המכשול

הקשרים בין המנגנונים המדינתיים הציוניים והנאציים

 

ביחד עם תאריך של 1/1/2018, ממש התחלתה של השנה הנוכחית, העיתון של “ידיעות אחרונות” פרסם באתר https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5064923,00.html את הידיעה המגבה את קיומם של הקשרים האלה ביחד עם ה-“הסברה משפחתית של כולנו יהודים” הציונית. אני מניח שהציונים נאלצו בכך להפעיל את מנגנון ה-“הסברה” שלהם בגלל ההדלפות המתגברות סביב שיתוף-פעולה הדוק בקשרים הנפשעים הנידונים. לכן התגייסותו של איתי אילנאי למאמצי ההצלה של העיתון למען שמירה על החזות המעובדת כל-כך של הציונות ומוסדותיה על-ידי הזרמים הציוניים השונים.

ההדלפות המתגברות האלה התחילו להתגבר “בפעם המי יודע כמה” מאז הוצאתו לאור בשנת 2002 של עבודת המחקר של לני ברנר: 51 מסמכים: שיתוף פעולה ציוני עם הנאצים[1]. הספר הזה הוא המשך של עבודת המחקר של אותו ברנר בשנת 1983: ציונות בעידן הדיקטטורים [2]– עבודה שהמחישה את שיתוף-פעולה ההדוק הזה מצדם של מנגנונים מדינתיים ציוניים בטרם הקמתה של מדינת ישראל ולמען הקמתה זו[3].

כנגד כל ההדלפות המתגברות – לחיסול של שקרים של הציונות על עוינותה כלפי הנאצים בעוד שהזנחת ניצולי השואה חושפת ערומה את עוינותה של ההשקפה אשר לבסיסם של השקרים הללו – הציונים נאלצים לנסח “הסברה מחייה” שתפיח חיים חדשים “בפעם המי יודע כמה” לאמת הגובלסיאנית (תיאורה עוד מעט כאן למטה) של “בית לאומי ליהודים” – הפעם באמצעות “הסברה חברמנית” שמסתכמת במשפט המתרפס הבא: “היום אנחנו יודעים שאם יותר יהודים היו עולים מגרמניה באותה תקופה, יתכן ורוב יהודי גרמניה היו ניצלים". “יודעים” – מה יודעים? יודעים ש-“יתכן”! כלומר יודעים לא להופיע בטוחים בכדי להשאיר לעצמנו מקום משכנע, ופחות מזוהם “יודעים שלא יודעים”, למען עוד “יודעים שיתכן” בהתאם לגילויים נוספים, אולי מפתיעים.

העתק של המאמר של ידיעות אחרונות, שנמצא אחרי התיאור של “האמת הגובלסיאנית”, כולל התמונה של גבלס עצמו, שעליו מסופר (מצד אחד אני לא יודע אם מה שמסופר הוא נכון – בגלל הכמות הענקית של השקרים שהציוניים וחבריהם נוהגם לספר בתעמולותיהם. אבל, מן הצד השני, השתכנעתי כבר מזמן שהדברים הבאים על גבלס מיושמים כלשונם על-ידי המשטרים בישראל, בארצות הברית של אמריקה וכמעט כל שאר המשטרים המערביים ושרתיהם) כי:

יוזף גבלס – ציטוטים

http://www.goodreads.com/author/quotes/281832.Joseph_Goebbels

“If you repeat a lie often enough, it becomes the truth. ”

אם תחזור ותשנן שקר מספיק פעמים הוא יהפוך לאמת

“The bigger the lie, the more people will believe it.”

ככל שהשקר גדול יותר, יותר אנשים יאמינו בו

Think of the press as a great keyboard
on which the government can play.

