר את המיליטריזם בעידן האלקטרוניקה:

ההיבטים וההשלכות של המהפכה המדעית והטכנולוגית שונים בכל שיטה חברתיות-פוליטיות שונה. הקפיטליזם של של שנות ה-80, קפיטליזם העידן של מדעי אלקטרוניקה ותכנות, של מחשבים ורובוטים, משליך החוצה מהעבודה יותר ויותר מיליוני בני-אדם, כולל אנשים צעירים ומושכלים. עושר ועוצמה ממשיכים יותר ויותר להיות מרוכזים בידיים של מעטים. המיליטריזם פורח להפליא במרוץ החימוש, וגם חותר בהדרגתיות אל השגת שליטה על מנופים של עוצמה פוליטית. הוא מתחיל להפוך למפלצת המכוערת והמסוכנת ביותר של המאה ה-20. עקב המאמצים המושקעים בו, הרעיונות המדעיות והטכניקות הכי מתקדמים נהפכים לנשק להשמדה המונית.[9] 

זה בהחלט נכון, אבל זה היה בפברואר-מרץ של שנת 1986. בקושי שמונה עשר חודשים מאוחר יותר, בדו”ח 1987 שלו, גורבצ’וב נעמד [10] על שלילתה של השתרשות המיליטריזם במהות הקפיטליזם המונופוליסטי ושל היותו תוצאה בלתי נמנעת זה האחרון. ולביסוס השלילה הזאת הוא מציג את הדוגמאות של יפן, גרמניה המערבית ואיטליה וה-“נס כלכלי” שהם השיגו ללא מיליטריזציה בעקבות מלחמת העולם השנייה. הוא נאלץ להודות שאחרי שה-“נס” הזה “עבר, גם הם עברו שוב למיליטריזציה בחזרה”. מכל מקום, הוא מתעקש, זה לא נבע מתוך שורשים “בחוקיות המהותית המנהלת פעילויותיו של ההון המונופוליסטי בן-זמננו”, אלא “על-ידי גורמים זרים לו – ה-‘דוגמה מדבקת’ [заразительный пример] של התשלובת הצבאית והתעשייתית של ארה”ב, המלחמה הקרה, והרוח שבה, שיכולים של יוקרה, הצורך להחזיק בבעלות על “אגרוף ברזל” בשביל הצורך להיות מסוגל לדבר עם מתחרים בשפה נפוצה וההשתוקקות בגיבוי של פלישות כלכליות אל תוך ארצות העולם השלישי באמצעות פוליטיקה של כוח. מה שלא תהיה הסיבה הממשית, הייתה תקופה בה הכלכלה המודרנית הקפיטליסטית התפתחה במהירות בארצות שונות בהן ההוצאות הצבאיות היו מזעריות. הניסיון ההיסטורי הרלבנטי [הקשור] לכך הוא זמין.

במילים אחרות, התפתחות הקפיטליזם המונופוליסטי לא מובילה בהכרח למיליטריזציה. זה באמת מוזר להציע שגורמים, כמו המלחמה הקרה (שבזמני “שלום” היא ביטוי של שנאה שאין לפייסה), יריבות בין-אימפריאליסטית (“… הצורך להיות מסוגל לדבר עם מתחרים בשפה נפוצה”, אם תרצו), “וההשתוקקות בחיזוק של פלישות לארצות של עולם שלישי באמצעות פוליטיקה של כוח” (ואומנם הבריונות של האימפריאליזם שואפת להבטיח לעצמה את התמשכותה של הזרמת השלל מארצות אלה אל האימפריאליזם עצמו), הם זרים [מוזר להציע שכל אלה אמורים להיות “גורמים זרים”], הקרויות, מאורעות ולא תוצאה של התפתחות על-פי חוקיות נעוצה בהון המונופוליסטי בן-זמננו.

דרך אגב אפשר לשים לב כי, בעוד שהגורבצ’וב הקודם מדבר על חלוקה ‘שלווה’ של העולם, נאמר לנו עכשיו שאחרי הכול החלוקה ה-“שלווה” הזאת היא לא כל כך שלווה. למעשה, היא נתמכת (מחוזקת) על-ידי כוח צבאי מקשי (כוח צבאי מַסִיבִי – או “פוליטיקה של כוח”, בשביל מה שיש כבר בתוך כינוי?).

