מסקנת הסיכומים: פילוג מעמדי בורגני או פילוג יהודי ציוני
לא יכול להיות לא זה ולא זה. לא יכול להיות פילוג מעמדי ולא בורגני כי התופעה מתרחשת בין מעמדות מפולגים מלכתחילה ועוצמתה של הבורגנות כבר חוסלה בשתי מלחמות העולם. מלחמת העולם השנייה נועדה גם ובעיקר לחיסול עוצמתו של המעמד הפרולטארי על-ידי שאיריות שהמעמד הבורגני. האחרון פעל כבר אז לשירותו של המעמד העולה, המעמד הפיננסי העולמי. לידתו של האחרון נותחה לראשונה על-ידי הובסון ולנין בהתחלת המאה ה-20.
ההון הפיננסי מצא את דרכו לעשיית כסף, כפי שאמרנו בתיאור אחד ברשימות של נתונים, ללא תלות בייצור. עד אז, כפי שקרל מרקס הוכיח ללא עוררין, פועל הייצור התעשייתי פרנס את כל האנושות. וזה בשונה מן הפרולטר של רומה העתיקה, אשר חי טפיל על חשבון החברה הרומאית.
אמרנו את זאת? הבה נמהר לנמק מדוע אין פילוג יהודי, ואחר כך למה אין פילוג ציוני. היהודים היו תמיד מפולגים, הן במוצא אתני והן בחלוקה לכתות. האחדות של היהודים היא תוצאה מלאכותית של חתירות ציוניות למימוש המצאת לאום יהודי ישראלי על חשבון העם הפלסטיני תוך ניצול של תירוצים נאציים למען התנערות מאחראיות מעמדית על אינפלציה של אלפי אחוזים. מכך יוצא שכאן לא נשללת ולא מאושרת אפשרות של התנערות ציונית מאחריות. כאן גם הוחלט לא לברר אם יש פילוג ציוני או להיפך, לברר אם אין פילוג כזה.
אחרי שהחלטנו להפסיק כאן את הברורים על הפילוגים, מולם נחליט להתחיל בירורים על ניגודים מעמדיים. לכן עלינו לבחור את המעמדות הפעילים אחרי שקבענו בהתחלה כי שאיריות המעמד הבורגני התחיל מזמן לפעול "לשירותו של המעמד העולה, המעמד הפיננסי העולמי", הרב-לאומי, תחת הנהגת אוליגרכיה פיננסית – לאחרונה וגם להלן, הבוס הגדול. הבוס הזה לא הצליח להסתדר עם הירושה הבורגנית כי האינטרס הבורגני היה לאומי לעומת האינטרס הרב-לאומי שהוא הרבה יותר מורכב. מורכבות האינטרס המעמדי של הבוס הגדול חייב אותו לכונן ממלא מקום למנגנון שליטה, מקופח ושלול ממנו – המדינה הלאומית, המנגנון הקונקרטי, ולא מופשט של ערבוב מולדת-ארץ-ועוד. בגלל ה-"קיפוח" העצמי, הבוס הגדול נאלץ להצמיד, לפי הדחיפות, מדינה עמוקה (Deep State) לפקח על חשיבות דחופה של מדינה רגילה. וההכפלה הזאת אחרי ההכפלה שסיפקה את הצורך לצוותי חשיבה, המקבילים לאלה של המדינות הרגילות, מתאימות לסימוכין הבוס עצמו. עוד לא התחלנו וכבר נולד הצבר של אישורי תקציבים יקרים המחייבים הכפלת שוד ל-"הוצאות ציבוריות".
כל זה בכדי לעקוף את הצורך בייצור (זוכרים?), ולעשות כסף באמצעות מניות ושאר ניירות ערך. והסיבה של כל זה מתמצא בהכפלה ענקית של רווחים בלי הכפלה של הוצאות לאורך זמן בעל המשכיות מסוכנת מבחינה אינפלציונית עד כדי דחיפות מיידית בהשקעות חוזרות לשמירת הערכים של הרווחים מול ונגד כל אתנחתא הכי קטנה בריצת התחרות מול ונגד טרור עליית המחירים והטרור של שינויים בביקוש, בהיצע ובמימוש כספי זריז – אבל לא ממשי כמו מוצרים בעלי ערך חדש תודות לכוח עבודה מתחדש – להשקעת מזל משתלם.
בכך, רצוני להיפרד זמנית מהפעילים הבאר-שבעים למען התחברות עם שאר הלוחמים בהרבה שדות המאבק נגד הקצנת הדרישות הפשיסטיות של הבוס הגדול והמעמדות המשקיעים (financiers) שעלו לשלטון ביחד איתו כבר יותר ממאה שנים. אין לנו ברירה אחרת אלא להמשיך את המאבק שלנו ולהצמיד למאבק הזה את המעקב שלנו על ההתפתחויות הרבות בעתיד.
ישראל הגדולה והגטאותיסתית (אפרטהייד), 22/04/23 ואנטי-אסאנג'+ויקיליקס
אנג'לו איידן https://financend.wordpress.com
סוף להון הפיננסי 