חשוב על העיתונות כעל לוח מקשים עליו הממשל יכול להקיש

The most brilliant propagandist technique will yield no success unless one fundamental principle is borne in mind constantly – it must confine itself to a few points and repeat them over and over

שום תעמולה מתוחכמת ככל שתהייה לא תוכל להצליח אלא אם עיקרון בסיס אחד קבוע בתודעה –

תעמולה חייבת להגביל עצמה למספר מועט של נקודות ולחזור עליהן שוב ושוב

http://cafe.themarker.com/post/2878273/

("If you tell a lie big enough and keep repeating it, people will eventually come to believe it. The lie can be maintained only for such time as the State can shield the people from the political, economic and or military consequences of the lie. It thus becomes vitally important for the State to use all of its powers to repress dissent, for the truth is the mortal enemy of the lie, and thus by extension, the truth is the greatest enemy of the State"

http://holocaustonline.org/joseph-goebbels/)

 

צילום: גטי אימג'ס

24 שעות • 01.01.2018

נאצי או פלי

מצד אחד צלב קרס, מצד שני מגן דוד – זה השילוב המצמרר, הבלתי נתפס, שמוטבע על המדליה הקטנה, העשויה מתכת פשוטה, שנמכרה במכירה פומבית בארץ. מאחורי החפץ הקטן והנדיר מסתתר סיפור מדהים על הרגע הנשכח בהיסטוריה שבו גרמניה הנאצית, בשנותיה הראשונות, דווקא אהדה את התנועה הציונית

איתי אילנאי

 

המכירה הפומבית שערך בית המכירות הישראלי CollecTodo לפני כמה ימים הייתה יוצאת דופן. לרגל צום עשרה בטבת, שנקבע על ידי הרבנות הראשית כיום הקדיש הכללי לזכר נרצחי השואה, הוצעו למכירה כמה פריטים היסטוריים מהתקופה. בין היתר היו שם ציור שמן שצויר במחנה הריכוז טרייזנשטאט, תפילה שחיבר הרב הראשי דאז יצחק הרצוג להצלת יהודי אירופה, ומסמכים הקשורים ברצח ישראל קסטנר. אבל את ההצגה גנבה דווקא מדליה קטנה, עשויה פליז, שקוטרה 3.5 סנטימטר בלבד. בצידה האחד של המדליה מצויר מגן דוד, ומסביבו כיתוב בגרמנית. מצידה השני מוטבע צלב קרס, סמלה של המפלגה הנאצית.

בסיומו של קרב הצעות, נמכרה המדליה הייחודית במחיר של 850 דולר לאספן יהודי אמריקאי, שזהותו נשמרה בסוד. "האנשים שהתחרו על קניית המדליה הזו לא עשו זאת מסיבות כלכליות", אומרת ענת כץ־הררי, הבעלים של בית המכירות ומי שניהלה את המכירה הפומבית, שנערכה באינטרנט. "אבל שמתי לב שהם מאוד עקשנים, שהם לא מוכנים לוותר ומעלים שוב ושוב את המחיר. בעיניי, זה עניין אמוציונלי לחלוטין. הם רצו את המדליה כי יש להם זיקה לסיפור שהיא מספרת".

הידיעה על מכירת המדליה, בעלת השילוב המצמרר בין מגן דוד לצלב קרס, עשתה לה כנפיים ועוררה סערה בחוגים מסוימים. הבלוגר היהודי־אמריקאי ריצ'רד סילברסטין, למשל, רמז בפייסבוק שהמדליה הזו מוכיחה את שיתוף הפעולה בין הציונות לנאציזם, שלטענתו מושתק ומוכחש. אחרים, מן הסתם, ראו בה חילול השם. אלא שנדמה שהסיפור האמיתי מאחורי פריט האספנות הבלתי אפשרי הזה, הוא ביטוי לנקודת זמן היסטורית שבה ניתן היה עוד, אולי, להציל את יהודי גרמניה מהשמדה. זהו גם סיפור על עיתונאות מטעם, שזכתה לרוח גבית מאחד התועמלנים המוצלחים בהיסטוריה, יוזף גבלס. ויותר מכל, זהו סיפור על חברות אמיצה בין שני גרמנים – האחד יהודי, השני נאצי.