התזה שגורבצ’וב מגיש לנו עכשיו הולכת נגד כל ההדרכות של לנין על האימפריאליזם והיא לא עולה בכנה אחד עם המציאות המתפתחת בעולם שלנו.

 

 

 

האימפריאליזם והעולם השלישי

 

ל-דו”ח [עצמו] של 1987, על הבסיס של הניתוח החדש של גורבצ’וב, יש כמה דברים מעניינים להגיד על היחסים בין האימפריאליזם לבין ארצות העולם השלישי. הדו”ח אומר:

השיטות הניאו-קולוניאליסטיות של שימוש במשאבים של אחרים, העיסוק השרירותי של התאגידים הרב-לאומיים, השעבוד לחובות, חובות שמתקרבים לרמה של טריליון דולר ושבאופן ברור לא ניתן לפרוע, מוביל גם למבוי סתום …[11] 

ויותר הלאה: “מסחר לא צודק נשאר עובדה שתסתיים בפיצוץ, אם בכלל [או בסופו של דבר].[12] 

אז מה הוא הפתרון? זה נראה שיש למנוע את הפיצוץ למען תועלת שניהן, הן של האנושות והן של תקפות אותה החוקיות החובקת כל העולם האינטגרלי שלנו על כל שינוי סתירות לעומק שלו. וגם “ניראה שכמה מנהיגים מערביים מתחילים להבין שהתוצאה הזאת (כלומר, הפיצוץ) היא אפשרות ממשית[13], שצריכים למנוע. והוא ממשיך כך:

אחד מן השניים, או יהיה אסון או חיפוש משותף לסדר כלכלי חדש שלוקח בחשבון את האינטרס של כולם על בסיס שוויוני. אנחנו רואים את הדרך לייסודו של סדר כזה ביישום התפיסה של ‘פירוק-נשק למען התפתחות’[14] 

ובכן, המאמצים של גורבצ’וב מכוונים להדגים בפני האימפריאליסטים את קוצר ראייה של גישתם ולהמחיש להם שזהו לתועלתם הם לשנות את הסדר הבינלאומי הקיים בדרך כזאת, שהשינוי, בעוד שהוא מביא להתפתחות כלכלית בעולם השלישי, יסייע בו זמנית לכלכלה של עצמם. בקיצור, גורבצ’וב פונה לרגישות ולאינטרס האנוכי של האימפריאליזם. ההפצרה המתלהבת שלו נגמרת עם ה-קרשנדו [התלהטות עד לשיא] הזה: “אנחנו עומדים מול ברירה היסטורית מוכתבת על-ידי החוקים של עולם אינטגרלי המחובר הדדית במידה רבה.[15]

הפרחים הנופלים מתייבשים צמאים אהבה והנחל חסר הלב ממלמל הלאה – כך אומר פתגם סיני עתיק. פנייתו הלוהטת של גורבצ’וב, בשם “החוקים של עולם אינטגרלי המחובר הדדית במידה רבה”, תפגוש בוודאי התעלמות מצדם של האימפריאליזם ושל עמי העולם השלישי כאחד, כי איך יכולים המנצלים והמנוצלים, המדכאים והמדוכאים, השודדים והנשדדים, לשבת ביחד ולפתור בידידות את המחלוקות שביניהם. גורבצ’וב דורש את הבלתי אפשרי משני הצדדים. הוא מבקש מהמנצלים להפסיק להתנהג כמנצלים: הוא מבקש מרוב ההמונים הסופר-מנוצלים בעולם השלישי להפסיק להתנגד ולהפסיק להתנהג כמנוצלים. פניות כאלה מיועדות ליפול על אוזניים אטומות או נבוכות.

