ספק – מה פתאום החלטת להצביע בבחירות הבאות.
אנג'לו – ראיתי איך התנהג ח"כ עודה והתלהבתי.
ספק – בזמן בחירות אין להתלהב.
אנג – אתה צודק, אבל, אולי הפעם השתנו התכונות.
ספק – מדוע הפעם השתנה משהו? מה התרחש הפעם שלא קרה בפעמים הקומות?
אנג – איתך זה תמיד קשה. הנימה שונה: זה מה שקרה הפעם.
ס. – לפני שתזביר לי מה שונה בנימה שהלהיבה אותך, תזביר לי את הקושי לשנות נימה אצל שחקני פוליטיקה.
א. – ברור שאם השתנה משהו, זה השתנה אצלי, ולא אצלו.
ס. – נו … תגיד …
א נג'. נימאס לי להחשיד את הראשים של "השמאל העקבי" האלה.
זה הוא זה. הרמת ידיים. אופורטוניסט נישאר אופורטוניסט. מה? נימאס לך לדעת את מה שלמדת דרך קשיים אין ספור או שנהיית אופורטוניסט גם אתה. האם יש אפשרות שלישית?
כן. זה באמת חולשה. עייפות היא חולשה. הם שוב התפשרו: גם הציונים וגם ה-"לא ציונים". אבל, למה התפשרו? למה הפעם?
ס. – נעזוב בצד את "למה הפעם" שלך, כי זה לא רק הפעם … שניהם התעניינו הרבה פעמים בשותפות סביב האחוז "הנמוך" של מצביעים. וכל פעם, הציונים מאפשרים לעודה להתבטא כנחוש במידה גבוהה יותר רק בכדי למשוך ערבים לקלפי. על תגיד לי שלא שמת לב.
א. – אבל הפעם נירא מוגזם.
ס. – גם אני חושב שפעם הבאה לא יעברו את הקו של הפעם הזאת. אבל, אני גם יודע כי המחשבה הזאת היא לא גילוי מרקסיסטי. היא לא יותר מהשארה.
א – אז מה אתה מציע?
ס – אתה עייף? תנוח כפי שתמיד עשיתה. זה כל כך פשוט. לוחם חייב לנוח. אפשר להחזיק מעמד עד גבול מסוים. בכל מקרה, ואתה יודע, הצלחת המאבק הזה היא רחוקה מאוד. במאבק זה, אתה לא מצפה לניצחון. ההישג הגדול האפשרי מתמצה בבלימת ההתלהבות של מהפכנים כי התלהבות כזאת תעלה את אחוז הנמהרים לקלפי. אז הפעם, מספיק להחליש את הנמהרות הזאת לקראת צמצומה בפעם הבאה. ולא רק את זה: בפעם הבאה יכולה להזדמן עדיפות באופק, ואז נצטרך לעבד טקטיקה נשענת על נסיגת בוחרים או על התלהבות יתר בנמהרות לקלפי. לא נוכל לבחור בינהן כי הנמהרות תישאר, אבל הצמצום בבוחרים יצטרך התנעה חדשה עם התחלה קשה.
ידעתי שתעזור לי להחליט. אתה תמיד שוקל בקור רוח. אני צריך לאמץ את השיטות שלך. מן הצד השני, אם אאמץ את הדרכים שלך, אמצא את עצמי לבדי – אשאר ככה איך שאני. ככה תבוא תמיד לעזרתי וזה כיף.
סוף להון הפיננסי 