במכונית מגרמניה לפלשתינה

היום קצת קשה להבין זאת, אבל בראשית תקופת השלטון הנאצי בגרמניה, הרבה לפני שמישהו יכול היה להעלות על דעתו את הזוועות שיעשה העם הגרמני, היו יהודים ציונים שראו במשנתו הפוליטית של היטלר יתרון. הנאצים לא הסתירו את רצונם להיפטר מיהודי גרמניה, ובקרב הציונים היו כאלה שראו בכך הזדמנות להגביר את העלייה היהודית מגרמניה לארץ ישראל המנדטורית. אחד מהם היה ד"ר קורט טוכלר, משפטן ושופט יהודי־גרמני וחבר הנהלת התאחדות ציוני גרמניה.

עוד לפני מינויו של היטלר לקאנצלר, החליטה ההתאחדות ליצור קשר עם גורמים במפלגה הנאצית, העשויים לתמוך במטרה הציונית. בהתאם לכך פנה טוכלר לליאופולד פון מילדנשטיין, ראש המחלקה היהודית בשירות הביטחון של המפלגה הנאצית ומי שהיה ידוע בכתיבתו העיתונאית. "מילדנשטיין התפרסם באותן שנים בכתבות המסע שלו", מספר הקולנוען ארנון גולדפינגר, נכדו של טוכלר. הרעיון של טוכלר היה להצטרף למילדנשטיין במסע לארץ ישראל, שהייתה אז עדיין תחת שלטון בריטי, במטרה להציג אותה כיעד אטרקטיבי ליהודים. "הוא רצה לארח לו חברה ולהשפיע עליו שיכתוב את כתבת המסע שלו בפרספקטיבה ציונית", מסביר גולדפינגר. "עבורו, זו הייתה שליחות". וכך באביב 1933 יצאו טוכלר ומילדנשטיין, ביחד עם נשותיהן (לשתיהן קראו גרדה), במכונית מגרמניה לארץ ישראל.

הנאצי פון מילדנשטיין חזר מפלשתינה נלהב. בדברים שכתב תיאר יהודים חורשים את האדמה, מייבשים ביצות ומגשימים את הרעיון הציוני, ושיבח את הציונות כמביאה תועלת גדולה ליהודים ולעולם. בשלב זה נכנס לתמונה יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, שהתלהב גם הוא מהנרטיב שהציג מילדנשטיין. עד כמה שזה נראה לנו נורא ובלתי נתפס בפרספקטיבה שלנו, הסיפור שהביא מפלשתינה לא רק תאם את העמדה הציונית, אלא גם את זו הנאצית. השורה התחתונה של הכתבות הייתה ברורה: הציונות היא אמצעי לפתרון "הבעיה היהודית" בגרמניה.

גבלס, שביקש להפיץ את התובנה הזו בקרב גרמנים, רתם לצורך העניין את הביטאון הנאצי שערך, Der Angriff (בגרמנית: "ההתקפה"). ב־1934 פורסמה בעיתון סדרה בת 12 כתבות פרי עטו של מילדנשטיין, תחת הכותרת "נאצי נוסע לפלשתינה". ככל הנראה, גבלס ראה בסדרה הזו פרויקט דגל של עיתונו, שכן הוא השתמש בה כאמצעי פרסומי. במסגרת זו הפיקה המפלגה הנאצית סדרה של מטבעות פליז קטנים, כאשר בצידו האחד של כל מטבע צויר מגן דוד, ומסביבו הכיתוב "נאצי נוסע לפלשתינה", ומצדו השני צלב קרס ושם העיתון, Angriff. המטבעות הללו, שקידמו את הכתבות ה"ציוניות" מארץ ישראל, הוענקו במתנה לכל מי שרכש מינוי לביטאון באותה תקופה. "סוג של פרומושן", מסביר גולדפינגר.