גורבצ’וב מבסס את חזונו בנוגע ליחסים כלכליים עתידיים בין האימפריאליזם לבין העולם השלישים על ההנחות היסוד הבאות:

1. שצורכי האימפריאליזם במשאבים של העולם השלישי באו על סיפוקם על-ידי חלוקה ‘שלווה’ באמצעות ניאו-קולוניאליזם;

2. שהאיחוד הסובייטי לא יעשה שום דבר בכדי לשבור את היחסים הכלכליים המפותחים באופן היסטורי האלה;

3. שהאימפריאליזם צריך להבין שההתפתחות של עצמו לא נזקקת לצמיחת המיליטריזם ומסתייעת  באי-הובלה לצמיחה כזאת;

4. שהשיטה הנוכחית של ניצול העולם השלישי עלולה להוביל למשבר חובות ולפיצוץ.

כתוצאה מכך, אם האימפריאליסטים יוותר על מרוץ החימוש ויקדש משאבים, דרך יישום ”התפיסה של ‘פירק הנשק למען התפתחות’”, אל ההתפתחות של ארצות העולם השלישי, אז הם יהיו במצב בו יפנו הצידה גם את המיליטריזציה וגם את הפיצוץ בעולם השלישי. וגורבצ’וב יגיש להם סיוע בהקשר זה, בזמן שיבטיח לא לעשות דבר שיקרע את הקשרים המבורכים המעוצבים באופן היסטורי בין האימפריאליזם לבין העולם השלישי. אם זהו מה שהולך להתרחש, כולם ייהנו – האימפריאליסטים, הארצות הסוציאליסטיות והעולם השלישי, וביחד עם העסקה, גם האנושות תינצל מההכחדה של שואה גרעינית. כולנו נהיה שייכים למשפחה-שמחה אנושית אחת.

האיחוד הסובייטי וארצות הברית הן אחראיים במיוחד על עתיד העולם”, אומר גורבצ’וב [באנגלית, עמוד 224] בספר פרסטרויקה שלו. {שתי דוגמאות בהערה [16]}. הם מסוגלים, טוען גורבצ’וב [ע.142], לתרום בצוותא את משאביהם וגם “יכולותיהם המדעיות והאינטלקטואליות על מנת לפתור את הבעיות הכי מגוונות לטובת האנושות.[17] 

בעמוד אחד לפני כן, בספר פרסטרויקה שלו, גורבצ’וב מכריז בלי להוסיף איזה שהיא הוכחה לכך כי “אמירת [רב אלוף קרל פון] קלאוזביץ כי המלחמה היא המשך של מדיניות באמצעים אחרים, שהייתה אמירה קלסית בזמנו, צמחה לאמירה מיושנת ללא תקנה[18]. זה לא היה רק קלאוזביץ שחתם על האמירה הזאת. לתכליתנו, זה חשוב עוד יותר שגם לנין חתם על האמירה הזאת – לא בגלל שלנין היה מחרחר מלחמות, אלא בגלל שכל עוד האימפריאליזם ישרוד, אי-אפשר להתפטר מהמלחמות. כמובן שהצורות והשיטות לפתוח במלחמה יכולות לעבור שינויים, חלקית כתוצאות של פיתוח הטכנולוגיה בתחום הנשק, אבל המלחמה עצמה ככזאת לא תוכל להפסיק להתרחש ללא חיסולו של האימפריאליזם. התיאוריה של גורבצ’וב, לפיה באימפריאליזם מסוגל לפתור בדרך שלווה את המשברים שלו וליישב את הסתירות בתוכו, תוך הימנעות ממיליטריזציה ומלחמות, מקרבת את גורבצ’וב עצמו לתיאורית האולטרה-אימפריאליזם של קאוטסקי מאשר לתזה על אימפריאליזם של לנין.

המלחמות המרובות עד אין-ספור שנפתחו על-ידי האימפריאליזם או בהשראתו מאז שמלחמת העולם השנייה הסתיימה – מלחמות בקוריאה, ווייטנאם, לאוס, קמבודיה; העימותים במוזמביק ובאנגולה; המאבקים של עמי נמיביה ופלסטין; המאבקים המהפכניים למען שחרור לאומי של ארצות אמריקה הלטינית; מלחמת הקונטרה בהשראת ארה”ב נגד ניקרגואה; ההפיכה הצבאית הרצחנית בצ’ילה שהפילה את ממשלת איינדה; התוקפנות האמריקאית נגד גרנדה ופנמה הקטנות; המאבק של עמי דרום אפריקה נגד משטר האפרטהייד השנוא – כל אלה ועוד הרבה סכסוכים ומלחמות נוספים שגרמו למתים ונכים במיליארדים, מפריכים את הסיפורים הטיפשיים סביב איזה עולם אינטגרלי אשר לנו, עם איזה שינוי לעומק בסתירות אשר בו בנוסף לחוקים הייחודיים לו.

