Hong Kong fires back at US and UK ובעברית: הונג קונג יורה בחזרה לעבר ארה"ב ובריטניה מה שקרה הוא, שאחרי התקפות נגד סין באשמות למען "הגנה" – כביכול דואגת – לחירויות אוכלוסיית הונג קונג מצידו המערבי (האהוב שמאלית) של האימפריאליזם באמצעות המדינות הבריטית והאמריקאית, המנהיגות בהונג קונג עצמה התחילה לגדף את הראשים המערביים: "אנו מתנגדים נחרצות להאשמות המופרכות והמגוחכות נגד ממשלת האזור המנהלתי המיוחד בהונג קונג שהועלו על ידי מדינות זרות באמצעות דוחות שונים", והוסיפו בהצהרה היום, יום שישי 1 לאפריל כי "הממשלה דוחקת במדינות זרות להפסיק להתערב בעניינים פנימיים … ".
אף אחד יכול לחסום את "מחלת-הילדות של השמאלנות בקומוניזם". מחלה לא חוסמים, מה עוד, שה-"מחלה" הזאת היא תוצאה של התדרדרות הקומוניסטים לשפל שהתחיל על-ידי כנופיות תחת הרשות של ניקיטה חרושצ'וב והמשיכו עד לכנופיות שנולדו בתקופת הרשות הסובייטית תחת מיכאיל גורבצ'וב.
לכן השמאלנות המפורסמת הזאת ממשיכה לנסות ולהפריע לא רק לקומוניסטים, אלא גם לכל הכוחות הבורגניים במאבק האנטי-אימפריאליסטי שנאלצים לנקוט על-ידי הבריונות של הקפיטליזם בשלב העליון והפיננסי של מיזוג ההון הבנקאי עם ההון היצרני – מיזוג שהעלה את הקפיטליזם לשלב העליון שלו, כפי שלנים הבחין לפני כל הכנופיות שהשתלטו על תנועת פועלי הייצור התעשייתי – התנועה פרולטארית.
בכל העולם, קמו וממשיכות לקום תנועות שמאל נטולות הדרכה מרקסיסטית. אלה הן תנועות יתומות. אין לתנועות האלה שום אפשרות של שיקולים רעיוניים או תאורטיים. אין להן ניסיון שממנו יוכלו לפתח מסקנות הולכות ומתקדמות. ובלי הניסיון המהפכני הזה, לתנועות האלה נישאר רק להתחיל הכל מחדש לעתים קרובות. זה מה שנישאר להן ולא יותר מזה. מחוסרות ניסיון מתמשך למען התפתחותו להישגים של הבחנות מקצועיות בהתמחות פוליטית, לתנועות האלה רק תוצאות שחוסמות כל ניסיון מהפכני לחסום את המשך שתלטנותם של הכוחות האימפריאליסטיים.
הערעורים האחרונים של חבר כנסת עופר כסיף ממחישים לנו את התפשטותה של "המחלה" הזאת לסוג של מגפה עולמית ונגד-מהפכנית. עקב כך, מאומצות טקטיקות רקובות מרוב התיישנותן. הטקטיקות האלה מתבססות על שקרים מדעיים.
אחד השקרים האלה מדקלם נוסחים ישנים של הגדרות. היום, למשל, אנחנו יודעים שהפשיזם מפר חוקים, אפילו של עצמו. זה לא מונע הגדרה שמאלית של פשיזם כקיצוניות באלימות. עוד דוגמה ניתנת על-ידי המשך של טקטיקת "שתי המדינות" אחרי הניצחון שלה בעצם ההכרה העולמית בבלעדיות אש"ף לנציגות לגיטימית של העם הפלסטיני. ניצחון זה הוסג עד כדי כך באמצעות הסכם אוסלו, שכל האויבים של הפלסטינים אימצו את הטקטיקה של "שתי המדינות". ואז, אותה הטקטיקה, הוכפלה לחסימות לרעת הישגים נוספים באמצעות טקטיקות מעודכנות.
לא רק דברים שנשארו ישנים ומאובנים. יש גם חדשים ומזויפים, כמו ההגדרה "החדשה" של מאבק מעמדי שמתעלמת מכך שמתקיימת, למשל, בורגנות לאומנית. לא, לא מה שנהוג לחשוב: בורגנות לאומנית היא כביכול זאת שמקצינה לאומנות מזויפת כי תלויה במדינות השרשרת האימפריאליסטית. למשל, האינטרס המעמדי של הבורגנות של ונצואלה נוגד את האינטרס המעמדי של הבורגנות הפיננסית והבורגנות הקנויה לפיננסית שזוכות לשירות ויחסים נוספים של מדינות לדוגמת מדינת ארה"ב. כמעט כל הבורגנות הישראלית היא לאומנית כזאת – כאילו עצמאית, או שואפת לכזאת, אבל בעלת אינטרס מעמדי מתנער משתלטנות פיננסית, או רב-לאומית, או אימפריאליסטית – כולן שתלטנות של אותו אינטרס.
ככה, "קומוניסטים" יכולים רק "להדריך". מקסימום, יכולים להיבחר לכנסת. לא יותר מזה.
סוף להון הפיננסי 