לא ברור כמה מטבעות כאלה הודפסו, אך כיום ברור שרק מעטים מהם שרדו. אחד המטבעות נמצא אצל גולדפינגר עצמו, מי שעסק בסיפורם של בני הזוג טוכלר ומילדנשטיין במסגרת סרטו זוכה פרס אופיר "הדירה". הסרט נולד לאחר שסבתו של גולדפינגר, גרדה טוכלר, נפטרה ובדירתה נמצא למרבה ההפתעה עיתון נאצי, אותו עיתון שבו כתב מילדנשטיין את סדרת הכתבות שלו. טוכלר התחקה אחר העיתון וכך גילה כי סבו וסבתו שמרו על קשר עם הזוג הנאצי מילדשנטיין, גם לאחר השואה.

הזדמנות שהוחמצה

"לנו נורא קשה להבין את זה כי אנחנו מכירים את ההיסטוריה", מסביר גולדפינגר. "אבל סבא שלי ומילדנשטיין היו שניהם גרמניים, משכבה סוציו־אקונומית די קרובה, בעלי מחשבה פתוחה, ואחרי המסע ביחד נהיו חברים טובים. הם פיתחו שפה משותפת, הרבה גם בזכות הנשים שלהן, ונשארו חברים טובים". גולדפינגר הוא אחד הבודדים בעולם המחזיק בעצמו במדליה "נאצי נוסע לפלשתינה". "זה הסעיר אותי שקיימת מדליה כזו ובסוף קניתי אותה בעצמי במכירה פומבית באינטרנט", הוא אומר, אך מסרב לגלות כמה שילם עבורה.

עוד אדם שמחזיק במדליה הוא פרופ' שאול לדני, ניצול שואה ומי שהתפרסם כהלך אולימפי, ניצול הטבח באולימפיאדת מינכן. לדני, אוסף נלהב של מדליות הקשורות בארץ ישראל, מספר כי במשך שנים חיפש אחר המדליה הספציפית הזו, שבה מגן דוד וצלב קרס דרים להם יחדיו. "זו מדליה מאוד נדירה. במשך שנים ביקרתי בכל מיני הזדמנויות בגרמניה, נכנסתי לחנויות שמתמחות באספנות של מדליות ומטבעות, ושאלתי אודות המדליה הזו. כולם התפלאו שמדליה כזו בכלל קיימת, איש מהסוחרים לא שמע עליה. חיפשתי אחריה גם בקנדה, אוסטרליה וארצות הברית".

לדני רואה במטבע דווקא ביטוי להזדמנות שהוחמצה. "סדרת הכתבות של מילדנשטיין תיארה את היישוב היהודי בארץ ישראל בצבעים ורודים. הוא כתב כיצד קמו כאן חיים יהודיים, כיצד בונים מוסדות וכדומה. הנאצים רצו לעודד את עזיבת היהודים מגרמניה. בהתחלה הם לא רצו להיפטר מהיהודים בהכרח על ידי השמדה, כפי שעשו בהמשך. היום אנחנו יודעים שאם יותר יהודים היו עולים מגרמניה באותה תקופה, יתכן ורוב יהודי גרמניה היו ניצלים".

 

הערות

[1]

https://rosswolfe.files.wordpress.com/2016/04/lenni-brenner-51-documents-zionist-collaboration-with-the-nazis.pdf

וגם סקירת הספר

https://www.wrmea.org/2004-september/book-review-51-documents-zionist-collaboration-with-the-nazis.html

 

[2] או קישור זה

https://archive.org/details/ZionismInTheAgeOfTheDictators

או קישור זה

http://www.vanguardnewsnetwork.com/Massive/books/Brenner,%20Lenni%20-%20Zionism%20in%20the%20Age%20of%20the%20Dictators.pdf

אבל יש עוד קישורים כמו זה

https://www.thestruggle.org/Zi_Age_Dictators.pdf

[3] ברצוני להעז ולנחש שהספרים האלה למעלה לא יתורגמו לעברית עקב התנגדות ציונית לכך. כלומר, שברגע שנתפטר מהציונות, תתחיל להתקיים האפשרות של תרגומם לעברית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s