התזה של גורבצ’וב שותקת על שאלת המאבק המעמדי בתוך הארצות האימפריאליסטיות: מן הסתם  גורבצ’וב מקצה למאבק הזה תפקיד בתנועת שלום למען פירוז ולמען עולם ללא נשק גרעיני. הסתירות בין מעמד הפועלים לבין הבורגנות האימפריאליסטית, בעיות האבטלה, המשברים של האימפריאליזם, שלא לדבר על המאבק למען הסוציאליזם, פשוט מועברים הלאה עם שקט מחריש.

יש גם התעלמות מתפקידיהם של ההמונים בארצות העולם השלישי לשם הוצאה אל הפועל של מהפכות דמוקרטיות עממיות. מנגד להתעלמות הזאת יש הדגשת יתר לתפקידיהם של הממשלות הריאקציוניות בהרבה מבין הארצות האלה.

כל זה מועלה, לא על-ידי ניתוח ממשי של המציאות, אלא באמצעות החוקים הנודעים על העולם האינטגרלי לדורשים, למפרע, את השינוי בסתירות. [הדגשה במקור – א.א.].

 

 

 

סיכום

 

התזות של עולם אינטגרלי ושל תלות הדדית של גורבצ’וב – תזות העולם הזה של סתירות שהשתנו – בו המנצלים והמנוצלים מתמסרים למען מניעת שברים ביחסים כלכליים מעוצבים באופן היסטורי, התזות הללו הן פרישה גמורה מהתזה, שעד עכשיו התקבלה על-ידי התנועה הקומוניסטית העולמית, על חידוד הסתירות, על התנגדות גוברת של עמי העולם השלישי לעומת הבזיזה האימפריאליסטית, על ניצול ודיכוי, על צמיחה של כוחות התנועות לשחרור לאומי, על התעצמות המשבר הכללי של האימפריאליזם, ועל הניצחון הבלתי נמנע של הסוציאליזם וקומוניזם מסביב לעולם כולו. התזות הללו מייצגות ניתוק מושלם מההדרכות של הלניניזם ויכולות לשמש רק כאמצעי למען סירוס ופירוק, הן של מעמד הפועלים המהפכני והן של תנועות לשחרור לאומי. בגלל כך, תזת גורבצ’וב חייבת להידחות על-ידי כל עובד בעל מודעות מעמדית.

 

 

 

 

הערות:

 

[1]  

Исходной точкой её, как известно, является следующая идея: несмотря на глубокую противоречивость современного мира и коренные различия государств, его составляющих, он взаимосвязан, взаимозависим и представляет собой определенную целостность”]

[2] 

Это обусловлено интернационализацией мирохозяйственных связей, всеохватывающим характером научно-технической революции, принципиально новой ролью средств информации и коммуникации, состоянием ресурсов планеты, общей экологической опасностью, кричащими социальными проблемами развивающегося мира, которые затрагивают всех. Но главное — возникновением проблемы выживания человеческого рода, ибо появление и угроза применения ядерного оружия поставили под вопрос само его существование”  – 

 

 [3]  או גלובליזציה של הקשרים הכלכליים – אנג’לו.

[4] מרקס, הקפיטל – כרך ראשון : חלק רביעי [כדאי לקרוא את כל החלק הזה לפחות]

https://www.marxists.org/archive/marx/works/1867-c1/ch25.htm 

  [5א] ושוב, מסמך אינטרנט של דו”ח 1987 של גורבצ’וב נמצא בקישור הבא:

http://www.gorby.ru/archival/expocenter/vneshpolitika/show_29324/

והציטוט ברוסית כתוב כאן למטה (שמור אצלי בעמודים 51-52 של מסמך “Пролетарии всех стран או REPORT1987 באנגלית או דו”ח 1987 בעברית” בתיקיה My Documents/angelo/אימפריאליזם-בראר/פרסטרויקה/russo):

Но возможно ли в нынешней фазе мирового развития, на новом уровне взаимозависимости и целостности мира такое воздействие на эту природу, которое блокировало бы наиболее опасные ее проявления? Иначе говоря, можно ли рассчитывать на то, что закономерности целостного мира, в котором общечеловеческие ценности являются главным приоритетом, смогут ограничить диапазон разрушительного действия эгоцентрических, узкоклассовых закономерностей капиталистической системы?

  [5ב]

В состоянии ли капитализм освободиться от милитаризма, может ли он экономически функционировать и развиваться без него?

[5ג]

Насколько реалистична надежда на то, что понимание катастрофической опасности, в которой находится мир,— а оно, мы знаем, проникает даже в верхние эшелоны правящей элиты западного мира — перейдет в практическую политику? Ведь как ни сильны аргументы разума, как ни развито чувство ответственности, как бы ни был велик инстинкт самосохранения, есть вещи, которые никак нельзя недооценивать и которые определяются экономическим, а, следовательно, и классовым интересом

[5ד]

есть вещи, которые никак нельзя недооценивать и которые определяются экономическим, а, следовательно, и классовым интересом

[6א] הציטוט ברוסית כתוב כאן למטה (והוא המשך של הציטוט הקודם וגם שמור אצלי שם –  כבר הגענו לעמודים 52-53):

Послевоенный период дал свидетельства глубокой модификации противоречий, которые определяли главные процессы мировой экономики и политики. Я имею в виду, прежде всего, такое их развитие, которое в прошлом неумолимо приводило к войне, к мировым войнам между самими капиталистическими государствами.

 

 [6ב] 

 Теперь ситуация иная. Не только уроки прошлой войны, но и боязнь ослабить себя перед социализмом, ставшим мировой системой, не позволяли капитализму доводить свои внутренние противоречия до крайней черты. Они стали трансформироваться в технологическую гонку друг с другом, «разряжались»-с помощью неоколониализма. Происходил своего рода новый, «мирный» передел мира — по тому же правилу, которое выявил Ленин,— «по капиталу», то есть кто богаче, сильнее на данный момент, тому и больше доля. В ряде стран напряжение в экономике стали «снимать» путем перекачки средств в военно-промышленный комплекс под предлогом «советской угрозы». Улаживать противоречия, балансировать интересы помогали также и преобразования, происходившие в технологической и организационной основе капиталистического хозяйства.

[7]  הציטוט ברוסית כתוב כאן למטה (והוא שמור אצלי שם בעמוד 55):

развитой капитализм не смог и не сможет обойтись без ресурсов этих стран. Это — объективная реальность.

Ставка на разрушение исторически сложившихся мирохозяйственных связей опасна и выхода не даст.

[8]  הציטוט ברוסית כתוב כאן למטה (והוא שמור אצלי בקובץ של ספר “פרסטרויקה” ברוסית של גורבצ’וב בעמוד 123):

Мне не раз приходилось разъяснять, что мы не преследуем целей, враждебных интересам Запада. Мы знаем о том значении, которое имеют для США, для Западной Европы Ближний Восток, Азия, Латинская Америка, другие районы «третьего мира», да и ЮАР — с точки зрения хозяйственных интересов и получения сырья. Мы не за то, чтобы взорвать эти связи, не провоцируем нарушения исторически сложившихся хозяйственных связей.

אפשר למצוא את הציטוט באנגלית מתוך הספר “פרסטרויקה” של גורבצ’וב בקישור הארוך הבא (הקישור מראה את מלוא הציטוט בראש העמוד 235 של הספר “No easy row for a Russian hoe : ideology and pragmatism in Nigerian-Soviet relations : 1960-1991”):

https://books.google.co.il/books?id=qnfyZ7rHbtoC&pg=PA235&lpg=PA235&dq=%22we+do+not+pursue+goals+inimical+to+Western+interests%22&source=bl&ots=5BRQjaMQ2o&sig=-NxXVVHg9e0g7ybi-isJVS7RCm4&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjp-sbtj7vPAhVElB4KHfvABaYQ6AEIHjAB#v=onepage&q=%22we%20do%20not%20pursue%20goals%20inimical%20to%20Western%20interests%22&f=false

[9]  הציטוט ברוסית, מתוך הדו”ח של גורבצ’וב לוועידת המב”מ, הכתוב כאן למטה, אפשר למצוא בקישור הזה: http://www.lib.ru/MEMUARY/GORBACHEV/doklad_xxvi.txt

בתת פרק על מהפכה מדעית וטכנית של הפרק הראשון (בעולם המודרני: מגמות מרכזיות ומחלוקות) – עמוד 9 (אצלי)

В разных общественно-политических системах научно-техническая революция оборачивается разными её гранями и последствиями. Капитализм 80-х годов, капитализм века электроники и информатики, компьютеров и роботов выбрасывает на улицу новые миллионы людей, в том числе молодых и образованных. Богатство и власть ещё более концентрируются в руках немногих. Неимоверно разбухает на гонке вооружений милитаризм, стремящийся шаг за шагом овладеть и политическими рычагами власти. Он становится наиболее уродливым и опасным чудовищем XX века, его усилиями самая передовая научно-техническая мысль переплавляется в оружие массового уничтожения

 

[10]  כמעט מיד אחרי הציטוט שבהערה [2] ו-[3] ולפני המילים של הציטוט שבהערה [4] . ואלה הם המילים שמצאתי בדו”ח 1987 של גורבצ’וב בקישור האינטרנטי שציינתי למעלה:

Может ли капиталистическая экономика развиваться без милитаризации? Тут приходит на память «экономическое чудо» в Японии, Западной Германии, Италии.  Правда, когда «чудо» кончилось, они вновь обратились к милитаризму. Однако надо разобраться, насколько этот поворот был обусловлен сущностными законами функционирования современного монополистического капитала и какую роль сыграли привходящие моменты: «заразительный пример» военно-промышленного комплекса Соединенных Штатов, обстановка «холодной войны», престижные соображения, потребность иметь собственный «военный кулак», чтобы разговаривать с конкурентами на понятном в этой среде языке, а также желание подкрепить свое экономическое вторжение в «третий мир» силовой политикой. Как бы там ни было, период быстрого развития современной капиталистической экономики в ряде стран при минимальных военных расходах имел место. И опыт его остался в багаже истории.

[11]  המשפט בדיוק אחרי הציטוט בהערה [4] .

Но и пользование чужими ресурсами неоколониалистскими методами, произвол транснациональных корпораций, долговая кабала, триллионные, явно неоплатные долги заводят в тупик …

 

 

[12]  תשע שורות אחרי הציטוט הקודם:

Неэквивалентный обмен остается и ведет в конце концов к взрыву.

 

[13]  עדיין בעמוד 55 אצלי

 

Возможность такого исхода, кажется, начинают понимать лидеры Запада

 

 

[14]  מסוף עמוד 55 פלש ל-56

«Либо крах, либо совместный поиск нового экономического порядка, при котором учитывались бы интересы и тех, и других, и третьих — на равноправной основе. Путь к установлению такого порядка, как представляется сейчас, просматривается: это — реализация концепции «разоружение для развития».

 

[15] ארבע שורות וחצי יותר למטה

… Словом, и здесь — исторический выбор, диктуемый закономерностями во многом взаимосвязанного и целостного мира.

 

[16]

דוגמה אחת:

Сегодня, как никогда, и СССР, и США нуждаются в ответственной политике.

דוגמה שתיים:

руководителей СССР и США в столь ответственный период мир ждет большего, чем просто формальная фиксация

[17] 

СССР и США могли бы продумать крупные совместные программы, объединяя наши ресурсы, научный, интеллектуальный потенциал ради решения самых разнообразных задач на благо человечества.

[18] 

Бывшая для своего времени классической формула Клаузевица, что война есть продолжение политики, только другими средствами, — безнадежно устарела.

 

מודעות פרסומת
קטגוריות: פרסטרויקה - התמוטטותו השלמה של הרביזיוניזם | השארת תגובה

ניווט ברשומות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Adventure Journal של Contexture International

%d בלוגרים אהבו את זה: